"אם עמיחי היה יכול לבוא הביתה, הוא כבר היה חוזר"
חמש שנים ניסו חוקרים ומאות מתנדבים לאתר את עמיחי שטיינמץ שנעלם בטיול בעמק פרוואטי בהודו. השבוע, בעקבות עדויות שעמיחי נרצח, קבע בית דין מיוחד בראשות הרב דרוקמן את מותו, ומשפחתו החלה לשבת שבעה. "אנחנו מקבלים את הפסיקה, ורוצים לחזור עכשיו להודו כדי לסגור מעגל", אומר אביו
עמיחי שטיינמץ בילה את סוף השבוע בעיקר במנוחה, בקריאת ספר על הערסל בחוץ, ובשיחות והחלפת חוויות עם שותפים למסע. את מוצאי השבת בילו החברים מ'הבית היהודי' בגסט־האוס מקומי על מוזלי פירות ותה עם ג'ינגר, שולחן סנוקר, עם מוש בן ארי מתנגן בעוצמה ברמקולים בזכות דיסק און־קי שמישהו מהחבר'ה תרם.
בארוחת הבוקר סיפר עמיחי שהוא מתכוון לטייל לבד. אחד מהם נזכר השבוע: "החברים אמרו לו שזה מסוכן, ואז עשינו יחד מהדורת חדשות וראיון עם רפי רשף על מציאתו". למחרת התפצלו. עמיחי יצא עם חבר למעיינות באזור, וביום שלישי של אותו שבוע הוא המשיך לבד ל'בונבוני', מסלול פחות מוכר מה'טרקים' הנפוצים באזור. הייתה זו הפעם האחרונה שהוא נראה.
במשך חמש שנים לא היה ידוע לאן אבדו עקבותיו ומה עלה בגורלו. עד תחילת השבוע האחרון. בפסיקה דרמטית קבע בית דין בראשות הרב חיים דרוקמן, בעקבות חקירה מקיפה ועדות מחיליק מגנוס, מחלץ ותיק ומנוסה שניהל את החיפושים, שעמיחי נפטר ביום שבו נעלם, בערב ראש חודש אב תשס"ט, 23 ביולי 2009. משפחתו קיבלה את ההכרעה ההלכתית והחלה לשבת שבעה בביתם שבמעלה־לבונה.
עמיחי שטיינמץ היה הילד הראשון שנולד במעלה־לבונה, החודש לפני 30 שנה. הוא הבכור מבין ארבעת הילדים, שני בנים ושתי בנות, של ג'ק ודבי שעלו ארצה מארה"ב ונפגשו בישראל. הוא למד בבית הספר אוהל שילה, בפנימייה הצבאית אור עציון ובמכינה הקדם־צבאית אלישע. אחרי שירות ביחידת העילית דובדבן נסע עמיחי, כמו רבים מחבריו, לטיול בהודו.
"עמיחי היה ילד יישובים קלאסי. חופשי. מסתובב, מטייל, רץ. הכול. כל הברדק האפשרי", סיפר השבוע האב, ג'ק. החברים סיפרו שעמיחי "לא פחד מכלום". אביו
עם היוודע דבר העלמו של עמיחי, באותו יום שלישי ב'טרק' בעמק פרוואטי, עצרו מטיילים רבים והצטרפו לחיפושים. הילה ניסן־פרידמן שחזרה השבוע: "חזרנו לכפר להצטרף לסריקות אחריו. הקמנו חמ"ל ומישהו מחברת החיפושים העביר אותנו תדרוך. הייתה התגייסות מדהימה של המון ישראלים שהגיעו במיוחד לחפש אותו. זה חימם את הלב. אנשים שהגיעו להתפרק ועוצרים הכל למען אחד משלנו".
החיפושים הראשונים נוהלו על ידי ‘רסקיו 1‘, חברת החילוץ של חברת הביטוח הראל, יחד עם מאות מתנדבים ישראלים. החיפושים נמשכו על ידי מתנדבים עד לשנת 2010. בקיץ 2011 פתח איש החילוץ חיליק מגנוס חקירה מודיעינית, וזו הסתיימה במסקנות עצובות – עמיחי נרצח וגופתו הוסתרה. אביו של עמיחי כתב השבוע בעמוד הפייסבוק שלו כי בקרוב תצא משלחת חדשה כדי לנסות להביא את עמיחי לקבר ישראל.
את הקביעה שעמיחי אינו בין החיים קיבל הרב דרוקמן, על פי עדויות שהביאו החוקרים הפרטיים ששכרה המשפחה ולפיהן מדובר ברצח. “החוקרים הגיעו למקום שבו לדבריהם רצחו אותו, הם כנראה גילו גם מי היה הרוצח“, מספר הרב דרוקמן. “קראתי את כל העדויות והתרשמתי שמדובר בחומר רציני. מצאו את הכפר שבו הוא נרצח, ולדבריהם מקומיים הצביעו שם על האדם שרצח אותו. למרות זאת, אין שום הוכחות פיזיות“.
היתה זו הכרעה לא פשוטה עבור הרב דרוקמן. עמיחי היה תלמידו בתקופת התיכון בפנימיה הצבאית אור עציון. “הוא הלך לפנימייה הצבאית כי הוא אהב את העניין הצבאי. הוא התלהב מכך שיש צניחה בסוף כיתה י“א. גם אני שירַתי בצנחנים ואמרתי לו ‘אתה חייב להיות הראשון בדלת במהלך הצניחה‘. עמיחי ענה לי שהוא תיכוניסט ושהוא יצנח כשיגידו לו. אמרתי לו ‘אל תדאג, אף אחד לא ירצה להיות ראשון‘. הוא באמת היה הראשון שקפץ, והוא היה רק בכיתה י“א“, אומר האב.
“הבשורה הייתה קשה. אבל פסק אנחנו מקבלים. בתת־מודע אנחנו יודעים שאם הוא היה יכול לבוא הביתה הוא היה חוזר, ושכנראה הוא לא בחיים. אנחנו מקבלים את הדרך שבה הוא מת, למרות שזה לא סגור במאה אחוז“.
כעבור חמש שנים יש לכם סוף־סוף תשובה. זו לא הקלה?
"בסופו של דבר כן, אבל זה עדיין מאוד קשה".
במהלך כיתה י"ב החליט עמיחי לשלב לימודים במכינה הקדם־צבאית אלישע הסמוכה ליישוב נוה־צוף. "הוא החליט שהוא רוצה להיות במכינה וחיפש עוד חבר'ה שיבואו איתו", מספר האב. "הוא קבע שזה מה שמתאים. אני לא יודע בדיוק מה הסיבה שהוא רצה להיות שם. הוא אהב מאוד את האזור. בדיוק ממול יש יער, והוא היה מטייל שם תמיד".
ראש המכינה, הרב יצחק נסים, נמצא בקשר רציף עם משפחת שטיינמץ מאז שעמיחי נעדר. "בכל צעד אני איתו", אומר ג'ק. "הוא ממש עוזר לי. החבר'ה מהמכינה, מהפנימייה הצבאית ומהצבא מלווים אותנו, כולם דואגים לנו כל הזמן".
"עמיחי הגיע אלינו בכיתה י"ב, האווירה אצלנו שבתה אותו", מספר הרב נסים. "הוא היה פה המון. כל כיתה י"ב, בחגים, באמצע השבוע, בשבתות. וזה עוד לפני שהוא ממש התחיל ללמוד פה".
שטיינמץ התחבר כל־כך למקום עד שהחליט להישאר גם לשנה שנייה לפני הצבא, והמשיך לבקר במכינה גם במהלך השירות ואף אחריו. "זה היה הבית השני שלו", אומר הרב נסים.
ג'ק משחזר את רגע ההודעה על היעדרו של בנו: "הגיעה אלינו הביתה משטרה בשבת. האנשים בבית היהודי בהודו הזעיקו את המשטרה לאחר שעמיחי לא הגיע לשבת. הם הבינו שמשהו קרה. אין דבר כזה ששבת מגיעה ועמיחי לא יחזור".
מה אמרו לכם?
"אמרו שהוא נעדר, והתחלנו את כל התהליך הארוך. למזלנו הוא השאיר לנו צילומים של דרכונים, של הביטוח, של הכול. הייתה מעטפה מסודרת בחדר שלו. הכול היה מוכן וכבר בשבת העברנו את החומרים למשרד החוץ".
ברגע שנודע שעמיחי נעלם בהודו, אחד מבוגרי המכינה, שטייל באותו הזמן בהודו, התקשר לרב נסים. "חיברתי לבחור שנמצא בהודו בוגרים נוספים שיצאו לחיפושים", מספר הרב. "בוגרים אחרים שלנו יצאו לשם יחד עם המשלחת, לאו דווקא חבר'ה שהכירו אותו. עזבו הכול והלכו לשם".
החיפושים נמשכו לאורך כל התקופה?
"החיפושים לא נעצרו אף פעם", מסביר ג'ק. "במשך שנתיים החיפושים נערכו ממש בשטח. לאחר מכן עברו לחיפוש מודיעיני. הכול כמובן בכסף פרטי. חברת הביטוח מספיקה בערך לעשרה ימים, אבל קיבלנו המון תרומות מחברים ומאנשים שאכפת להם, חברים שלנו עשו הרבה מבצעים לגיוס כספים".
"עמיחי היה שובב לא שגרתי", מספר הרב נסים. "כולם הכירו אותו. לא רק במחזור שלו, גם אחר כך. הוא לא היה למדן. הוא היה עושה דברים משוגעים ולא שגרתיים כמו ללכת את כל שביל ישראל 'בריצה' – תוך 21 יום בלבד, לבד".
הרב נסים נזכר שבלילה לפני שעמיחי יצא לטיול בהודו הוא ישב אצלו עד השעה אחת לפנות בוקר. "דיברנו באריכות. עמיחי בנה לעצמו לו"ז מסודר מאוד, הוא ידע מה יעשה בכל יום. בעניין הזה הוא היה מאוד מסודר. היו לו גם תוכניות לעתיד. הוא ידע מתי הוא רוצה להתחתן ומתי הוא רוצה ללמוד - הכול נבנה באותו ערב". כמה שעות לאחר מכן המריא עמיחי להודו, ולא חזר. "הכול הוא עשה לבד, גם את הטיול הגדול. הוא תכנן טיול מאוד לא שגרתי, היה בהרבה מקומות מסוכנים. זה היה הוא".
ראש המכינה שולף את ספר המחזור של עמיחי. בספר מופיע מאמר ארוך שכתב עמיחי תחת הכותרת "מלחמת האמת בשקר", ובו הוא מסכם את המצב בישראל. "והנה בימינו נשמעת שירה חדשה בעולם – שירה של שלום וותרנות", הוא כותב. "וכמו בכל ההיסטוריה, גם השירה החדשה הזו מפילה יהודים למרגלותיה, ושירה זו היא לא רק מסוכנת לעמנו כמו השירות שעברנו עד היום, היא גם סכנה לארצנו שננגסת על ידה. ולכן, עלינו לעמוד בכל עוז מול ציוצים אלו, ולראותם לא כשירה שקטה ובלתי מזיקה אלא כשירת אריה, כסכנה מיידית. ועל כל אחד מאיתנו לאטום את אוזניו ואת אוזני הקרובים אלינו כמה שיותר חזק".
איך קיבלה המשפחה את הקביעה על מותו?
"קשה להם מאוד, אבל מדובר באנשים מאוד בוגרים שמבינים את המורכבות של העניין. כשאתה יודע שתרחיש מסוים סביר ואין לך הוכחה בעיניים, זה מאוד מסובך".
יש בזה גם הקלה.
"בוודאי, יש השלמה של 'מה לעשות'. כנראה שהוא לא בחיים. אמו של עמיחי קצת פחות מקבלת את הדברים מבחינה נפשית. היא חושבת שזה לא בהכרח נכון".
כשביקשתי מהרב נסים לספר את הזיכרון המשמעותי ביותר שלו מעמיחי, הוא נזכר בתקופת השירות הצבאי. "אליהו אשרי, שלמד במכינה, נחטף ונרצח באותו היום שבו נחטף גלעד שליט. שבוע לאחר מכן היה מצוד שלם של צה"ל כדי לתפוס את הרוצחים. בשעה שלוש לפנות בוקר קיבלתי טלפון עם קול שקט שאומר לי 'הרב, רציתי להגיד לך שהוא בידיים שלי'. הוא כנראה היה ביחידה המיוחדת שתפסה את המחבל. הוא הרגיש צורך לסגור מעגל".
"הוא היה בחור לא רגיל", מספר העיתונאי הראל דוידוביץ' שלמד כמה מחזורים מתחת לעמיחי באלישע. "כולם במכינה הכירו אותו, הוא תמיד היה מגיע מהצבא ישר למכינה, אחד שעושה מה שבראש שלו. לא פחד מאף אחד". במהלך לימודי התקשורת שלו באוניברסיטה ערך דוידוביץ' תוכניות מיוחדת על שטיינמץ.
ג'ק ובתו נסעו להודו שבוע וחצי לאחר ההיעלמות, וסייעו בחיפושים במשך כחודש. "נסענו רק פעם אחת. בשבוע הראשון לא ציפינו שזה יהיה כל־כך ארוך, חשבנו שזה יסתיים מהר. שנמצא אותו תקוע באיזה מקום. לא שיערנו שיעברו חמש שנים".
היית חוזר להודו?
"כן. עכשיו אנחנו רוצים מאוד לעשות סגירת מעגל, וזה גם מקום יפה. אבל סגירת המעגל מאוד חשובה לנו".
איך מעבירים חמש שנים, בדאגה, בחשש, בציפייה לחדשות?
"התפללנו עליו בבית הכנסת, אשתי ואני ערכנו תפילה מיוחדת וכל ערב ראש חודש הלכנו לקבר רחל. פעם בשנה הייתה מגיעה קבוצה גדולה של אנשים כדי להתפלל עבורו".
מה שלום האחים?
"הם בסדר. אחת האחיות מתחתנת בעוד חודש, האח כבר נשוי ולפני חודש נולד לו בן. יש לנו עכשיו נכד ראשון בשם הלל מנחם".
לבנות שלך תיתן לטייל בהודו?
"אנחנו לא מחליטים בשבילן. בתי הייתה חודש במונגוליה, הילדים שלי חזקים, ויש להם ראש משלהם. אני סומך עליהם במאה אחוזים".
יש לך מסר להעביר להורים ולצעירים?
"העיקר הוא לשמור על עצמכם. כל טיול הוא מסוכן. אסור לטייל לבד. טיול לבד מסוכן מאוד. עמיחי טייל בלי טלפון אבל עדיף תמיד להיות עם טלפון. והכי חשוב: לא ללכת לבד".
נא להמתין לטעינת התגובות