ראשי » יהדות » מגזין

האדמו"ר מכפר בלום: הכניס יהדות לקיבוצים

בשבוע שעבר הלך לעולמו בגיל מאה, מיכאל בהט, מורה לתנ"ך, מחשבת ישראל ואהבת האדם, שהקים את בית הכנסת בקיבוץ, ייסד את פסטיבל "לא בשמים היא" והיה המחנך הגדול של קיבוצי הצפון

בבית העלמין בקיבוץ כפר בלום שבגליל העליון, התקבצו ביום ראשון תלמידיו של איש החינוך מיכאל בהט כדי להביא אותו למנוחת עולמים. רק ימים ספורים קודם לכן עוד הספיקו לסיים את חגיגות יום הולדתו המאה. חלק מהנוכחים בלוויה העידו כי חשו שאירועי המאה היו אירועי הפרֵדה מהאיש שביקש לבור להם דרך חדשה בעבודת האלוהים.


עוד כותרות ב-nrg:
- יצאנו לבדוק: מהו הטשולנט הכי טוב בירושלים?
- מדוע משה רבנו זקוק ל"מטה קסמים"?
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הוא נולד בשנת 1915, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, לאב שהיה גבאי וחזן. בגיל עשרים נשא לאישה את רעייתו אסתר, ובנם הראשון נולד במנזר בגרמניה, בשלהי מלחמת העולם השנייה. שני ילדיהם הנוספים נולדו בארץ. במלחמת העולם השנייה הצליחו להימלט מציפורני הנאצים ולברוח לסיביר הקפואה, שם חיו במהלך ארבע שנות המלחמה. באפריל 1946 שלח מברק למנהיגות התנועה הקיבוצית בארץ, ובו בישר לחבריו כי הוא ואסתר נותרו בחיים, והם מבקשים רשות לעלות ארצה.

"קיבלתי תשובה קצרה ועניינית, שבה הביעו חבריי את שמחתם על היותנו בין החיים, אך ביקשו מאיתנו להישאר באירופה עם שארית הפליטה", סיפר בשנת 2008 לעיתון הקיבוצי "הזמן הירוק". במשך שנתיים הסתובב בין פליטי המלחמה ברחבי אירופה.

הוא הסביר שבתקופה הזו ראה אל מול עיניו את מימוש חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל: "נשלחנו לאתר את שארית הפליטה, ובכל מקום פגשנו גברים, נשים וילדים יהודים שאין בהם רוח. אנשים שהתופת עשתה שמות בנשמתם. נדרשנו להפיח רוח בעצמות היבשות הללו, וזה מה שעשינו בתקופה שהסתובבנו במחנות העקורים". בגיל 33 עלה לארץ באוניית המעפילים "אינדבר", לאחר מסע ארוך באירופה שלאחר המלחמה.

"חיי מתחלקים באופן שווה: עד 1948 הצלת יהודים, ומאז הצלת היהדות", הסביר בהט את התפנית שערך בחייו, שהעניקה לו את ההוקרה וההערכה הרבה שזכה לה בקרב תלמידיו ומכריו. חייו היו מלאים בפעילות חינוכית אינטנסיבית, החל מילדי שארית הפליטה שהגיעו מאירופה לאחר מלחמת העולם השנייה וכלה בילדי העולים מארצות צפון אפריקה, שהגיעו ארצה בחסות עליית הנוער והשתלבו בקיבוצים.

"אני כמחנך הורדתי את האלוהים מן השמים ושתלתיו בלבבות התלמידים. התנ"ך בשבילי הוא ספר החינוך של האדם, והוא כוח מניע עבורי בכיוון היהדות", הסביר בעבר את המניעים למשנתו. הוא ביקש להנחיל במשך השנים לבני הקיבוצים את היהדות שבה רצו לבעוט לעתים ראשוני היישוב. במשך עשורים רבים, עד לגיל 96, הוא לימד מאות נערים ונערות לבר מצווה ולבת מצווה, ושם זרע את הפירוש לרעיון האלוהות שבו האמין ברוח הבנתו ששאבה את מקורותיה מהרמב"ם ומקשר עמוק עם חברתו ומורתו הקרובה פרופ' נחמה ליבוביץ.

