ראשי » יהדות » דעות

האנשים שבלעדיהם לא הייתי שורדת את הגירושין

החיים לא מכינים אותך איך לפרנס ילדה קטנה כמעט לבד, בעיקר כשהפרוד שלך מרוויח פי שתיים ממך ומשלם סכום מינימלי. רגע לפני שהדמעות חונקות את עיני, אני מזכירה לעצמי שיש לי רגעי חסד עם חברות, ומשפחה שעוטפת אותי ותומכת

אני חוזרת מהעבודה ובגלל הפקקים מגיעה הביתה רק בחמש וחצי. רוני מחכה אצל אמא שלי, אחרי ארוחת צהריים ועם חיתול נקי, כמו בכל יום. אמא שלי, שכבר התרגלה לתפקיד הסבתא, חזרה פתאום להיות קצת אמא. היא אוספת את רוני מהגן בכל יום ומבלה איתה ועם אחותי הקטנה עד שאני מגיעה. לעולם לא מתלוננת, לעולם לא עסוקה מכדי לעזור לי, תמיד שם בשבילי.

לטורים הקודמים של אור לוי:
 רוצה כבר להתגרש. כשאני לבד - פתאום טוב לי
 פגומה: איזה באסה להיות פרודה דתיה

אני נלחמת כל יום עם המצפון שלי, שגוער בי שאני לא מספיק אמא ורגע לפני שהדמעות חונקות את עיני, אני מזכירה לעצמי שאין לי ברירה. אנשים חושבים שגירושין זה קל. אומרים לי הרבה 'איזה מסכן הגרוש שלך, צריך לשלם כל כך הרבה ולא רואה את הילדה'.
 
אך האמת היא אחרת לגמרי. האמת היא שהוא לא הגרוש שלי, כי הוא לא רוצה לתת לי גט. האמת היא שעברה כבר כמעט שנה מיום הפרידה, ואני עדיין משלמת כמעט לבד את כל ההוצאות של רוני, בזמן שהוא מרוויח פי שתיים ממני ומשלם סכום מינימלי. האמת היא שהוא רואה את רוני כמעט כמוני, ואולי לפעמים קצת יותר, כי אני כל הזמן עובדת. וזה קשה, מאוד. אבל כמה שזה קשה, זה שווה את זה, לקום סוף סוף בבוקר עם חיוך.

החיים לא מכינים אותך איך לפרנס ילדה קטנה כמעט לבד. נדמה לך שאת מבינה את הקושי וההתמודדות, ואז מגיעים החיים עצמם ומוכיחים לך שלא הבנת כלום. ובזמן שאני נלחמת מול הרי בירוקרטיה ואטימות (תואיל נא כבוד השופטת לחכות בעצמה עשרה חודשים עד לדיון הבא ובינתיים להסתדר עם משכורת אחת), עומדים מאחורי ההורים והאחים שלי לתמוך בי בכל צעד. בשמירה על רוני, בעזרה כלכלית, טכנית ורגשית.

הם יודעים להעמיס עלי שוקולדים אחרי דיון קשה ומתיש בבית הדין, לקנות לי מיקרוגל לדירה, לגייס ארון בגדים מהשכן, לסחוב בשבילי את מכונת הכביסה במדרגות. אחרי לילות קשים וטרוטי עיניים, שבהם רוני בעיקר הקיאה ובכתה, הם שולחים אותי לנוח, מבינים לבד שאני זקוקה למי שיחלוק איתי את העומס. ההורים שלי, שהחברים בגילם יוצאים לחופשות זוגיות בקופנגן ומרשים לעצמם להוריד הילוך, חזרו לטפל בפעוטה בת שנה וקצת שלא מבחירתם.

יום אחד בשבוע אני מתחילה לעבוד מאוחר, ומבחינתי זה יום כיף עם רוני. אנחנו קמות מתי שמתחשק לנו, מתארגנות בכיף והולכות לגן ברגל בנחת. והגננת, שביקשה פעם ופעמיים לא לאחר כי זה מפריע לשגרה, מקבלת אותנו בחיוך למרות האיחור, כי היא יודעת שאלה שעות חסד, שאין לי הרבה כאלה איתה. היא סופגת את ההפרעה לשגרת הגן בשבילנו, תוך שהיא מתעניינת בשלומי ואיך העניינים מתקדמים, ולעולם לא נותנת לי להרגיש שאני ה'חד הורית' היחידה בגן.
  

בין גן לעבודה יש רגעי חסד של קפה עם חברות. כוס חמה בין שתי כפות ידיים עוטפות, רוח שורקת בחוץ, ומילים יוצאות מן הלב, מילים מחזקות שמנגבות לי את הדמעות. תהילה תמיד יודעת לצבוט לי את הלב עם ההומור השחור שלה, צביטה חזקה כזאת שמוציאה את כל הג'יפה החוצה, מנקה את הלב ומוציאה ממני צחוק בריא ומרפא. ושלי, שמספרת לי על הלקוחות הבלתי נסבלים שיש לה בעבודה, ואני מספרת על הלקוחות שלי ושתינו מתעצבנות ביחד, תוך שאנחנו מחסלות תבנית שלמה של לזניה ועוד תבנית של עוגיות פריכות.

וליאור, שיש לה את הגישה הכי פרקטית לחיים, שמנערת אותי כשאני שוקעת ברחמים עצמיים, שתמיד מוצאת פתרונות לכל קושי לוגיסטי. ויעלי שיודעת לכעוס איתי ביחד ומיטל האופטימית. כמה שהן נהדרות החברות שלי, הן אפילו לא יודעות בעצמן.

אני לא לוקחת שום דבר מאלה כמובן מאליו. כשהבוסית שלי שולחת אותי הביתה בפעם הרביעית תוך שבועיים כי רוני חולה, ועוד מאחלת לה רפואה שלמה - אני אסירת תודה. כי באותה מידה היא יכלה לנהוג אחרת, ולא חסרים בוסים שהיו כועסים, דורשים ממני למצוא מחליף או בייביסיטר ומתלוננים על כל הימים שאני מפסידה בגללה.
     
אנשים טובים באמצע הדרך. אנשים מדהימים ומיוחדים שזכיתי להיות מוקפת בהם. בתוך העולם הקשה והמסוכסך של הגירושין הם מאירים באור גדול, מרגשים אותי באכפתיות שלהם וממלאים אותי בתקווה ואופטימיות. הלוואי ויום אחד אצליח להחזיר להם על כל הטוב הזה.

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg