ראשי » יהדות » מגזין

מאורבך ועד המפכ"ל: למה לעזאזל דוסים מגדלים שפם?

אישור מועמדותו של רוני אלשיך לתפקיד מפכ"ל המשטרה השבוע, הביא אותנו לחשוב מה יש לציונות הדתית עם העניין הזה של גברים בשפם, ולמה אין כמעט צעירים שמצטרפים לטרנד. כתבה שעיתונות חוקרת בצדה

יצור חדש ומדאיג מתפתח בימים אלה ממש מתחת לאף שלכם; הוא מעט קוצני, חוצפן ולא ממושמע. גם אם תחשבו שביכולתכם להשתלט עליו, תגלו במהירות שיש לו דעה משל עצמו, והוא ממש לא אוהב מרות. טוב, אז הוא לא נמצא בדיוק מתחת לאף שלכם, אלא דווקא מתחת לאף של כותב שורות אלה; אבל הוא ללא ספק הפך להיות עיסוק מרכזי ומעייף בחייו.

עוד כותרות ב-nrg:
- "מי שעולה להר הבית מספק סיבות לאויבים שלנו"
- גוג ומגוג? ממש לא. זה רק עוד גל אנטישמי
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הכול התחיל לפני כמה שבועות, כשמועמדותו של המפכ"ל המיועד, רוני אלשיך איש השב"כ, יצאה מבין הצללים. עם כיפה סרוגה שיושבת על צד הפדחת, שפם ועניבה אופנתית, היינו חייבים לשאול: מה יש לציונות הדתית, בעיקר בגיל הביניים (50-70), עם הקטע הזה של השפם. מה יש בו, בשפם הציוני–דתי, שגורם לנו להרהר בחשיבות החיים עצמם, ומדוע בעצם אנחנו חייבים לעשות עבורו מחווה מיוחדת.

כדי לענות על השאלות האלו ועל עוד כמה שיצוצו בהמשך (הישארו עמנו), נאלצתי לפעול בשני מישורים: מצד אחד, להיפגש עם בעלי שפם ולברר מה יש להם מהשפם הזה לכל הרוחות. מהצד השני, הבנתי שמחובתי העיתונאית לגדל שפם בעצמי ולראות איך זה מרגיש מבפנים. בטח לא תופתעו לגלות שתוצאות התחקיר המעמיק שלי הן  בדיוק כפי שאתם חושבים.

אז גידלתי שפם, ואת הזיפים התחלתי לראות בחול המועד סוכות. מראש הוחלט שלא אתגלח עד למוצאי שמחת תורה. על כן, במהלך החג נראיתי כמו בחור ישיבה לכל דבר. טוב, בערך. אם נודה על האמת, התוצאה במוצאי שמחת תורה מעט אכזבה. נראיתי בעיקר כמו ילד בר מצווה. כשהסתכלתי על יומן הפגישות שלי, נחרדתי לגלות שיש לי פגישה חשובה בכנסת. דחיתי אותה כמובן. פדיחה.

דווקא בעבודה, המקום שמפיל עליי באופן תדיר משימות משונות, לא כולם זיהו את הגידול החדש שטיפחתי. מנהל התפעול היקר שלנו, יהודה, בהה בי במשך כמה דקות וניסה להבין מה השתנה. "אני שונא שפמים", הפטיר כשגילה. "ומה אשתך חושבת על זה?" לחמי יש שפם וגם לאבא שלי היה במשך הרבה מאוד שנים, ככה שהיא רגילה.

עם הזמן החל השפם לצמוח אבל היה זה ברור שצריך להשקיע בגידולו אם ארצה אי פעם להיראות כמו אורי אורבך ז"ל או כמו בעל השפם המכובד עמיר פרץ ייבדל לחיים ארוכים. מאידך, יש גבול עד כמה אני מוכן להקדיש את גופי למדע. "התרגלתי אליו והוא התרגל אליי", אמר אורבך לפני כעשור בראיון, "בינתיים אנחנו ממשיכים ביחד".

מתברר ששפם הוא עניין די רציני, בהנחה שאתה לא מסתובב בין אנשים שנוהגים ללגלג עליך ולקרוא לך סטאלין (במקרה הרע) או יאצק (במקרה הטוב). לא חסרים מנהיגים או מפורסמים היסטוריים שגידלו שפם, החל מאלברט איינשטיין וצ'רלי צ'פלין וכלה באדולף היטלר הזכור לשמצה.

היכן נולד הטרנד? העדויות ההיסטוריות מגוונות ומרחיקות עד לכ–300 שנה לפני הספירה. מאז נשמרו עדויות כי פרשים איראנים (פרסים) טרחו וגידלו משהו מעל הפה. בשנת 1585 נרשמה העדות הראשונה באנגלית למילה "שפם" (Moustache), כך על פי המילון של אוקספורד. המילה הופיעה בתרגום של ספר בשפה הצרפתית. המילה “שפם" בצרפתית נלקחה מהמילה Moustacio באיטלקית, אשר הגיעה מהמילה הלטינית Moustaccium שעל פי המקורות מבוססת על המילה היוונית Mustax.

מסובך? לא באמת. בין המאה ה–16 למאה ה–18 הומצאו קלפי המשחק כפי שאנו מכירים אותם כיום, רק שבהתחלה היו למלכים ולנסיכים שפמים כפי שהם מצוירים בקלפים. הדבר פחת עם השנים. בשנת 1854 גברים בהודו גידלו שפמים כסימן לגבריות, ובעקבותיהם גם הכובשים הבריטיים. בשנת 1990 התקיימה אליפות העולם הראשונה לזקנים ולשפמים בגרמניה וגם היום קיימת בעולם, וזו אמת לאמיתה, האגודה הבינלאומית לזקנים ולשפמים. לאחרונה אף הציעו ראשיה לקיים את האולימפיאדה של המשופמים והמזוקנים בישראל.

אבל אנחנו כאן ומנסים למצוא הסבר מגזרי לתופעה. את ח"כ ניסן סלומינסקי, משופם ידוע בפני עצמו, פגשתי במשרדו שבכנסת, בין פגישה לפגישה. הח"כ הוותיק כבר ראה הרבה בחייו ואולי משום כך הוא לא התרשם במיוחד מזיפי השבוע שעיטרו את פניי. "מעולם לא הורדתי את השפם", הוא גילה. "אני כמו החב"דניקים, רק בלי הזקן. אני מגדל שפם מהרגע שצמחו שם שערות, והוא ממשיך לגדול בקצב מאז. פעם בשבוע אני מסדר אותו".

סלומינסקי מוציא מעטפה חומה מהתיק ומראה תמונות שלו מהתקופה כחניך בבני עקיבא ברמת גן וכתלמיד בישיבה התיכונית בנחלים. הוא גם מזכיר לנו את הסרטון שעשתה מפלגתו בקמפיין הבחירות של 2009, שם אורבך, דניאל הרשקוביץ והוא עצמו ניסו לשכנע את זבולון אורלב לגדל שפם, כדי שייראה כמוהם.

פעם בעצם גידול השפם היה עניין אופנתי?
"אני לא יודע אם זה היה באופנה, אני חשבתי שזה בסדר. גם גידלתי שיער על הראש", הוא מחייך ומספר לנו על ימיו בשבט עלומים. "אני מניח שהיה קטע. השפם הוא הבסיס של הציונות הכללית והדתית. פעם לא יכולת ליישב את ארץ ישראל בלי שפם. הרי היה 'אנו באנו'. סנדלים, חולצה חאקי ושפם. אלו היו הסמלים של החלוץ הציוני".

סלומינסקי מסביר כי לחרדים היה זקן ושפם ולחילונים לא היה כלום, והציונות הדתית אימצה את השפם. "בעיניי השפם לא בא דווקא מהצד הדתי אלא מהצד הציוני. מי שהיה ציוני על אמת, היה לו גם שפם, סנדלים וכיפה סרוגה. זה אחד הסממנים של הציונות. אבל לא רק הדתית".

אבל היום התקופה השתנתה ובנט הביא איתו את תרבות הקרחת וזקן ההיפסטר. לא הגיע הזמן להשתלב?
"לדעתי אני דווקא עוזר לשמור על קשר הדורות. אנחנו בבית היהודי לא רוצים לבנות משהו חדש לחלוטין שמתאים לתקופה, אלא להיבנות על בסיס המפלגה שהייתה. השפם הוא אחד האלמנטים".

אז למה לדעתך הוא נעלם?
"לצערי היום כולם מחקים את המערב ואת התרבויות הזרות, וממילא חלק גדול מילדי הציונים חושבים ומתלבשים כמו תרבות המערב. גם בציונות הדתית יש פזילה לתרבות הזאת".

תוך כדי שיחה אנחנו מגלים שאחד העוזרים של סלומינסקי, רונאל אלקיים, אף הוא מגדל שפם. הח"כ קורא לו שייכנס ויראה לנו, הוא אמנם גם מגדל זקן קצוץ, אך אומר שמבחינתו "העיקר הוא השפם".

יש מצב שעוד נראה את בנט עם שפם?
"אתה יכול לכתוב ש'יודעי דבר אומרים שאם לכולם בבית היהודי היה שפם, היינו מקבלים יותר מנדטים בבחירות האחרונות'", צוחק סלומינסקי. "אתה יכול עוד להגיד ש"התקיימו ישיבות ארוכות של הפקת לקחים להבין למה קיבלנו במקום 18 מנדטים רק שמונה — והסיבה היא בגלל השפם. זו הסקת המסקנות לקראת הבחירות הבאות".

יש מצב להסרה חגיגית?
"הילדים והנכדים ביקשו בעבר לראות איך אני נראה בלי. הסברתי להם שאני נראה צעיר ולכן אין טעם שאהיה צעיר יותר". 
קינחתי את השיחה עם הח"כ המשופם בתמונת סלפי משופמת משותפת.

בחזרה למערכת מקור ראשון. מתברר שגם לעורך הראשי היקר שלנו, חגי סגל, היה עד לא מזמן שפם מפואר. למעשה, הוא נפרד ממנו רק לפני שמונה שנים. "בעיניי לא מדובר בסמל של הציונות הדתית, אלא של ארץ ישראל הישנה והטובה. כשהוא מתחיל להלבין, מוותרים עליו", מסביר סגל. "היה לי שפם במשך כמעט 30 שנה ועד למלחמת המפרץ היה לי גם זקן. אבל במילואים ניתנה הוראה לגלח את הזקנים, ולכן השארתי רק את השפם. לא התייחסתי אליו כאל סמל מגזרי, גם במקסיקו יש שפמים".

אתה לא מתגעגע?
"ממש לא מתגעגע, עדיין בכרטיס הכניסה הקבוע שלי לכנסת יש תמונה עם שפם שמופיעה להם על המסך".

פרופ' אשר כהן מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר–אילן משתעשע מאוד מהדיון בנושא השפמים בציונות הדתית, אך אומר כי אין לו מידע אקדמי או סוציולוגי קונקרטי בנושא. "יש לי תחושה שזה משהו שקשור להתיישבות או לפועל המזרחי, פעם העניין הזה היה מאוד מקובל".

כהן מציין כי "בתמונות ישנות של גוש אמונים רואים הרבה מאוד שפמים, לדעתי זה הגיע מכיוונם של חברי גרעיני הנח"ל הדתי או הקיבוצניקים". כהן עצמו מגדל זקן צרפתי בכל שנה לאחר תקופת שלושת השבועות. "אני תמיד מנסה את השפם והזקן הצרפתי ומתעניין לראות מה יהיו התגובות, חלק אוהבים וחלק לא, אבל אין סיכוי שבקרוב תראו אותי עם שפם".