"מצאתי צורך להסביר לילד מהו אלוהים", סיפר בסרט שהושלם שבועות ספורים לפני פטירתו. "מה עשיתי? לקחתי את סיפור מעשה קין והבל. קין מחליט להרוג את הבל, הורג אותו, והבל מונח בשדה וקין עומד ללכת. פתאום הוא שומע קול: 'אי הבל אחיך'. מישהו מזמזם לו כל הזמן באוזן, ואז הוא אומר 'השומר אחי אנוכי?'. ואז הוא שומע שוב קול שאומר לו: 'דמי הבל אחיך זועקים אלי מן האדמה'.

"עכשיו, מי משמיע לו את הקול הזה? התשובה היא אלוהים. מי עוד יודע מה עשה קין? רק קין ומצפונו שמציק לו. המצפון של האדם זה האלוהים שלו. אי אפשר לתאר את אלוהים בלשון בני האדם. אם אתה יכול לתאר אותו בלשון בני האדם הוא הופך להיות אליל כי אתה נותן לו תארים. גדול ויפה וחזק וגבוה וכו'. הרי הוא 'מלוא כל הארץ כבודו'. גם אנחנו יושבים פה ואלוהים איתנו".

מיכאל עסק ללא לאות בהנחלת היהדות בלבבות חבריו לקיבוץ ולעיר. הוא הסביר את מניעיו כרצון עז "להחזיר את עטרת מורשת ישראל למקומה הנכון והראוי. כמי שחונך על ברכי הנבואה הקלאסית, שקיבלה את תורת הכוהנים אך העמידה את הפן המוסרי־רוחני של היהדות על עיקרו; כמי שחונך גם על הפילוסופיה של הרמב"ם, במיוחד על מורה הנבוכים, לא יכולתי להשלים עם המציאות שהיהדות היא רק דת.

"לאמור - החלק הפולחני ריטואלי הוא היהדות, ואז אני עבדכם יהודי סוג ב', כאשר בעיניי, כבעיני רוב הציבור, אני יהודי לעילא ולעילא. כרבים מחבריי באקדמיה, בעיניי היהדות היא קודם כול תרבות, כאשר הדת היא אלמנט חשוב בתוכה אולם לא הדומיננטי ביותר. חשתי כי היהדות האמיתית בורחת מהחברה הישראלית ומקצינה לכיוונים לא רלוונטיים עד מסוכנים".

ההבחנה בין "תורת הכוהנים" לבין "תורת הנביאים" היא כנראה תמצית הגותו ומחשבתו התיאולוגית. עמוס, בנו הצעיר של מיכאל, הסביר השבוע: "בעיני אבא יש שתי תפיסות של היהדות. לאחת הוא קרא 'תורת כוהנים', זו המדגישה את הפולחן, ולשנייה הוא קרא 'תורת נביאים'. היא מדגישה את תורת הצדק ובעיקר את הצדק החברתי כפי שהוא בא לידי ביטוי בחיי הקיבוץ וברעיון הקיבוצי. הוא חשב שזו היהדות הנכונה".

במהלך השנים כתב מיכאל מאמרים רבים וערך ספרי לימוד, על ידי ריכוז נושאים בעלי מכנה משותף שנידונים בספרים שונים, כמו הסיפור המקראי, שרידי המיתוס במקרא, נבואה ונביאים, נביאי אמת ושקר ועוד. בכולם עסק בקשר בין היהדות לישראליות ושטח את דאגתו העמוקה לחברה הישראלית ולזהותה היהודית־ציונית.

הוא ראה בספר התנ"ך ספר תרבות שיש לשוחח עמו ולקיים דיאלוג עם הדברים הכתובים בו. הוא האמין וניסה להנחיל לכל שומעי לקחו כי ספר התרבות מלווה את היהודי בכל זמן ומרחב וכי ממנו שואבים שאר רוח, עמו מתייעצים ומתווכחים ויחד עם התנ"ך גם צועדים אל המחר.

אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט שהיה מתלמידיו של מיכאל, סיפר כי מיוחס לו עולם שלם של חינוך: "הוא היה מורה ומחנך שהעמיד דורות של תלמידים–מעריצים שספגו ממנו את אהבת התנ"ך וידיעת התנ"ך, מחשבת ישראל, אהבת האדם, העם והארץ, ערכים יהודיים, הומניסטיים וסוציאליסטיים. הוא לימד את בני הקיבוצים בעמק החולה וילדי עולים – כמורה וכמנהל.

"הוא הקים חוגים ללימוד תנ"ך ולפרשת השבוע בגליל וברחבי הארץ. הוא הקים את בית הכנסת בכפר בלום וניהל אותו במשך עשרות שנים, ואף העביר בו דרשות ושיעורים רבים. הוא הקים את עמותת לעיל"א – לעולם ילמד אדם, שעסקה בהנחלת התרבות היהודית בגליל העליון. היה ממייסדי פסטיבל 'לא בשמים' בגליל העליון, ובמשך עשרות שנים הכין מאות ילדים, מקיבוצו ומקיבוצי הסביבה, לעלייה לתורה בבר המצווה. הוא היה פעיל מאוד ביצירת קשרי לימוד ותרבות בין קיבוצי אצבע הגליל וקריית שמונה, ולא בכדי רבים ממשתתפי ההלוויה היו מקריית שמונה".

בהט היה אחראי גם לייסוד חוג התנ"ך בבית הנשיא בשנות השמונים. בספר שכתב והוציא לאור לאחרונה מספר מיכאל כי בשנות השמונים פגש את נשיא המדינה דאז עזר ויצמן וביקש ממנו לחדש את המפעל ההגותי. לבקשת ויצמן החוג לא התקיים בבית נשיא המדינה, אלא נע בין מקומות שונים בישראל בהשתתפותו. החוג התקיים במשך שלוש שנים, כאשר מיכאל היה בוחר את התוכן ואת המרצים והיה אמון על כל ההכנות הלוגיסטיות של מפגשי החוג ברחבי הארץ, גם אם לא השתתף בכולם.

במהלך השנים זכה לפרסים, ובהם פרס רוטברג לחינוך יהודי, פרס גבעת ושינגטון על חינוך לערכים, פרס על מפעל חיים ממשרד החינוך, יקיר הגליל העליון ועוד. "בדרך כלל ישנם שלושה סוגי מחנכים: יש מלמד, יש מורה ויש מחנך. מלמד מעביר מכלי אל כלי, מורה הוא מורה דרך ומחנך סוחף אחריו את חניכיו. להיות מורה ומלמד יכולים ללמוד. מחנך - או שיש בך או שאין בך". כך אמר בעבר, והיה ברור כי הוא רואה בעצמו מחנך, אם כי ילדיו מעידים כי לא היה מוכן לקבל על עצמו כינוי בסגנון "אדמו"ר".

בחודש האחרון העניק מיכאל ריאיון לעיתון המקומי "על הצפון", ובין השאר אמר: "זכיתי למתנה שרבים מייחלים לה - אריכות ימים, ואני שואל במה זכיתי? לפי כל חוקי הטבע לא הייתי צריך להיות, כי שנותיי בברית המועצות היו מסוכנות בכל שעה ושעה. קשה לי להבין איך נשארתי בחיים. אני שייך לאסכולת הרמב"ם, מורה הנבוכים מהווה עבורי פניצילין לאריכות הימים. על פי תפיסתו את ההשגחה והמושג האלוהי, זה לא מקרי. מישהו מוביל אותך. אני אימצתי את זה ומייחס את אריכות חיי להסבר הזה".

בהזדמנות אחרת אמר כי "מי שזוכה לאריכות ימים צריך לשאול הרבה שאלות. למה זה מגיע לך? אני מרגיש חובה לגמול במשהו על החסד הזה. יש שלושה דברים שאני משאיר לכם, לטפל בקפיטליזם החזירי, בביטחון ובשנאה". קריאתו האחרונה דרשה להשכין שלום בין היהודים לערבים: "אם עכשיו נפספס, מי יודע. אני לא רוצה להשאיר את זה לנכדים ולנינים. די לי. מספיק לי, אני חייתי את זה כל מאה השנים. נולדתי במלחמה ואני הולך למות במלחמה. אני יודע שאני בן מאה, ולא בגיל מאה עושים מהפכות, אבל אני מסוגל עדיין להציע הצעות". הוא התנגד לשליטה הישראלית על יהודה ושומרון ותבע ממדינת ישראל להכיר במדינה פלסטינית ו"להוריד מעל הכתפיים שלנו את כל עניין יהודה ושומרון".

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg