ראשי » יהדות » מגזין

כותב ומתמודד: ספר ילדים לבעל של חני וינרוט

דובי וינרוט חי בין כמה עולמות: עורך דין מצליח שנושא את שם המשפחה המחייב בגאווה, סופר ילדים שמוציא בימים אלו ספר ראשון, ובעל תומך שעומד לצד אשתו חני, שסובלת מסרטן סופני. אם תשאלו אותו, צריך להוציא מהחיים את כל הטוב, כל זמן שזה אפשרי

בתום עוד יום עבודה תובעני, ישב עו"ד דובי וינרוט לשיחה עם אשתו חני. "אני חייב משהו לנשמה", התוודה בפניה. בין טיפול בתיקים של לקוחות מבכירי המשק במשרד המפורסם של אביו, עו"ד ד"ר יעקב וינרוט, הבין וינרוט־הבן כי הוא צריך למצוא מקום מפלט מהעומס המלווה את עבודתו.


עוד כותרות ב-nrg:
- האזינו: הח"כים החרדים עונים לשיחה באנגלית
- "זכרני נא וחזקני נא": הנקמה על ההתנתקות
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"דובי, ספר לי סיפור", ביקשה חני, שתמיד האזינה מהצד לסיפורים שסיפר לילדיהם. ודובי סיפר לה על הציפור טוטי המעצבנת, שאהבה במיוחד לשגע את הפיל נורי. בכל פעם שהזדמן לה עפה טוטי מעל לפיל וירקה עליו. ניסיונותיו הכושלים של נורי לתפוס את טוטי בחדקו עלו בתוהו, והעניקו לטוטי ביטחון. היא התקרבה אליו עוד ועוד, עד שיום אחד הוא תפס אותה וטוטי −  כמו שאר החיות − הייתה בטוחה שזה הסוף שלה. ואז, דווקא אז, לחש נורי לציפור "עופי לדרכך טוטי, והפסיקי להציק לנו", ושחרר אותה לדרכה. מאז אותו יום לא שבה טוטי להציק לנורי או למי מהחיות האחרות.

וינרוט מספר שתמיד אהב לספר סיפורים לילדיו. הסיפורים ריתקו אותם והם הפצירו באביהם לספר להם עוד ועוד. חני רעייתו מתמודדת עם סרטן סופני, ולפני כשנה הוציאה את הספר "בארץ החיים", המתאר את סיפור התמודדותה עם המחלה. הפעם הייתה זו היא ששכנעה את בעלה לשבת ולכתוב.

לדובי, העוסק בליטיגציה, היה קשה להשיל מעליו את חליפת עורך הדין ולכתוב סיפור לילדים, אבל לאט־לאט הוא כתב קטע ועוד אחד. לצורך הוצאת הספר הוא חבר לסופר החרדי המוערך חיים ולדר, וביחד הוציאו השניים לאחרונה את הספר הנושא את השם "ארץ החיות", שבה לומדים הילדים להתמודד עם רגשות כדוגמת כעס, קנאה, תחרות, פחדים וחוסר ביטחון.

"בחיות יש משהו מרתק ומסעיר", אומר וינרוט, "ויחד עם זאת מרכך ומרגיע. דרך ארץ החיות הצלחתי להעביר את המסרים שאותם רציתי להנחיל לילדי ישראל".

דרך ארץ החיות הוא גם מצא מקום מפלט מעולם המשפט ומהמתחים שהוא עובר בחיי היום־יום. ובכלל, העיסוק דווקא בעולמם של ילדים, אולי הדבר הכי רחוק מעולם הפשע ומאולם בית המשפט, הילך עליו קסם. "עולמם של הילדים הוא עולם טהור שרואה את הדברים בצורה הכי ישירה, בלי כל התסבוכים שאנחנו בונים לעצמנו במשך השנים. היות שארץ החיות איננה ארץ של בני אדם, קל לנו להסיר את המחסומים הטבעיים ולפרוק דרכם את הרגשות, החרדות, הפחדים הכעסים הקנאה שאנו חווים".

דובי וינרוט, 35, הוא הרביעי מבין ששת ילדיהם של יעקב וג'יזל. גדל בבני ברק עד שהיה בן 14, בבית חרדי פתוח שדגל בשילוב של תורה ועבודה. לאחר מכן עברה המשפחה לרמת גן. הוא למד בישיבות היישוב החדש ואיתרי ושירת בצה"ל כמורה חייל. "בתקופת ילדותי כל המגזרים היו מאוחדים, התפללו באותו מקום ולמדו ביחד", הוא מספר. "לצערי, עם השנים הפלגנות החלה לפרוש כנפיים עד כדי כך שהיום כל צד מסתגר בעולם שלו ולדעתי זה דבר עצוב וכואב".

לאיזה מגזר אתה שייך היום?
"אני באופן אישי משתדל שלא לייחס לעצמי שייכות למגזר מסוים, אלא להיות איש של כלל ישראל. האמת שלא הייתי צריך להשקיע בכך מאמץ על טבעי, שכן ככה ההורים שלנו חינכו אותנו. אבא שלי חי את העולמות הכלל מגזריים באופן יומיומי, האנשים שהגיעו אלינו הביתה מגוונים ללא שייכות למגזר מסוים כלשהו וקבלת האחר התקבלה באופן טבעי".

הוא אמנם סיים שלושה תארים ראשונים − בכלכלה וניהול, בראיית חשבון ובמשפטים, אך שם המשפחה שלו, כמו גם העובדה שמגיל צעיר הוא חי ונושם משפטים, הביאו אותו לעבודה כעורך דין ("אבא אמנם השתדל שלא לערב את חיי העבודה בחיי המשפחה, אבל אף אחד לא יכול להחביא את המורשת המשפטית שנספגה בדם של כולנו"). הוא עוסק בליטיגציה פלילית ואזרחית וייצג בין היתר את אייל גולן בהליכי הסדר הפשרה שלו מול רשות המיסים, את דני דנקנר בערעורו לבית המשפט על עבירות המרמה והפרת אמונים שבהן הורשע, את הרב יורם אברג'ל בפרשת הסחיטה בבחירות לראשות עיריית נתיבות ועוד רבים אחרים.

לא קשה לעסוק בצד הפחות טהור של החיים?
"בעיניי זה לא ייצוג מלוכלך, אלא דווקא נקי מאוד. אני צריך לזקק מתוך הבעיה של הלקוח שלי את השאלה האמיתית שעומדת למשפט, ולנקות את כל הטרראם מסביב. בסופו של דבר אנחנו עוסקים בדיני נפשות, שזה לעולם לא דבר מלוכלך".

השם וינרוט פותח דלתות או מהווה מעמסה?
"ברור שזה פותח דלתות ובאופן טבעי מאפשר לי להיות נוכח במקומות ולפתח קשרים שאדם ממוצע לא יכול לעשות בקלות. מאידך, יש גם דרישה שעולה מהשם, כמו מקצוענות ועמידה בסטנדרטים גבוהים מהממוצע".

מה לדעתך סוד ההצלחה של יעקב וינרוט?
"אני חושב שהרבה אנשים חושבים שהם מכירים את יעקב וינרוט, אבל כל אחד מכיר רק גוון אחד מקשת הגוונים הרחבה שלו. אפילו אני לא יכול לחתום שאני מכיר את כל צדדיו, ויחד עם זאת אני יכול לומר שמה שמייחד אותו הוא לבו הרחב, הידע הכללי וההיחשפות לעולמות כמו פילוסופיה, פסיכולוגיה, היסטוריה והמשפט העברי כמובן. הוא לא פוסח על שום התמחות בכל תחום אקדמי־הומני ומעמיק בזה".

איך אבא הגיב לספר החדש?
"גם באבי, כמו בכל אדם, יש את הצד הילדותי והוא שמח לראות שאני מבטא אותו דרך ארץ החיות".

בין השנים 2009 ל־2011 התמודד וינרוט האב עם בית המשפט, הפעם כנאשם. הוא נחשד בעבירות של מתן שוחד והלבנת הון, אך בסופו של דבר זוכה מכל ההאשמות. "אנחנו משפחה מאוד מלוכדת ומאוחדת, והדבר לא פגע בנו לרגע, אלא להפך, חיזק אותנו", עונה וינרוט על השאלה כיצד השפיעה הפרשה על המשפחה. "זכאותו של אבי לא הייתה מוטלת בספק מהרגע הראשון ואני כמובן שמח שהדברים יצאו לאור".

אתה ואביך חובשים כיפה שחורה. מרגישים לפעמים כמייצגי המגזר?
"כשאומרים לי 'אתה לא כמו שאר הציבור החרדי, אתה חרדי טוב', זה כואב לי. אני חושב שאמנם בראייה שטחית אכן נראה שהציבור החרדי נתפס להקצנה ופלגנות, אבל למעשה אלו השוליים ששולטים על הרוב. רוב החברה הזאת מורכבת מאנשי חסד ואמת שמקבלים את האחר. כואב לי לראות איך כל צד תופס עמדה כלפי הצד השני. אנחנו חיים בעולם של שחור ולבן אבל החיים הם אפורים מאוד".

במקביל לעבודה השוחקת ולתחביב הכתיבה, כבר שמונה שנים שחייהם של בני הזוג וינרוט מתנהלים סביב הסרטן. בגיל 24, ארבעה חודשים אחרי לידת בתה השלישית, אובחנה חני רעייתו כחולה בסרטן השד. שנה וחצי לאחר האבחון הראשוני חזרה המחלה, ואיתה האבחנה שמדובר בסרטן כרוני. הרופאים אמרו שהיא תחיה עוד שנה, מקסימום שנתיים, אבל וינרוט ניצחה את הסטטיסטיקה. באורח נס היא שורדת, כנגד כל הסיכויים, כנגד כל הנבואות.

וינרוט, צעירה יפה, מלאת חיים וחן, מרבה להרצות על ההתמודדות שלה עם הסרטן, לשתף מתובנותיה בדף הפייסבוק הפופולרי שלה, ואף הוציאה כאמור את "ארץ החיים", הספר שמגולל את סיפור התמודדותה עם המחלה. את שם הספר, אגב, בחר דובי, ולכן לא מפליא לגלות שהוא מתכתב עם שם הספר שהוציא הוא "ארץ החיות".

"מהרגע הראשון החלטתי שאני אהיה הגורם היציב והמאזן בבית", הוא מספר על החיים בצל המחלה ועל המשפחה הכוללת את שירה בת ה־11, שלמה בן ה־10 ונעמי בת השמונה. "ביקשתי מבורא עולם את הכוחות לכך, ואני חושב שקיבלתי אותם בגדול. אני משתדל שלא לתת למצב לערער במידה כלשהי את היציבות המשפחתית. מה שכן, התמודדות כזאת מובילה אותך להבין היטב מהי המהות האמיתית בחיים. סדר העדיפויות משתנה לחלוטין ואתה חכם הרבה יותר להבדיל בין מהות ובין עיקר לטפל".

יש נקודות שבירה לאורך הדרך?
"נקודת השבירה היחידה שממנה חששתי הייתה ביום שבו בישרנו לילדים שאמא שלהם מתמודדת עם המחלה. גם על זה התפללתי, והתברר לנו שהכנות, האמת והפתיחות עשו רק טוב. באמת שלא היו נקודות שבירה. אני חזק מאד בעניין".

חני מרבה לכתוב ולהרצות על הסרטן ולנהל דף פייסבוק חושפני שבו היא משתפת פרטים על חייה ועל חייכם. איך אתה מתמודד עם החשיפה הזו?
"אני יודע להבדיל היום בין טפל ועיקר. מבחינתי מה שאנשים אומרים בחוץ או מה שהם חושבים, או כיצד הם מסתכלים על חני ועליי הינם דבר טפל, כל עוד אני יודע שחני ואני עושים את הדברים בתום לב ומתוך רצון לעזור לחברה ולזולת. מה שאנשים אחרים חושבים לא מעלה ולא מוריד".

בכלל, החיים תחת איום הסרטן התמידי הביאו את בני הזוג להתמקד בדברים החשובים באמת בחיים. "אנחנו פחות עסוקים בריצה אחרי תאוות כלשהם, הכבוד משחק תפקיד פחות חשוב בחיינו. אני רואה בחיזוק הקשר המשפחתי משמעות הרבה יותר גדולה, אני רואה חשיבות לזמן איכות עם הילדים וחני וגם במפגש עם חברים אני משתדל שהדברים יסתובבו סביב משהו ערכי. כשאני מביט סביבי אני רואה שכולם רצים אחרי משהו. אנחנו מבינים שאין תוצאה, ולכן נהנים הרבה יותר מהדרך. לא נכנעים למירוץ החיים אלא משתדלים לנצל וליהנות מכל רגע, כל עוד אפשר".

יש סיכוי שבעתיד יחליף התואר "סופר" את תואר עורך הדין בכרטיס הביקור שלך?
"תמיד זה יישאר גם וגם. לא אוכל להתנתק מעולם המשפטים באופן טוטאלי אף פעם, זה זורם בדם".
חוץ מכתיבת הספר והייצוג העמוס בבית המשפט, אתה גם מקפיד לפתח תחביבים. איך מספיקים הכול?
"אני מאמין שכל דבר שאתה באמת רוצה, תצליח למצוא את הזמן בשבילו. לכן גם אם תפילי עליי 70 משימות, אצליח למלא אותן בהצלחה".

הכתבה פורסמה במגזין מוצש

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg