"אורי רצה חברה שבה יהדות היא אוויר לנשימה"
המאייר שי צ'רקה ליווה את אורי אורבך כמעט 30 שנה, מאז פגישתם בישיבת קריית־שמונה. רבם, הרב צפניה דרורי, היה זה שעודד אותם להמשיך מבית המדרש לדרך התקשורת והיצירה. מ"מתקן החלומות" ועד הכלב "מוקצה"
עוד כותרות ב-nrg:
- פרשת השבוע: מנהיג צריך לחיות בצניעות
- מיוחד: סיפור של אורי אורבך שלא פורסם מעולם
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
שניהם היו תלמידיו של הרב צפניה דרורי, ראש הישיבה, שעודד ודחף אותם מתוך אמונה שהדור שלנו צריך להצמיח לא רק בני תורה אלא גם בני דעה. בשנת 1986, כשהיה בשיעור א' בישיבה, פגש שי צ'רקה לראשונה את אורבך, שכתב אז ב'מעריב' וב'נקודה'. בחדרו הקטן של צ'רקה בישיבה נחשף אורבך לציורים המתארים את ההווי בישיבת ההסדר, ומאז הכול היסטוריה. בין השניים נקשרה חברות עמוקה, והיא נקטעה השבוע עם מותו של אורי אורבך.
"כשאורי הגיע לבקר כבוגר הישיבה, הרב צפניה קרא לי למשרד, ערך בינינו היכרות וביקש שאראה לאורי את הציורים שלי", מספר צ'רקה על הפגישה עם אורבך לפני כמעט שלושים שנה. "אורי ראה את הציורים וביקש שאצייר לו לעיתון 'נקודה'. אחת לכמה זמן שלחתי לו ציורים, עד שהתגייסתי. בתקופת הצבא שמרנו על קשר, וממש לפני שהשתחררתי הוא התקשר אליי וסיפר שהוא עומד להקים עיתון ילדים חדש, 'אותיות', והוא רוצה שאעשה את המעטפת הגרפית והעיצובית של העיתון.
"איירתי ב'אותיות' חלק מהמדורים, ובשלב מסוים הוא גם דחף אותי לעשות בעצמי מדור קומיקס. קראתי לו 'יוני המכבי הקטן'. עשינו גם את הקומיקס 'השכנים של הסניף' לעיתון 'זרעים' של בני עקיבא, ועוד פרויקטים מעניינים שהוא לקח אותי אליהם".
כמה שנים לפני השידוך בין אורבך לצ'רקה, דחף הרב דרורי את אורבך לצאת לעולם התקשורת. הימים היו ימי מטחי קטיושות על קריית־שמונה, ועורך 'מעריב' דאז שמואל שניצר החליט לבקר בעיר ולחזק את התושבים. אזעקה ומטח רועם עצרו את הסיור ברחובות העיר, וראש הישיבה, תלמידו ועורך העיתון נקלעו למקלט ציבורי קטן.
"כיצד אני יכול לעזור לתושבים כאן?" שאל שניצר, והרב דרורי ענה לו מיד: "אתה יכול לעזור לעם ישראל", וביקש שייקח את אורבך תחת חסותו ושיסייע לו להיות עיתונאי. שניצר ביקש לראות חומרים שכתב הבחור הצעיר והתרשם לטובה. בהמשך הוא נתן לו במה בעיתונו וערך אישית את המאמרים שכתב. שנים ספורות לאחר מכן זיהה הרב דרורי את הכישרון של צ'רקה, וחיבר אותו לאורבך.
כך המשיך ראש הישיבה לכוון את תלמידיו למשימות תורניות לצד התערות בעיתונות, בצבא ועוד. "נראה שהמודעות של הרב צפניה לחשיבות היצירה והתקשורת והמקום הרב שהוא נותן לזה בישיבה ובשיעורים הובילה אותנו לשם", מסביר צ'רקה. "הוא לימד אותנו לחשוב לבד. היה לנו שיעור בספר בראשית שבו היינו יושבים יחד בימי שישי ומתחילים לקרוא פסוק, וכל אחד היה אומר את הפירוש שנראה לו. ההתקדמות הייתה פחות או יותר מילה בשיעור, בלי רש"י ופרשנים אחרים. הוא ביקש שנבטא את הצורה שבה אנחנו מבינים את הפסוק, ודרש מאיתנו לחשוב לבד ולפתח מחשבה יצירתית".
ביום שלישי השבוע הגיע הרב דרורי לנחם בבית משפחת אורבך. לו ולבני המשפחה קשר חם, ובשיחה עם 'יומן' הוא מספר על החיים המשמעותיים שנגדעו אך לא נמוגו. "אדם שהוא נכס פרטי לעצמו, שאין לו השפעה כוללת על הסביבה והחברה, כשהוא נפטר מהעולם ההשפעה שלו באמת נעלמת. אבל אנשים שהפכו להיות נכסי ציבור, כלומר שהערכים שלהם השפיעו על הסביבה המצומצמת והכוללת בעם, הם נשארים חיים וקיימים. המציאות שלהם לא נמדדת בשנים שהם חיו.
"קח את הרמח"ל שחי חיים קצרים, כך גם האר"י הקדוש, רבי נחמן מברסלב. אתה יכול לומר שהרב קוק חי רק שבעים שנה? הרי הוא חי גם היום והמציאות שלו נמשכת. אדם שיש לו השפעה מהותית, המציאות שלו הולכת וגדלה גם אחרי שהוא מת, ולכן אנשים בעלי משמעות לא פוחדים מהמוות. הם יודעים שהם ממשיכים להיות".
כראש ישיבה, היה צפוי שתכוון את תלמידיך להיות גדולים בתורה ולא בתקשורת, לא כן?
"בספר משלי כתוב: 'בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך'. אדם לא צריך להיות סתם 'גדול בתורה', כמו שקוראים לזה. כל אחד שיהיה גדול בתורה שמתאימה לו ולאופיו. וכשאני רואה שאדם יודע לצייר לעצמו את הערכים שלו בצורה נכונה, אז זו הדרך שלו להתגדל בתורה. אורי בהומור ובכתיבה שלו, צ'רקה בהומור ובציורים שלו, וכל אחד בדרך שלו עובד את השם. אתה רואה שהם חברים טובים מאוד שהיו קשורים מאוד זה בזה וידעו להתיישר ביחד, כי שניהם חיפשו טוב ואת העומק והיושר שבדברים. אורי היה תלמיד חכם מהסוג הזה.
"גם בממשלה, אורי לבש על עצמו את השלייקס כשהוא טיפל בפנסיונרים, והוא חשב שזה כל העולם. הוא ידע שהוא קיבל את משרד הגמלאים כאילו רק כדי לשחק בו, שיהיה לו תפקיד של שר, אבל הוא התייחס לזה בכל הרצינות ונתן לזה תוכן, והיום כולם רואים שאפשר לעבוד גם במשרד בלי כסף ולגייס לדברים טובים את הלבבות, גם של גורמים ממשלתיים וגם של בתי קולנוע. הוא ידע לדבר בשפה כזו שכל השומעים היו רוצים לעשות טוב, בזכות המחשבה הטובה שלו".
אתמול, חמישי, הזמינה הישיבה את הסבים והסבתות של תלמידי שיעור ב' העומדים לפני הגיוס לצבא ליום של לימוד משותף לזכרו של אורבך. 'ישיבה בשלייקס' קראו ליום המרגש הזה, נר זיכרון לבוגר הנערץ. בעל המכחול ובעל העט עבדו יחד והיו לחברים קרובים, וצ'רקה מתקשה להיפרד. "גילוי מחלת הדם של אורי היה מדאיג, אבל התרשמתי שהוא מטופל ושהוא יצליח לעבור את זה. לא חשבתי אחרת. דיברנו בינינו על הבריאות שלו, והאופציה של סוף כזה לא עמדה על הפרק", הוא מספר בכאב.
"העבודה איתו הייתה נורא כיפית, כי היא תמיד הייתה מלאה הומור ושפע של רעיונות. למרות שהתמונה הכללית והתוצאה הייתה מאוד חשובה לו, הוא לא בא עם איזו תמונה בראש והנחיות של איך הציור צריך להיראות, אלא בחן את האיור ובדק שהוא מבהיר את המסר שכתב. בציורים שלי רציתי להשלים את הדברים שאורי כתב, ושהם יהיו פרשנות קרובה וטובה". מלבד עבודתם המשותפת בעיתונות הכתובה ובספריו של אורבך, השניים שיתפו פעולה גם בתכנית שהגיש אורבך בערוץ 'תכלת' המנוח.
איך היה לעבוד עם אורי אורבך? היו לפעמים חילוקי דעות או ויכוחים על איורים שעשית?
"אני לא זוכר ציור שציירתי ואורי התנגד לו או ביקש שאמחק. מצד שני היו לו חששות במקרים מסוימים. למשל בדמות 'בבא' שמספרת את סיפורי המשנה, הוא חשש שזה יהיה חילול הקודש ואיך ייתכן שנהפוך משנה לקומיקס. אני התעקשתי ושלחתי לו את הקטעים לעיתון, ולמרות החשש הוא הכניס אותם והיו תגובות ממש טובות. כשהוא ראה שהמדור מצליח הוא הפך אותו למדור קבוע ופופולרי. בשלב מסוים כשדיברתי איתו על 'בבא' ועל ההצלחה שלו, זרקתי לו 'אתה זוכר שלא רצית את זה?' ואז הוא אמר לי בסגנון המיוחד שלו: 'כן, אבל אפילו אני הולך לשירותים לפעמים'. הוא רצה לומר שגם הוא בן־אדם ושזה בסדר לטעות מדי פעם".
בשלב מסוים התחלת להתעסק בדברים נוספים ולא היית עוד בצלו של אורבך. איך הוא הגיב להתפתחות שלך?
"ההיפרדות הזו היא לא באמת היפרדות של 'צמד', כי מההתחלה עבדנו גם בנפרד. בשלב מסוים פניתי לאנימציה ולפרויקטים כמו עיצוב ה'חרצופים' ולדברים שלא קשורים לאורי בשום צורה, והוא מאוד עודד אותי. הוא בא לבקר אותי באולפני האנימציה ולא האמין איך אני מצליח להיות עם כל התל־אביבים כל היום, עם הכיפה על הראש והכול. זו הייתה תקופה קשה ומורכבת, תקופת ממשלת רבין ואחר כך הרצח".
בשנת 2008 "הציונות הדתית הזדעזעה", כמו שאורבך אהב להתבדח, כשהוא הודיע על הצטרפותו לפוליטיקה. הוא ניסה להוביל מהפכה ולפתוח את השורות לדור חדש של מנהיגים, עוד לפני שבנט היה אח וחבר מפלגה. צ'רקה: "אורי לא השתנה אף פעם, גם לא אחרי המעבר לפוליטיקה. זה היה רק נושא טוב להתבדח עליו בהודעות בסלולרי, שפתחתי אותן תמיד ב'הוד שׂרותו'. דיברנו מן הסתם יותר על הדברים שהעסיקו אותו ועל הפוליטיקה, אבל מבחינתי המעבר היה רך ולא מפתיע, כי הוא שיתף אותי בלבטים לפני כן. גם אני השתכנעתי שזה הצעד הנכון בשבילו, ובטח בשבילנו, הציבור".
האם נותר משהו ממאגרי המילים של אורבך שטרם יצא לאור?
"יש ספר אחד שאורי כתב ובו שלושה סיפורים מחורזים שעוסקים בהווי הדתי. הוא שלח לי לקריאה ולאיור, אבל אמרתי לו שאני לא פנוי ו'שחררתי' אותו למאייר אחר. אורי הניח לספר ואמר שנחכה. שום דבר לא בוער". כשהיה חבר כנסת רצה אורבך לכתוב ספר המשך לעלילות הכלב האהוב 'מוקצה'. הפעם כאשר הגיבור החום ושומר המצוות מטייל בכנסת, ואורבך מספר באמצעותו על כהונתו שלו בבית המחוקקים. "אורי כתב לא מעט חומרים שלא הובאו לדפוס".
אנשים רבים, ובהם אני, ראו באורבך חבר ומנטור שמתווה דרך, מתייחס לכל עיתונאי, מפרגן ומגיב. רק בימי השבעה, כשדפי הפייסבוק התמלאו בעשרות עיתונאים שקוננו על האובדן והחוסר, הבנתי שהוא ידע לתת לכל אחד את תשומת הלב, את המילה הטובה ואת העזרה להתקדם בעולם התקשורת. האיש שקרא 'הטובים לתקשורת' לא רק סימן מטרה אלא גם דאג להיות סוג של קשת מכוונת ותומכת לעשרות עיתונאים מהמגזר הציוני־דתי. אם לפני עשור היו רק כמה כתבים בודדים בקבוצת התמיכה 'שובי נפשי' שייסד אורבך, היום היא מונה יותר ממאה חברים.
יחד עם שי אני מנסה לפענח את סוד קסמו של האיש, שתמיד נותר נער צעיר וש־54 שנותיו לא ממש ניכרו בו. "הוא היה כתובת לכל מי שביקש להיכנס לתחום", אומר צ'רקה. "הוא זיהה שיש צורך וידע שמוטלת עליו אחריות כמי שקרא להם להצטרף לתקשורת. לפעמים, כשאני רוצה לומר מילה טובה לחבר בתחום, אני חושב לעצמי 'מי אני שאכתוב למישהו אחר שהוא עשה עבודה יפה?', הרי יש בזה מעט מן הפטרונות. אבל אורי זיהה את הצורך, ועם כל הענווה שלו הוא ידע לתת את המענה הזה".
הוא לא היה 'אח' ולא היה בנט. נראה שהיה בו משהו מאופק אבל גם פתוח בצורה מאוד משמעותית.
"הדור של היום שונה מהדור של אורי, ואורי נשאר כמו שהוא. הוא היה שמרן ולא אדם של התחבקויות. הייתה בו אהבת אדם שהתבטאה בצורה אחרת, לא בחום גופני אלא בדיבור, בשכל. היום הצעירים מתחבקים בכל מפגש, אנחנו לא היינו כאלה. הוא לא היה מופנם או קר, אבל את החום והאהבה, ובעיקר את ההערכה, הוא ידע להעביר במילה טובה ובציניות אופיינית ונעימה".
"מתקן החלומות", כפי שמכנים עכשיו את אורי על שם ספרו, לא יוכל עוד לתקן ולנווט. האם יש מישהו שיכול למלא את מקומו כמנטור של העיתונאים הדתיים?
"אני חושב שהחיסרון הגדול שלו בשלב הזה הוא לא ב'ריק' שנוצר בעולם התקשורת שהוא כבר לא היה חלק ממנה, אלא בעיקר בחלק החשוב שהוא מילא בהנהגה הכללית והמגזרית. ב־2007 הוא כתב מאמר בשם 'דתיים רגילים' ובו תיאר את החיים הטבעיים והנורמליים של אדם דתי. כשהוא סיפר לי על צירוף המילים הזה הסתייגתי, כי חששתי שאנשים יבינו שמי שלא חי כמו ההגדרה של אורי הוא לא נורמלי, אבל הוא הסביר שלא זו הכוונה.
"הוא כיוון לחברה מתוקנת שבה היהדות והדת הן טבעיות כמו אוויר לנשימה, שפשוט נושמים אותו בלי לשאול שאלות או להתפלסף יותר מדי. אורי כתב כי 'כל עוד אפשר לנשום בנחת אנחנו צורכים אוויר בכמות הנדרשת. בלי אוויר פסגות ובלי טחב מרתפים. רק עם הידיעה שבלי אוויר אין חיים'".
השבר שלאחר מותו של אורבך יצר תחושה של חלל גדול בהנהגה הציונית־דתית וב'בית היהודי', ובטח שבקרב העיתונאים הדתיים. הרב דרורי רואה את הדברים אחרת: "אין שום ריק עם לכתו. כולם
אבל מי ימלא את חסרונו בבית היהודי?
"אורי גידל את החברים בבית היהודי, והמשמעות שלו לא תימחק. הם למדו ממנו הרבה מושגים. נפתלי בנט אמר לאחר הכישלון בשריון של אלי אוחנה כי הוא למד קצת ענווה. ההכרה בחשיבות הענווה צמחה מהעובדה שאורי עבד לצדו. אורי השאיר נכס בר־קיימא, הרבה יותר מכל מיני פיתולי מילים שאנשים אחרים אומרים. הוא ידע להתייחס גם לעצמו בענווה ולא חשב שהוא החכם הכי גדול, והדרך שלו נצרבה בקרב חבריו".
הפעם האחרונה שהצמד אורבך וצ'רקה חברו לפרויקט משותף הייתה לפני כמה חודשים עבור מי ש"שידך" ביניהם. "היצירה האחרונה המשותפת שלנו הייתה עבור הרב צפניה והרבנית שֶׁרי אשתו. הם חגגו חתונת זהב, ובני המשפחה שלהם ביקשו שנשלח ברכה. אורי כתב ואני איירתי עמוד קומיקס המתאר את תולדות חייהםֿ על רקע אחד מהשירים האהובים על הרב צפניה". השבוע התברר שהיצירה האחרונה הזאת הייתה סגירת מעגל של שלושים שנה, וגם פרידה.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
