ראשי » יהדות » תרבות

איחוד "הג'קסונס" הישראלים: יונתן, אהרון וריקה רזאל

6 שנים לאחר שהוציאו אלבום משפחתי משותף, חוזרים האחים אהרן, יונתן וריקה רזאל לבית ילדותם בנחלאות ואל הזכרונות המשותפים. הרבה השתנה מאז, אבל גם נשאר בדיוק אותו הדבר

סיפור האגדה הזה, שהפליג בשנים האחרונות למחוזות שאיש לא דמיין, התחיל בדירה קטנה וצנועה, סגפנית כמעט, בשכונת נחלאות בירושלים, שבה גדלו שלושה אחים ואחות לבית רזאל: יונתן הבכור (41), אהרן (40), ריקה (39) ויהודה (37). זה היה בית שהכיל הרבה אהבה, המון ירושלמיות שורשית, ולא מעט משמעת קפדנית של אימונים מוזיקליים שאותה הוביל האב, מיכה.

עוד כותרות ב-nrg:
- ארבעה בנים: מצעד השעים של השנה החולפת
- ארבעה בנים: מצעד החכמים של השנה החולפת
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

מכאן הפציע סיפור הצלחה ארצי שהחל בתוך המגזר הדתי–חרדי, חרך בהמשך את הפלייליסט הכללי, ובסופו של דבר שינה בעשור האחרון את כל מה שאנחנו יודעים על הקשר שבין מוזיקה ויהדות. התקליטים של יונתן ואהרן הפכו את השירה המבוססת על המקורות לרלוונטית, מחוברת ונוגעת הרבה יותר, בלי לאבד גרם של צניעות. בקרוב, אם הכול יסתדר בעזרת ה' כשורה, גם ריקה ון–לואן (רזאל) תהפוך לשם שכולם מכירים.

הקריירה המוזיקלית של בני משפחת רזאל החלה לפני 26 שנה. ב–1989 הם היו "להקת רזאל". נערי פלא שכבשו את הבמות בארץ ובעולם, בעיקר בקהילות יהודיות בארצות הברית. הם הוציאו תקליט נמכר בשם "למה לא היום" והופיעו בטלוויזיה, בין השאר בתוכניתה של רבקה מיכאלי "סיבה למסיבה". על עטיפת האלבום הראשון הופיעה תמונתם של הארבעה בשכונת ילדותם. זמן קצר לפני הוצאת האלבום השני הלהקה התפרקה.

השבוע, ביוזמת מוצש, יצאנו איתם לסיור במקום שבו הכול התחיל: בית ילדותם בנחלאות. משם עברנו דרך התחנות שהפכו את המשפחה הזאת לדבר הכי קרוב למשפחת בנאי, רק עם כיפה וציציות. מלימוד המוזיקה הקפדני, דרך ראשית הקריירה ועד היום, כששמם מוכר כמעט בכל בית בישראל.

אף שארבעתם עדיין גרים באותה השכונה, קרוב מאוד אחד לשני ועם קשרים משפחתיים צפופים מאוד, האיחוד התקשורתי לא היה פשוט: יהודה, האח הצעיר, התחרד בינתיים ונטש כמעט לגמרי את תחום המוזיקה. יונתן חי את המתח שבין החיים כאברך לעולם המוזיקה, ולכן משתדל למעט בראיונות. ריקה הייתה המנוע מאחורי המפגש, גם בשל העובדה שבקרוב מאוד היא תוציא אלבום בכורה מפתיע. אהרן, האח שפרץ ראשון אל עולם המוזיקה, התגלה במהירות כאח הכי זורם.

בית ילדותם כולל שלושה חדרי שינה. האחד קטן וצנוע להורים, השני שבו לנו וגדלו שלושת האחים על מיטת קומתיים גבוהה, והשלישי שיועד לבת היחידה. בסלון ניצב שולחן עץ עגול, שנפתח בכל שבת לאורחים הרבים. אב המשפחה, מיכה, עלה מהולנד. את אשתו רחל (קרול) פגש בארצות הברית כשלמד כמוה לקראת דוקטורט לפסיכולוגיה. כשאהרן ויונתן היו תינוקות עלתה המשפחה לישראל, ומאז הם כאן.

המשפחה כולה, שלא הייתה דתית, חזרה בתשובה במהלך השנים. "יש פה תמונה של עם", אומר יונתן. "באו אנגלו–סקסים, חילונים גמורים. ארבעים שנה אחרי — אחד רב, אחת חלילנית, אחד התחרד. ובסוף הם גם התחברו לנחלאות". לפני תחילת השיחה מבקש אהרן להתפלל להצלחת הראיון. הוא מתחיל את תפילתו ב"ויהי נועם" ומוסיף משלו, "שלא יהיה לשון הרע, שהראיון יהיה חיובי".

במהלך השנים פנה כל אחד מהאחים לנתיב שונה מעט במסע אל היהדות. "יהודה למשל היה חייל קרבי", מספר אהרן. "אני ויונתן שירתנו בתפקידים מוזיקליים, אבל דווקא הוא היה הראשון שנהיה שחור'. זה היה שוק בשבילי. הראשון שבא הביתה עם חליפה שחורה. לא דמיינתי שמישהו מאיתנו יכול להיות כזה".

ריקה: "גם ליונתן הייתה תקופה שבה היה פחות דתי והיום הוא יותר. כולנו עברנו תהליך".

יונתן: "אהרן הלך יותר על כיוון הקרליבך–חסידי, וריקה התחזקה בציונות הדתית. כולנו ספגנו את המסורתיות של נחלאות. כאן גדלנו. יש פה משהו אמיתי ודינמי".

אהרן: "קרא לכתבה שלך 'חסידות רזאל'". דווקא חשבתי לקרוא לה משפחת בנאי הדתית. אחת לכמה שנים יש אח או בן–דוד שיוצא עם תקליט. חוץ מזה שגדלתם כמותם באותה השכונה בירושלים.

אהרן: "זה נראה לי לעוס. תמיד אומרים את זה עלינו".

יונתן: "יש פה בנחלאות בית כנסת של הבנאים. פעם בית הלל הציע לקיים מופע וביקשו פייטן וזמר רוק. התקשרו אליי על תקן הפייטן של נחלאות, ואל אביתר בנאי כנגן הרוק. אמרתי לו: 'סבא שלך פייט כמו אני לא יודע מה, ואני בכלל הולנדי'. בכלל לא הבנתי את המונחים. לא היינו דתיים".

המפגש בין האחים מחדד את השינויים שעבר כל אחד מהם עם השנים. ריקה בטלפון, מנסה עדיין לשכנע את יהודה להצטרף לראיון. אחרי שהתייאשה, ביקשה מאהרן שינגנו משהו יחד. יונתן על הקלידים, אהרן על הגיטרה וריקה בחליל צד, מנגנים שירי פסח וגם שרים "שמחה רבה".

איך נולדה "להקת רזאל"?
אהרן: "הסיפור הרשמי הוא שהיינו משפחה מאוד מוזיקלית. ניגנו על פסנתר, כינור, גיטרה וחליל. מצד אחד היינו מאוד קלאסיים. למדנו בתיכון שליד האקדמיה למוזיקה בירושלים, והרבה חברים שלנו מהתיכון הם היום פרופסורים בדרזדן או באוניברסיטאות אחרות בעולם למוזיקה קלאסית. אבל מצד שני, אהבנו גם ליצור מוזיקה מודרנית יותר".

ריקה: "ההורים שלנו הקפידו מאוד שנתאמן על הנגינה מדי ערב, לפעמים גם ארבע שעות ביום. לא היה חדר בבית בלי נגן".

אהרן: "מישהי בתיכון ראתה שאנחנו מוכשרים והביאה אותנו לתוכנית של רבקה מיכאלי. אחרי 'סיבה למסיבה' הייתה היסטריה והתלהבות. הקלטנו שם שני שירים שהפכו לשירים הראשונים של האלבום, 'בלדה לחמור' ו'נהג מונית'". אהרן היה התמלילן המקורי והשנון, יונתן היה המלחין המוכשר וריקה הייתה אז הזמרת שעמדה בקדמת הבמה. "לי בכלל לא נתנו לשיר", אומר אהרן.

מה זאת אומרת לא נתנו לך לשיר?
"ריקה הייתה הזמרת, מי חשב עליי או על יונתן".

ריקה: "בתקליט השני, זה שלא יצא, דווקא היו כמה שירים ששרת".

אבא מיכה, איך מתחזקים משפחה שלמה של נגנים? איך גורמים להם להתאמן שעות ארוכות מדי יום?
"תמיד חשבנו שהמשפחה היא יחידה לומדת", הוא אומר. "תפקיד האבא והאמא הוא לקדם. גאונות היא אחוז אחד השראה ו–99 אחוז זיעה". הילדים מסתכלים אחד על השני ומחייכים. כנראה מדובר בסיסמה ששמעו לא מעט בילדותם. "החריצות הייתה חשובה מאוד בעבורנו", הוא מוסיף.

"לקום מוקדם, להתאמן, ללמוד. עניין שעבדנו עליו מאוד, אני ואשתי, הוא להסביר לילדים על הקנאה, לעבוד על המידה הזאת. במיוחד עם ילדים מצליחים, 'סלבס' (האחים פורצים בצחוק לשמע השימוש במונח מפי האב), יצר הרע מיד נכנס לפעולה. אי אפשר למנוע את זה. בשביל לקדם את הילדים אתה בעצמך לא צריך להיות כזה טוב. אני עצמי למדתי קצת פסנתר, אבל הם היו מוכשרים מאוד. הבנתי שצריך להכניס אותם למסלול הנכון, ואז הם ייתפסו עליו ויתגלגלו לבד. גם בתחום המידות גלגלנו אותם. הם נפלאים. למשל, בכל אחד מהתקליטים שלהם הם מזמינים את האח השני לשיר איתם. אוהבים אחד את השני".

באיזו תקופה התקרבתם לדת?
"כל הזמן. בד בבד".

אם הייתם כל כך מוצלחים כלהקה, למה התפרקתם?
אהרן: "אפשר להגיד את אותו הדבר גם באופן הפוך. זה היה נס שעבדנו יחד כל כך הרבה שנים. כל הילדוּת ישנו באותו חדר, למדנו יחד ובילינו יחד. רק בגיל 21, אחרי הצבא, כל אחד מצא לעצמו מסלול אחר".

יונתן: "להקות רבות כמו הביטלס או פוליס, שהגיעו יחד בשיא של החיים שלהם להצלחה, התפרקו לאחר כמה שנים. אצלנו זה היה הפוך. הלהקה הייתה אחד המעצבים של הקריירה המוזיקלית והחיים של כל אחד מאיתנו במשך שנים".

ריקה: "אני מקליטה עכשיו שירים לאלבום הבכורה שלי. הרבה ביקשו שאכניס גם את השירים של הלהקה שלנו. כרגע זה לא יקרה, אבל נראה".

מיכה, איך מתמודדים עם בית של מוזיקאים, ואיך מונעים קנאה בין האחים?
"תמיד אמרנו להם שהקדוש ברוך הוא נתן לכל אחד את החבילה שלו, ומה שהקב"ה נתן לכל אחד זה טוב. אם אדם מקנא בחבר או באח, הוא לא יקבל".

יונתן: "החום והקבלה שאמא נתנה לנו כל השנים איזנו מאוד את הלחץ ומיתנו כל אפשרות לקנאה. מאמא למדנו לאהוב ולקבל אחד את השני". בנוסף לקשר המשפחתי הקרוב וההדוק, ישתפו בקרוב האחים יונתן ואהרן פעולה גם עם בן–הדוד, הכנר המוכשר והמצליח ניצן חן רזאל (המוכר גם ככנר של אהוד בנאי). השלושה יופיעו במהלך חג הפסח בפסטיבל "תור הזהב" באשדוד. בימים אלו הם נמצאים בחזרות אחרונות.

יונתן: "מוזיקה זה קצת כמו לימוד תורה. בניגוד לכל מקצוע אחר, אתה לא יכול להגיע בגיל 19 ולהגיד 'וואלה בא לי'. צריך השקעה מוחלטת"

מה קורה היום, הילדים שלכם לומדים מוזיקה?
יונתן: "כולם לומדים מוזיקה".

כמוכם? הרבה שעות ביום?
אהרן: "אצלי קצת פחות".

ריקה: "אנחנו קיבלנו בבית המון לחץ ואמרתי לעצמי שלא אעשה את זה לילדים שלי, אבל זה יצא דווקא הפוך על הפוך. הבת שלי כל היום על הפסנתר והבן שלי גאון ממש. מדהים".

אהרן: "אני מנסה ללמד קצת את הילדים שלי ולא הולך לי משום מה. הם לא רוצים להתאמן בכלל".

יונתן: "מוזיקה זה קצת כמו לימוד תורה. בניגוד לכל מקצוע אחר, אתה לא יכול להגיע בגיל 19 ולהגיד 'וואלה בא לי'. צריך השקעה מוחלטת. אני פוגש בזה הרבה. אני מקבל כל הזמן דיסקים או פניות מחבר'ה צעירים, ואני אומר להם שהם חייבים להשקיע בזה לפחות שלוש-ארבע שעות ביום. הילדים שלי מתאמנים כל יום, אבל אני חייב להגיד שלהורים שלי הייתה במהלך השנים המון סבלנות".

בדיעבד, אתם ממליצים לדחוף את הילדים?
יונתן: "המילה 'לדחוף' מכאיבה לי, אבל אני חושב שצריך לתת לילד כלים. להדריך, לכוון וכמובן ללמד חריצות והתמדה".

ריקה: "זה דורש כל כך הרבה מההורים, וזה משהו שההורים שלנו נתנו לנו בלי סוף. היום אנחנו מעריכים אותם הרבה יותר. אז זה היה קשה. אכלנו תמיד ארוחת בוקר בשבע בבוקר, וארוחת ערב בשבע בערב. כולנו היינו חייבים להיות סביב השולחן. אחרי זה היינו 'חופשיים לעבודות'. כל אחד ניגן בפינה אחרת של הבית. אחד ניגן פה, האחר ניגן בחדר, ואני התאמנתי עם החליל בשירותים".

יונתן: "יש פה באלאנס מאוד עדין, וברור שצריך להיזהר מאוד על הנפש של הילד. אני דווקא שומע על אנשים שכועסים על ההורים שלהם שלא פיתחו את הכישרון שלהם. זה לא תמיד בא לילד בכיף".

בעוד אהרן כובש את העולם עם הלהיטים "הגיע זמן הגאולה" ו"סנה בוער" ויונתן חורך את הפלייליסט עם להיטים כמו "קטונתי" ו"והיא שעמדה", ריקה בחרה בדרך אחרת. היא נישאה בגיל צעיר וילדה שמונה ילדים. מאז התפרקות הלהקה המשפחתית היא לא מימשה את הפוטנציאל המוזיקלי שלה.

ריקה: "אצלי התרחש תהליך הפוך. התחתנתי בצבא ומיד ילדתי. יש לי היום עסק של נדל"ן, משרד תיווך עם חמישה סוכנים, ובמהלך השנים די התנתקתי מהמוזיקה. עם השנים זה חזר אליי ואני מנגנת בבית. התחלתי לכתוב לעצמי. בהתחלה רק בעלי שמע. לאט לאט הרגשתי שזה היה לי חסר. בסופו של דבר מדובר בחלק מאוד משמעותי מהילדות שלנו. בשלב מסוים משבר גיל הארבעים נכנס לתוקף וחזרתי לעצמי. חשבתי קצת על מה שעשיתי בחיים. בסוף החלטתי לצאת לדרך שלי".

את מפחדת שיסתכלו עלייך כעל 'אחות של'?
"אני גאה באחים שלי מאוד. אני לא מפחדת בכלל שישוו אותי אליהם, כי אני לא מרגישה ברת השוואה".

יונתן: "חכה שתשמע אותה".

ריקה: "קיבלתי עידוד מחברים להתקדם עם זה. בשביל אהרן או יונתן היה טבעי שהם יעשו את זה לבד, אבל אני בכלל לא חשבתי שיש אופציה לעשות את זה לבד".

יונתן: "למה לא אגב?"

ריקה: "אולי בגלל שחשבתי תמיד שאני חלק מקבוצה, מלהקה. שככה זה הולך להיות. הם היו הלהקה שלי כביכול. יונתן על הפסנתר, אהרן על הגיטרה. אני פחות ניגנתי, קצת על החליל ברמה בסיסית". לאחר תום הראיון, אחרי שיונתן ואהרן נפרדים מאיתנו, ריקה מרשה לעצמה להיפתח מעט יותר. "אני נמצאת באירועים משפחתיים, אהרן ויונתן שרים על הבמה והלב שלי נקרע", היא אומרת בכנות. "אני אמורה להיות שם על הבמה יחד איתם וזה קצת קשה פתאום להרגיש לא חלק.

"כשהיינו ילדים, לא היה קיים הנושא של קול אישה. לא הכרנו את זה בכלל. ליהודה הייתה בחירה, והוא ממש לא בעניין. אבל אצלי, שמת לב, זה מאוד קשה. התמודדות לא פשוטה, ובסופו של דבר אני שמחה שחזרתי למוזיקה".

את מקבלת מהם פידבק?
"כן. הם אחלה ומפרגנים. כתבתי והלחנתי את כל השירים שלי, חוץ מאחד מהם. לא לקחתי מהם שירים".

למה?
"האמת היא שיש שיר אחד שרציתי להקליט. זה שיר ששרנו בעבר לאמא שלנו, אהרן כתב ויונתן הלחין. אני חושבת על זה עדיין. אולי תהיה לאחים שלי בעיה עם היציאה שלי להופעות ולהליך הפקת תקליט. אולי ליונתן קצת קשה יותר. לא דיברנו על זה עד היום, אבל זו ההרגשה שלי".

אין לך בעיה עם שירת נשים?
"אני מתחילה עכשיו ללמוד לעומק את הנושא של קול באישה. אני יודעת שהרב עובדיה יוסף למשל שמע את אום כולתום, אבל היום הכול נורא הוקצן. פעם היו חתונות שבהם רקדו כולם ביחד, אבל עם השנים נהיה קיצוני ונפרד".

תופיעי בפני גברים?
"אני לא יודעת. אני חיה בתרבות ובחברה מסוימת, חברה דתית–לאומית קצת יותר חזקה מהרגיל. אני מחנכת ככה את הילדים שלי. התחלתי להתחזק כשהילדה הייתה בכיתה א' והייתי צריכה להחליט לאיזה בית ספר לשלוח אותה. רק אז התחלתי ללכת עם כיסוי ראש. זה לא פשוט. אני נמצאת תמיד בין הפטיש לסדן. עד גיל מסוים אתה עושה מה שההורים שלך רצו, ובהמשך עשיתי מה שטוב לילדים שלי".

ועכשיו את גם עושה משהו בשביל עצמך.
"נכון. אני מתלבטת איך להופיע, מה להופיע. האם אני יכולה לשיר שירים כמו פעם? שירי אהבה? שיר על זוגיות, עליי ועל בעלי? ההתמודדויות שיש בחיים נותנות לי השראה. יש כל כך הרבה זרמים ביהדות, שבעים פנים לתורה, ואני מתחבטת מה נכון ומה לא נכון".

רגע לפני עזיבתי את הבית מבקשת ריקה שאשאל את אביה, שלא בנוכחותה, מה דעתו על כך שהיא מתכוונת להתחיל להופיע. "תראה, את הכישרון הזה שלה קשה לעצור", משיב מיכה. "מצד שני, יש בעיה הלכתית של שירה בפני גברים. אני מקווה שהיא תתמודד עם זה. זו הגבלה, אבל אם היא תצליח להגביל את עצמה לאורך זמן, תהיה לה הצלחה גדולה יותר. היא תקבל שכר על זה".

פעם היית חושב אחרת.
"פעם לא הייתי מוטרד מזה, זה נכון, אבל זכינו להתחזק ביחד, וגם ריקה התחזקה מאוד. מצד שני המוזיקה בוערת לה בגוף, בראש, היא מאוד מוכשרת. אני מקווה שהיא תדע לפעול לפי ההלכה וה' יזכה אותה בעצה טובה".

הכתבה פורסמה במגזין מוצש

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...