מדוע הושתק זכרו של מציל יהודי הונגריה?
הפרשה המסעירה של בית הזכוכית בבודפשט, סמל להצלתם של רבבות יהודים, זוכה למקום הראוי לה אולם פועלו של הוגה מבצע ההצלה, משה קראוס, הושתק במשך שנים. כעת הוא מונצח בספר חדש ובמוזיאון מיסודם של ותיקי בני עקיבא
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
עבור רוב משתתפי הכנס זו הייתה שאלה רטורית. חלקם הכירו אישית את מצילם, משה (מיקלוש) קראוס, מנהל המשרד הארץ-ישראלי בבודפשט בין השנים 1945-1935, ואחרים היו שם לצדו במסגרת תנועות הנוער הציוניות ופעלו נמרצות לזיוף מסמכים ופעולות הצלה אחרות.
השבוע לפני 70 שנים שוחררה העיר פשט מהכיבוש הנאצי על-ידי הצבא האדום. עשרות אלפי יהודים ששהו ב"בתים מוגנים", תחת חסויות דיפלומטיות שונות, יצאו לחופשי. הכנס בניר גלים חגג את שחרור הניצולים יחד עם בני משפחותיהם, כיבד את זכרם של הנספים והוסיף נדבך להכרה הציבורית בפועלו של קראוס הנשכח, באמצעות אירוע השקה לספרה החדש של נדיבי, "בין קראוס לקסטנר", שעוסק במאבק על הצלת יהודי הונגריה.
אחרי המאבק על ההצלה, התקיים - ולמעשה מתקיים עד היום - המאבק הטעון על הזיכרון. סיפורה הייחודי של שואת יהדות הונגריה - ששרדה כמעט עד לסוף המלחמה - עלה לתודעה הציבורית בישראל בעקבות משפט קסטנר. המשפט שהפך את ד"ר ישראל קסטנר, מי שהיה ראש ועדת העזרה וההצלה בבודפשט (וסבהּ של ח"כ מירב מיכאלי), ממאשים לנאשם. פסק הדין המרעיש נגדו ("מכר את נשמתו לשטן") עמד אז במרכזו של דיון ציבורי לקראת הבחירות לכנסת השלישית.
העד המרכזי במשפט היה קראוס, שהעיד על התנגדותו לדרכו של קסטנר - שסמכה על שיתוף הפעולה ההדוק עם הגרמנים כערוץ הצלה מרכזי ("רכבת קסטנר"; "משאיות תמורת דם") - בעוד שלשיטת קראוס הייתה זו דרך רמייה נכלולית של הנאצים. שבסופו של דבר אכן הוכחה ככזאת ושימשה לניצול המנהיגות היהודית לשמירה על סוד ההשמדה, להשגת כספים ובהמשך להבטחת שלומם עם התבוסה המתקרבת.
תכנית ההצלה האלטרנטיבית של קראוס, נציג "המזרחי", הייתה פשוטה - לצייד כמה שיותר יהודים בניירות שיוכיחו את נתינותם הזרה, ההופכת אותם למוגנים על פי החוק ההונגרי מגירוש להשמדה. לצורך זה הסתייע בקשריו המקומיים והדיפלומטיים. כך פעל להשגת רישיונות עלייה לארץ ישראל מטעם בריטניה, ולאחר מכן לתעודות חסות מטעם ממשלת שווייץ, בסיועו של חסיד אומות העולם הקונסול השווייצרי קרל לוץ.
לפי מחקרה של ד"ר נדיבי, מניפולציות מספריות שעשה, בתמיכת ידידיו האנטי-נאצים במשרד החוץ ההונגרי, הפכו רישיונות ליחידים לרישיונות משפחתיים, ועליהם נוספו רבבות תעודות חסות מזויפות שהבטיחו את שלומם של נושאיהן. דו"חות על גירוש והשמדת יהודי הונגריה, שהעביר קראוס למערב החופשי, הביאו למחאה בינלאומית חריפה של מנהיגי העולם שגרמה, לטענת חוקרים, להפסקת הגירוש על סִפה של בודפשט.
לצורך הרחבת הפעילות שכר קראוס בתים, ובמרכזם "בית הזכוכית", שהוכרו כאקס-טריטוריה שווייצרית. פעילות הצלה אינטנסיבית של ראשי ועובדי הבית וחברי תנועות הנוער הנועזים נעשתה משם. בהמשך הפך הבית למקום מפלטם הפיזי של אלפי יהודים שהסתופפו בקומותיו, עליותיו ומרתפיו עד ליום השחרור.
על אף פעילות הצלה בלתי נתפסת זו, זכרו של קראוס הושכח והושתק במשך שנים. לדברי נדיבי, ניסיונות רבים נעשו על-ידי המערכת השלטונית בראשות מפא"י למנוע את עדויותיו ולמנוע ממנו את ההכרה שהיה ראוי לה. הם לא יכלו לשאת את ההשלכות של עדותו על מחדליה של הנהגת היישוב. ובוודאי שהשתייכותו המפלגתית של קראוס הדתי לתנועת המזרחי לא תרמה להכרה בפועלו. גם עבודת הדוקטורט של נדיבי עצמה נדחתה, נפסלה והתעכבה במשך שנים רבות, עד שנמצא מי שיכיר בה באקדמיה הישראלית.
רבים מהחוקרים וההיסטוריונים שהתחנכו על ברכי תנועת העבודה, לא הצליחו, לטענת נדיבי, להפריד בין מחקריהם המדעיים לבין שייכותם הפוליטית. התוצאה הייתה הגנה על פעולותיהם של אנשי תנועותיהם וזלזול והתעלמות מוחלטים מפועלו של קראוס. דווקא המחקר ההיסטורי בחו"ל ידע להדגיש את תפקידו המרכזי בעצירת הגירוש ובהצלה.
נדיבי מוסיפה שהגמוניה זאת נוכחת גם באמנות ובתקשורת. דרמות דוקומנטריות בטלוויזיה ומחזה בתיאטרון הקאמרי בשנות ה-80 וסדרת הטלוויזיה "משפט קסטנר" בשנות ה-90, העלימו כליל את דמותו של משה קראוס. גם משדרי טלוויזיה ורדיו מהשנים האחרונות, שדנו בשואת יהודי הונגריה, עסקו בפועלם של ראול ולנברג, קרל לוץ, חברי המחתרת החלוצית וקסטנר, ללא אזכורו של קראוס. במוזיאונים להנצחה, כיד ושם ואחרים, מופיעה בהקשר פעולות ההצלה תמונה גדולה של ישראל קסטנר השנוי במחלוקת. שמו ותמונתו של קראוס מוצנעים או נעדרים כליל.
ענייני האישי והמשפחתי, בין היתר כקרוב דרך נישואים של משפחת קראוס, הביא אותי לשמוע את דברי נדיבי ואת עדויותיהם של ניצולי בית הזכוכית, שספרו במהלך הכנס את עדויותיהם הנרגשות. ביניהם מי שהיו אז ילדים קטנים, המבקשים כעת להציל מפיהם של שורדים אחרים פרטים על משפחותיהם
לאחרונה נחנך בבית העדות מיצג אינטראקטיבי מרתק, חווייתי ועוצמתי, המשחזר את "בית הזכוכית", מביא את סיפור הרדיפה וההצלה באמצעות שחקנים ומאפשר למבקרים להביע את דעתם על דילמות אנושיות שהסיפור מעלה. פעולת ההצלה העצומה של מיקלוש קראוס זוכה, לפחות כאן, להכרה הראויה לה.
משה קראוס, שחש כי ידיו כבולות מול המערכת הממסדית המארגנת את הזיכרון הקולקטיבי, מת ב-1986 כאיש בודד, ערירי, עצוב ואנונימי בעיר מגוריו ירושלים. כעת נודע כי בקשתו של נחי אייל - לשעבר מנכ"ל מפלגת 'תקומה', ומנכ"ל הפורום המשפטי למען ישראל - לקרוא רחוב על שמו של משה קראוס בעיר הבירה, אושרה על-ידי וועדת השמות של עיריית ירושלים, שהחליטה להמליץ על כך למועצת העירייה בישיבתה בשבוע הבא.
מאמר ביקורת על הספר "בין קראוס לקסטנר" יתפרסם ביום שישי הקרוב במוסף "שבת" של "מקור ראשון"
הרצאה נוספת של ד"ר אילה נדיבי תתקיים במוצאי שבת, ד' שבט (24.1), במרכז קהילתי דתי, רח' תל-חי, כפר סבא
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
