בחורי ישיבה חרדים מככבים בסדרה חדשה
"שבאבניקים" מגוללת את סיפורם של 4 תלמידי ישיבה שחיים על התפר בין העולם החילוני והחרדי. אלירן מלכה, היוצר והתסריטאי, מספר על הדרך הארוכה שעבר, על ההסתייגות מהסדרה של אמנון לוי, ועל ההחלטה להשאיר את השד העדתי הרחק מאחוריו
פנים. יום. סלון. ארבעה גברים צעירים ישנים - מי על ספות, מי על מזרנים מאולתרים. גדליה, בחור ישיבה, מתעורר בבעתה, מתבונן בשעון וצועק: "קומו! מהר! היום שבת והיו עיניכם רואות את מוריכם!" קאט. אלירן מלכה ממהר לתקן את גדליה, בגילומו של אורי לייזרוביץ: "והיו עיניך רואות את מוריך, לא את מוריכם". לייזרוביץ מהנהן, משנן שוב את הטקסט, וחוזר לרבוץ על המזרן. אקשן. 
עוד ב-nrg יהדות:
- קבלת השבת של וונדר־וומן: קומיקס פמיניסטי
- רצח או מצווה: ישי שליסל והיחס להומואים בתורה
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בדירה הירושלמית הצפופה שבה מתקיימים הצילומים, קשה לפספס את אלירן מלכה - התסריטאי, היוצר ומי שעומד מאחורי סדרת הדרמה "שבאבניקים" שצילומיה הסתיימו בשבוע שעבר ושעתידה לעלות לשידור ב"הוט" בחודשים הקרובים. השחקנים אולי שיננו היטב את התסריט לפני הצילומים, המלבישה הכינה מבעוד מועד את כל הדרוש לסצנה - מפיג'מה ועד שרוך נעל, מציצית ועד סקוץ' שיקַבע את הכיפה השחורה במקומה - אבל מלכה חי את הצילומים בכל רמ"ח איבריו. מהזווית שבה יונחו המזרנים בחדר ועד לאינטונציה המדויקת שבה המילים צריכות להיאמר. בכל זאת, לא בכל יום מצלמים סדרה לאחר חמש שנים של עבודה קדחתנית, והוא בהחלט מודע לגודל המעמד.
"שבאבניקים" (מדובר בשם זמני, שעשוי להשתנות בהמשך), שתעלה לשידור ב"הוט", מגוללת את סיפורם של ארבעה תלמידי ישיבה מירושלים שמחלקים את חייהם בין עולם הלימוד לעולם המעשה, בין הרוח לבין החומר. אורי לייזרוביץ, הזכור מתפקידו כאלבז ב"זגורי אימפריה", הוא כאמור אחד מהם. אליו מצטרפים ישראל אטיאס, גם הוא זכור לטובה מ"זגורי", דניאל גד (כוכב סדרת הנעורים "גאליס") ועומר פרלמן. את הסדרה מביים לא אחר מאשר מאור זגורי עצמו, לצדם של אריאל בנבג'י ומלכה.
הסדרה עברה לא מעט גלגולים בחמש השנים שחלפו מאז שסיים מלכה את לימודי הקולנוע. "התוצר הסופי שונה מאוד מהנקודה שבה התחלתי", הוא מודה בריאיון שנערך עמו בבית קפה ירושלמי בשעת בוקר מוקדמת למדי, במשבצת זמן נדירה שמצא בין פיזור חמשת ילדיו במסגרות לבין תחילת יום הצילומים.
הרעיון לסדרה נולד עוד קודם לכן, כשעבר לגור בירושלים יחד עם אשתו לקראת תחילת לימודי הקולנוע שלו: "גרנו אז בנחלאות, ובדירה מעלינו גר זוג חרדי צעיר ששינה אצלי את התפיסה לגבי איך חרדים אמורים להיראות. הם היו חרדים דור 3.0. מצד אחד לגמרי בעולם החרדי, ומצד שני כל הזמן עם רגל בעולם אחר. מה שריתק אותי זו העובדה שלמרות שהם חיו בין העולמות, הם לא היו קרובים אפילו לחזרה בשאלה. גם בסדרה, הבחירה התסריטאית הכי גדולה שעשיתי היא שאף אחת מהדמויות לא חוזרת בשאלה, או אפילו חושבת על האפשרות הזו. זה לא במנעד האפשרויות שיש לגיבורים".
מקור השראה נוסף לסדרה עבור מלכה היה הרב אברהם זגדון, המזוהה עם חסידות ברסלב. "חלק גדול מהתורה של אברהם, שהוא מבחינתי חדשן אמיתי, הוא לא לראות את המסכות של 'דתי', 'חילוני', 'חרדי', אלא פשוט להסתכל לאדם בפנים ולדבר. מתוך ההתערבבות הזאת בין דתי, חילוני וחרדי הגיעה הסדרה".
עם פרסום הידיעה על תחילת צילומי הסדרה, כתב גולש מודאג בפורום "חדרי חרדים": "הבעיה היא שבניגוד ל'שטיסל' לפחות לפי מה שפורסם, לא נראה לי שהם יציגו את החרדים בצורה יפה". מלכה ממהר להרגיע, אבל גם הוא מודע למטענים המורכבים שנושא שם הסדרה.
"לציבור שלא מכיר את העולם החרדי מקרוב, המילה שבאבניק נשמעת כמו הגדרה עם חן. אבל בעולם החרדי, שבאבניק זה גנאי, ממש עלבון". למרות השם הנפיץ, הוא אומר, הסדרה לא מתבוננת על העולם החרדי בעיניים ביקורתיות: "נתתי לבחורי ישיבה לקרוא את התסריט, והוא ממש הפתיע אותם. כשהם סיימו לקרוא היה להם מבט מוזר שאמר: 'אתה עובד עלינו, לא יכול להיות שזה התסריט'. הם לא הבינו למה שמישהו ישקיע המון כסף בלעשות סדרה שמסתכלת עליהם ככה, בתור גיבורים.
"בטלוויזיה הישראלית, אנחנו רגילים שהחרדי מוצג כקונטרה למשהו אחר. החרדי הוא הדרך של היוצר החילוני להראות שהוא בסדר. כמעט תמיד הדמות של החרדי תעמוד במרכז קונפליקט בין המוסר לבין הדת, הגיבור החרדי רוצה לשחק, נניח, פריזבי, אבל החברה הסגורה לא מאפשרת לו להגשים את החלום.
"יש המון דוגמאות כאלה, שבסופן ההתנגשות בין העולמות מולידה אחת משתי אפשרויות: או שיש טרגדיה, או שבסוף החרדי יוצא מחושך לאור. כך או כך, החרדי הוא תמיד האחר. אף פעם לא גיבור בפני עצמו. מהסיבה הזו, גם כמה מגופי התקשורת שקיבלו את התסריט לא תמיד הצליחו להבין על מה הסדרה. הם ציפו שהחרדים ייכנסו
לתבניות הרגילות, והם לא".
גם "שטיסל" שמה את החרדים במרכז הבמה ולא כניגוד למשהו אחר.
"נכון, שטיסל היא סדרת מופת, והיא שינתה את הכללים האלה בכך שהיא יצרה עולם חרדי שעומד בפני עצמו. אני חושב ששטיסל שונה מהסדרה שלי בכך שהיא מתמקדת רק בעולם אחד, העולם החרדי, למעט אולי הקונפליקט של קיווע מול עולם הציור. בסדרה שלי, הדמויות נמצאות כל הזמן על התפר.
"אגב, שטיסל היא לא הסדרה היחידה ששינתה את הכללים. 'סרוגים' עשתה משהו דומה לציבור הדתי, ובמובן מסוים גם 'פאודה', למשל, עשתה משהו בכך שהערבים הם לא רק הרעים, אלא יש להם היגיון פנימי שמנחה אותם, עולם שעומד בפני עצמו. יכולת של סדרה להגיע בזמן מסוים מעידה על רוח החברה, ובמובן הזה החברה הישראלית עוברת שינויים טקטוניים, שרק בעוד כמה שנים נראה את התוצאות שלהם".
כששטיסל עלתה לאוויר היית כבר בעיצומה של כתיבת הסדרה. הרגשת שהקדימו אותך?
"בכלל לא. זה כמו סדרות משטרה, או סדרות על רופאים: ER ו'האוס' שונות מאוד אחת מהשנייה, והן לא באות זו על חשבון זו. מי שיצפה בשבאבניקים, יתקשה לזהות מיד שזו סדרה על חרדים. בחרנו ללכת עם הסטייל והקלאס של הגיבורים - מדובר בטיפוסים שמשקיעים בחליפות, במכונת הקפה. חוץ מזה שהם חרדים, הם רואים את עצמם גם כישראלים לכל דבר. זו גם אחת הסוגיות המרכזיות שהסדרה עוסקת בהן: עד כמה הם באמת חלק מהחברה הישראלית.
"בכלל, הייתי אומר שהשבאבניקים היא לא רק סדרה על חרדים: זו סדרה על אנשים מעולם מסורתי שמנסים להתאים את עצמם לעולם המודרני. אני אומר את זה אחרי שראיתי פרק מה'החרדיות' של אמנון לוי ונעתי בחוסר נוחות. התוכנית הזו צריכה להיות משודרת בנשיונל ג'יאוגרפיק, כי ככה הוא מתייחס אל העולם החרדי. זה ארכאי, לא מעניין, ובעיקר לא נכון. אני מרגיש שהעולמות מתחילים להתחבר, ואחרי השחור–לבן של הדור הקודם יש היום המון גוונים של אפור. יש היום פתח חדש שלא היה פעם, חייבים לקחת אותו בשתי ידיים ולחבק אותו".
איך עורכים תחקיר לסדרה כזו?
"כשאתה חי בירושלים, התחקיר מגיע אליך. יש בירושלים משהו שמאפשר את המפגשים האלה, שאני לא חושב שהיה יכול לקרות במקום אחר כמו בני–ברק, למשל. בנוגע להרבה סצנות בסדרה אני יכול לשים את האצבע על המקום שבו קיבלתי את ההשראה אליהן. חוץ מזה הייתי הרבה עם בחורי ישיבה. למרות שלמדתי בישיבת מעלה–גלבוע, שהיא כמובן שונה מהישיבות החרדיות, אני מרגיש שהעולם של התורה קרוב אליי, הוא חלק מהחיים שלי. כך שהיה לי קל להתחבר לעולם של הגיבורים, והתחקיר עצמו היה ברמה של ניואנסים ולא יותר".
מלכה מספר שהשחקנים בסדרה בילו במשך כמה שבתות בישיבות חרדיות כהכנה לצילומים. בנוסף, נשכרו שירותיהם של שני בחורי ישיבה שליוו את השחקנים כחונכים בזמן החזרות.
בשונה אולי מסדרות אחרות שמעמידות במרכזן דמויות דתיות, אצל השבאבניקים עולם לימוד התורה הוא לא קוריוז בלבד, אלא חלק מהותי מההתרחשות: "בחרתי ללכת עם ה'לימוד' של בני הישיבות עד הסוף. הסדרה מלאה בלימוד סוגיות, לא בתור צבע אלא כאלמנט דרמטי שהרבה דברים מתרחשים סביבו. היו לי הרבה ויכוחים סביב השאלה אם המינון גבוה מדי או לא. מה שמפתיע הוא שבהתחלה מאוד חששתי מהדומיננטיות של הלימוד, אבל דווקא בתוך 'הוט' היו מי שהתלהבו מהבחירה הזו ועודדו אותי ללכת עד הסוף".
תהליך כתיבת התסריט כלל תקופה ארוכה של שיוף ושל חשיבה על הפורמט הטלוויזיוני שאליו צריך לצקת אותו. "כשהתחלתי לכתוב את התסריט, אף אחד לא רצה לשמוע על סדרות שקשורות לדתיים. זה היה מיד אחרי סרוגים, והייתה תחושה של רוויה מהנושא הזה", הוא נזכר, "כשגוף תקשורת קונה סדרה, הוא רוצה לפזר את ההשקעה, לא לעשות משהו שעשו כבר. אתה חייב לבודד את הקול של הסדרה, לתת לה ייחוד משל עצמה".
לצורך כך הוא פנה למפיק הוותיק דני פארן, והשניים לשו את התסריט עד שזה קיבל את צורתו הסופית. "סדרה זה לא רק סיפור, זו גם צורה", אומר מלכה. "בתחילת הדרך התסריט היה של דרמה ארוכה, 45 דקות לפרק. אחר כך הוא קוצר לאורך של קומדיה, 27 דקות, ובהמשך שוב תפס נפח. אפשר לבצע את אותה סדרה בהמון דרכים שונות - זו יכולה להיות סדרת אקשן, דרמה, קומדיה. רק כשבנינו את הפורמט בצורה נכונה, הסדרה קיבלה את הקול הייחודי שלה".
מלכה (35) נולד וגדל בנהריה. בגיל 20 התחתן עם מיכל, כיום יועצת הלכה ומטפלת במרכז אלימות במשפחה של יד שרה. "תלמידת חכמים", כהגדרתו. "גם היא יוצרת, בעולם שלה, אגב, לא צריך לעסוק באמנות כדי להיות אמן. אפשר להיות רואה חשבון ולהיות אמן, או להיות פסל ולא להיות באמת אמן", הוא אומר. בשנים הראשונות לנישואין למד בכולל של ישיבת מעלה–גלבוע, ומשם, כאמור, עברו בני הזוג לירושלים לרגל לימודיו של מלכה ב"מעלה". במקביל ללימודים, שאותם החל כשהוא כבר אב לשלושה ילדים, עבד כצלם חתונות.
[bigpic=1]
בדומה ל"שבאבניקים", גם "71 מטר מרובע", סרט הגמר של מלכה, עסק בתפר בין עולמות שונים. חזי (מאיר אשרף), מגיע לבית ילדותו כדי לפנות אותו לקראת הריסתו. הנבירה בארונות ובחפצים שהעלו אבק מחזירה אותו אחורה לשתי אפיזודות, האחת מילדותו והשנייה מהימים שקדמו לחתונתו עם אשתו נועה, "נערה טובה מבית טוב". הכלה המיועדת עצמה אינה נראית בסרט, שמתמקד במתח שמעורר המפגש בין משפחתה האמידה, האשכנזית במובהק של נועה, לבין אביו המזרחי של חזי, רפד במקצועו.
"רציתי לוודא שזה בסדר מבחינתך שהברכונים יהיו בנוסח אשכנז, כי רוב האנשים שמגיעים לחתונה משתמשים בנוסח הרגיל", אומר אביה של נועה (סיני פתר) לחזי. הסרט מעלה על פני השטח סוגיות של מתח בין–עדתי, בין–דורי ומעמדי, ועוסק בחן רב בשאלות של היטמעות מול שמירה על זהות.
"כשעשיתי את הסרט, הגעתי לגיל שבו הבנתי מה זה להיות הורה, מה זה להיות אבא, וסביב ההבנה הזו נזכרתי בסיפורים שעליהם מבוסס הסרט", אומר מלכה. כתיבת התסריט נמשכה כשנה. "ניסיתי שוב ושוב לכתוב תסריט, הוא היה כל הזמן סביב אותו נושא, אבל משהו לא עבד. עד שבשלב מסוים אפילו זרקתי את כל הניסיונות לפח ועזבתי את הכתיבה. לילה אחד נזכרתי בסיפורים, ותוך שבוע התסריט היה כתוב. זו שאלה מעניינת, מה גורם לך להיזכר במשהו אחרי כל כך הרבה שנים שלא חשבת עליו. לגוף יש זיכרון של חוויות, ומתישהו הן יוצאות החוצה".
על השאלה המתבקשת בנוגע למידת הדמיון של הסרט לחייו שלו הוא נמנע מלענות באופן ישיר. "ההשראה היא תמיד מהחיים, תמיד. גם אם עושים סרט מצויר על חתול בירח, ההשראה היא תמיד ממשהו שראית, גם אם אתה לא יודע את זה. הקשר לחיים האמיתיים לא חייב להיות ישיר, כי לסיפור יש התנהלות משל עצמו. גם כשאתה כותב על עצמך, בשלב מסוים אתה עוזב את הביוגרפיה לטובת הסיפור המומצא. בכתיבה, תמיד קורים שני תהליכים במקביל: מצד אחד אתה מביא את עצמך, ומצד שני בתוך התהליך אתה שוכח את עצמך".
על אף שזה כמעט מתבקש, הוא מסרב לדבר על המתח הבין–עדתי שעומד במרכז הסרט: "באיזשהו מקום, עשיתי את 71 מטר מרובע כדי לסגור את הנקודה הזו בחיים שלי. נכון שגם בשבאבניקים יש דמות כזו, של ספרדי בישיבה ליטאית–אשכנזית שמנסה להתאים את עצמו. בישיבה תמיד שוכחים את שם המשפחה שלו, מחליפים
אותו במשהו דומה, מתוך הלך רוח של 'כולכם אותו דבר'.
"אין לי איזו אג'נדה מזרחיסטית. אני לא פנתר שחור. גם בסרט הגמר שלי, העיסוק בנושא לא הגיע ממקום כזה. לא מעניין אותי לבוא ולומר 'הם עשו לי ככה'. אפשר היה להפוך את הסיפור הזה בקלות לדרמה ולהוציא את האשכנזים בתור הרעים, ואולי סטודנטים אחרים היו הולכים למקום הזה. אני בחרתי להסתכל על הסיפור אחרת, להפוך אותו לקומדיה".
ההכנות לצילומי שבאבניקים לוו בידיעה מרגשת נוספת עבור מלכה: בתחילת חודש מאי פורסם כי הרשות לטלוויזיה וקולנוע תשקיע בהפקת "הבלתי רשמיים", סרט עלילתי שכתב מלכה. הסרט מגולל את סיפור הולדתה של תנועת ש"ס - כיום בהנהגת אריה דרעי - שנוסדה בשנת 1983 על ידי ירושלמי בשם אשר כהן, כרשימה מזרחית חרדית שרצה לעיריית ירושלים. "זו דרמה פוליטית שמבוססת על ראיונות שהוא נתן לפני הרבה שנים ולא פורסמו", אומר מלכה. "זה סיפור קשה, על אדם שנזרק מהמקום שהוא עצמו הקים".
הבשלתם של שני התסריטים שכתב מלכה לכדי יצירות מתוקצבות שקורמות עור וגידים, היא תוצר של שנים של עבודה בתנאים של חוסר ודאות. "ככה זה בתחום - אתה עושה הרבה דברים, ואתה לא יודע מה ייתפס. יש בזה משהו מתאבד, מסתכן. חייבים המון סבלנות, וחייבים לאהוב מה שעושים, אחרת אי אפשר לשרוד. כדי שסדרה או סרט יגיעו לשלב הצילומים, צריך לשבת מול דף יום–יום, במשך שנים".
הרגשת פעם שהיצירה הקולנועית מתנגשת עם אורח החיים הדתי?
"איך בני זוג חיים ביחד שנים למרות שלכל אחד לפעמים יש רצונות שונים? כי הם קיבלו החלטה להיות ביחד, וזהו. השאר מסתדר. ככה אני מרגיש לגבי הקולנוע. ההלכה היא העולם הפנימי שלי, ולכן לא קרה שרציתי משהו ביצירה והגורם החיצוני שנקרא הלכה בא ואמר לי 'לא'. אחרי שנים ביחד, יש בינינו אמון".
אפשר להתפרנס מקולנוע?
"אם אתה עובד קשה, אז כן. אני לא חושב שהופכים לעשירים מזה, אבל אפשר להתפרנס. אני לא במקום של להתלונן ש'אי אפשר ליצור בארץ הזו', כי מה יעזור לי לומר את זה? אני שמח שיש לי הזדמנות להיות במקום הזה, שבו אנשים יראו סדרה שכתבתי. זה משהו שלא הרבה מצליחים לעשות. עם המחשבה הזו אני קם בבוקר, ומבחינתי זו שמחה".
בזמן הצילומים יוצא לך לצפות בסדרות אחרות?
"לא, לא, לא. אני לא יכול. זה מפריע לי. לסדרה יש קצב משל עצמה, וצריך ריכוז כדי לא לערבב בין הדברים. חוץ מזה, שבכלל אין זמן לזה במהלך הצילומים. בתקופה הזו רואים מעט את הילדים, בקושי נמצאים בבית. הילדים משלמים מחיר כבד בימים האלה".
למה בעצם בחרת ללמוד קולנוע?
"הרבה פעמים, למי שהולך ללמוד קולנוע אין באמת בחירה. הוא פשוט חייב לעשות את זה, חייב, כי זו הדרך שלו לומר משהו לעולם. וגם, קולנוע הוא הכי לא–אמנות מבין האמנויות. יש בו משהו פרקטי, שמכריח אותך לעבוד מול הרבה אנשים. בקולנוענים, יחסית, יש משהו מאוד ארצי. אתה חייב לדעת להפוך את הרעיונות שלך למעשיים.
"כיוצר, אתה מסתכל על העולם וברגע שאתה רואה משהו שמדליק אותך, אתה חייב שעוד אנשים יראו את הרגע הזה. זהו, זו המשמעות של ליצור קולנוע. אני מסתובב עם מחברת, או רושם לעצמי בפלאפון את הרגעים האלה. הם נשארים אצלי. לא תמיד אני יודע מה אני רוצה לעשות איתם, אבל ברור לי שמתישהו הם ייצאו החוצה".
ולמה מעלה?
"כי לא התקבלתי ל'סם שפיגל'", הוא צוחק. "בדיעבד, אני חושב שזה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי".
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם