יום

5 חללים מישיבה אחת בקרב אחד "המוות סביבנו"

הם היו בני אותו מחזור בישיבת ההסדר בקריית שמונה ונהרגו יחד באותו קרב בלבנון. ראש הישיבה, הרב צפניה דרורי מתאר בראיון את האובדן שחווה על תלמידיו לצד האמונה המתחזקת. "כל בחור הוא אבידה. אבל ברוך השם, גם כאן ניצחנו"

יעלי נגיד מזרחי | 22/4/2015 16:03
תגיות: יום הזיכרון לחלל מערכות ישראל,הרב צפניה דרורי
5 בחורים, בני אותו מחזור בישיבת ההסדר בקריית שמונה נהרגו בקרב אחד במלחמת שלום הגליל בשנת 1982. אלי בן עמי בן 20, אבישי גזי בן 21, דוד מליק בן 21, שי צור בן 21 ואוריאל שרעבי בן 20 זכרם לברכה מצאו את מותם בלבנון בדרכם לביירות, לאחר שנורו לכיוונם טילים נגד טנקים.

עוד כותרות ב-nrg:
- האב מצא את בנו בטנק וזעק "זכיתי להקריב קורבן לישראל"
חרדים לקראת יום הזיכרון: צילום? לא בכל מחיר
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בשעה אחת שכל ראש הישיבה הרב צפניה דרורי 5 מתלמידיו. בראיון ל-nrg  יהדות הוא מספר כיצד התמודד עם בשורת איוב מחומשת."מה אני יכול להגיד?" הוא מנסה להסביר איך מרגיש רב שמאבד 5 תלמידים ברגע. "אני לא יכול לתאר את זה. אני רק יכול להגיד שזה נורא. הצרה היא שזה חוזר כל פעם בצורה אחרת, יש כאלה שנופלים בידי מחבלים, יש מי שנופלים בקרב. זה לא קל, זה קשה מאוד". תלמידיו מספרים שלאחר האירוע זקנו החל להלבין, והפך עד מהרה לזקן שיבה.
צילום: מתוך אתר ישיבת ההסדר
''הצרה היא שזה חוזר כל פעם בצורה אחרת''. הנופלים מישיבת ההסדר בקריית שמונה צילום: מתוך אתר ישיבת ההסדר

הרב נזכר בימים שהבחורים למדו בישיבה והתמודדו עם המציאות הקשה של קריית שמונה המופצצת. "כשהם למדו כאן הם זכו למטחי אש ופגזים. בשנת 81 ירו עלינו אש תופת, זו הייתה השנה הקשה ביותר בעיר, עוד לפני המלחמות שהיו מאוחר יותר בלבנון. למעשה הנערים התל אביביים, הבת-ימים והירושלמים שהגיעו ללמוד בישיבה, הבינו שאנחנו כמו ברווזים במטווח".

כשחזרו הבחורים לשירות השני בשיריון תוכנן המבצע בלבנון, שמאוחר יותר גם יצא אל הפועל. "הם רמזו לי שזה עומד לקרות" נזכר הרב. "הכוונה הייתה להיכנס ולחסל את המחבלים שהופכים את החיים שלנו לנוראים. הבחורים הלכו לקרב כמי שיודעים שזה מבצע מסוכן בשטחים קשים מאוד.

הרב סיפר כי בדרך אל הקרב תלמידיו ההרוגים עברו דרך קריית שמונה בדרך ללבנון והתקדמו בתוך מדינת האויב לכיוון מערב לעיר צידון. "משם הם פרצו את הדרך לביירות, ובפריצה הזאת הסורים והמחבלים הפתיעו אותנו מאוד היו בידיהם טילים שיכלו לפגוע בטנקים שלנו".
קטעים נוספים

"זו הייתה מלחמה קשה" הוא מתאר בשקט. "נהרגו שם הרבה מאוד בחורים, בני ישיבות שלנו ושל אחרים. זה היה מאוד מאוד קשה, קיבלנו את הידיעה הזאת בכאב גדול. מתוך ההרוגים 5 בחורים היו מהישיבה אבל היו בחורים גם מישיבות אחרות. גם המפקד שלהם נהרג, בחור מהשומר הצעיר, מאז הוא חלק בלתי נפרד מהאזכרות שלנו".

לאחר היוודע דבר האסון החלה הישיבה לנדוד ברחבי הארץ ממשפחה למשפחה, מניחום לניחום. "נסענו לכל המשפחות, לחזק אותן. זה היה קשה, קשה מאוד המוות שלהם וגם המוות של החיילים האחרים שלנו שהיו בחזיתות אחרות, המוות הסתובב סביבנו".

הישיבה והרב דרורי בראשה לא שכחו שמדובר לא באסון אחד, אלא בחמישה אסונות כבדים. "כל בחור ובחור הוא אבידה, כל משפחה והצורך לטפל בה. זה לא היה מקרה יחיד זה היה חבורה שלמה שנפגעה כל כך קשה. היינו צריכים לבקר את כולם ולחזק אותם".

זמן מה לאחר הקרב נפגשה הישיבה עם המפקדים של המבצע בשטח. "הבנו איזו מלחמה קשה הייתה שם זו הייתה הפתעה מוחלטת לכוחותינו. אבל ברוך השם, גם את זה ניצחנו, למרות ההריגות". הרב נזכר בגאווה ברחוב המוביל אל הישיבה הקרוי על שמם של החללים. "הרחוב שסללנו מעל הישיבה נקרא רחוב "פלוגת אלון". העיר הכירה בכך שהיא חייבת לפלוגת אלון, שהייתה חוד הלחימה, וראוי שבקריית שמונה ייקרא על שמה, זה היה משמעותי מאוד בשבילנו".

צילום: גיל אליהו, ג'יני
''אנחנו לא הולכים להילחם בשבילנו, אנחנו הולכים להילחם בשביל עם ישראל''. הרב צפניה דרורי צילום: גיל אליהו, ג'יני

הרב מותח ביקורת על האווירה ששררה בארץ בתקופת הקטיושות על קריית שמונה. "אנחנו מרגישים שבאנו ללמוד כאן מתוך רצון להוציא את קריית שמונה מהמציאות שהיא חייבת לחטוף את הטילים האלו. כינו את מטרת המבצע 'להגן על הגליל', כאילו לאנשי תל אביב אין שום אחריות, כאילו זו בעיה של הגליל ולא של כל עם ישראל. בזכות מלחמת לבנון הובראה האווירה הזו בארץ וגם תושבי האזורים הנידחים זכו להגנה ולאחריות של עם ישראל כולו. את זה אני רואה כמסר לאומי".

איך מתמודדים, מבחינה אמונית, עם האבידה הקשה הזו?
"אנחנו לא הולכים להילחם בשביל קריית שמונה, או בשבילנו, אנחנו הולכים להילחם בשביל עם ישראל. רק כשעם ישראל מוכן להגן על עצמו תהיה אמונה. אם הוא יחפש שמישהו אחר יגן עליו הוא יהיה אבוד. כל תחייתנו בארץ היא בזה שאנחנו לוקחים את האחריות עלינו".

מה עושים באזכרות השנתיות ובימי הזיכרון?
"היום מה למדנו מתוך מסכת סוטה על מלחמה, במשנה נאמר ש'כל איש הירא ורך הלבב יילך וישוב לביתו'. איש שאינו מוכן להילחם ולמסור עצמו, היו משחררים אותו ממלחמת רשות. אבל היום כל המלחמות שלנו הן מלחמות מצווה, זה הצלת עם ישראל. כל אחד ואחד מאיתנו מוכן למסור את עצמו למען עם ישראל. כל הבחורים הולכים לצבא, כל מחזור מכשיר את עצמו למצוות קודש כי זו המצווה הגדולה ביותר שיש לכל יהודי, להיות מוכן להגן על עמו ולשכוח את הבעיות הפרטיות שלו".

איך מחזקים את הבחורים אחרי אסון שכזה?
"אנחנו מדברים על זה כל השנים. האמת היא שהישיבה בקריית שמונה הוקמה על רקע סכנות החיים שיש במקום. כל בחור שהגיע לכאן הגיע על מנת לחזק את העיר ולחזק את התושבים, לשמור על הביטחון. כבר בשנת 73, עוד לפני שהוקמה הישיבה, הייתה מכה קשה בקריית שמונה כשחולייה של מחבלים ירדה ופגעה ב-17 אנשים שנהרגו כאן. חיסלו שם משפחות שלמות. אנחנו ידענו את גורלנו וידענו למה אנחנו באים לכאן. לכולם ברור, שרק עמדה נחרצת יכולה להביא אותנו לידי קיום".



מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''בפולמוס''

המומלצים

מרחבי הרשת

פייסבוק