שוק איתן: כמה עולה אתרוג בברלין?
ישנו ענף מסחרי אחד שאינו יודע מיתון, שהפריחה בו תמידית, ואולי מהירידה לעומקו ניתן יהיה לפתח את הכלכלה העולמית: מכירת ארבעת המינים
לטובת המאוכזבים שלא יזכו בפרס, אני רוצה להגיש בזאת הצעת מחקר לקראת השנה הבאה. ישנו ענף מסחרי אחד שאינו יודע מיתון, שהפריחה בו תמידית, ואולי מהירידה לעומקו ניתן יהיה לפתח את הכלכלה העולמית: מכירת ארבעת המינים. כבסיס למחקר יפורטו כאן ארבעה מסלולי תשואה, וכמו ההתפלגות הידועה של ארבעת המינים עצמם – האחד בלי טעם ועם ריח, וכן הלאה כל יתר הקומבינציות – כך ניתנו ארבע מידות גם בעסקאות הנרקמות סביבם.
שוק ארבעת המינים בירושלים
צילום: יהונתן שאול
המסלול הראשון הוא זה שדורש השקעה רבה, אך מעניק גם היצע רחב. הכוונה לשוקי ארבעת המינים, שנטועים בזיכרון הקולקטיבי עמוקות (שלושה טפחים, שיעור חזון איש). ההמולה, הדוכנים, מורי ההוראה המקומיים שמוכנים לתת מענה לכל התלבטות, הנודניקים המקומיים שממציאים התלבטויות רק כדי להטריד ממנוחתם את מורי ההוראה. דא עקא, משהו מתחושת הקדושה נפגם בבורסת המצוות הזו בגלל אווירת היריד, עם צעקות בנוסח “כל אתרוג מלמיליאן, כל לולב דורון שפר“, והכרזות “רק היום, אדון, רק היום!“. בטח שרק היום, מי יסתכל בכלל על הסחורה שלך מחר?
הבונוס: אם תגיע כשבידיך זכוכית מגדלת, ייתכן שתמונתך תופיע למחרת בכפולת האמצע של עיתון יומי נפוץ, עם כיתוב בנוסח “שומרי המסורת נהרו אתמול לשוקי ארבעת המינים וקיימו את מצוות ‘המגדיל בין קודש לחול‘“.
המסלול השני דורש השקעה כספית גבוהה ומעניק לקונה היצע מצומצם. לסקציה הזו שייכות המודעות שצצות החל מראש השנה, ומציעות סטים של ארבעת המינים במגוון הידורים, כשהסקאלה מקצינה משנה לשנה. כשם שבסודוקו יש “קל“, “בינוני“, “קשה“, “קשה מאוד“ ו“קשה מאוד מאוד“, אך אין “את זה אפשר גם תוך כדי נהיגה“, כך גם בענף המינים יש “כשר“, “מהודר“, “מהדרין א“ “מהדרין א‘ א‘“ ו“שמע, אחי, הרב עובדיה יוסף בא אלינו בחלום וביקש שנשמור לו סט אחד“.
צלצול למספר הטלפון שבמודעה יביא אל ביתך נער או שניים שפניהם נוהרות כאתרוג, כלומר עטורות בלעטלך. הסחורה ללא חשש טבל ושביעית, וגם הסוחרים מקסימום בחמישית. יפרשו בפניך את הפריטים, ואתה, כמו בסצנת הגביעים של ‘הנסיכה הקסומה‘, תנסה לנחש לפי המבטים שלהם איזוהי הסחורה שהם תקועים איתה כבר שבוע ומקווים שתיקח לעצמך, ומה הם מעדיפים שתשאיר אצלם.
הבונוס: קישוט לסוכה, תוצרת סין. כן, אני יודע, את כל השרשראות הנוצצות האלה הסינים האלמונים בכלל ייצרו במקור בעבור כריסמס. אבל אם אלה הקישוטים שיש, חבל שלא צירפו אליהם גם איזה ענף אשוח, למי שרוצה לשדרג את הסכך.
ומכאן לאופציה ג‘, שבה ההשקעה הכספית נמוכה יחסית והמבחר ללקוח גדול. האופציה הזו התפתחה בשנים האחרונות, באדיבות אותם אתרים שלאורך כל ימות החול מציעים לנו את “הדיל! המבוקש ביותר! בצימר גלילי! לילה שני חינם לילד השלישי!“. לקראת החגים
הבונוס: ורק אצלנו! סט שלישי חינם לילדה השנייה! וריבת אתרוגים! לילד סנדביץ‘!
ולבסוף, לקבוצה האחרונה שייכים הרוכשים שלא משקיעים וגם לא נהנים ממבחר. לא מתוך התנגדות עקרונית, פשוט כי הם השאירו את המשימה לרגע האחרון, שעות אחדות לפני כניסת החג. או אז הם מרימים טלפון לנוער הערבות, מנסים לברר אם נשאר משהו אצל השכן שאירח בביתו נקודת חלוקה, ובלית ברירה רצים אל השוק. שם, אם שפר עליהם מזלם, עוד ימצאו בתוך דלי כמה הדסים שאולי אינם לגמרי משולשים, אך סכום העלים שצפים סביבם מגיע ל־180; וגם לולב שהמדבקה עליו אומרת שהוא מזן אל־עריש, ומראהו הכללי אומר מנהרה מתחת לכרם־שלום.
הבונוס: כשיפתח הדחיין הכרוני את קופסת האתרוג כדי להכניס לתוכה את הרכש החדש, הוא ימצא שם את האתרוג משנה שעברה. ואז הוא גם ישאל את עצמו האם לא היה כדאי לחסוך עוד כמה שקלים, ולמשוך עם האתרוג הזה עוד סוכות אחד. הנה, גם כאן יש אופציה למחקר מבטיח במירוץ לפרס נובל לכלכלה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
