ראשי » יהדות » מגזין

למה במגזר הדתי אוהבים כל-כך לקבל בחינם?

המגזר הדתי אוהב לקבל דברים בחינם, אבל ממש אוהב. הופעות? "אני מכיר את אבא שלך, אז תן לי כרטיסים". מתנות? "היינו באותו השבט, תפרגן לחבר". עיתונים? "שמור לי עותק. ממילא תזרוק ביום ראשון". למה זה קורה לנו? למה לא?

כך מתאר מתן צור, איש אנדרדוס, את החיים כאמן מצליח הפונה בעיקר למגזר:
- היי שלום, מתן?
-  כן.
- מדברת רחלי מסניף גדרות–חיל. אתה מכיר את הסניף, נכון?
- בטח, כן.
- בקיצור, אנחנו עושים פה בסניף ערב הוקרה לשמרית הקומונרית, ורצינו שאתם תופיעו!
- מגניב, אז הנה הפרטים של המפיק שלנו, הוא ישמח לעזור —
- וכל הכסף של הכרטיסים ילך כמובן קודש למטרת הערב.
- אהה. תראי, יש לנו עלויות, הגברה, תאורה, הפקה, דלק...

עוד כותרות ב-nrg:
- סוף סוף החרדים בכנסת עובדים למען החרדים העובדים
- ריבלין מפייס את הקונסרבטיבים: אין לשלול יהדות של איש
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

- כמה זה יוצא?
- סדר גודל של אלפי שקלים.
- אבל זה בשביל שמרית... תכף היא מגיעה לפרקה ואנחנו מממנים לה מייקאובר כולל בשווי עשרות אלפים. אוקיי. בטח אתה מבין, יישור שיניים זה לא זול, ותאמין לי שזה לא ייגמר בזה.
- אז מה את מציעה?
- בוא נסגור שתחתמו על הוראת קבע עבור שמרית, 580 ש"ח לחודש, שלוש שנים, או עד שתמצא את זיווגה. המאוחר מביניהם.
- כמה?!
- אורי חזקיה כבר חתם.
 
צור, אדם קליל ומצחיק מטבעו, מביא את שיחת הטלפון הדמיונית הזאת כסוג של משל לתרבות הדתית–לאומית וליחס שלה לנותני שירותים במגזר. צור, כמו נותני שירותים רבים במגזר, מדבר בשקט על תופעה נפוצה: אנשים דתיים בטוחים שמגיע להם לקבל דברים בחינם, רק כי הם מכירים מישהו מהמשפחה, היו איתך פעם בשבט או בגלל שהם גרים ביישוב וקל להם להעביר מוצרים או שירותים מאחד לשני, ללא תשלום נוסף.

"מהסרטונים של אנדרדוס שעולים ברשת אנחנו כמעט לא מרוויחים דבר, אולי קצת פה ושם מיוטיוב", הוא
מספר למוצש. "אנחנו מתפרנסים מההופעה שלנו שרצה בכל הארץ, ובמקביל עושים גם הפקות וידאו לחברות ולגופים".

"לצד העבודה הרגילה, פונים אלינו מדי פעם ומבקשים שנופיע במחירים נורא נמוכים או בחינם. אנשים לא
מבינים שיש כאן בעיה. אני מניח שזה לא בהכרח נובע מרצון לסנג'ור אלא מחוסר הבנה בתחום. הם לא חושבים על הזמן שלך, על עלויות ההפקה".

ויש גם את עניין כרטיסי החינם. "לפני שאנחנו מגיעים להצגה, יש אנשים שמתקשרים ומבקשים להיכנס בחינם. הם לא חושבים שצריך לשלם על ההופעה ולא מבינים שלא יישאר לך מה לאכול בסוף החודש. צריך לזכור שזו הפרנסה שלנו. בעיניי זה עניין תפיסתי, לא בהכרח חוסר כלכלי. יש דתיים שלא רגילים להוציא כסף על תרבות בכלל ועל תרבות דתית בפרט. אמנם אנחנו מכירים גם כאלה, חברים טובים או משפחה, שמפתיעים בהופעות, בגלל שהם רוצים לעזור לנו, אך לצערי הם לא הרוב".

עלויות ההפקה של הצגה או מופע אינן זולות. שכירת אולם עולה כ–10,000 שקלים, הגברה, אבטחה ופרסום האירוע יכולים להעלות את ההוצאות לרף של עשרות אלפי שקלים. כרטיס לציבור הרחב יעלה בממוצע כ–75 שקלים, לפני כרטיסי החינם. בכל אולם יש בין עשרות למאות מקומות ישיבה. את החשבון אתם יכולים
לעשות בעצמכם.

הסופרת והשחקנית הטרייה שהרה בלאו עוסקת שנים בהרצאות, הנחיית אירועים וערבים ספרותיים והופעה מול הקהל הישראלי, ובמיוחד זה הדתי. "לדעתי, בבסיס אין הבדל גדול בין הציבור הדתי לציבור החילוני, כולם אוהבים לקבל דברים בחינם", היא אומרת. "ההבדל הוא באופן צריכת התרבות אצל הציבור הדתי, שמשום מה, וסליחה על ההכללה, דתיים רבים עדיין חושבים שהאמן אמור להיות אסיר תודה על כך שהם צורכים את האמנות שלו. לפעמים נראה לי שיש גם כאלה שחושבים 'תגידו תודה שאני לא דורש תשלום על כך שבאתי לצפות".

כבר שנה שבלאו משחקת בהצגת יחיד ספרותית אוטוביוגרפית "ותכתוב", שאותה יצרה במשותף עם הבמאית עמנואלה עמיחי, המועלית בתיאטרון תמונע ובחאן הירושלמי. "אני חווה את הדברים באור אחר בימים אלה", היא אומרת על השנור הדתי. "ההצגה שלי היא פרינג' עצמאי לגמרי, שאני גם מפיקה, בנוסף למשחק. כסופרת בהוצאה גדולה, אין לי בעיה לשלוח עותקי ספרים כמעט לכל המעוניין, אבל כאן זה כבר משהו אחר.

"הבעיה היא שחלק ממכריי התרגלו כנראה לקבל דברים בחינם. ולמעשה, גם אני התרגלתי לתת. אבל בהצגה הזו אני לא יכולה, ואז שואלים 'את יכולה לשמור לי כרטיסים?' ואני מתחילה לגמגם ש'זה בעייתי, זו הפקה עצמאית', ואני רואה את ההלם והבלבול על הפנים שמולי, 'מה זאת אומרת? צריך לשלם על זה?'"

אבל למרות זאת, בלאו מעודדת, הציבור הדתי נמצא לדבריה בעיצומה של מהפכה, וצריכת התרבות נמצאת בעלייה מתמדת. מהפכה בתשלום כמובן. "אנחנו בתקופת מעבר, הדור הנוכחי של הסופרים והיוצרים עושה סוג של חינוך מחדש לציבור שלנו. ולאט–לאט, אבל בטוח, הציבור הדתי לומד לשלם על מוצרי צריכה תרבותיים".

ומה לגבי הנחיית אירועים?
"בעולם הספרות, לאו דווקא הדתי, נהוג שסופרים מנחים אירועים של חברים סופרים בחינם. גם אני עושה זאת, אבל רק אם מדובר באירוע הפתוח לקהל ללא תשלום. אני קוראת לזה 'מעשר', ובמסגרתו אני מנחה מדי פעם אירועים בנושאים הקרובים ללבי, כמו ספרות יהודית, פנטזיה, שואה ומלחמת העולם השנייה.

"בעבר, כשנושא התרבות בציבור הדתי עוד היה מהוסס, הייתי מזנקת לכל פאנל על יצירה דתית, הרגשתי מגויסת ועשיתי הרבה מאוד דברים ללא תשלום. היום ברוך השם, הדברים השתנו והתפתחו, וערבים מיוחדים והופעות ישנם כחול הקדוש אשר על שפת הים, אז לא יקרה שום דבר אם ישלמו על הנחיה. תאמינו לי, איש לא ייפגע מזה".

 לא רק כרטיסים להופעות הציבור הדתי אוהב לקבל בחינם. גם הנחות, הטבות ואפילו לינות בבתי מלון, על חשבון המארח, כמובן. "כיוון שבמגזר שלנו כולם מכירים את כולם, יש תמיד הרגשה שאתה חייב לתת הנחה או כניסה חינם למישהו שהוא חבר שלך או שרק דיברת איתו לפני כמה חודשים", מסביר נריה ותקין, מנכ"ל חברת הפרסום וההפקות "אשחר ותקין". "יש אנשים שיריבו איתך על הנחה של חמישה או עשרה שקלים. הם יכולים לשגע אותך לקבל הנחה או מתנה כי האחיין או הדודה שלהם רוצים להצטרף. קשה לאנשים מהמגזר לפרגן ולהזמין כרטיס כמו כולם".

ותקין אומר שהשנור קיים בכל סוגי האירועים שהוא מפיק. "אני מקבל טלפונים מאנשים שרוצים להיכנס בחינם לאירוע של יום אחד שיכול לעלות 80 ש"ח או לכנס של יומיים–שלושה בבית מלון. גם אם נתתי הנחה יפה וגם אם מקבלים את כל הטוב שבעולם במחיר מסובסד, עדיין יש כאלה שבטוחים שמגיע להם לקבל דברים בחינם או ביותר זול".

למה לדעתך אנשים חושבים שמגיע להם?
"כי מבחינתם, הם עזרו לך פעם, אז אתה חייב להם. הרי אין להם מה להפסיד, אז למה לא לנסות. במקרה הזה, הצד שמבקש לא תמיד מקדיש מחשבה לעצם הבקשה שלו ולא תמיד מבין שמהצד שלי ההוצאות מאוד גדולות. כשעושים מכפלה עם כמות האנשים שמקבלים הנחה מגיעים לסיטואציות לא נעימות. עשיתי לעצמי כלל, אם נותנים לי, אני אומר תודה. אני עצמי משתדל לא לבקש מאף אחד שייתן לי בחינם, כי אני מכיר את המציאות מהצד שלי. אנשים אומרים לי 'מה הבעיה שלך, יש לך 3,000 מקומות בבנייני האומה, מה זה עוד כרטיס? אז אני עונה 'לא'. זה רווחים, זה סיכון. אגב, אני לא בהכרח מרוויח, אבל גם לא רוצה להפסיד".

לדעתו יש נקודה נוספת שיוצרת את המציאות המורכבת שעליה אנו מדברים, "יש חוסר פרגון במגזר. השאלה היא האם המגזר יודע לפרגן או רק להתלונן? אנשים צריכים להגיד, 'יאללה, זו התרומה שלי, זה הפרגון שלי'. לא רק 'מגיע לי'".

גם מפיק המופעים של שוואקי ובן דוד, שרון דניאל, לא מתלהב מתרבות החינם. "דתיים, ובמיוחד בני הציבור הדתי–לאומי, הם בדרך כלל במצב סוציו–אקונומי גבוה ביחס לשאר האוכלוסייה, והם מוכנים עקרונית לשלם על תרבות. עם זאת, אנו מוכרים בדרך כלל במחירים זולים יותר מאלה ממה שיגבה זמר כמו שלמה ארצי בקיסריה, למרות שהמפרט הטכני שלנו מתקדם ומושקע הרבה יותר", לטענתו.

"אתן לך דוגמה. זכיתי לעשות כמה מופעי ענק, וזה בהחלט נראה מראש כמעט מטורף למלא כאלה אולמות. לפני אחד המופעים בנוקיה (כעשרת אלפים אלף מושבים), התקשר חבר טוב ש'דאג נורא'. הוא אמר שבגלל שהיו טילים על תל אביב והיו לנו רק שבועיים לפרסם את המופע, הוא בטוח שיהיו קרחות ואלפי מושבים ישארו ריקים.

"מתוך דאגה כנה הוא שלח לי 'אקסל קרחות' שבו הוא מציע לחלק כרטיסים לכל מיני אנשים תוך ציון מפורט של הסיבה למה זה מגיע להם. זו הייתה עבודה מושקעת במיוחד. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. עניתי בנימוס שאנו עובדים בכל האמצעים הדיגיטליים כדי לפרסם עד לרגע האחרון ולא מתעסקים בקרחת מכל סוג. בסופו של דבר היה ביקוש עצום, מאות אנשים נשארו בחוץ בלי כרטיסים. הוא בא וחיבק אותי על זה שלא שמעתי לו".

הבנתי שגם ביום ההופעה מבקשים כרטיס במתנה."אם יש משהו שמטריד או מעצבן אותי במיוחד זה הדבר הזה. הכול בסדר ורגוע בשבועות שלפני הארוע, אבל לתפוס אותי ביום האירוע זה דבר שלא ייעשה. יש לך מאות דברים על הראש ביום המופע. אני מאוד מבוזר ויש לי עשרות אנשים שעובדים בשבילי. תחתיהם יש לפעמים 150 איש — אם מדובר במופע גדול. ביום האירוע יש לי אחריות כוללת ואני סורק את כל הפרטים אחד אחרי השני ללא הרף. לא סומך על אף אחד ועל שום דבר. באמצע כל זה אתה מקבל טלפונים לגבי כרטיסים. לא רק שאין לי איך לעזור, זה ממש יכול לדפוק לך את העבודה".

מבקשים ממך שתביא אמנים להופעה בחינם?
"קרה לי בעבר שאנשים שלא ראיתי 15 שנה שאלו למה שלא אגיע לחתונה שלהם עם מרדכי בן דוד או יעקב שוואקי, רק עבור כמה שירים. שאלתי אותם במה הם עובדים והאם הם יסכימו לעבוד בלי תשלום לאיזה תקופה. הם מיד הבינו שהבקשה לא מתאימה. אחרי הכול, לכל אחד יש את העבודה שלו. אני תמיד דן אנשים לכף זכות. זה מגיע מחוסר ידיעה". אך יש גם הזדמנויות שבהן הוא יארגן מופעי צדקה.

"אני לא מאחל לאף אחד לקבל את שוואקי בחינם. מי שמקבל אותו בחינם אלו ילדים חולים במחלקה האונקולוגית, אסירים בבית הסוהר וחולים עם מחלות קשות שאנו הולכים אליהם הביתה. אף אחד לא רוצה
להיות בקטגוריה הזו".

ועוד לא אמרנו מילה על עיתוני המגזר שעוברים מיד ליד באופן קבוע. סקרים פנימיים מעלים כי כמעט על כל מנוי משלם יש בדרך כלל "מנוי ישן", שמקבל את העיתון בקביעות באיחור קל — במהלך השבת או בימי ראשון. "בדרך כלל זו לא בהכרח שאלה של יכולת כלכלית אלא של תפיסת עולם", מסביר גורם בתחום. "אנשים לא רוצים להוציא כסף על עיתון, ומעדיפים לקבל אותו באיחור מיד שנייה. בהנחה שלא מדובר בעמודי חדשות, הם לא רואים בזה שום בעיה ואפילו שולחים מכתבים למערכת עם הערות. במקרים קיצוניים, כבר נתקלנו גם במקרים שבהם אנשים איימו לבטל מנוי שבכלל לא היה להם".

ויש גם חדשות טובות. מנהל תיאטרון "אספקלריא", חגי לובר, טוען שדווקא יש שיפור. "נושא הצריכה והתרבות נכנס לסל הדתי יותר מפעם. אמנם עוד לא נכנס לתודעה שלנו שתרבות היא מצרך בסיסי, אבל אני רואה שינוי במגמה. לדעתי גם הפוליטיקאים צריכים לסייע ולהכניס את תקציבי התרבות לראש סדר היום. הפוליטיקאים המגזריים מתהדרים במיליונים שהעבירו לישיבות ההסדר אבל לא רושמים הצלחות לתרבות הדתית. הציבור לא דורש אז גם הפוליטיקאים לא דורשים, וזו טעות".

בגלל היעדר תקציבים ממשלתיים, לדעתו, "ההצגות שלנו יותר יקרות באופן כללי. הבימה מוכרים כרטיס
במחיר של 35 שקלים לוועדי עובדים ואנחנו מוכרים ב–60-50 שקלים בגלל בעיית הסבסוד. הציבור חייב
להבין שזה כמו לבקש ביס מהארטיק. אף אחד לא יבקש שווארמה בחינם, אבל ארטיק דווקא כן".

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין מוצ"ש

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...