נמצאה הוכחה מדעית לגודל שיעור הכזית של אבותינו
מחקר שערך פרופסור מרדכי כסליו מאוניברסיטת בר אילן, מעלה כי השיעור הקדום ממנו אכלו בקורבן הפסח בהר הבית היה מינימאלי לכל השיטות ביהדות וזאת בניגוד למקובל לחשוב בימינו
מחקר חדש שערך פרופסור מרדכי כסליו מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר אילן, מראה כי לא ניתן בפועל לבצע את סדר הפסח בהר הבית לפי השיטה היהודית המחמירה בהגדרת השיעור אותו חייב כל יהודי לאכול מהקורבן. על פי ההלכה היהודית מהקורבן אמור כל בוגר יהודי לאכול כזית כאשר ההגדרה מה הוא הזית הזה מצויה במחלוקת שנים רבות כשהבסיס למחלוקת הוא האם בעבר פרי הזית שצמח בארץ היה בגודל הפירות שקיימים כיום או שהוא היה גדול באופן ניכר (ומדובר על סוג אחר של זית מהמוכר לנו וכפי שכבר כיום ישנם הפרשים גדולים מאד בין סוגי פירות הזית המוכרים לנו).
לדברי פרופסור כסליו הוא ערך מודל שבמסגרתו משתתפים בליל הסדר בהר הבית 3 מיליון אנשים ולדבריו המודל אינו אפשרי למימוש אם הגדרת המושג ההלכתי כזית שונה מגודלו של פרי הזית המצוי בימינו. מבחינה זו מסקנות המחקר הנוכחי מלמדות שבניגוד לטענה של הזרמים המחמירים ביהדות לא ניתן לערוך את ליל הסדר כהלכתו בהר הבית לשיטתם.
לדבריו "במודל מעשי שערכתי (שמתעלם מניסים ומגורמים על טבעיים)בחנתי בצורה ריאלית תכנון וביצוע של ליל הסדר המוני בהר הבית של כל הבוגרים בעם ישראל. לסוג כזה של אירוע המוני ישנם מספר צווארי בקבוק והגבלות פיזיות עקב גודלו של המקום ונתונים אלו משפיעים בצורה ישירה על זרימת מרכיבי המערכת".
הבעיות אותן מונה פרופסור כסליו קשורות לתהליך ההקרבה על הר הבית ולמספר הכוהנים שיכלו לקחת בו חלק עקב גודלו הפיזי של המקום. הדוגמאות שהוא מביא לבעיות הן בין השאר:
1. זמן ההקרבה האפשרי – על פי ההלכה היהודית שחיטת קרבנות הפסח היתה מוגבלת רק לאחר הצהריים של ערב חג הפסח. מהבחינה הזו קיימת מסגרת צרה של זמן שרק בה ניתן בפועל להקריב והיא נקודת הייחוס הראשונית שלנו.
2. תהליך שפיכת הדם על יסוד המזבח – בנוסף לזמן ההקרבה נדרשים בקורבן הפסח מספר תהליכים שחייבים להיעשות ותהליכים אלו מעצם טבעם מגבילים את מספר הקורבנות שניתן לשחוט בזמן המותר לכך. בהקשר לכך שפיכת הדם על יסוד המזבח שהיא חלק מהקורבן, יכלה להתבצע על ידי מספר מוגבל של שורות כוהנים שהעבירו בזהירות ובזריזות מאיש לשכֵנו את הכוסות עם הדם, הראשונים בשורה קיבלו בכוס את דם השחיטה, ולאחר השפיכה החזירו את הכוסות הריקות. הסיבה להגבלת השורות היא הגודל הפיזי של השטח ולכן בכל חשבון של תהליך הקרבה המוני צריך לקחת בחשבון את הנקודה הזו.
3. הקרבת האֵמורים (אבריו הפנימיים של הקורבן) – בקורבן הפסח הועלו באש כקורבן חלקים פנימיים שאסורים באכילה שנקראים חלבים. תהליך זה התבצע בנפרד בקערה מיוחדת נפרדת לכל קורבן. גם פעולה זו נעשתה בעזרת שורות של כוהנים שמספרן מוגבל בגלל רוחב הכבש (המדרון האלכסוני) העולה לראש המזבח עליו הוקרבו האמורים.
4. כמות הבשר בכבש אחד – בפועל על כל כבש היו מצטרפים מספר מסוים של אנשים כאשר כל אחד היה אוכל כזית בשר (המידה ההלכתית אותה הזכרנו מקודם) מהקורבן. היות והכבש היה בן שנה בלבד ניתן למדוד את כמות הבשר שיש בכבש אחד ולהעריך כמה בני אדם יכלו לאכול ממנו שיעור כזית לפי השיטות השונות בגודל הזית.
במילא כאשר הכמות המזערית הדרושה לקיום המצווה היא גדולה; כלומר גודל ה'כזית' של בשר צלוי הוא לא 5 סמ"ק, אלא הוא בסביבות 50 סמ"ק (שיטת החזון איש), יורד מספר האנשים שיכולים להשתתף בכבש אחד מ-2000 איש ל-200 איש בלבד.
אם כן כאשר נניח שכל עם ישראל (החייבים במצווה, 3 מיליון) מעוניין לקיים את מצוות אכילת כזית מקרבן פסח, או במילים אחרות – בית המקדש נבנה כך שכל עם ישראל יוכל להשתתף בקרבן פסח, הרי לפי השיטה המצריכה 50 סמ"ק לאדם (חזו"א) צריך היה בליל הסדר לשחוט לכאורה 15,000 בני צאן. מבחינה מעשית אומר פרופסור כסליו כי מדובר במספר גבוה מידי שלא יתכן לבצעו בשטח הר הבית במהלך אחר צהריים אחד. לדבריו ניתן היה בפועל להקריב רק 5000 כבשים בכל התהליך כולו אם כל האופרציה בהר הבית היתה פועלת בזמן שיא.
גם המחמירים היו מקלים בהר
בהקשר למסקנה החמורה הזו שיש לה השלכות מעניינות על המפגש שבין העולם הריאלי לעולם ההלכתי אומר פרופסור כסליו כי הוא מצא שגם לדעת המחמירים בהגדרת גודל הכזית ניתן להקל כשאין ברירה ולאכול כזית בגודל של זית ממשי בן ימינו.
לאור זאת הוא טוען כי בהר הבית גם השיטות המחמירות היו מסתפקות ב5 סמ"ק בשר שהוא הכמות המינימאלית האפשרית. ולדבריו "הרב חיים בניש, (תשמ"ז, מדות ושיעורי תורה), כותב בעמ' רפ לעניין אכילת מצה: לשיטת חזו"א, כזית – שיעורו 50-45 סמ"ק (מצה שלימה). אלא שהוא מציין בהערות שלו שם כי "מי שקשה עליו אכילת כזית גדול, יכול לסמוך על הוראת הגר"ח מוואלוזין ולשער בכזית של זמננו".
לאור זאת מסיק פרופסור כסליו כי "אם נניח שהקלה זו חלה גם על קרבן פסח, אז מספר בני הצאן הדרושים יוכל להצטמק לכמחצית (כשיטת הרב נאה) או אף לרבע – ואז הצפיפות בהר הבית סבירה".
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם