לא יהודי, גוי גמור – על מעמדם של 'זרע ישראל'
"קירוב של אנשים שאינם יהודיים, מתיימר להתמודד עם בעיית ההתבוללות. אולם, לא רק שהוא לא פותר את הבעיה, אלא שהוא מחריף אותה". הרב חננאל זייני מגיב למאמרו של הרב אליהו בירנבוים
במאמרו "לא יהודי אבל גם לא גוי" מתייחס הרב אליהו בירנבוים למעמד המיוחד, לדעתו, של 'זרע ישראל' – אדם שנולד לאב יהודי ולאם גויה. הכותב מעלה על נס את גישתו של הרב עוזיאל, ה"אינטגרטיבית והרחבה לגבי הגדרת גבולות העם היהודי". גישה המנסה להרחיב את העם היהודי, בכדי לשמור על עתידו. לדעת הכותב, זהו הפתרון היחיד, לבעיית ההתבוללות בתפוצות. אולם גישה זו שגויה מן היסוד, הן במישור העקרוני והן במישור ההלכתי.במישור העקרוני, קירוב של אנשים אלו ליהדות, מתיימר להתמודד עם בעיית ההתבוללות. אולם למעשה, לא רק שהוא לא פותר את הבעיה, אלא שהוא מחריף אותה ומנציחה. אדם מ'זרע ישראל' שנמצא בתוך הקהילה היהודית, מגדיל את הסיכוי לכך שהוא יינשא ליהודייה מתוך הקהילה, והיכן הדאגה לעתידו של עם ישראל?
עוד כותרות ב-nrg:
- בני ברק: מדוע ליאור דיין טעם רגל קרושה?
- חוגג את הניצחון: יהודה גליק עלה להר הבית
- כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
חמור מכך, למעשה, הכותב חדל מלנסות למנוע את ההתבוללות, או למצער, לצמצם אותה. הוא מתייחס אליה בתור עובדה מוגמרת, אשר יש לכופף את ההלכה, בכדי להתמודד איתה. רוצה לומר: איננו יכולים לקיים את ההלכה האומרת כי אנשים אלו הם גויים לכל דבר, אם כן, הבה נשנה את ההלכה! גישה ההולכת ומתפשטת כנגע בחלקים ניכרים של ציבורנו הציוני דתי.
החמור מכל הוא שבמישור ההלכתי, מדובר בטעות הלכתית ממדרגה ראשונה. ראשית, מפני שהכותב הוציא לגמרי את הדברים מהקשרם, ולכן הסיק מסקנה שגויה.
במקור נשאל הרב עוזיאל, ביחס ליהודים שנישאו לגויות, והם רוצים לגייר את בניהם, האם יש לאפשר להם זאת? ועל כך הוא עונה: "ובדורנו זה אחראית וקשה מאד נעילת דלת בפני גרים לפי שהיא פותחת שערים רחבים ודוחפת אנשים ונשים מישראל להמיר דתם ולצאת מכלל ישראל או להיטמע בגוים ... ואדם מישראל שנטמע או שנדחה מישראל נהפך לאויב ישראל בנפש, כמו שההיסטוריא מעידה על זה בהרבה מקרים והרבה דורות. וגם אם לא נחוש ... מכל מקום לבניהם ודאי שאנו חייבים לקרבם לא מבעיא אם הם בני ישראלית שבניה הם ישראלים גמורים אלא אפילו אם הם בני גוייה הרי מזרע ישראל המה, ואלה הם בבחינת צאן אובדות, וירא אנכי שאם נדחה אותם לגמרי על ידי זה שלא נקבל את הוריהם לגרות נתבע לדין". אם כן, לא אמר הרב עוזיאל אלא שאין למנוע מהם להתגייר, אך מכאן ולטעון בשמו שיש לקבל אותם בתוך הקהילה, ולנסות להרחיב את העם היהודי הדרך רחוקה מאד.
גם הרב קלישר, אותו ציטט הכותב, התייחס לשאלה דומה: יהודים בארה"ב נישאו לגויות, והנשים אפשרו להם למול את הבנים, אך לא אפשרו להם לטבול אותם. אולם הרב המקומי, אסר להם למול את הבנים, ואף גזר שמוהל שימול אותם ייפסל מלהיות מוהל, והאב שמל את בנו הרי הוא עובר עבירה. בתשובה זו מתפלמס הרב קלישר עם אותו רב. וכותב: "ועתה אם בעכו"ם הדין כן שאין בזה עון רק מצוה כל שכן בילד אשר אביו ישראל ואמו הנכרית לא תמחה מהמילו שמצווין אנו לפתוח לו פתח תקוה למולו כעת ע"ד אביו וכשיגדל יוכל מהר לעשות כרצון אביו לטבול עצמו כדת וכדין ואם אין מלין אותו דוחין אותו בידים מעדת ישראל". כלומר, אם יש מצוה למול גוי הרוצה למול אף מבלי להתגייר, כל שכן שיש לאפשר למול ילד שאביו היהודי רוצה לגיירו. אולם הרב קלישר כלל לא ניסה לטעון כי יש לקרב צאצאים אלה אל היהדות.
שנית, חשוב לציין, כי באותן התשובות בהן מצוטטים דבריו של הרב קלישר, מופיעות הוכחות נגדיות של רבי עזריאל הילדסהיימר, הדוחה את דברי הרב קלישר מכל וכל. ואם כן, אפילו אם הדברים היו מדויקים, לא ניתן להציג את דעת הרב קלישר והרב עוזיאל כ"דעת הפוסקים" בדורות האחרונים. הניסיון להציג את דעתם כדעת כל הפוסקים, דומה לנסיון להציג את דעת האדמו"ר מסאטמר ביחס לשלש השבועות, כדעת כל הפוסקים.
טעויות דומות הטעו את הרב חיים אמסלם, שהתבסס על דעת הרשב"ש וההולכים בעקבותיו, בכדי להוכיח שאפשר להקל בגיור של גויים ממוצא יהודי (שו"ת סימן שסח): "שאלת. הבא להתגייר וידענו באמת שלא בא אלא לאהבת אשה בת ישראל שנתן עיניו בה, מהו מקבלין אותו או לא. … ואם אנוסי זמן בכלל זה כיון שידוע שלא באו אלא לדרך זאת, עכ"ל. תשובה. אין מקבלין אותו לכתחילה, דאמרינן בפ"ב דיבמות אחד איש שנתגייר לשם אשה ואחד אשה שנתגיירה לשם איש וכו' אינם גרים. ואעפ"י שנפסקה ההלכה שם דכל גרים, היינו בדיעבד, אבל לכתחילה לא.
"מיהו זהו בגוי הבא להתגייר, אבל מהאנוסים אלו או מזרעם אין דוחין אותם מפני זה, אבל המקרבן ומכניסן תחת כנפי השכינה עליו נאמר אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, ור' יוחנן אמר לריש לקיש אי הדרת בך יהיבנא לך אחתי דשפירא מנאי, שריש לקיש היה לסטים ור' יוחנן אמר לו אם תחזור בתשובה אתן לך אחותי, וחזר בתשובה ויצא ממנו חכם גדול". מכאן הסיק הרב אמסלם שמצווה לגייר גויים מ'זרע ישראל', ואף מותר לגייר אותם לשם נישואין עם יהודיות כשרות.
אולם בדברים אלה טעה הרב אמסלם טעות חמורה: מתוך דברי הרשב"ש מוכח שהתכוון לאנוסים יהודים, שמותר לקבל אותם, ואף להשיא אותם ליהודיות כשרות, ולא חוששים לכך שהם עדיין עובדי עבודה זרה, ולא מדובר בגויים שנולדו לאנוסים אלו. שאם לא כן, ראייתו של הרשב"ש מדברי ריש לקיש אינה הוכחה, כיון שלא היה גוי!
על כל פנים, טוען הכותב דבר חמור מאד: אף על פי שמבחינה הלכתית ("פורמלית") הם אינם יהודים, מבחינה פרגמטית ואסטרטגית יש להכיל אותם, ולהחיל עליהם את שם ישראל. זהו טיעון מבית מדרשו של שאול התרסי, היוצר שבר בין עולם ההלכה לעולם האמונה המחשבה והמוסר היהודיים. דיסוננס, לפיו ההלכה עומדת מצידו האחד של המתרס, והמחשבה היהודית הישימה והידידותית עומדת מצידו השני, אשר כמובן יש להעדיף את הצד השני.
אולם, בעוד שהרב אמסלם טען שיש להקל בגיור בשל ההתבוללות במדינת ישראל, ומחוסר ברירה, הכותב טוען שיש להקל גם בתפוצות, גם לכתחילה. ובעוד שהרב אמסלם טען שיש לעודד גיור של זרע ישראל, הכותב הסתפק ב"קירוב" אנשים אלו, ללא כל התניה לגיור, אלא בתור שאיפה עקרונית בלבד.
טיעונים אלה, של הרב אמסלם של הכותב ושל כל ההולכים בעקבותיהם, אף סותרים את התנ"ך. בספר עזרא (פרק י) ובספר נחמיה (פרק יג) מסופר על עזרא ונחמיה שאילצו את העם לנטוש את נשיהם הנכריות, ואת בניהן שנולדו להן. גם אז היו אחוזי התבוללות גבוהים, ועזרא ונחמיה לא מצאו לנכון לגייר את 'זרע ישראל', אלא דרשו דרישה בלתי מתפשרת ע(זרא פרק י, ג): "וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹקֵינוּ לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת ה' וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹקֵינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה".
הכותב הוא ר"מ בישיבת 'אור וישועה' ומרבני 'דרך אמונה'
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם