ראשי » יהדות » דעות

שרון רוטר וה"תנועה לגירוש החושך"

חנוכה, חנוכה, חג יפה כל-כך. החג שכולם אוהבים לאהוב, קליל וזורם, לא דורש מאתנו יותר מדי, או במילים אחרות: חג מושלם לחילונים

מה צריך? חנוכייה - אפשר גם כזאת שהילדים הכינו בגן, העיקר שיהיו בה שמונה נרות במפלס שווה ונר אחד גבוה יותר לשמש. נרות – כאלו שקונים עכשיו בשקל תשעים, או מי שרוצה להשקיע - ערכה של כוסיות שמן זית בחמישים שקלים. שיר ילדים - חמוד וידוע שמכיל את הברכה והולך ככה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר (של) חנוכה" (למבקשים לדייק: המילה "של" אינה במקור חלק מהברכה, אלא הוספה כצורך להשלים בחלק הזה את הלחן בעוד מילה), והתשובה בלחן הידוע: "א-א-מן".
 
מה אפשר? לשיר - "הנרות הללו שאנו מדליקים", "מעוז צור ישועתי", "סביבון סוב סוב סוב" ועוד פזמונים מהמגוון הרחב של שירי החג (זה אולי החג עם הכי הרבה שירים שיש). לטגן לביבות - גם לביבות בטטה הולך, קישואים וכל דבר אחר שטובע בשמן. לקנות סופגניות - עדיף מקונדיטוריה עם פאסון, עם מילויים מיוחדים ובמחיר מופקע. אבל אפשר גם כאלו מהמכולת שאבקת הסוכר כבר נמסה מהן והן נראות כאילו הזיעו כל היום. למחמירים אפשר גם להכין בבית - אבל למה לכם להתאמץ?
 
ו...זהו! החג הזה, לעומת כל החגים האחרים, לא דורש מאתנו כמעט כלום ולכן הוא חוצה מגזרים ומיועד לכולם. לא צריך לקבוע סעודה, לא לברך ברכת המזון, לא לקדש עם כוס יין ולא לשמור על האיסורים של ימי הקודש. אפילו הילדים שלי שלומדים בתלמוד תורה, אין להם כמעט חופש מהלימודים לבד מיום סמלי אחד. כמובן שמי שרוצה יכול להקפיד ולהדר בשעת ההדלקה (עדיף מיד אחרי צאת הכוכבים) בהדלקת נרות של שמן זית זך ובהוספת טקסטים לפני ואחרי התפילה. אבל זה רק למי שבא לו, כי זה ממש לא חובה.
 
ובכל זאת, ולמרות הקלילות, אין לי זיכרון ברור להדלקת חנוכייה בילדותינו. בגן ובבית הספר היו כמובן את הטקסים הרגילים - בבית כנראה שלא. לעומת זאת, את הסילבסטר, שבדרך כלל התרחש במועד מקביל, חגגנו בשמחה ובמלוא המרץ ומעולם לא הפסדנו את הספירה לאחור. כשהיינו קטנים ההורים נהגו לצאת או לעשות מסיבה גדולה ורעשנית בבית, ומשנות נעוריי המוקדמות מאוד (גיל 13) כבר השתתפתי בעצמי במסיבות פרועות של מיטב הבליינים של תל אביב. מחנוכה די התעלמנו (זה היה די קל כי לא היו סופגניות מתוחכמות כמו היום).

השינוי התחיל באמצע שנות העשרים עם פיתוח ה"אנטי" והמודעות ליהדותנו. עדיין לא הדלקנו נרות בבית, אבל הלכנו לחברים "מתחזקים" להשתתף בטקס ולאכול טוב - ובחינם. לא היו לנו ילדים אז, וכל אלו שהתחילו להתחזק היו בשיא ההתלהבות והמרץ לפנק אותנו בשלל צורות של טיגון, במיוחד לפי עדות המזרח (כל הספינז'ות למיניהם). עם השנים הבנו שזה בעצם ממש בקטנה והתחלנו להדליק בבית. לא בשעה היעודה ולא תמיד בשמן זית אבל הדלקנו ושרנו את הברכה. החגיגה התחילה להתנפח עם בוא הילדים. אחת ועוד אחת ועוד אחד ועוד… וכל ילד רצה להדליק את החנוכייה שקיבל מהגן, והם כבר התחילו להקפיד עלינו שנדליק בשמן זית זך "כמו שאמרה הגננת שזה הכי טוב".

בסופו של דבר מצאנו את עצמנו מדליקים שבע חנוכיות - אחת לכל אחד מבני הבית. אפילו התינוקות מקבלים חנוכייה, ותאמינו לי שאין דבר יפה מלראות את כל האור הזה יחד. זה באמת מחזה מרשים. כמובן וכמו תמיד לקחתי על עצמי את תפקיד איגוד המשפחה המורחבת יחד (במיוחד את אלו שאינם שומרי מצוות ולא זוכים להדליק בביתם) אצלי לנר אחד (מזל שזה שמונה ימים וככה אפשר למצוא יום שמסתדר לכולם). כך נוצרה לה מסורת חביבה של הדלקת נרות רבתי בביתנו פלוס הכנת לביבות, אכילת סופגניות ושירים וסביבונים לילדים.

מדי פעם וכשנוצרת הזדמנות מתאימה אנחנו גם מדברים בזמן הזה על מה שקרה בימים ההם. מספרים את הסיפור בפשט - על היוונים, על בית המקדש, על הנס ולפעמים גם נכנסים לפנימיות התורה והמשמעויות העמוקות יותר. אבל הכי אני אוהבת זה לשחוט פרות קדושות ולזרוק בחלל האוויר את המשפט - "אתם יודעים שבר כוכבא הוא בעצם בר כוזיבא?" ואז לראות את המבטים התוהים והמבולבלים של כולם. או-אז אני פוצחת בסיפור הידוע ובהפרכתו ומרגישה שזוהי תרומתי הקטנה למען ה"תנועה לגירוש החושך".


מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

שרון רוטר

יוצרת ומוזיקאית, חוזרת בתשובה ואם לחמישה

לכל הטורים של שרון רוטר