בת גלים שער: האופטימיות אפשרה להתמודד עם האובדן
במסגרת פרויקט שבועות של ארגון "קרוב ללב" כתבו 10 אנשים מוכרים על כל אחד מעשרת הדיברות. בת גלים שער, אימו של גיל-עד שנחטף ונרצח בקיץ האחרון, כתבה על "לא תענה ברעך עד שקר". "את המציאות אי אפשר לשנות. השאלה היא איך מסתכלים עליה"
עשרת הדברות הם בעצם עשרת הדברים. עשרה דברים שהם עמוד התווך בעולם היהודי. מהו דיבור? לכאורה, דיבור הוא משהו מופשט, מלל, לא מעשי. מדוע בחרה התורה במונח "דיבר" ולא השתמשה ב"כלל", "עיקרון" או כל מושג רלוונטי אחר? הלשונאי רוביק רוזנטל מביא שתי משמעויות למילה "דיבר":עוד כותרות ב-nrg:
- מה בעשרת הדיברות טילטל את עדן הראל?
- 70 פנים לה: האם התורה מיועדת רק ליהודים?
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
המשמעות הראשונה היא דיבור, אמירה. המשמעות השנייה היא מלשון דבר, עצם, קיומו של משהו בעולם.
הקשר הזה בין מה שאנו אומרים למה שיש בעולם, או למה שאנו עושים, אינו מקרי. אנו מבינים שאי אפשר להפריד בין השפה שאנו מדברים בה ובין העולם שעליו אנו מדברים.
אם אין לנו שמות ומילים, איננו יכולים לתאר את המציאות. המציאות אינה קיימת בשבילנו. הקשר הזה מתאים גם לסיפור בריאת העולם. בסיפור הזה, המופיע בתחילת ספר בראשית, מתואר כיצד העולם של הדברים, הטבע, בעלי החיים והאנשים, נוצר על-ידי דיבור, על-ידי אמירה.
אין ספק שעשרת הדברות מהווים את אבן הבוחן של התורה, את הבסיס האמוני, אולי אפילו את כל התורה כולה על רגל אחת, אם הדבר אפשרי. מה, אם כן, כל כך מהותי בדיבר התשיעי? מדוע, אם כן, בהתייחסות למידת השקר בוחרת התורה לומר "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר", ולא אומרת "לא תשקר"? או במילים אחרות, מה יש בו, בחבר שלנו, ברֵע שלנו, שמידת האמת מתייחסת דווקא אליו? ומדוע השימוש במידה זו ממוקד לזמן של עדות ולא לשקרים בסתם זמנים?
חז"ל עורכים הקבלה בין שני חלקי עשרת הדברות ומחלקים אותם לשתי קבוצות של חמישה זה לצד זה, כך שהדיבר התשיעי, העוסק בעדות שקר מקביל לדיבר הרביעי, העוסק בשמירת השבת.
במדרש נאמר כי "כל מי שמחלל את השבת, מעיד לפני הקדוש ברוך הוא שלא ברא עולמו בשישה ימים" (מכילתא פרשת יתרו). המדרש מבקש להדגיש את ערך המחויבות לאמת, למציאות. אם אדם מעיד עדות שקר, הוא אומר שהמעשה שהיה - לא היה. ממילא, הוא הופך את המציאות לחסרת משמעות. והנה, אם כל אחד יכול לתאר את העולם כרצונו, הרי שאין בורא ואין בריאה.
ייעודו של האדם להיות עֵד לקיום הבורא, כפי שקורא הנביא ישעיהו: "אַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה'" (ישעיה מג י). במתן עדות שקר, האדם מפר את העיקרון המרכזי של קיומו, והוא המחויבות שלו לאמת. נראה, אם כן, כי האמת היא ביטוי לקיומו ולביסוסו של העולם. עדות אמת היא ביטוי למציאות. ולפיכך, עדות שקר היא בגידה בייעוד, בתפקידו של האדם.
הדיבר התשיעי מתייחס לעדות שקר ולא לשקרים רגילים, כיוון שזו אבן בוחן מהותית באמונה, בתפקידו של האדם בעולם. ומיהו אותו רֵע ("לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ")? הוא יכול להתפרש כריבונו של עולם. על האדם לממש את ייעודו ותפקידו בעולם, לבסס את העולם על מידת האמת כדי שלא לפגוע ברֵע, כלומר, בריבונו של עולם.
מכאן אנו לומדים שמידת האמת היא אחד העקרונות הבסיסיים ביהדות, וכבר כתב הרב קוק במאמר "אורות ישראל ותחייתו" כי "דרך אמת ואמונה נולדנו, ובה אנחנו מתגדלים". אם באמת ושקר עסקינן, כיצד ניתן להתמודד עם מציאות מורכבת, מציאות שאינה מוחלטת, מציאות של אי-ודאות?
הרמב"ם בספרו מורה נבוכים מציין כי בעולם שלנו התבלבלו המושגים ואין אמת ושקר. "אמת" ו"שקר" הם מושגים מוחלטים שקיימים רק בעולם האמת, ואילו בעולם שלנו יש מונחים של "טוב" ו"רע" שהם מושגים סובייקטיביים. מה שטוב לי, לא בהכרח יהיה טוב לך. כיצד אפשר להתמודד עם מציאות מבלבלת שכזו? כיצד ניתן לזהות מה טוב ומה רע? בבואנו לברר מהי מידת האמת שעל האדם לדבוק ולהתגדל בה, כיצד נתמודד עם אי-ודאות?
מציאות של אי-ודאות מחזירה אותי הישר לאותם ח"י הימים.
ח"י ימים של המְתנה, של אי-ודאות לגורלו של גיל-עד שלנו, לגורלם של אייל ונפתלי. תחושה חזקה של אמת פנימית עטפה אותי בימים הללו. תחושה שלא ניתן להסבירה במונחים מילוליים, ושדחפה אותי לפעול כפי שפעלתי. מתברר כי זו הייתה תחושתן של שלוש המשפחות, כל אחת בנפרד בתחילתם של אותם ימים טרופים, והיא נמשכה והתחזקה עת התאחדנו זה עם זה.
רבים שאלו באותה עת: מי היה היועץ שלכם, מי הוא זה שכתב מסרים וניסח דברים? התשובה, להפתעת רבים, הייתה: קולו של הלב המקשיב וקולו של ההיגיון הבריא. קולה של אמת פנימית המגיעה ממקום עמוק. "אמת פנימית" זו מצאה לה ידידות אמת באותם ימים עם "חשיבה חיובית". לא נתתי מקום למחשבות השליליות שניסו לערער אותי.
השתדלתי רק להיות אופטימית ולהתמקד באפשרויות הטובות. החשיבה החיובית הקרינה על הסובבים והשפיעה עליי באותם ימים. לא רק במחשבות על גיל-עד, אלא גם ביחס כלפי הממשלה, כלפי כוחות הביטחון וכלפי התקשורת. זה לא עניין של מה בכך, חשיבה חיובית. זו עבודה על המידות, התמודדות בכל רגע ורגע. ובכל זאת, כשהבנתי שזה או לעמוד על רגליי או ליפול - לא הרפיתי.
חשיבה חיובית אינה ריחוף או נאיביות. זו עבודה קשה ששכרה בצִדה, זו דרך להסתכל על החיים ולקבל כוח. חשיבה זו עזרה לי לשים את הדגש על העיקר, להתעלם מהעובדה שאנשים אחרים נכנסו אלינו הביתה, כיבסו, בישלו וניקו. חשיבה זו עזרה לנו לקום בבוקר ולהתמודד מדי יום עם מציאות לא פשוטה, שהיום נראית כמעט בלתי אפשרית. זו דרך התמודדות ששמרה את הכוחות שלנו למה שצריך באמת.
הרגשתי שהצלחנו לתעל את האנרגיות למה שנדרש. בדיעבד, לאחר מעשה, אפשר לחשוב שזו נאיביות גמורה. האמירה "תחשוב טוב - יהיה טוב" לא עובדת. מיותר לתאר את מפח הנפש והכאב הגדול שהיו מנת חלקנו עת התבררה האמת המרה על הירצחם של גיל-עד, אייל ונפתלי הי"ד. אז מה, זה היה מיותר? חבל שחשבנו טוב?
לא. אולי החידוש הגדול בחשיבה החיובית הוא בתפיסת המציאות. חשיבה חיובית אינה משנה מציאות או קובעת מציאות, אלא עוזרת לנו להתמודד עם המציאות בצורה המיטבית. את אותה מציאות יכולנו לעבור אז בשברון לב, בתסכול גדול ובמריטת שערות. ואז מה? האם היינו מתמודדים טוב יותר עם הבשורה? או שמא היינו חס וחלילה מתפרקים ונשברים?
החשיבה החיובית מאפשרת להתמודד עם הסופיות הבלתי נתפסת של האובדן את המציאות אי אפשר לקבוע או לשנות. השאלה היא איך אנחנו מסתכלים עליה. השאלה היא איך אנחנו מתמודדים איתה בצורה הטובה ביותר. ההתמקדות בטוב באותם ימים נתנה כוח ואִפשרה להתמודד עם המציאות המורכבת. החשיבה החיובית היא כלי שאני נדרשת אליו גם היום, בהתמודדות עם האובדן והשכול, בהתמודדות עם הכאב הבלתי נסבל והיום-יומי. מדי שעה אני מחפשת מה ייתן לי כח להמשיך, כדי להתקדם ולא לשקוע.
החשיבה החיובית מאפשרת להתמודד עם הסופיות הבלתי נתפסת של האובדן. להתמקד בטוב שמציף אותנו, בעם הנפלא שלנו ובחיבוק התמידי שאנו מקבלים ושנותן לנו המון כוחות. להעריך את מה שיש, לחבק את חמש הבנות המקסימות שיש לנו, לחשוב טוב.
חשיבה חיובית היא לא רק ביחס למציאות העוטפת אותנו, אלא יכולה להתקיים גם ביחס לזולת: התמקדות בטוב של האחר, הסתכלות על הצדדים החיוביים שבכל אדם באשר הוא, התבוננות בחן של כל אחד ואחד, אהבת חינם, אהבת החן של האחר, כפי שזכינו לראות את היופי והטוב של העם שלנו בקיץ האחרון, טוב שופע, של עזרה לזולת ודאגה לאחר.
אהבת חינם, שמצויה בשפע בעם שלנו, התפרצה במלוא כוחה בח"י הימים, והמשיכה במלחמת "צוק איתן", שבה הדאגה והערבות ההדדית באו לידי ביטוי יום יום, שעה שעה. נראה כי בקיץ האחרון, הטוב הסובייקטיבי הפך לנחלת הכלל, וכמעט שהפך לאמת מוחלטת.
בת גלים שער, נשואה לאופיר, מורה, תושבת היישוב טלמון, הייתה אלמונית עד לחודש סיוון תשע"ד. כאשר גיל-עד, בנה הבכור, נחטף על-ידי מחבלים יחד עם נפתלי פרנקל ואייל יפרח, החל מבצע חיפושים שנמשך 18 ימים. במשך אותם ימים קשים יצאו אל התקשורת בת גלים, רחלי ואיריס, האימהות של שלושת הנערים, והמסרים האופטימיים והמרגשים שלהן הגיעו למיליוני אנשים בארץ ובעולם. גם אחרי ההלוויה הכואבת ממשיכה בת גלים, לצד גידול חמש אחיותיו של גיל-עד, להרצות בפני קהלים שונים ולעמוד בראש פרויקטים שמטרתם להגביר את האחדות וקירוב הלבבות בעם היהודי.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם