בתי דין עצמאיים לגיור? חרפה הלכתית ומשפטית

מבחינה הלכתית, הגיור מתבטא בעיקרו בקבלה של המתגייר על עצמו את שמירת המצוות. מבחינה משפטית, בית הדין האלטרנטיבי לגיור איננו מוסמך להעניק לאזרח תעודת אישור על גיורו. הרפורמים הקונסרבטיבים מחככים ידיהם בהנאה על ספסלי היציע

תגיות: גיור

הקמת בתי דין אלטרנטיביים בשם "גיור כהלכה" על ידי מספר רבנים היא חרפה מבחינה הלכתית ומשפטית, שסופה מי יישורנו. הרפורמים והקונסרבטיבים מחככים ידיהם בהנאה ובצחוק מתגלגל ביושבם על ספסלי היציע, ורק מחכים ליום שבו יקבלו הם לגיטימציה לגיורים המגוחכים שלהם.

עוד כותרות ב-nrg:
-ח"כ אחמד טיבי: "נגד מעצר מנהלי – גם ליהודים"
-נתניהו: "מתווה הגז יכניס מאות מיליארדים לישראל"
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הרב רבינוביץ'. ראש בתי הדין העצמאיים לגיור צילום: מירי צחי

מבחינה הלכתית, הגיור מתבטא בעיקרו בקבלה של המתגייר על עצמו את שמירת המצוות. בית הדין האלטרנטיבי לגיור מבקש לגייר ילדים, שעל פי ההלכה ניתן אמנם לגייר אותם, אבל במשך כאלפיים שנה נחלקו פוסקי ההלכה סביב השאלה: כיצד ניתן לגייר ילדים קטנים שאין להם שיקול דעת ואינם יכולים לקבל על עצמם שמירת מצוות, כשקבלת מצוות מדעתו של הגר היא עיקרו של הגיור?

מחד, היו פוסקים שראו בגיור "זכות" וסברו שהילד ירצה לזכות בגיור כשיגדל ויהיה עצמאי. פוסקים אחרים סברו שבזמננו מדובר ב"חוב גמור", שהילד מתחייב בו בגיור, ולכן אין לגיירו כשהוריו לא שומרי מצוות. מאידך, ילד כזה תמיד יוכל למחות על גיורו כשיגדל ולהביע את אי-רצונו להיות גר המחויב בשמירת מצוות. פוסקי ההלכה אף רואים בילד כזה כמי שמעולם לא התגייר, כי מחאתו עוקרת את הגרות לחלוטין ולמפרע.

לא אלאה את הקוראים בהלכות המורכבות של גיור ילדים, רק אציין שהגיור אינו שלם עד שהילד גדל ומקבל את עול המצוות, וכי קיים קושי הלכתי בעצם תוקף גיורו של גר קטן כשאינו מתחנך אצל הוריו לקיום תורה ומצוות.
לאילו תוצאות מייחלים בדיוק הרבנים שהקימו את בית הדין האלטרנטיבי: האם המתגיירים שלהם יגדלו שומרי תורה ומצוות כדי להפוך ליהודים? ואיזו הצדקה יש לגיור של ילד שיכול להתנער מיהדותו כשיגדל? הרי מדובר בגיורם של ילדים שחיים בבתים של הורים לא-יהודים, המחללים שבת ולא שומרים כשרות, במסגרת שאיננה תומכת בהליך הגיור באיבו.

הליך הגיור שיעבירו את הילדים הללו דייני הגיור האלטרנטיבי מציב את הילדים בקונפליקט בלתי-נמנע בין הוריהם לבין המוסד המגייר: בעוד ההורים מקיימים אורח חיים חילוני בביתו של הנער ללא אפשרות לשמור על כשרות ושבת, בית הדין האלטרנטיבי לגיור דורש מהנער לקיים אורח חיים דתי כדי שיעבור גיור כהלכה. כיצד ניתן להתמודד עם הקונפליקט? חינוך הילד במוסד דתי איננו מספיק, כי מרבית הזמן הילד נמצא בסביבת הוריו ואחיו שלא שומרים מצוות.

שורש הוויכוח

זהו שורש הוויכוח בין הרבנים: האם ניתן לגייר נער, שעוד לא עומד על דעתו כאישיות מגובשת, כשבמקביל בביתו מנהלים אורח חיים שאינו עולה בקנה אחד עם רוח ההלכה היהודית ושיוכל למחות על גיורו לכשיגדל כך שגיורו יתבטל בדיעבד? מכל הפרסומים בתקשורת לא קיבלנו מענה על שאלת השאלות: אילו כלים יקנו בדיוק דייני הגיור האלטרנטיבי בידי הנער המתגייר כך שיוכל לעמוד באתגרים הרבים הניצבים בדרכו, הן בתוך בית גידולו במהלך הגיור והן לכשיגדל ויהיה עצמאי, כלים שלשיטתם לא מסוגלים להקנות לו דייני הרבנות הראשית?

גם דייני הגיור האלטרנטיבי יסכימו שלא ניתן לגייר אנשים בכמויות עצומות, ויש לבחון כל מקרה לגופו, בהתאם לרמת המסוגלות של המתגייר הפוטנציאלי לעמוד בקבלת עול שמירת מצוות בסיסיות בתוך מסגרת משפחתית שתאפשר זאת הלכה למעשה ולעתיד לבוא. אין כל משמעות לגיור אם המתגייר לא מיישם את מה שהוא קיבל על עצמו.

ההלכה היהודית קיימה את עמנו דורות על דורות. אורח חיים יהודי-דתי הוא תנאי לגיור. התאזרחות מדינית לא-דתית איננה גיור, משום שישראל היה לעם בברית התורה והמצוות. מליצות וסיסמאות בלבד אינן יכולות להפוך אדם ליהודי: מי שרוצה להצטרף לאומה היהודית, חייב גם ללמוד וגם לחוות יהדות. תהליך הגיור חייב להיות אפוא ממושך ויסודי, ולא מהיר כבסרט-נע. אין ביהדות גיור המוני: גיור הוא עניין הלכתי שנוגע בראש ובראשונה לפרט, ויש לבחון כל אדם לגופו.

מעבר לכך, כל החלטת גיור, בייחוד על-ידי מי שגדלו בחברה שבה בוזתה הדת בשיטתיות במשך 80 שנה (החברה הקומוניסטית של בריה"מ לשעבר), היא בבחינת נס. ונסים, מעצם טבעם, אינם יכולים להפוך לפס ייצור המוני. בוודאי שלא ניתן לגייר 350 אלף עולים לא יהודים החיים כיום בישראל כשהם לא נוהרים בהמוניהם לגיור, ידידותי ככל שיהיה, משום שפשוט אינם רוצים להתגייר ומרגישים ישראלים לכל דבר.

השתתפותו הפעילה של בית הדין הכרחית

התנא רבי יהודה פסק כי "גר שנתגייר בבית דין הרי זה גר, בינו לבין עצמו אינו גר" (יבמות מז, ב). הגיור הוא מעשה בעל השלכות לא רק במישור הפרטי שבין המתגייר לבין קונו. הגיור הוא מעשה ציבורי. באמצעות הגיור מצטרף המתגייר לעם ישראל. הגיור משפיע על יכולתו של המתגייר להינשא כדת משה וישראל, על כשירותו כעד, על צירופו למניין תפילה בציבור, ועוד. לכן נדרשת השתתפותו הפעילה של בית הדין, כחלק מובנה של תהליך הגיור, בבדיקה והכרעה של בית הדין בדבר כנות כוונותיו של המתגייר, ועל גמירות דעתו לקבל על עצמו עול תורה ומצוות. רק נוכחותו של בית הדין בשלבי הגיור מכוננת את מעשה הגיור. הגיור בעיני ההלכה היהודית הוא אפוא מעשה שיפוטי.

מבחינה משפטית, בית הדין האלטרנטיבי לגיור איננו מוסמך להעניק לאזרח תעודת אישור על גיורו. עוד לפני קום המדינה, סמכות הגיור נתונה לפי פקודה מנדטורית בידי ראש העדה הדתית. לפי פקודת העדה הדתית (המרה), סמכות זו מוקנית רק לרב הראשי לישראל, בתפקידו כראש "העדה היהודית". אמנם, " 'העדה היהודית' חדלה להתקיים כעדה דתית כמשמעותה בדבר המלך, עם הקמת המדינה. למרות זאת, שרירים וקיימים בתי הדין הרבניים", כפי שפסק בג"ץ (בג"ץ 6168/92).

סמכויות הגיור של הרבנות הראשית אושרו במספר החלטות ממשלה, בעקבות המלצות ועדת נאמן, לפיהם: הליך הגיור בפני בתי הדין המיוחדים נערך על-פי ההלכה היהודית ולכן "מקובל על העם היהודי כולו ותורם לאחדות העם". פיזור סמכויות הגיור רק יחליש את הרבנות הראשית כמוסד ריבוני ממלכתי ויחזיר את הרבנים לחשכת ימי הביניים של תקופת הגלות.

הליך של גיור אלטרנטיבי, שאינו מקובל על הרב הראשי לישראל, ייצור אנומליה בכינונו של מסלול נוסף להליך הגיור הממלכתי, שימנע ממתגייר בפני הרכב פרטי להינשא כדת משה וישראל ולהירשם כנשוי בהיעדר הצגת תעודה כשרה של המרת דת כתנאי לרישום הנישואין. כך שהגרים שיעברו גיור אלטרנטיבי אצל הרב דוד סתיו לא יוכלו להתחתן בישראל, ועלולים להיווצר מצבים של מפחי נפש רבים למתגיירים פוטנציאליים שהרבנות הראשית לא תכיר בהם לצורכי נישואים עם יהודים, כי לא עברו תהליך ראוי ומקובל מבחינה הלכתית.

בסעיף 7 לפקודת הנישואין והגירושין (רישום), נקבעה לפני כשנתיים סנקציה פלילית בשל סידור נישואין או גירושין ללא רישומם, ובצדה עונש של שנתיים מאסר. האם רבני הגיור האלטרנטיבי ותלמידיהם מוכנים לעבור על החוק במוצהר ובמודע?!

יש למדינת ישראל אינטרס ראשון במעלה למנוע מצבים של ניצול לרעה של הליך הגיור שלא לשמו, ולמנוע מצבים של פיצול סטטוס, כלומר הכרה כיהודי לעניין חוק השבות, לצורך מתן מעמד אזרחי מזה, ואי-הכרה כיהודי לצרכים מהותיים אחרים, כענייני נישואין, מזה. ישנה חשיבות רבה בשמירה על אחדות בתהליך הגיור, ברוח המלצות ועדת נאמן, למניעת פיצול בעם היהודי. זאת, בשים לב לכך שסוגיית הגיור לסוגיו, היא סוגיה העומדת בלב ליבה של מחלוקת ציבורית קשה ונוקבת, המפלגת את העם, והיורדת ליסודות קיומה ומהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

עו"ד אורי ישראל פז הוא ראש מחלקת ליטיגציה ב"תנועה למדינה יהודית"