עוד משופם מוכר בהחלט הוא ישראל גוטסדינר, ההוא מצמד רעים. גוטסדינר גאה מאוד בשפם שלו, ושמח מאוד לספר למוצש על בן טיפוחיו.

"כשהייתי בשנות ה–20 שלי, בפסטיבל הזמר החסידי השני או השלישי, רציתי להיראות טיפה בוגר יותר. אני לא יודע למה. ברגע שגידלתי את השפם הוא מצא חן בעיניי. תמיד ידעו לזהות בצמד רעים את 'זה הגבוה' ואת 'זה עם השפם'. הוא הפך למותג אצלנו. היום אני כבר מנוע מלהוריד אותו, יחשבו שאני מהפרברים".

טוב, באותם ימים כך נראתה כל הציונות הדתית.
"דווקא אצלי ממש לא. לא רציתי שיחשבו שאני נהג אגד או מתנחל. לא הייתי ואני לא כזה. אפשר לראות בתמונות הישנות את השותף שלי בני ואותי עם שיער אפרו גדול, פאות לחיים ארוכות. רק שנים אחר כך חשבתי לעצמי 'איך אבא שלך לא אמר לך כלום?' אבל זו הייתה המודה".

לגוטסדינר יש המון סיפורים על השפם המפורסם, וגם מסורת שהחליט למסד עם השנים. "כשחגגתי יום הולדת 30, הופענו בירושלים במועדון תיירים בשם החאן הירושלמי. הייתי עם החברים שלי טוביה צפיר, מני פאר, יהודה ברקן, יגאל בשן, בני רוזנבאום ויגאל שילון — היינו חבורה מאוד מאוחדת — ושמתי לב שהחבר'ה זוממים משהו. עוד לפני שהיה לי זמן לחשוב העוגה הייתה על הפנים שלי והכול נטף קרם. שטפתי את הפנים ויהודה ברקן אמר 'אולי נוריד לו את השפם'.

"כל אחד התכבד להוריד קצת עם מספריים. ואז החלטתי שאם ירצה ה', בכל עשר שנים אעשה טקס מטורף ובמהלכו אוריד את השפם ואתן לאחרים להשתתף בגזירה". ואכן בימי ההולדת 40, 50, ו–60 שלו ערך הזמר מסיבות שבהן השתתפו מאות בני משפחה וברנז'ה. "עוד שנתיים וחצי אני מגיע לגיל 70", הוא אומר וכבר מתכנן את האירוע הבא. "כל פעם שהורדתי את השפם נתתי למראה החדש צ'אנס, מקסימום יומיים בלי שפם. אבל זה לא זה".

אני מגדל רק שבועיים שפם ועוד לא לגמרי הצלחתי להבין איך משתלטים עליו, תן לי כמה טיפים של פז"מניק אלוף.
"פעם לא היו מכונות תספורת עם גדלים שונים והיית צריך לספר את השפם עם מספריים. מי שהחטיא, הסתובב עם חתך באף. היום הטכניקה פשוטה יותר ולכן אפשר לטפל בשפם לבד או ללכת לבעל מקצוע שיטפח אותו בשבילך. אם תשאל אותי, הלוואי ששיער הראש שלנו היה גדל בקצב של השפם".

לצד המשופמים הוותיקים אי אפשר שלא להזכיר את המשופם של דורנו, הלוא הוא דני הירשברג, מזכ"ל בני עקיבא. הירשברג מתגאה בשפם ג'ינג'י מכובד, ומגלה שכמו סלומינסקי, גם הוא לא גילח את השפם מימיו. "בבני עקיבא יש מסורת ארוכה מאוד של שפמים, לדעתי רוב המזכ"לים לשעבר שחיים היום עוד מטפחים שפם", הוא אומר.

גם בדור שלך עוד יש שפמים?
"אברהם ליפשיץ עם שפם, אבל אין כבר עוד הרבה כמוהו. אחרי בחירתו של המפכ"ל החדש אני מקווה שזה יחזור להיות באופנה", מתבדח הירשברג ומבהיר שהוא לא מתייחס לנושא ברצינות. "אני לא רואה בעניין תורה גדולה. שואלים אותי מה המקור, ואני לא יודע. כצעיר פשוט לא התגלחתי, בשלב מסוים זה הופך לחלק ממך, ואין לך אומץ להוריד. לא יידעו מי אני בלעדיו".

הירשברג מוסיף כי "יש אגדה אורבנית המספרת כי החת"ם סופר אמר שצריך ללכת עם שפם. למה? מפני שיהדות גרמניה התגלחה כדי להידמות לגויים, והוא השיב להם שזה בגדר איסור, 'לא ילבש', אז כדי שיידעו שאתה לא אישה, תשאיר שפם".

ואולי בגלל שאין לו אידיאולוגיה בעניין, הירשברג מרשה לעצמו לקחת את הנושא בקלילות, "יש לי חבר שהביא לי הביתה ספל לקפה שעליו מודפסים 15 השפמים המפורסמים בעולם. החל מאיינשטיין וכלה בסטאלין. לשמחתי היטלר לא שם".

אז למרות שהשפמים הולכים ונעלמים לא רק מהציבוריות הישראלית, אלא גם מהציונות הדתית (חוץ מהמפכ"ל החדש שלנו), מתברר שנוצר מיני– טרנד של צעירים דתיים שמחליטים דווקא להחיות את המסורת ולגדל שפם.

אחד מהם הוא אבנר שאקי, (29), ירושלמי העוסק בכתיבה ובהפקת תוכן. "יש לי תיאוריה", הוא מסביר. "ככלות הקול והתמונה, החיים משעממים יחסית. קמים, אוכלים, עובדים, אוכלים שוב, ישנים — לא בהכרח בסדר הזה. כדי שלא ליפול לשעמום הנורא, אנשים אוהבים לגוון. לחדש. לשנות. להכניס עניין לחייהם. אי אפשר ואף לא רצוי להחליף עבודה כל שבועיים. כנ"ל לגבי מקום מגורים ובן זוג. אז מה עושים? מגוונים בדברים הקטנים. משנים תמונה בדסקטופ. מחליפים את הלפטופ. יוצאים לחופשה בת כמה ימים. מסתובבים עם שפם כמה חודשים".

אני משער שרוב בני גילך לא ממש מגדלים שפם, מותחים עליך ביקורת?
“אני נאלץ לחשוף מדד סודי שפיתחתי לפני כמה שנים, שזכה לא מכבר לשם ‘סולם אבנר סאחי': גיליתי שיש קורלציה מובהקת, ממש קשר ישיר, בין רמת סאחיותו של האדם לרמת התנגדותו לשפם שלי. ככל שהוא סאחי יותר, כך תגבר ההתנגדות כמובן".

מה השפם מייצג בעיניך?
“וואו, כל כך הרבה. חז"ל אומרים שיש ‘70 פנים לתורה', אך לא רבים מודעים להמשך דבריהם של חז"לינו: ‘470 פנים לשיער פנים'. אני חושב שאחד הדברים היפים בשפם הוא ההכלה העצומה שהוא מאפשר בתוכו לכל דכפין. מגוון עצום של בני אדם יכולים לאמצו, ואף עושים כן. אור וחושך, מזרח ומערב, קודש וחול — משמשים בו בערבוביה מושלמת והרמונית. השפם הוא פשוט מופת של רב–ייצוגיות.

"כמה דוגמאות על קצה השפם: אדולף היטלר ואלברט איינשטיין, דודו זר ופרדי מרקיורי, אורי אורבך ז"ל ויהודה ברקן, היפסטרים ונערי בר מצווה, כולם יפסלו שפם על פניהם, ויעבירו איתו את ימיהם בגאון. חשוב לציין, שלצד כל ההכלה והפתיחות הזו, בדבר אחד אנחנו צריך להיות מאוד ברורים: במדינות השפויות הפזורות על רחבי הגלובוס — שפם מייצג גבריות".

אך שאקי דווקא אופטימי לגבי העובדה שהשפם יחזור לקדמת הבמה של הציונות הדתית: “כמו כל דבר שמבקש להתבסס באופן מקיף ורציני ולא להיות רק אפיזודה חולפת, השפם עושה את דרכו בחזרה לפניהם של גברברי הציונות הדתית בצעדים איטיים אך בטוחים. השפם חזר ובגדול, השפם כבר כאן, והוא כאן כדי להישאר".

ואי אפשר לכתוב כתבה על שפמים בלי לדבר עם האיש שזכה בשנת 1997 בשיא גינס של השפם הארוך ביותר בישראל, הרי הוא יונה כץ, שהתגורר בקיבוץ עין צורים והיום חי בכפר מרדכי שעל יד גדרה. "אלוהים ישמור, לא נמאס לכם", הוא מכריז בשיחת טלפון. "אתם העיתונאים כל הזמן מתקשרים, ואין לי מה לחדש". כשהסברתי שמדובר במחווה למפכ"ל החדש, הוא התרצה. "רוני אלשיך יהיה מפכ"ל מצוין, רק שראיתי תמונה שלו ואין לו שפם. זה שפם? אני לא רוצה לפגוע בו, ואני מקווה מאוד שיצליח בדרכו", הוא צוחק.

כץ התפרסם בתוכניתו של דודו טופז, הראשון בבידור, ומאז מרואיין מעת לעת על נושא השפמים.

אתה עדיין מטפח ומגדל?
"אני ממשיך עם השפם, לא הורדתי אותו, אולי נשר מעט, אני לא מטפל בו. בשפם צריך לטפל הרבה, לגזוז שערות מתפצלות, וזה המון עבודה. כשדודו טופז נתן לי תואר עולמי בסוף שנות ה–90 הוא אמר לי שהוא כל יום מטפל בשפם שעתיים. לפעמים בא לי להוריד אותו כי הוא מפריע לי בחום, אבל מצד שני לא אכיר את עצמי בלי השפם".

השנה פרש כץ לפנסיה, אבל עד לא מזמן שימש כמורה ומדריך בנושאי ארץ ישראל והשואה, ועוד קודם לכן שימש כמורה בתיכון.

התלמידים התעסקו לך בשפם?
"אתה לא מסוגל שלא להתעסק באיך שאני נראיתי או איך שאני נראה. אני הרי מגדל שפם ארוך והולך תמיד עם מכנסיים קצרים, זה כנראה קולט את העין".

אז מה נאחל למפכ"ל החדש?
"הרבה הצלחה, ולאו דווקא עם המהומות. הוא צריך ליצור אמון בין העם ובין המשטרה ביום יום. עם לא נופל בגלל טרור אלא בגלל אובדן אמון של צמרת שלא יודעת להתנהג".

נאחל לו שיגדל שפם כמו שצריך?
"אל תעיר לו על השפם, אולי הוא ירגיש רע בעקבות כך".

אז מה המסקנה האישית שלי משבועיים שבהם התהלכתי ברחבי ישראל עם שפם? קודם כול, כנראה אני צריך לפחות חודש כדי שהשפם ייראה נורמלי, וגיליתי נקודה קטנה של קרחת, שבה לא גדל כלל שיער, דבר שביאס אותי מאוד. במקביל, רוב חבריי ועמיתי לא יכלו להסתכל לי בעיניים, מרוב שהיו מהופנטים מהקוצים האלה שגדלו לי מתחת לאף, וגם כשכן הצליחו — נקרעו מצחוק. מצד שני, אין ספק ששפם זה אופי, ואם תלך איתו בגאווה, יכבדו אותך. ואולי פעם אפילו תהיה מפכ"ל.

הכתבה פורסמה במגזין מוצש

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...