המרן החדש: מי אתה, הרב מאיר מאזוז?
הוא ימני בדעותיו, כמעט ציוני, מתנגד לתרבות העוני של העולם החרדי, ודורש להעניק לתלמידי הישיבות השכלה רחבה יותר. בשביל אלי ישי, הרב מאיר מאזוז הוא מי שיכניס אותו לכנסת. בשביל הרב מאזוז, אלי ישי הוא מי שיביא אותו להנהגת היהדות הספרדית. פרופיל
בימים הראשונים עוד נעשתה שם טעות של טירונים: הרב חיים רבי, רב מוכר בחולון, נכנס לחדרו של הרב מאזוז, ולאחר הפצרות קיבל ממנו מכתב שמזמן את אלי ישי ואריה דרעי לפגישה בניסיון להשכין ביניהם שלום. המכתב פורסם בתקשורת והוצג כהתקפלות של מאזוז וכניסיון לרדת מעץ המפלגה החדשה. מאז נהיו זהירים יותר בסביבתו, והחלו לפקוח עין על הנכנסים לחדרו ועל מטרותיהם. כך, בדיוק כך, נבנית חצר.
ביקור בישיבתו של הרב מאזוז בימים הדרמטיים שעוברים על ש"ס ועל פורשיה, מספק תובנה מרכזית אחת: היריבות במישור הפוליטי בין ישי לדרעי היא רק סיפור משנה לתהליך הגדול באמת שמתרחש מתחת לאפנו – מאבק על ההנהגה הרוחנית של היהדות הספרדית. אם תרצו, שנה וקצת אחרי פטירתו של מרן הרב עובדיה יוסף, החל הקרב על ירושתו. בעוד הממסד בש"ס מציג את הרב שלום כהן כנשיא מועצת החכמים וכעומד בראש הפירמידה, חסידי מאזוז סבורים כי רבם הוא היחיד שמסוגל למלא את החלל.
ממבט ברמת השטח, היריבות הזו אינה בין שווים: בימי הרב עובדיה, אנשי ש"ס מעולם לא ראו בכהן מנהיג. נכון, בהיעדר דמות אחרת מונה הרב כהן בחג הפסח האחרון לעמוד בראש מועצת חכמי התורה, אך זהו מינוי פורמלי ולא מעבר לכך. מאזוז לעומתו, הגם שהיה חלק משדרת הרבנים של ש"ס וביטל עצמו בפני הרב עובדיה יוסף, ניהל תמיד גם קהילה עצמאית משלו. מאז ומעולם הוא היה בעיני אנשיו מנהיג שראוי למעמד גבוה בהרבה מזה שזכה לו. אם אינו משתווה לרב עובדיה, מבחינתם הוא האיש שראוי להוביל את היהדות הספרדית.
מאזוז לא בא בידיים ריקות לקרב על ההנהגה. מלבד תכונות אישיות בולטות, עומדים לרשותו האמצעים הדרושים לכל טוען לכתר. הוא ניצב בראש רשת המוסדות הענפה "כיסא רחמים", שמקיפה כיום חלק לא מבוטל מצרכיה של קהילה דתית: ישיבה לבוגרים ולצעירים בבני־ברק, שלוש ישיבות ברחבי הארץ, כשבעה תלמודי תורה לבנים, בית ספר וסמינר לבנות, בית דין לממונות, מכון הוצאת ספרים וכן גני ילדים.
הרשת אינה ריכוזית, כזו שמנוהלת ממשרד אחד, אלא פועלת במעין שיטת זכיינות. הדרישה העיקרית ממוסדות המבקשים להתהדר בשם היוקרתי היא לקבל את הגישה הלימודית היוצאת מבית מדרשו של מאזוז. הלימודים בישיבה שלו כוללים גם תנ"ך, לשון ודקדוק, ואפילו שיעורי חזנות. הרב מקפיד כי צעירי התלמידים יתנסו בכתיבת פסקי הלכה, מתוך מגמה שבוגריו יוכשרו לשמש כרבנים ומנהיגי קהילות. בעיניו, שיטתו ממשיכה את המורשת הספרדית, והוא נוהג לבקר בחריפות את השיטה הליטאית שסחפה אחריה את כל עולם הישיבות החרדיות. זו האחרונה שמה דגש רק על לימוד עיוני של סוגיות בתלמוד, וזונחת תחומים תורניים אחרים, כולל אלו שנדרשים לכהונה ברבנות. התלמידים הליטאים מוכשרים להמשיך ולשבת ב"כולל" כל ימי חייהם, ואילו מאזוז רואה את התלמיד האידיאלי ככזה שייצא מבית המדרש ויוכל לעמוד בראש קהילה.
כמו בנושא הלימודי, גם בתחומים אחרים נחשב הרב מאזוז לעוף מוזר, אדם בעל דרך ייחודית ועמדות נועזות. מה שחסידיו רואים כהליכה חסרת פשרות אחר האמת, מתנגדיו תופסים כסטייה מהקו המקובל וכמרידה בסמכות. כך למשל, אף שקיבל את מנהיגותו של הרב עובדיה, הרב מאזוז לא היסס לחלוק לעליו בשורת נושאים. הוא גיבה בשלב מסוים את חבר הכנסת חיים אמסלם שפרש מש"ס, ואף פרסם הסכמה לספרו בנושא גיור; עמדותיו הן ימניות מוצהרות; והוא אינו נמנה עם המתנגדים הנחרצים לעלייה להר הבית. גם הקפדנות הכרונית שלו בענייני דקדוק ולשון נחשבת חריגה בנוף החרדי. אם אכן הנהגתו תצליח לצבור עוצמה, וקהלים רבים ינהרו אחריו, אנו צפויים לראות דמות רבנית מסוג שלא הכרנו עד עתה. הרבה קלפים ייטרפו ובריתות מפתיעות ייווצרו, כמו חיבור עם רבנים חרד"לים שניצניו כבר הופיעו.
אבל לפני שנשתעשע בתחזיות לעתיד, קצת היסטוריה. הרב מאיר מאזוז נולד לפני 70 שנה בתוניס. אביו, הרב מצליח מאזוז, ייסד שם את ישיבת "כיסא רחמים" ושימש כדיין באי הסמוך ג'רבה. לילדיו הוא העניק חינוך מוקפד, אפילו נוקשה. הוא גם לא הסכים לשלוח אותם בשעות אחר הצהריים ללימודים כלליים בבית הספר "אליאנס", כפי שהיה מקובל בקהילה. שלושת בניו ישבו בבית בחציו השני של היום ולמדו לבדם, בפיקוחו. "האדם בעל ההשפעה הרבה ביותר עליי הוא אבא", אמר פעם מאזוז הבן.
כשהבחין בכישרונותיו הבולטים של בנו הבכור מאיר, הרב מצליח לא הניח להם להתבזבז. הרב מרדכי מאזוז, אחיינו של הרב מאיר מאזוז וראש ישיבה בעמנואל, מספר כי "סבא זיהה בו גאונות חריגה ודרש ממנו רמה לימודית גבוהה, ללא קשר לרמתם של שאר בני גילו". בגיל חמש, כך מספרים, כבר ידע מאיר את חמשת חומשי התורה בעל פה. בגיל שבע התעקש אביו שהוא יוכנס לכיתת לימוד הגמרא, שבה היו נערים בגיל 12. "זה היה לחץ, אבל לחץ בריא. סבא היה כל הזמן עם היד על הדופק, לבחון שהוא מקבל את הדרישות באהבה", מבהיר מרדכי.
בשנות העשרה שלו החל הרב מאיר מאזוז לכתוב חיבורים תורניים על סוגיות בגמרא, ובגיל 17 כבר לימד בישיבת חב"ד המקומית. קרוב לגיל 20 התחתן עם רעייתו אסתר, וברבות השנים הפך אב לשישה. כשהיה בן 26 התרחש האירוע הטראגי שהסיט את שושלת מאזוז ממסלולה: אבי המשפחה, הרב מצליח, נרצח על ידי לאומן תוניסאי בעת שהיה בדרכו מבית הכנסת לביתו. המשפחה, שעוד קודם לכן שקלה לעלות לארץ, זירזה תהליכים ועזבה את תוניס. במשפחה מספרים שכבר בעת נסיעתו משדה התעופה לבית שהוכן לו, הצהיר מאיר כי יקים כאן בארץ מחדש את הישיבה ההיא של אביו, שנסגרה בעקבות הרצח.
משפחת מאזוז התבססה בארץ והפכה לשם דבר בעולם התורני הספרדי. הבן השני במשפחה, הרב צמח, הוא היום מנהל המוסדות של "כיסא רחמים". השלישי, הרב רחמים, משמש כרב בישיבה. בעלה של הבת יפה, הרב חנן קבלן, מכהן כדיין בבית הדין של הרשת. גיס נוסף, הרב יצחק ברדא מאשקלון, נחשב לדמות רבנית מוכרת באזור הדרום וסוחף אחריו רבים. אחיינים ונכדים אחרים פזורים בתפקידים שונים במוסדות הרשת, אבל כולם מעריצים את "ראש הישיבה", הרב מאיר. הוא פני המשפחה ואין עוררין על בכירותו.
משפחה רבנית מגובשת היא מטבע הדברים כוח סיוע משמעותי כשמדברים על מועמד להנהגת ציבור. דרוש גם בסיס כלכלי, ואותו מספקת שורת נגידים ובראשם צבי עמאר, בעליה של תחנת הרדיו החרדית־ספרדית "קול ברמה". כל מה שצריך יש, סבורים כעת בסביבתו של הרב מאזוז, וחסרה רק סייעתא דשמיא שתוכיח כי הגיעה שעתו.
משהו על אופיו ועל התאמתו לעמדת ההנהגה, אפשר ללמוד מסיפור שאירע בעת האחרונה. לאחר שהרב מאזוז החליט לגבות את המפלגה החדשה, אמר אחד מבוגרי ישיבת כיסא רחמים שאלי ישי הצליח "לסובב את הרב". טענות על עסקנים שמצליחים להטעות את רבותיהם נשמעות לא מעט בשנים האחרונות, במעין קריאת תיגר על המושג "דעת תורה" המהווה בסיס מרכזי בחברה החרדית. במקרה הזה, הרב מאזוז שמע את הטענה והגיב בכעס. "תמסרו לפלוני שהוא יכול לומר עליי הכול, אבל לא שמסובבים אותי. אף אחד לא יכול לסובב אותי", אמר. גם כאשר אחד ממקורביו העלים ממנו מכתב שמוען אליו, מתוך מחשבה שהכתוב שם יסב לו צער, הרב מאזוז הגיב בחריפות. "הוא זעם, ומי שעשה זאת כבר לא יחזור על הטעות", סיפרו מקורביו לאחר מכן.
"הרב יודע שישנם רבנים ששקועים בתורה ואנשי החצר מצליחים להטעות אותם", מסביר אחיינו. "הוא נלחם בתופעה הזו, והוא עצמו מאוד מעורב ומעודכן". במסגרת המעורבות הזו, הרב מאזוז מנוי על השבועון החרדי 'משפחה' וקורא אותו מדי שבוע. את הנסיעות הוא מנצל לעתים כדי לקרוא חינמונים חרדיים המסקרים את חיי היומיום במגזר.
גם מספרי ידע כלליים הוא לא מושך את ידיו. מקורביו לא הסכימו לפרט אילו ספרים בדיוק, רק אמרו שהרב "קורא הכול". "הוא סקרן ותאב ידע, בולע ספרים", סיפר לנו רב ממרכז הארץ, שמאחוריו שעות של שיחה עם הרב מאזוז. "הוא בקי במגוון תחומי מדע, שאותם למד בצורה עצמאית, ובקי
בהיסטוריית העמים ברמה של דיוק בתאריכים. הוא פשוט קורא במהירות, ויש לו תפיסה מהירה מאוד". לצד היכרותו עם כתבים מדעיים, הרב מאזוז גם מעריך את הרפואה האלטרנטיבית, וממליץ על פנייה אליה.
בדרשותיו הוא מרבה לשלב חידודי לשון וראשי תיבות שקונים את לב הקהל, בדומה מעט לדרשותיו של הרב עובדיה יוסף. וכמו מרן המנוח, גם מילים חריפות לא נפקדות משפתו. לאחר שכמה רבנים תקפו אותו על נוסח תפילה שסידר, ובביטאון הליטאי 'יתד נאמן' התפרסמו מאמרים נגדו, אמר ראש ישיבת כיסא רחמים: "אף אחד מהם לא שלח לשאול אותי. אני גר בבני־ברק שלהם. החליטו כבר, כתבו ביתד הארור, יימח שמו וזכרו. רבנים שאין להם יושר, לא שווים כלום". משפט זה הוא חץ ישיר כלפי אחד הכלים העיקריים שבעזרתם קובעים המנהיגים הליטאים את סדר היום בעולם החרדי: מתקפות גלויות מפי רבנים, לצד שימוש בביטאונם כדי להעמיק את הפגיעה.
היתקלות חריגה נרשמה ב־2008 בין הרב מאיר מאזוז לבין מני מזוז – אז היועץ המשפטי לממשלה וכיום שופט בית המשפט העליון. הקשר המשפחתי בין השניים הוא כפול. ראשית, הם בני דודים: אמו של מאיר היא אחות אביו של מני. אבל את שם המשפחה המכובד קיבל מני מזוז מאביו, הרב שלמה מאזוז, ששימש כרב ודיין בג'רבה ואחר כך בנתיבות. הרב מצליח היה בן דוד של הרב שלמה, ולמעשה התחתן עם בת דודו.
כשמני מזוז הגיש חוות דעת המאפשרת לזוגות חד־מיניים לאמץ ילדים, בן דודו זעם. "עכשיו יצא החוק מפי היועץ המשפטי המסכן", אמר הרב מאזוז. "זה בן דודי, מה נעשה לו, אומר שזוג שווים – אז יאמצו להם ילד. איך הילד יבין איך זה אבא ועוד אבא, אמא ועוד אמא, מאיפה אנחנו באנו? גם הוא יאמץ כמותם, כולם מאומצים, זה חיים אלה?". לשונו החריפה לא הסתפקה ביועץ המשפטי: "יש כאלה שחושבים שחילונים יותר מאושרים מאיתנו, כי הכול מותר להם. הם אומללים, הם מטומטמים, הם מסכנים, אין להם כלום".
בעוד מתנגדיו של הרב מאזוז מגדירים אותו כקפדן וכעסן, מקורביו לא מתכחשים לאופיו הקשה, אך מסבירים: "הכול בגלל שבוערת לו האמת. השכל שלו גבוה הרבה מעל הממוצע בדורנו, וכל סטייה קלה מפריעה לו. הוא דקדקן גדול מאוד". לצד זאת הם מספרים ש"כולו לב, מלא רגש. הוא רגיש מאוד לסובבים, מחובר מאוד עם המשפחה, איש שיחה". גם הרב עצמו מודע לקפדנות שלו: אחרי שיחה קשה עם אחד ממבקריו, שלח התנצלות. "תמסרו לו שלא מתייחסים לבעל ייסורים", ביקש למסור, בהתייחסות למחלות קשות שידע בחייו.
עובדת היותו שונה בנוף לא מפריעה למעריציו של הרב מאזוז, להפך. מבחינתם זו מעלת המעלות. תלמידים בישיבתו סיפרו ש"אין שיחה שהוא לא מזכיר את החובה להיות אמיתי. הכנות מאוד חשובה לו, והוא כל הזמן מבקש לא להתחשב ב'מה יאמרו'". אחיינו מספר כיצד הרב מאזוז, באמצע שיחה, דפק פעם על השולחן וקרא "שקר שנאתי ואתעבה". גם כשמציגים בפניהם את השאלה כיצד רבם פורש לדרך עצמאית בעוד כל שאר הרבנים ממשיכים לתמוך בש"ס, הם מצביעים על אותה תכונה: "הוא איש אמיתי. הוא רואה את המציאות ופועל לפי מה שנכון וראוי".
התלמידים מספרים שגם לפני שנים, כאשר מעמדו של הרב עובדיה יוסף עדיין לא היה חזק והוא היה מושא להתקפותיהם של רבנים ליטאים, היה זה מאזוז שלא חשש להתייצב לצדו. "היה כינוס חיזוק לרב עובדיה כדי לתמוך בו לאור ההתקפות, אבל רבנים ספרדים רבים פחדו ולא הופיעו. מי כן השתתף? הרב מאזוז. שם הוא היה לבד, וגם היום. אז מה?"
מאחורי כל העימותים בין הרב מאזוז לבין דמויות אחרות בעולם החרדי, עומדת ביקורת אחת כללית שהוא מפנה כלפי עמיתיו: לדעתו, חלק גדול מן הגישה החרדית הקלאסית הינה תולדה של ההתמודדות עם תנועת ההשכלה, אך בדור הנוכחי היא אינה רלוונטית. "הרב סבור שקיימת גישה חשדנית לכל דבר חדש, גם אם הוא מבוסס על מקורות ההלכה הקדומים. כל דבר שלא היה מוכר בדור האחרון, לא מקבלים אותו. זו טעות", מסבירים בסביבתו את משנתו. בהקשר זה הם מציינים את העובדה שישיבת כיסא רחמים היא היחידה שבה משקיעים בלימוד הדקדוק של השפה. "כל הראשונים עסקו בזה, אבל בישיבות היום כמעט לא תמצא. למה? כי בדור האחרון לא עסקו בדקדוק, אז לא משנים. הרב לא פועל כך".
השקפתו של הרב מאזוז באשר למדינת ישראל מורכבת. הוא אינו חלק מהציונות הדתית האידיאולוגית, אך לעתים נדמה שדעותיו לא רחוקות ממנה כל כך. סימנים לכך ניתן למצוא למשל בספר "מקור נאמן", שמקבץ מגוון של תשובות לשאלות שהופנו אליו. אחת מהן מעמתת אותו ישירות
בדומה לגישה החרדית הקלאסית, הרב מאזוז מתנגד לגיוס בני הישיבות, אך גם בנושא הזה הוא משמיע אמירה ייחודית. בעוד המנהיגים החרדים מקפידים לשמור על עמימות בשאלת גיוסם של צעירים חרדים שאינם לומדים, בהודעה שפרסמה לשכתו של מאזוז השבוע נאמר במפורש: "בחורים שאינם נמנים עם חובשי ספסלי בית המדרש חייבים ואף מצווה היא להתגייס לצבא, ומי שאינו עושה כן פוגע בעולם התורה ובבני הישיבות".
יוצאת דופן גם עמדתו ביחס לאחת ההמצאות המרכזיות של החברה החרדית בדור האחרון: האידיאל שלפיו האישה עובדת ומפרנסת, בעוד הבעל לומד בכולל. "יש אברך, אשתו כורעת מהנטל, אל תגיד לא אכפת לי", אמר פעם בשיחה שבעל פה. הרב מאזוז לא מתנגד ללימוד בכולל, אך דורש לבחון האם הוא מתאים למציאות האישית של האברך. בעקבות חוברת שהוציא חיים אמסלם, כתב הרב מאזוז מכתב ובו משפט שהוא לא פחות ממהפכני: "מה טוב לכל ראשי הישיבות לדאוג לתלמידים מגיל 16 ומעלה ללמוד משהו לפרנסתם (...) חזנות, אם דרשה בציבור, אם שחיטה, אם מילה, אם ספרות סת"ם, שלא יצטרכו אחר כך לבריות". בהמשך הוא טוען שהמצב הנוכחי, שבו אברכים מתקשים לפרנס את עצמם, פוגם גם באיכות הלימוד שלהם: "לא יוכל לעיין בגמרא כראוי כשלבו יודע ששלושה חודשים לא שילם מכולת ובביתו אין לחם ואין חלב (...) להטיל כל עול הפרנסה על האישה אינו נכון כלל".
לא פלא שאמסלם, חבר הכנסת המורד של ש"ס, יצא משורות "כיסא רחמים". "הרב מאזוז הוא מורי ורבי, זכיתי להכיר אותו שנים", אומר לנו אמסלם. אף שבתקופת פרישתו מש"ס הבהיר הרב מאזוז בשלב מסוים כי הח"כ אינו מייצג אותו בעימות הזה, השניים נותרו ביחסים טובים. על העובדה שדווקא אלי ישי הצליח לקבל גיבוי מוחלט של הרב, אומר אמסלם: "הוא לא תלמיד של הרב מאזוז. כמי שמלווה את הרב כמעט ארבעים שנה, אני יכול לומר שהקשר שלו עם ישי היה שולי. כל זמן שהרב עובדיה היה חי, אלי ישי לא ספר את הרב מאזוז. הקשר התחיל רק אחר כך". למרות הדברים הללו, אמסלם מפרגן למפלגה החדשה: "אני שמח מאוד שלרב מאזוז יש לו במה".
בסביבת הרב מאזוז יש מי שמציג תיאור אחר של הדברים. "הרבה שואלים איך פתאום אלי ישי מצא לו רב חדש, אבל זה לא נכון. ישי היה נציג של הרב מאזוז, ובמשך כל השנים הוא היה מעביר מסרים בינו ובין הרב עובדיה".
אחד ההבדלים הבולטים בין הרב מאיר מאזוז לרב עובדיה יוסף הוא כאמור עמדתם המדינית. בעוד המרן נחשב לוותרן, הרב מאזוז מחזיק בעמדות ימניות ברורות, אולי בעקבות רצח אביו. החלוקה הזו היא גם ההבדל העיקרי בין ש"ס למפלגה החדשה, "העם איתנו", שמצהירה על היותה ימנית. בעוד מצען המדיני של המפלגות החרדיות לא מוגדר, מפלגתו של ישי עשויה לתת מענה ראשון מסוגו לציבור חרדי גדול שמבקש לו בית פוליטי ימני. מכאן גם הברית המפתיעה בין החרדיות הספרדית לזרמים השמרניים בציונות הדתית.
כבר בימים שקדמו לחתימת הסכם אוסלו, הרב מאזוז הביע את דעתו בצורה ברורה נגד נסיגות. "הוא כיבד את הרב עובדיה, אבל לא נמנע מלומר את דבריו. בזמנו הוא ניסה להעביר את המסרים שלו, שלא התקבלו". אחרי שכשל בניסיונו להביא את ש"ס להתנגד להסכם, הצטרף מאזוז לגילוי דעת של רבני יש"ע וכתב "חלילה להיות שותף לפינוי חיילי צה"ל ולפירוק בסיסיהם וציודם מהשטחים". בהמשך המכתב הוסיף כי "במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לשום נברא שבעולם", ותלמידיו הסבירו: נברא - בגימטרייה עובדיה יוסף. התנגדות לנסיגות השמיע הרב מאזוז גם בתקופת ההתנתקות: הוא ביקש לתלות סרט כתום על רכבו, ולאחרי פינוי יישובי גוש קטיף חיבר עליהם קינה מיוחדת.
תשע שנים קודם לכן, לקראת בחירות 1996, גויס הרב מאזוז לעזרתו של בנימין נתניהו, שחיפש רב ספרדי בכיר שיורה להצביע עבורו אך לא השיג את תמיכתו של הרב יוסף. על שהתרחש באותה פגישה מסתובב סיפור שמתייחס גם לעיסוקו של מאזוז בקבלה מעשית. "לפני שנתניהו נכנס, סיפרו לו שלפעמים הרב פותח חומש ובאמצעותו אומר עתידות", מספר אחד המקורבים. "בפגישה עצמה הרב ניסה בתחילה להתחמק מכך, אך נתניהו שאל שוב 'אולי הרב יוכל לומר לי מה יהיה'. בסופו של דבר פתח הרב את החומש בפסוק 'שמעון איננו ואת בנימין תיקחו'. יריבו של נתניהו היה שמעון פרס, והרב הכריז בחדר: אתה תהיה ראש הממשלה".
לאחר פגישתם פרסם מאזוז מכתב תמיכה במועמד הימין לראשות הממשלה. לשכת נתניהו מיהרה להפיץ את המכתב בריכוזי המזרחים־המסורתיים, ואף שמדובר באוכלוסייה שממילא נוטה לימין, אנשי מאזוז סבורים כי קריאתו של רבם הייתה בין הגורמים שהכריעו את הכף באותן בחירות צמודות.
למי שמכיר מקרוב את החברה החרדית־ספרדית, היה ברור כי מרגע פטירתו של הרב עובדיה יוסף קשה יהיה להשאיר את החברה הזו מלוכדת. "ש"ס מתמיד הייתה פדרציה של רבנים וקהילות, אבל כולם הצטופפו סביב גלימתו של הרב עובדיה", אומר ד"ר נסים ליאון מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר־אילן. "כעת מתגלות השכבות שמרכיבות את ש"ס, והן מתארגנות מחדש".
הרב מאזוז, אומר ליאון, העריץ גם הוא את הרב עובדיה בתמימות, אך בלי להיות יס־מן. "כשהגיע לארץ הוא חשב בתחילה שאין עולם תורה ספרדי, ואז הוא פגש את הרב עובדיה, שהצליח לדבר גם עם תלמידי חכמים וגם עם אחרים. היכולת הזו ריתקה את הרב מאזוז. הוא ראה ברב עובדיה גדול הדור, ואף פעם לא יצא נגדו. בכל הזדמנות שש"ס הייתה צריכה את כוחו, הוא העניק לה אותו".
היכולת של הרב עובדיה להתחבר להמון היא בדיוק זו שחסרה ליורש הרשמי שקם לו, הרב שלום כהן. בראיון שהעניק לתחנת הרדיו "קול ברמה" לאחר הקמת המפלגה החדשה, אמר מאזוז: "שומעים דברים שהם צורמים, למשל שהכיפות הסרוגות הם עמלק (אמירה של הרב כהן מיולי 2013 – מ"ג). הציבור לא שוכח. הם שומעים את זה ומפנימים: הרבנים לא רוצים אותנו". בראיון הזה הוא נמנע מלהזכיר את שמו של הרב כהן, אך בשיחות סגורות דיבר עליו במפורש. בשיעור מצומצם שהתקיים במוצאי השבת האחרונה, סיפר הרב מאזוז על עצרת תפילה שבה ביקשו מהרב כהן לערוך "מי שבירך" לחיילי צה"ל, ותשובתו הייתה "למה צריך".
"כשהרב מאזוז מסתכל היום על בניו של הרב עובדיה - הרב יצחק יוסף או הרב דוד - הוא חש גדול יותר מהם", מסביר ליאון. "הוא בא מתוך ישיבה עם קו ספרדי מודע, שרואה את ההנהגה בפסיקת ההלכה. כיסא רחמים רואה את עצמה לא כמי שחולקת על הרב עובדיה, אלא כממשיכת דרכו".
הרב מאזוז, יצוין, לא צורף מעולם למועצת חכמי התורה. בש"ס טוענים שהוא נשאר בחוץ בדיוק בגלל הקו העצמאי שהוביל, לעתים בניגוד לדעת הרב עובדיה. ישי, הם אומרים, לא יוכל לגבות את עצמו בסמכות רוחנית כזו, ובמקביל לטעון שהוא ממשיך את מורשת מרן. בקרב אנשי מאזוז מסתובב גרסה לא מבוססת, האומרת שדווקא הוצע לו להצטרף למועצת החכמים, והוא זה שסירב. גם הם מקשרים זאת לעצמאות התמידית של הרב מאזוז: "יכול להיות שהרב לא רצה להיות שם, מכיוון שהוא חשש שיהיו דברים שבהם דעתו תהיה שונה".
האם הרב מאזוז, שלא היסס לחלוק על הרב עובדיה גם בסוגיות עקרוניות, יכול להמשיך את דרכו? האם דווקא מי שגילה עצמאות מול המיתוס הגדול ביותר של היהדות הספרדית בארץ, יצליח להפוך לדמות משמעותית בעבור אותה אוכלוסייה? חוברת שהוציאו לאור בוגרי "כיסא רחמים" חודשיים בלבד לאחר פטירתו של הרב עובדיה, מלמדת שהתשובה מבחינתם חיובית – וגם שהיוזמה להמליך את הרב מאזוז למרן החדש נולדה הרבה לפני החרפת הסכסוך בין דרעי וישי.
בשער החוברת הזו מופיעה תמונתו של הרב עובדיה יוסף, אך בין דפיה מתואר בהדגשה הקשר ההדוק בינו לבין הרב מאזוז, לאמור: הנה היורש. סיפור אחד המופיע שם מתאר מייסדי ישיבה בנתיבות שבאו להתייעץ עם הרב עובדיה, וזה הורה להם "תהיו בקשר עם הרב מאזוז". "אכן ידע מרן מי ומי ההולכים באמת בדרכו", מוסיפים הכותבים.
מאמר אחר בחוברת משיב במרומז לשאלה כיצד מי שחלק על הרב עובדיה יוכל לרשת את כיסאו. תחת הכותרת "אנחנו אחראים שההיסטוריה לא תחזור", מגוללים הכותבים את המכשולים הרבה שנקרו בדרכו של הרב עובדיה כאשר העז לחלוק על פוסקים שקדמו לו. "אילו הרדיפות והצווחות 'אסור לחלוק' היו מכניעות את מרן, היום לא היה לנו במה להתנחם", נכתב שם. המסר המובא במפורש הוא שלמרות ההערצה הרבה לרב עובדיה, עדיין נתונה בידי הלומדים העכשוויים הזכות לחלוק עליו. "אם נראה אברכים תלמידי חכמים שמעיינים בהלכה ומעירים על דברי קודשו של מרן, נאמר: מרן גאה ושמח בכם". כעת מקווים בסביבתו של הרב מאזוז שאותם תלמידי חכמים יעזו לא רק להעיר על פסיקותיו של הרב עובדיה, אלא גם לשים בקלפי פתק שמרן מעולם לא החזיק בידיו.
קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
