ראשי » יהדות » מגזין

מטס כבוד: המשפחה שמגדלת כוכבים לחידון תנ"ך

כשתהילה מטס זכתה במקום השני בחידון התנ"ך העולמי, משפחתה לא הופתעה: בשנה שעברה זכה אחיה הקטן אייל־יצחק במקום הראשון בתחרות. בריאיון משותף הם מספרים על האהבה לספר הספרים, החידות בסעודות שבת והשפה התנכ"ית שאימצו

השחזור היה כמעט מושלם. שנה אחרי שמשפחת מטס חגגה עם אייל־יצחק את הזכייה במקום הראשון בחידון התנ"ך העולמי, הם הגיעו שוב לתיאטרון ירושלים, רואים כיצד הפעם בתם הבכורה תהילה עולה שלב אחר שלב בחידון עם תשובות מושלמות. אלא שאז, ממש רגע לפני סיום שלב ה'ראש בראש', וכשכולם כבר בטוחים ששני העולים הסופיים יוכתרו לחתן ולכלת התנ"ך, בלבול רגעי של תהילה הוביל לתשובה לא נכונה שבעקבותיה הוכתר אלקנה פרידמן לחתן התנ"ך, כאשר תהילה מסתפקת במקום השני 'בלבד'.


עוד כותרות ב-nrg:
- בן דודו של הרב הראשי הוסמך לרב קונסרבטיבי
- הסטודנטים הכריעו: בלי מחיצות. דתיות לא ירקדו בנשף
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"יש שני פסוקים דומים שאחד מדבר על בַּהֲמוֹת ואחד על לִוְיָתָן", מסבירה האם דבורה את סיבת הטעות. "מה שמעניין הוא שבחידון אחר לפני שלוש שנים אייל נשאל על הקטע שעוסק ב'בהמות' וענה בטעות 'לויתן', ועכשיו תהילה נשאלה על 'לויתן' וענתה 'בהמות'. אולי איפה שהוא בזיכרון זה השפיע עליה". "זה לא קשור לחידון של אייל", סבורה תהילה, "רגע אחרי זה כבר ידעתי את התשובה הנכונה, ואם לא הייתי בלחץ של החידון הייתי יודעת לענות מיד".

במבט מהצד אפשר היה לצפות לאכזבה מסוימת במשפחת מטס, אולם אם יש כזו היא ממש לא ניכרת, ואפילו להפך. אני מתקרב לבית המשפחה ברחובות, בשכונה המורכבת מבתים קטנים צמודי קרקע, כאשר הצלם יוסי אלוני מנסה ליצור תמונה משפחתית. ההתרגשות והשמחה ניכרות על פני כולם, בעיקר על שני ההורים הנרגשים - דוד ודבורה. אף שעברו כבר כמה ימים מאז הזכייה, השכנים עדיין עוצרים לברך את המשפחה המיוחדת.

כמה דקות לאחר מכן אנחנו יושבים בסלון ביתם, ההורים ושני הזוכים - תהילה שלומדת בכיתה י"ב באולפנת הרב בהר"ן בגדרה, ואייל־יצחק, תלמיד כיתה י"א בישיבת 'דרכי נועם' בפתח-תקווה. ארבעת האחים הצעירים יותר מצטרפים גם הם מפעם לפעם להתרגשות והשמחה המשפחתית. המעמד לא זר להם. בשנה שעברה אחרי זכייתו של אייל הם הוצפו בפניות מכלי התקשורת השונים. ההורים זוכרים לטובה את ריקי רט, כתבת 'מקור ראשון' שהייתה אצלם בשנה שעברה, ואת הכתבה שפרסמה. השנה, הם מספרים, היו הרבה פחות פניות. "בשנה שעברה הטלפון לא הפסיק לצלצל, כולל מהמשפחתון שאייל היה בו כתינוק. אפילו גילינו בזכות זה כמה קרובי משפחה חדשים. השנה יש טלפונים, אבל פחות".

יש תחושת החמצה?
"מקום שני זה הישג עצום, בטח כשלא היה פער ברור בין המקום הראשון לשני", משיב האב דוד. "הם היו צמודים לאורך כל הדרך, ענו את התשובות הנכונות, קיבלו את כל הניקוד ולא פספסו אף נקודה בשום שלב. נכון שליפול ככה בשאלה האחרונה לפני הסוף יוצר תחושה מסוימת של החמצה, אבל בסופו של דבר צריך לזכור שהעיקר זה הידע. הזכייה חשובה, אבל זה בונוס".

"במקום השני יש גם יתרון", מוסיפה דבורה. "מצד אחד תהילה יודעת שמבחינת היכולת והידע שלה היא הייתה טובה בדיוק כמו מי שזכה במקום הראשון, ומצד שני יש לה קצת יותר שקט בלי ההתנפלות שיש על המקום הראשון. אגב, היא קיבלה את אותו פרס בדיוק כמו המקום הראשון  - מלגת לימודים לתואר ראשון בכל מוסד אקדמי שתבחר. בהקשר הזה דווקא יצא לה יותר טוב מאשר לאייל, שהמלגה שלו היא רק ללימודים בבר־אילן. זה היתרון לכך שהשנה משרד החינוך ארגן את החידון".

כפי שמציינת דבורה, לאחר עשרות שנים שבהן החידון נערך באחריות צה"ל, בעקבות הוראה של דוד בן־גוריון בזמנו, החליטו בצבא שלא להמשיך בהפקת האירוע. מי שלקח על עצמו את האחריות למיזם היה משרד החינוך, כאשר שיתוף הפעולה עם הסוכנות היהודית נמשך. גורמים הקשורים לחידון יודעים לספר על שינויים קלים שנוצרו בעקבות ההחלפה, כמו עלות ההפקה, מספר הכרטיסים שגדל, השקעה רבה יותר בסרטונים ועוד.

אולם השינוי הגדול ביותר שאף זכה להד ציבורי מסוים, היה בעמדת המנחה. אחרי 28 שנים שבהן היה התפקיד שמור לד"ר אבשלום קור, נערך מכרז שבסיומו נבחר גיא זוארץ להנחות את החידון. צופים נאמנים של החידון טענו שההבדל הורגש. ד"ר קור, כך נטען, הפגין הרבה יותר חיבה, ניסה לסייע קלות למתמודדים שהתקשו, והסביר בבהירות מהי התשובה הנכונה. זוארץ לעומתו נתן תחושה שהזכירה להם חידונים ותוכניות ריאליטי מהערוצים המסחריים.

כשאני שואל את בני משפחת מטס על השינויים בהפקה ובזהות המנחה, הם בוחרים להתמקד בצד החיובי. "גם לפני שהשתתפנו בחידון היינו יושבים כל יום העצמאות לראות את חידון התנ"ך, כך שברור שאהבנו את אבשלום קור והתגעגענו אליו", אומרת תהילה. "אבל גיא זוארץ עשה עבודה טובה, וראו שהושקעה הרבה מחשבה בהפקה, לצד זה שהם נזהרו מאוד שלא לעשות שינויים גדולים מדי בחידון".

אייל, נתת לתהילה טיפים מיוחדים לקראת החידון?
"כתבתי לה קצת שאלות שחשבתי שיש סיכוי שיהיו בחידון, אבל אין יותר מדי מה לתת טיפים. חוץ מטיפ אחד מאוד משמעותי שהיא קיבלה מחברה", משיב אייל.  "נכון", מאשרת תהילה, "בעקבות הצעה של חברה למדתי כל אחד מהנביאים בחדר אחר, בתנוחה אחרת, בספר תנ"ך אחר ובהקלטה אחרת".

הקלטה?
"כל המשפחה הייתה שותפה בפרויקט הזה", מסביר דוד. "המשפחה והחברות הקליטו בשבילה כל אחת ספר אחר, ואז כשהמנחה שואל אותה בחידון שאלה על פסוק מסוים, כשהיא הריצה לעצמה את הפסוק בראש היא שמעה לדוגמה את הקול של אייל מקריא לה את הפסוק וידעה באיזה ספר מדובר".

למה זה כל כך עוזר?
"בספרי הנביאים יש הרבה דמיון בין הפסוקים", מסביר אייל כזוכה לשעבר. "כשאתה לומד למשל פסוק מישעיהו, לא יושב לך בראש כל הזמן שזה פסוק מישעיהו. לפעמים אומרים לך התחלה של פסוק ואתה יכול להמשיך אותו וגם את אלו שאחריו, אבל אתה לא זוכר מאיזה ספר זה. ברגע שאתה מחבר לזה קול מסוים או מקום, ספר וכדומה, קל לך יותר לשייך את זה לנביא הנכון".

"בחידון הקודם היה לאייל קטע שהוא כמעט נפל בגללו", מתארת דבורה. "הוא קיבל פסוק, ידע את ההמשך שלו אבל לא ישב לו בראש מאיזה ספר זה, אז הוא המשיך להריץ בראש את הפסוקים עד שהוא נזכר. לכן הטיפ שתהילה קיבלה הוא משמעותי. ככה נצרב לה בראש למשל שהפסוק הזה הוא מיחזקאל - הספר שהיא למדה כשאבא ואימא כעסו עליה למה היא ביום שישי באמצע המטבח", הם צוחקים.

משפחת מטס חיה את התנ"ך והחידונים כבר כמה שנים. האב דוד, מהנדס אלקטרוניקה במקצועו, הוא חובב תנ"ך מושבע. מגיל צעיר היה עורך חידוני תנ"ך לילדים בשולחן השבת. "בהתחלה כשידעתי יותר מהם הייתי פשוט שולף שאלות מהראש", מספר האב. "אחר  כך, כשבכיתה ט' ו־י' הם התחילו ללמוד לחידונים וידעו יותר טוב ממני, הייתי יושב עם ספרים ומכין שאלות. בשלב הבא הם כל כך שלטו בחומר, שהייתי מחפש באינטרנט שאלות מחידוני תנ"ך קודמים, אבל זה היה צריך להיות דברים מאוד ישנים כי את החידונים של השנים האחרונות הם יודעים בעל פה".

"מנהלי החידון אמרו לנו שהם חושבים שבאחת השנים הראשונות היו גם שני אחים שזכו יחד", אומר האב דוד, ומזכיר כי האפשרות שאייל ותהילה יתמודדו שניהם באותה שנה בחידון העולמי לא הייתה רחוקה גם היא. בשנה שעברה הגיעה תהילה עד לגמר החידון הארצי והובילה לאורך רוב החידון, ורק טעות קטנה בסוף הורידה אותה למקום השלישי שלא עולה לחידון העולמי.

"בשנה שעברה כשחזרנו מהחידון הארצי הרגשנו די קרועים", מספרת האם דבורה. "מצד אחד לשמוח עם הילד שעלה לחידון העולמי, ומצד שני לחבק ולעטוף את הילדה שחווה את האכזבה הזו כשהיא הייתה כל כך קרובה. מהבחינה הזו, בזה שהיא ניגשה שוב וזכתה הייתה איזו סגירת מעגל בשבילנו. בסופו של דבר אני תמיד מאמינה שהכול לטובה, וגם כאן הרגשתי שזה היה ממש נכון במובן שכל אחד קיבל את הבמה שלו, גם מבחינת המשפחה".

"לדעתי זה דווקא היה יכול להיות מגניב אם שנינו היינו עולים יחד לאותו חידון", חולקת תהילה בעדינות על אמה, "כי ככה שנינו היינו זוכים במקום הראשון".

"אני לא יודע למה, אבל השנה היינו יותר לחוצים מאשר בשנה שעברה", ממשיך דוד. "אני אישית ידעתי שמבחינת בקיאות בחומר היא יודעת ברמה של מקום ראשון, אבל חששתי שכמו בשנה שעברה היא בסוף תפספס בגלל איזו טעות בשאלה קטנה ושוב תחווה את האכזבה. הלחץ שלי היה יותר גבוה מאשר של תהילה".

תהילה, התלבטת הרבה אם לנסות שוב?
"הרבה אנשים רצו שאני אעשה את זה, ומצד שני הרבה אמרו לי לא לגשת, אבל בסוף החלטתי לעשות מה שאני רוצה".

אם תהילה הייתה עולה בשנה שעברה ויוצאת מקום שני מול אייל זה היה יותר מבאס, לא?
"זה לא היה קורה", אומרת דבורה. "הם תכננו מראש שאם שניהם יעלו לשלב ה'ראש בראש' הם יוותרו אחד לשני, ואם אחד יראה שהשני התבלבל הוא יעשה טעות מכוונת כדי שהניקוד יצא שווה ושניהם יזכו. אבל ברוך השם המצב הזה נמנע מאיתנו".

"תהילה ואייל־יצחק היו קשורים מאז ומתמיד, והחידון קירב אותם אפילו עוד יותר", מתאר דוד. "כהורים היה נפלא לראות את הפרגון ההדדי והדאגה אחד לשני. הסיפוק האמיתי שלי כאבא זה לראות שיש לי שני ילדים שבקיאים ברמה כל כך גבוהה בתנ"ך שהוא ספר יסוד מבחינת זכותנו על הארץ. גם מעבר לפן הדתי, שלי כאדם מאמין הוא ברור, זה הספר שמקפל בתוכו את המורשת התרבותית של העם שלנו. לראות שזה מה שמעסיק אותם זו תחושה של הרבה סיפוק והצלחה כהורה, גם אם זה לא בהכרח בזכותי".

גם אצלך החיבור לתנ"ך בא מהבית?
"לא. כשהייתי בכיתה י' היה לי מורה לתנ"ך שלחץ עלי שאלמד ואלך לחידון התנ"ך, אבל לא השקעתי בזה. אולי הילדים מגשימים את החלום שלי".

"אנחנו רוצים שהוא ילך לחידון למבוגרים", זורק לפתע אייל.

דוד, אתה שוקל את זה?
"הילדים שוקלים לשלוח אותי", עונה דוד בחיוך. "זה תמיד מדגדג איפה שהוא, בוודאי במהלך השנתיים האחרונות שאנחנו עוסקים בזה בבית ברצינות ובזכות זה גם אני שולט בחומר הרבה יותר טוב. אבל נראה לי שללכת לחידון ידרוש יותר מדי זמן והשקעה".

תמשיכו עם החידונים בשבת גם עכשיו אחרי הזכייה?
"האמת היא שאני התכוונתי שאת השאלות בשולחן שבת נעשה עד לחידון הארצי בשנה שעברה", מספר דוד, "אבל אז כשהם עלו לחידון העולמי הם ביקשו שנמשיך עוד. כשאייל זכה חשבתי שאולי נפסיק קצת, אבל הם ביקשו שנמשיך עד סוף השנה. כשהגיע סוף השנה החליטה תהילה להתמודד שוב ואז שוב המשכנו, אז אנחנו כבר שלוש שנים עם זה".

"הבעיה היא שמבחינת שני הגדולים זו התוכנית של הארוחה, אבל צריך לזכור שיש להם גם אחים שרוצים דברים אחרים", מחייכת דבורה, "אז אחרי השיא הזה חוזרים לשגרה".

מי מנצח בחידוני השבת בבית, אייל או תהילה?
"תלוי מה השאלות", עונה תהילה על הניסיון שלי ליצור דירוג משפחתי. "לפעמים אייל מנצח, ולפעמים אני".

כמה החידון הוא שינון וכמה הבנה מעמיקה של הספר?
"זו שאלה מצוינת שאני מתלבט בה כל הזמן", אומר דוד. "עד לפני עשרים שנה היה הרבה יותר ערך לשינון, אבל היום אתה לוקח חצי פסוק וכותב אותו בגוגל ותוך שנייה יש לך את ההמשך שלו והמיקום המדויק. לכן גם השאלות קצת יותר מתוחכמות, ולא רק מי אמר מה. למשל, השאלה על הלוויתן שתהילה נפלה בה זה משהו שנמצא באמצע פרק, כשהלוויתן מוזכר בכלל רק בהתחלה. זו לא שאלה שהתשובה לה מיידית, ולכן היא מצריכה יותר הבנה.

"מעבר לזה, הם רכשו פה יכולות לימוד מופלאות. היכולת לשנן שלושים פעם כל פרק ולחזור על משהו אפילו שאתה כבר יודע אותו, היא מאוד חשובה. אנשים רגילים ללמוד דברים ולהמשיך הלאה, בלי שום בקרה אם אתה יודע וזוכר את הדברים גם אחרי יומיים. הלמידה הזו איך להשקיע היא כלי חשוב ומשמעותי".

אתם מרגישים שהידע בתנ"ך משפיע גם על תפיסת החיים?
"יש הרבה רגעים בחיים שפתאום מקפיצים לי פסוק", אומרת תהילה. "החל מהרמה הפשוטה, שכשאימא שלי התווכחה עם אחד האחים שהוא ילך לקנות משהו במכולת, אמרתי לה 'כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם, כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו', שזה פסוק במשלי שאומר ששליח עצל לא באמת יעזור. לא בכל מקום שאתה רואה ישר קופץ פסוק, אבל בהרבה סיטואציות הפסוקים קופצים והתנ"ך בכלל מאוד משפיע על איך העולם שלך מעוצב ועל מה האידיאלים שלך מבוססים".

"כשמטיילים בארץ האירועים התנ"כיים זועקים כמובן", אומרת דבורה, "להגיע למקום ולדעת מה הרקע שלו, מה קרה בו ומה הקשר ההיסטורי שלנו אליו, זה בהחלט משמעותי". דוד: "למשל כשהלכנו לקבר זכריה בסמוך ליד אבשלום, ויש שם את קבר בני חַזיר שמשפחתם מוזכרת בדברי הימים, הם ידעו במי המדובר".

"בני חֵזיר, לא חַזיר!", מזדעקת מיד תהילה.

אואה, מתקנים אותך הרבה?
"כן", מחייך דוד, "זה בהחלט מאתגר להיות הורים של שני זוכי חידון תנ"ך".

האם מתישהו בעתיד נראה גם את אחד האחים הצעירים לבית משפחת מטס משתתף בחידון? במשפחת מטס לא מדברים על זה. לכל ילד יש את המקום שלו, וההורים גאים בכולם. "אמרנו לחברים שבעזרת השם בשנה הבאה עושים את המנגל אצלנו", צוחקת דבורה. "אייל ותהילה ימשיכו לנסוע כי הם יכולים לקבל כרטיסים והם בטח ירצו לפגוש את החברים מהחידון, אבל אנחנו כבר נצפה מהבית".

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg