בורא פרי הבירה: הדתיים למדו לשתות אלכוהול
ברים מצוידים בחתונות, יציאה לפאבים במקום לבתי קפה ותרבות חברתית שמעודדת שתייה חריפה עם כל החבר'ה. באיחור אופנתי, גם בציבור הדתי למדו לשתות אלכוהול, ובכמויות. אביטל אינדיג בדקה איך עברנו משייק פירות לקוקטיילים מפונפנים, ולמה בעצם זה נורא מסוכן
את לא מגזימה קצת עם הצריכה השבועית?
"אני לא חושבת. לא מדובר באיזה אקט חתרני, מבחינתי זה כמו לשתות קולה. יש כאלו שאוהבים מתוק ויש כאלו שאוהבים אלכוהול, הכול עניין של טעם. בסך הכול אני יודעת מה הגבולות שלי. אם שותים במינון סביר, מדובר בדבר מהנה שמוסיף לחיים, לא יותר".
גם החברות שלך שותות?
"יש כאלו שיותר, יש כאלו שפחות, אבל בהחלט ניתן לומר שהן שותות. כשאנחנו נפגשות, הנטייה הטבעית אמנם היא לבחור בבית קפה, אבל מדי פעם אנחנו מגוונות ויוצאות לבר שבו רובנו, מי שלא בהריון או מניקה, ישתו כוסית או שתיים".
פעם שתייה הייתה עניין של גברים בלבד.
"גם היום עוד אין ממש שוויון. בכל הקשור לשתייה חריפה עוד יש דרך לעשות", היא מחייכת. "כשמישהו מסתובב עם בקבוק ויסקי באירועים או בקידושים, כמעט תמיד הוא יפנה רק לגברים ויציע כוסית. מה שכן, כשאני מבקשת גם, התגובות תמיד חיוביות ואני זוכה למבטי הערכה".
שנים אחרי שהשתייה החריפה הפכה לצורת בילוי מקובלת במגזר החילוני, מתברר שגם במגזר הדתי הצעירים למדו לשתות. ולא רק הבנים, בעיקר הבנות. "אין ספק שיש שינוי בתחום", קובעת יעל פרידסון, מבקרת אלכוהול במגזין 'מוצש' מבית 'מקור ראשון'. "הדבר בא לידי ביטוי בחנויות יין שמתמחות באלכוהול כשר, בפריחת ברים שמחזיקים בתעודה ובעשרות יקבי בוטיק שנפתחו מעבר לקו הירוק. כששכן שלך מתחיל לייצר יין, בוצר ענבים ומיישן חביות, זה משפיע עליך. הציבור הדתי נתפס תמיד כחסכן ושמרן — כזה שלא מבין למה לשלם מאה שקל על בקבוק — אבל כשחבר שלך נכנס לתחום, אתה מסתכל על הדברים אחרת".
לא מדובר בכמה משוגעים לדבר. אנשים שותים באירועים חברתיים, חתונות, שבתות.
"החברה הישראלית בכללותה עשתה כברת דרך משמעותית בתחום האלכוהול ועכשיו זה הגיע גם אלינו, בדיליי המתבקש. כמו שבעבר דתיים הלכו רק להופעות של אהוד בנאי והיום הם פתוחים גם לסגנונות אחרים. כל תרבות הבילוי השתנתה, הפערים הצטמצמו. אם היציאה לפאב נחשבה פעם למשהו חילוני, עכשיו המחסומים השתנו. פעם לדוגמה הייתה סטיגמה שלילית על בנות ששותות, אבל היום זה הפך למגניב. את תראי המון זוגות שיוצאים לדייט ראשון בפאב".
ולא רק צורת הבילוי. גם חוויית השבת עברה בשנים האחרונות כברת דרך — מיין הפטישים המוכר לאירועי "קידוש קלאב" מתוכננים, ולקידושי בית כנסת הכוללים אלכוהול ולא רק מיץ תפוזים פשוט. במקביל, אם לפני עשר שנים הייתם מגיעים לחופה ורואים שם בר משקאות, סביר להניח שהייתם מבקשים ספרייט. היום נמצאים שם לא מעט צעירים שדופקים את הראש באלכוהול משובח. "כמו הרבה תופעות אחרות, גם את שדרוג הקידושים והחתונות באלכוהול אנחנו חבים לחוצניקים, זה משהו מאוד אמריקאי ובריטי, ומשם זה זלג החוצה", מסבירה פרידסון. "בחו"ל, לקידוש יש תפקיד בגיבוש הקהילה, יש לו מקום חשוב מבחינה חברתית. אתה רוצה למשוך אנשים, ואלכוהול מקל על האינטראקציה. נקודה נוספת היא שהכול השתדרג בימינו, גם האוכל. אם פעם קידוש הסתכם בקצת הרינג ופרוסה של עוגת הבית, היום גם הקידוש הפך להפקה והאלכוהול הוא חלק מהעניין".
מה לגבי חתונות?
"זה סממן נוסף של אותה תופעה. כיום, כל חתן וכלה שמכבדים את עצמם דואגים לצייד היטב את הבר".
בשונה ממיץ תפוזים או קולה, האלכוהול יכול בקלות להפוך ממשהו כיפי לסכנה ממשית. הצעירים לא רואים את זה? לא חוששים?
"אם יש ביקורת, היא מגיעה לדעתי יותר מהכיוון הכללי של ביקורת על תרבות הצריכה וההשקעה הכספית במוצרים שהם למעשה מותרות. סבא שלי תמיד התלונן על הדור שלנו שהוא שותה יותר מדי, ומבחינתו זה משהו שגויים עושים. זה נכון שיהודים תמיד היו מעורבים בייצור אלכוהול ושימשו כבעלים של בתי מרזח, אבל הם אף פעם לא היו הקליינטים".
אחת מהאינדיקציות הברורות למהפכה שעוברת החברה הדתית–לאומית בנושא הם הברים והפאבים הכשרים שהחלו לצוץ בכל פינה. לצד הצמא האדיר (תרתי משמע) שעליו הם עונים, הם עצמם תרמו רבות להרחבת התופעה, הגדילו את מעגל השותים ואפשרו גם לחבר'ה שמקפידים על כשרות לקחת חלק בחגיגה. אסי הבלין הוא אחד מבעליו של בית הקפה המצליח "קפנטו" בפתח תקווה. לפני כשנה החליט ביחד עם השותפים שלו לפתוח בר באותו האזור.
"לאט–לאט ראיתי בקפה שאנשים מתחילים להזמין יותר אלכוהול. את המילקשייק המסורתי החליף שליש גולדסטאר. הבנו שצריך לתת לזה מענה", הוא מספר. הקהל מיהר להצביע ברגליים וכיום בר ה"בלנד" פופולרי לא פחות מאחיו הוותיק. "האוכלוסייה הדתית נפתחת יותר ויותר לעולם האלכוהול, זה ברור. אנשים מחפשים את האווירה האחרת הזו שאפשר למצוא בבר. אווירה יותר משוחררת, תאורה עמומה, מוזיקה רועשת".
הבלין מתגאה בכך שההתמחות של ה"בלנד" היא בהיותו בר קוקטיילים, המילה האחרונה בשוק האלכוהול. "דילגנו על שלב הבירות והחלטנו ללכת על הנישה הכי מתקדמת כיום. פעם קוקטייל נתפס כמשקה נשי אבל הוא כבר מזמן נמצא לא רק על סקאלת המתוקים. היום כל המרכיבים איכותיים ומוקפדים ומיועדים לצרכן שיידע להעריך את זה. אנחנו מאמינים שהציבור הדתי–לאומי נפתח לעולם הזה והוא כבר לגמרי שם".
יש חפיפה בין יושבי בית הקפה לשתייני הבר?
"כן, יש חפיפה בשעות מסוימות. גילאי ה–30 פלוס ייצאו לשני המקומות, וזה כולל יציאות של חבר'ה ושל זוגות. אבל אין ספק שהאוכלוסייה המבוגרת יותר, בגילאי ה–50–60 תישאר בגבולות הקפה. הייתי אומר שפער הגילאים הממוצע של הלקוחות בין שני המקומות בשעות הערב עומד על כ–15-20 שנה".
אתה רואה הבדל בין השותה הדתי לחברו החילוני?
"היקף ההזמנה אצל השותה הדתי עדיין מצומצם יותר. יכול להיות שזה נובע מתרבות צריכה מדודה, עניין של חיסכון כספי, גם בבית הקפה החבר'ה הדתיים מזמינים בממוצע פחות. ואולי יש גם אצלנו עניין בתת מודע לשמור על עצמנו, לא לאבד שליטה ולהשתכר".
אתם בר הקוקטיילים הכשר היחיד בארץ. יש מגבלות?
"תפריט האוכל שלנו הוא בשרי, כך שאי אפשר כמובן להכניס קוקטיילים על בסיס חלב או שמנת כמו בייליס ודומיהם, אבל אנחנו דואגים לספק מגוון תחליפים מצוינים. יש גם ספקי אלכוהול מסוימים לא כשרים אז אנחנו לא יכולים לעבוד מולם, אבל היום לכולם יש מתחרים כשרים ראויים, כך שאני לא חושב שהלקוח שלנו מפסיד משהו".
בניגוד להבלין, יורם כהן, מייסד היקב הראשון ביהודה ושומרון, יקב תניא, חולק על הקביעה הנחרצת בדבר שינוי מגמה במגזר. "הצרכן הישראלי שותה בממוצע כשישה ליטר יין בשנה והשותה הדתי–לאומי נמצא הרחק מאחוריו. כשהוא כבר רוכש אלכוהול, יהיה מדובר לרוב במבצע בסגנון חמישה בקבוקים במאה".
מה הסיבות לכך?
"האידיאלים ותחומי העניין של הציבור הזה שונים, זה לא כוס התה שלו, כלומר כוס היין. אני יכול להבין את זה, גם אני לא אשלם אלף שקלים לבקבוק למרות שאני מוכר בקבוקים כאלו".
לא כל בקבוק איכותי עולה אלף שקלים. ובכלל, בוטיקי היין לא פורחים ביהודה ושומרון בימינו?
"יש אמנם התעוררות מסוימת, הרבה פונים אליי להתייעצויות. נכון שקיימים כבר עשרות יקבים באזור אבל האם זה חלחל לציבור הרחב? אני לא חושב, זה עדיין לא שם. בעפרה למשל, מתגוררות כ–650 משפחות אבל אני מוכר כאן בקושי ארבעה בקבוקים בשבוע".
ואחרי הכול מדובר באלכוהול, שמשבש בעת שתייה מופרזת את שיקול הדעת, שגורם להתמכרויות ושנחשב לאחד מגורמי הסיכון המשמעותיים ביותר בעולם המערבי. סקר ארצי של הרשות למלחמה בסמים לשנת 2009, הסקר המעודכן ביותר בתחום, מעלה ממצאים מדאיגים בנוגע לצריכת אלכוהול בקרב בני נוער: 50 אחוז מבני ה–12–18 (ו–62 אחוז מ"הנוער הנושר") מדווחים שצרכו אלכוהול. בחינוך הממלכתי שתו אלכוהול בשנה האחרונה 63 אחוז, בחודש האחרון 50 אחוז ובשבוע האחרון 34 אחוז. המצב בחינוך הממלכתי דתי עגום אף הוא ומהנתונים עולה כי אחוז בני הנוער ששתו אלכוהול בשנה האחרונה עומד על 55 אחוז, בחודש האחרון 39 אחוז ובשבוע האחרון 26 אחוז (לא כולל קידוש). ככל הנראה, בשנים שחלפו מאז פרסום הסקר הזה ועד ימינו, הנתונים בציבור הדתי אף עלו והתקרבו לנתונים המוכרים במגזר הכללי.
רויטל (שם בדוי) בת 35 מגבעת שמואל, מספרת על המחיר שהיא נאלצת לשלם בכל פעם שבעלה שותה קצת יותר מדי. "אין לי משהו נגד שתיית אלכוהול, גם אני חוטאת בזה פה ושם", היא אומרת. "הבעיה מתחילה כשהגברים חוצים את הקו שבין ווייבים טובים להשתכרות של ממש".
על איזו תדירות מדובר?
"בעבר זה קרה בחתונות של החבר'ה ואז העלמתי עין, גם כי מדובר באירוע חריג וגם כי באמת רציתי לפרגן לבעלי ולתת לו ליהנות. אז לקחתי על עצמי להיות הנהגת התורנית וידעתי שבאותו לילה רק אני אקום לילדים, לא כזה סיפור. הבעיה האמיתית התחילה כשהקידושים בשבת בבוקר החלו לצאת משליטה".
מה זאת אומרת?
"כוסית רודפת כוסית, זה כבר מזמן לא רק בשביל ה'לחיים'. ואחרי בית הכנסת כל החבר'ה ממשיכים לבית של אחד מהם לשתות עוד ועוד. בעלי תמיד חוזר
רויטל מספרת כי הרגישה חסרת אונים מול המצב עד שאירוע טראומטי במיוחד הביא לשינוי. "באחת השבתות הוזמנו בצהריים לפיקניק של משפחות עם חברים מהגן של בני, אנשים שפחות מתחברים לכל תרבות השתייה הזו. כמובן שבעלי לא ויתר על הטקס המקדים, שתה ושתה. הוא הגיע לפיקניק כשהוא כבר אאוט לגמרי ולא הצליח להתמודד עם הסיטואציה החברתית, כולם שאלו אותי מה עובר עליו ואם הכול בסדר איתו. באיזשהו שלב הוא מעד על המחצלת ונפל, התרסק על כל האוכל והתחיל לדמם מהסנטר. במזל רק הוא נפגע ואף אחד אחר לא. זה היה רגע שפל שבעקבותיו הכרזתי — עד כאן. למען האמת, גם הוא הבין שהוא הגזים. כיום הוא עדיין שותה אבל במינון ועם מודעות, למרות שאני חייבת לומר שהחשש להידרדרות מחודשת עדיין קיים אצלי".
מתי עובר הגבול שבין "לחיים" לבין שתייה שאינה ראויה, ומתי היין מפסיק לשמח לבב אנוש והופך לעבירה של ממש? יו"ר בית הלל ורב המושב משואות יצחק, הרב מאיר נהוראי, אומר כי "בוודאי ששתייה משמחת ביכולתה לענג את השבת ולא ניתן לשלול שתיית יין משובח בשבת ולברך עליו הטוב והמיטיב. למרות זאת, יש שתי נקודות מסוכנות בשתיית יין. האחת היא הכמות והשנייה תלויית מקום — היכן שותים. אם אדם שותה 'לחיים' בסעודת שבת, זה מצוין. אולם אם השתייה נהפכת להיות חלק מרכזי בסעודה, היא מסוכנת ואסורה. חז"ל אסרו את השכרות שמוציאה את האדם משיווי משקל ועלול אדם למצוא את עצמו כלוט בסדום. השתכרות אינה מוסרית, אינה ראויה מבחינת הלכתית ובקושי בפורים ניתן לאפשר זאת בתנאים מסוימים".
מה לגבי שתייה בחתונות כדי לשמח חתן וכלה?
"שם אני חושש מאוד, שכן השתייה באטמוספירה של שמחה וריקודים הופכת להיות מסוכנת ובלתי מרוסנת ועלולה להביא לשכרות, וקל וחומר שהיא סכנה בשעה שחוזרים מהחתונות. אני יכול להעיד שבחתונות ילדיי ערכנו דיון על עצם קיומו של 'בר' והפשרה הייתה לאפשר רק שתיית בירה שסכנותיה מוגבלות יותר".
כיצד מתגברים על המכשול, אם כך?
"המסר החינוכי צריך להיות כמו בתחומים אחרים: מותר אבל עם הצבת גבולות ברורים. דהיינו, לאפשר מצד אחד במהלך סעודות שבת משפחתיות שתייה לכבוד השבת שהיא מטבעה מוגבלת ומידתית, ומצד שני להימנע משתייה חריפה באירועים של שמחה ששם השתייה עלולה לפרוץ את הגבולות. בדיוק כמו שאלת החיבור לאינטרנט. אני מניח שרובנו משתמשים באינטרנט אבל אנחנו חוגרים חגורות בטיחות, יש לנו כלי שמסנן אתרים ואנחנו מגבילים לזמן קצוב. אמור מעתה, אין לשלול תופעה שיש בה מן החיוב אלא ליצור לה מסגרת נכונה וכללים ברורים. או במילים אחרות, אין לאמץ תרבות שתייה אלא לשתות במידה הראויה לכבוד היום והסעודה".
הכתבה פורסמה במגזין "מוצש" מבית "מקור ראשון"
קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
