ראשי » יהדות » חדשות

בתו הגאה של הח"כ החרדי: "החרדים מתנגדים לשליסל"

האב הוא נציגו של הרבי מוויז'ניץ בכנסת, הבת היא לסבית מוצהרת שעזבה את העולם החרדי אבל מסרבת להטיל בו רפש בעקבות מעשהו של יחיד. היידי מוזס השתתפה במצעד הגאווה בירושלים וראתה את מסע הדקירות, אבל גם את אנשי 'הצלה' שטיפלו בפצועים

היידי מוזס, בתו של חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס מיהדות התורה המשמש נציגו של הרבי מוויז'ניץ בכנסת, נישאה כשהייתה בת 17. "בגלל שלחצו עליי", היא אומרת, "רק בגלל זה. ידעתי שאני לא רוצה גברים". אחרי כמה שנים התגרשה ויצאה מהארון. לקראת הריאיון שערכתי עמה השבוע בעקבות אירוע הדקירה במצעד הגאווה ולאור הרקע האישי שלה, ציפיתי לשמוע ממנה דברי זעם על החברה שממנה באה. אבל לא. להפך, היא דווקא מרבה ללמד סנגוריה.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בסוף השבוע שעבר השתתפה היידי, בת 33 ולסבית מוצהרת, במצעד הגאווה בירושלים, ונכחה במקום כאשר ישי שליסל החל במסע הדקירות שלו. "זה קרה בתוך שניות", היא מתארת. "אני רואה אנשים נזרקים על הרצפה ודם לכל הכיוונים. אנשים התחילו לרוץ אחורה, לברוח, ורמסו את מי שבא במטרה לעזור. ראיתי את הבחורה שנרצחה, הסתכלתי עליה וצעקתי לחברה שהייתה איתי 'איך היא תצא מזה?' עמדנו כולנו רועדות, זה מצב נוראי".

מה חשבת שקורה ברגעים הללו? הבנת מי הרוצח?
"ישר הבנתי שמדובר במישהו מאלו שאיימו לפגוע. דבר ראשון הלכנו לראות מה קורה עם הפצועים. מיד ראיתי אנשים מ'הצלה', חרדים וחילונים, כולם יחד מנסים להציל, לעצור את הדם, לטפל".

ההנהגה החרדית נדרשת לדעתך לחשבון נפש בעקבות העובדה שהדוקר בא מקרב המחנה שלה?
"אני לא חושבת. לא נתקלתי בשום רב, אדמו"ר או כל גורם אחר בחברה החרדית שמעודד אלימות כלפי הקהילה הלהט"בית. הם לא מתייחסים לזה, כמו שהם לא מתייחסים לשום דבר שקשור בינו לבינה".
 
במקום להפנות אצבע מאשימה אל החברה החרדית היא בוחרת לדבר דווקא על החברה שבה היא חיה כיום. "החברה החילונית לא כזו מושלמת. אני מכירה נשים שאחרי שנים של נישואין גילו את נטייתן, והמשפחות שלהן, שמאלנים של השמאלנים, בוחרי מרצ, מפעילות עליהן לחצים ואומרות להן שזו ודאי טעות, שבטח קרה משהו חד־פעמי".

ובכל זאת, בדיווחים באתרי האינטרנט החרדיים על מעשה הדקירה ציינו שהוא בוצע במהלך "מצעד התועבה". זה בסדר מבחינתך?
"שיגידו מצעד התועבה, כל עוד זה נשאר בשיח זה בסדר. הם לא מעודדים לאלימות. אחד יגיד תועבה, אחד יגיד אהבה. מי שקרא לאלימות היה שליסל ולא הציבור החרדי. הוא לא מייצג".

מוזס מכירה את היטב את גבולות החברה החרדית, ומכיוון שכך היא גם לא מצפה לשינויים משמעותיים ביחס לקהילה הלהט"בית. היא גם לא מנסה לטשטש את האיסור התורני, ולמרות אורח חייה היא מגדירה את עצמה כ"מאמינה בקדוש ברוך הוא ובתורה". כשהיא נשאלת על הניגודיות הזו, היא משיבה: "ב'בית מלכה' (בית הספר לבנות של חסידות בעלז, מ"ג) לימדו אותי שיש מאזניים, מצד אחד מצוות ומהצד השני עברות. אני משתדלת שהצד של המצוות יגבר על הצד השני".

היא שומרת כשרות ומצהירה כי מתישהו תרצה גם לחזור לשמור שבת. שני ילדיה לומדים בבית ספר דתי, והיא
בקשר עם הוריה. באירועים משפחתיים היא יכולה לבוא גם עם בת זוגה. "כולם יודעים מי היא ואף אחד לא שואל שאלות. אתה לא יכול לצפות מהעולם החרדי שייתנו חותמת הכשר על הקהילה הלהט"בית, כמו שלא ייתנו הכשר על חילול שבת".

סיפורה של היידי, מהשאלות הראשונות שעלו בתוכה ועד לגילוי ולהשלמה, היה ארוך ומייסר. "בגיל 14 התאהבתי לראשונה באישה, במורה שלי. בגיל 16 במדריכה. לא נתתי לזה מקום. הכול אצלי סבב סביב נשים, אבל אני אפילו לא הכרתי את המילה 'לסבית'. לא ידעתי שיש דבר כזה ולא ידעתי שאני כזו. כן ידעתי שאני לא רוצה גברים. לא פעם אמרתי שאני לא רוצה להתחתן".

אבל כן התחתנת.
"בגיל 16 אירסו אותי. לא אשכח כיצד חברה התקשרה אליי לומר שהיא שמעה שאני הולכת להתארס, ואף ציינה בפניי מי הבחור. אני לא ידעתי כלום. למחרת בבוקר הגיעה אחותי הגדולה ועדכנה אותי שהולכים לקנות בגדים למסיבת אירוסין שתיערך בלילה. אמרתי להורים שלי שאני לא רוצה. הופעל עליי לחץ קטסטרופלי, בכיתי כל היום. כשהבחור הגיע בערב התיישבנו בחדר. לא היה שום חיבור. ישבנו יחד איזה שעתיים, ים של רגעי שקט. אחר כך הוא הלך להורים שלו ואני לשלי. אמרתי שוב שאני לא רוצה, והם התחננו וביקשו. בתוך כל הרגעים האלה ידעתי רק דבר אחד, שאני עם גבר לא רוצה להתחתן. אבל אחרי כמה דקות כולם צעקו 'מזל טוב' והחגיגה התחילה".

אחרי ארבע שנים היא התגרשה, אבל גם אז עדיין לא ידעה להגדיר את עצמה. "ידעתי שלא טוב לי, אבל עדיין חשבתי שאולי יבוא האחד שאותו ארצה". בכל הזמן הזה לא ידעה שיש עוד אחרות כמוה. רק לאחר הגירושין, בעקבות מפגש אקראי עם אישה לסבית, החלה לדבריה להבין את עצמה ולקיים מערכות יחסים עם נשים.

סיפרת להורים? כיצד הם הגיבו?
"יום אחד אמרתי לאבא שלי שיש לי בת זוג ושאני אוהבת אישה וזה מה יש. הוא רק שאל 'אז לעולם לא תתחתני?' אימא שלי הציעה שאולי אלך לרופא, אמרתי לה שאין רופא לזה. חס וחלילה ללכת לטיפולי המרה, הם סתם מביאים לקיצוניות ולמעשים שהם חורבן כלפי נשים".
 

איזה מסר היית רוצה להעביר להורים חרדים שנתקלים בסירוב של הבן או הבת להינשא?
"יש לי רצון שכשבחור או בחורה אומרים שהם אינם רוצים להתחתן, שלא יציקו להם. אל תכאיבו. מספיק המצב שלהם לא קל, אז שלא יאלצו אותם".

אבל את המסר העיקרי שלה היא מעדיפה להפנות דווקא לבני ובנות החברה החרדית שנמצאים בארון, ולא למחנכים ולמנהיגים. "אל תתחתנו", היא מתחננת לאלמוניים הללו, "אל תאמללו בחורות. אל תינשאו עד שאתם יודעים בדיוק מי אתם ומה אתם רוצים".

מוזס מהווה כתובת לא רשמית לצעירים וצעירות מהמגזר החרדי. היא לא ממליצה להם לעזוב את החברה החרדית. "אני לא ממהרת להמליץ על עזיבה, כי לעזיבה יש מחירים לא פשוטים. זה מחיר שלא הרבה מסוגלים לשלם אותו, וצריך כוחות נפש מאוד גדולים. שכל אחד יעשה את החשבון שלו. לא פשוט לעזוב. יש כבר מחנכים שיודעים להתאים בחור שלא נמשך לנשים לבחורה שלא נמשכת לגברים, וכך מגיעים מתוך הסכמה ומודעות בפני מה הם עומדים. מוצאים את הדרך".

בלי לעזוב, איך יגשרו על הפער?
"הרבה דרכים למקום. התורה נותנת המון אפשרויות לקיום המצוות. אף אחד לא מקיים את כל התורה כולה, ולאף אחד אין זכות להוכיח כי הוא עצמו לא שלם. בעולם החרדי יש נישות. כמו שלא תיסע בפרהסיה בשכונת גאולה בשבת, כך גם לא תצעד עם שלט 'אני הומו'. אבל אתה כן יכול לחיות כפי שאתה רוצה, רק בשקט. אני מכירה אדמו"רים שאם בא אליהם בחור שמספר על נטיות לבני מינו הם אומרים לו 'אל תדבר על זה'. הם לא אומרים לו 'אל תעשה', רק 'אל תדבר'".

במהלך השיחה שלנו מתקשרת מוזס לצעיר חסידי, רווק בן עשרים, בארון. היא היחידה שיודעת עליו. "בוא נשמע עוד זווית", היא אומרת לי, ושואלת אותו האם הוא מרגיש בעקבות האירוע שיש צורך בשינוי בחברה החרדית.
"אין קשר בין הדקירה לציבור החרדי",  משיב הבחור, "אבל הסיבה שדברים כאלה קורים היא חוסר מודעות. זה נושא שלא פותחים אותו אף פעם. אף אחד לא יודע מה זה, ולכן נורא קל להיות אטום אליו. ברגע שיותר אנשים ידברו ויבינו במה מדובר תהיה פחות הומופוביה ויותר מודעות". גם הוא מבין שבחברה החרדית לא ידונו בנושא הזה בראש חוצות, אבל מבקש "שאנשי החינוך יעברו קורסים בנושא. דרכם המודעות תחלחל ותהיה פחות שנאה".

"המידע הזה חסר בעולם החרדי, כמו שכל מידע בנושא המיניות חסר", מוסיפה מוזס. "זה לא נושא לשיחה. כשמישהי אוהבת את החברה שלה קוראים לזה ש'היא מתוסבכת עליה'. זה השם, מתוסבכת. מצאו הגדרה אחרת".

אבל כמו בתחילת השיחה, בכל פעם שאני שואל אותה על העולם החרדי היא מעדיפה להפנות את האש למחוזות אחרים. "שיפסיקו היפי נפש לומר לי שזה קל בעולם החילוני. ראיתי את הפנים היפות של החברה החילונית. הם מדברים הרבה עד שזה מגיע אליהם לתוך הבית, אז הם עושים את המוות. בשום חברה אין קבלה אמיתית לעניין הזה".

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...