האם יש להביא ילדים בכל מחיר?
התובענות האקדמית והרצון לביסוס משמעותי בקריירה מביא צעירים רבים לדחות את גיל החתונה. פסק ההלכה התקדימי של הרב סתיו מלפני ימים אחדים המתיר לזוגות נשואים לדחות הריון, עורר מחדש את הסוגיה. משפחה בהמתנה
כשניסתה בכל זאת להכיר בני זוג פוטנציאליים, הללו נבהלו בשלב שבו ישבו לתכנן את משפחתם העתידית וליה אמרה כי ברצונה לדחות את הקמת המשפחה עד לסיום התואר והתבססותה במקצוע. "כולם אמרו לי 'אנחנו מעריכים אותך מאוד וקריירה זה חשוב, אבל הדבר הכי חשוב זה ילדים'".
בפסק הלכה שהתפרסם לאחרונה בכתב העת ההלכתי "תחומין" מבית מכון "צומת", קובע באופן תקדימי הרב דוד סתיו, יו"ר ארגון רבני "צהר", כי עדיף לצעירים דתיים לדחות את נישואיהם כדי שישלימו את לימודיהם האקדמיים, אך גם כי קיימת אפשרות נוספת - של חתונה במהלך תקופת הלימודים ודחיית ההריון, וכי אפשרות זו אף עדיפה יותר מבחינה הלכתית. מדובר בפסק שמתיר לראשונה בפומבי דחיית הריון משיקול של לימודים אקדמיים. "רשאי אדם לדחות נישואיו בכדי שיוכל להשלים את לימודיו והכשרתו המקצועית באופן שיאפשר לו להתפרנס בכבוד. עם זאת, רצוי לעשות מאמץ ולהינשא בהקדם האפשרי, בכדי שלא יעמוד ימים רבים בלא אישה, ולא ידחה יתר על המידה את מצוות פרייה ורבייה. ראויה החובה והזכות העצומה שבהקמת בית בישראל, שנשקיע קצת מאמץ בכדי להקדים ולקיים אותה", כתב הרב סתיו בפסק ההלכה.
"לרוב, החשש העיקרי המניע סטודנטים לדחות את נישואיהם איננו חיי הנישואין עצמם, אלא הילדים הבאים עמם מדרך הטבע ותובעים השקעה רבה של זמן ושל ממון", כותב הרב סתיו בפסק. "ממילא עולה פעמים רבות השאלה: האם עדיף להקדים את הנישואין ולמנוע הריון באמצעים מלאכותיים, או שמא עדיף לאחר את מועד הנישואין? מכל דברינו
אל הצורך לעסוק בנושא הגיע הרב סתיו בשנים האחרונות בשל פניות של זוגות רבים. "העובדה שהתחוורה לי תוך כדי עבודתי כרב בקהילה וכמרצה בבר–אילן היא כי זוגות רבים נמנעים מלהתחתן בחושבם כי נישואין מחייבים הבאת ילדים מיידית. כתוצאה מכך הם נכשלים בחטאים חמורים בהרבה".
מהי השורה התחתונה של הפסק - האם עדיף להקדים את גיל הנישואין ולדחות הריון או לדחות את גיל הנישואין?
"אין שורה תחתונה אחת. עקרונית מדובר בשני נושאים חשובים - הקמת בית והבאת ילדים לעולם. עיקר עניינו של המאמר הוא לקבוע כי חשיבות הנושאים הללו גדולה כל כך ואינה תלויה זה בזה".
יהיו מי שיגדירו את הפסק הזה כ"מדרון חלקלק". מה לגבי אישה שרוצה להשלים דוקטורט לפני שתלד ילדים? האם הגיוני לדחות הקמת משפחה למשך שנים כה רבות דווקא כשהאשה נמצאת בתקופת שיא הפריון?
"לא כל לימוד אקדמי מצדיק דחיית הריון. מדובר במקרים שבהם ההתמסרות ללימוד אכן אינה מאפשרת גידול ילדים. יחד עם זאת כולנו צריכים לזכור כי הבאת ילדים לעולם היא חלק מהתפקיד של כל איש ואישה ועל כן אי אפשר לדחות זאת לבלי גבול".
מה במקרה שהאישה סיימה את לימודיה והבעל עדיין סטודנט?
"עיקר הקוּלוֹת בהיתר הדחייה אכן שייכות לאישה, שעקרונית אינה מצווה בפרייה ורבייה מהתורה. אולם גם האיש המחויב לפרנס את בני ביתו יכול במידת הצורך לדחות את קיומה של המצווה בתנאים מסוימים".
כשחלקנו עם ליה את פסק ההלכה של הרב סתיו היא בירכה עליו, אך מיד הוסיפה כי כל כמה שהשינוי ההלכתי רצוי ומבורך, השינוי הגדול יותר חייב לבוא מן השטח, כאשר זוג שבתחילת חייו משקיע בלימודים ורק אחר כך מקים משפחה לאחר שרכש יכולת להתפרנס לא יתקבל בהרמת גבה במגזר. מי שבמשך שנים רבות משמשת ככתובת לנשים צעירות בנושא הילודה היא אשת ההלכה מלכה פיוטרקובסקי. "הכאב הגדול שלי בנושא דחיית הריון לא נתון למי ששואלות רב, אלא לאלו שלא שואלות, ולצערי הן רבות מאוד. יש רבות שלא שואלות ורבות אחרות ששואלות אחרי עשור. אלו שלא שואלות ולא דוחות הריון, עושות זאת כי הן חושבות שאין אפשרות לדחות הריון ראשון, כי זה אופי השיח הציבורי - שצריך וחייבים ללדת ילדים מיד. ישנן גם אלו שלא שואלות כי הן בטוחות באותו דבר, אבל אין להן ספק שהן דוחות בכל מקרה. מה שקיבלנו זה יחס שגוי להלכה. נשים חייבות לדעת שההלכה הולכת עם המציאות. שמותר וצריך לשאול. גם כשאני כבר מקבלת פניות מנשים, בחלקן הגדול לפני הנישואין, זה תמיד–תמיד בא עם רגשות אשם. גם כאשר נשים פונות אליי אחרי ילד–שניים–שלושה כשהאישה על סף קריסה הן עדיין עם רגשות אשם. זה מוביל לחידה גדולה בעיניי — איך נוצר מסר ציבורי הלכתי שהוא לא רק לא על פי ההלכה, אלא מנוגד לה וממש חוטא בדיני נפשות?"
לדברי פיוטרקובסקי ישנן שלוש מצוות הכרוכות בבניית משפחה - "פרו ורבו", "ולערב אל תנח ידך", ו"לא תוהו בראה לשבת יצרה". האישה מחויבת רק באחרונה שבהן, שמשמעותה ליישב את העולם, וגם זה מדרבנן, "ואפילו על המצווה הזו יש מחלוקת בין הפוסקים האם נשים חייבות בה", היא אומרת. "האבסורד שנוצר הוא שמחייבים אותי בתור אישה לקיים מצווה שעל דעת רוב הפוסקים ורוב ההיבטים שלה אני כלל לא חייבת, ולקיים אותה בזמן שלא מתאים לי - אם זה מכל סיבה שחשובה לי".
לימודים אקדמיים הם סיבה טובה לדעתך?
"יש מושג בהלכה שנקרא 'שיהוי בקיום מצווה'. למשל, למרות שמבחינה הלכתית רצוי לקיים ברית בבוקר, אבל אם רוצים לעשות את הברית באחת בצהריים כדי שגם הדודה מבאר שבע תוכל להגיע, ואת מניחה ובצדק שכך תקוים המצווה טוב יותר ובשמחה, אז רצוי לקיים את הברית בצהריים. כיום, כשכל כך קשה וכל כך מורכב ללדת ילדים, לחנך אותם ולכלכל אותם, שני בני הזוג צריכים לבוא אל המשימה הקדושה הזאת במוכנות מלאה ומתוך שמחה. לכן, אם הם מרגישים צורך לסיים קודם לימודים כדי להיות מוכנים לתהליך של הקמת המשפחה, מותר להם לדחות את קיום המצווה".
בקרוב עתיד לצאת לאור ספרה של פיוטרקובסקי "מהלכת בדרכה", העוסק בסוגיות הלכתיות אקטואליות שעלולות לעורר עליה את הממסד הרבני. אחד הפרקים היותר מעניינים בו מוקדש לנושא הילודה ומניעת הריון, והוא נפתח בסיפורה של אישה המבקשת לדחות הריון כדי להתרגל לחיי נישואין. "רבנים תמיד אומרים לי - צריכה להיות סיבה רצינית כדי שאישה תרצה לדחות הריון. ואני בכוונה בחרתי לפתוח בסיבה 'לא רצינית' - למה ייגרע חלקה של אישה כזו, שרוצה להתרגל לנישואין ואחר כך לקיים את פרו ורבו בצורה הטובה ביותר?"
כשמדברים עם פיוטרקובסקי, כאמור תלמידת חכמים ואישה המחויבת להלכה, קשה שלא לשמוע את הכאב בקולה. "הכאב הענק שלי הוא שהנושא הזה ממחיש את הגישות הסותרות בעולם הפנימי היהודי - הגישה שאומרת 'חייבים ואין ברירה ומה שהרב אומר אני עושה' מול הגישה השנייה שאומרת 'אני לא אלך לשאול בכלל רב כי אין לו מושג על היכולות והצרכים שלי'".
"אני לא מבינה את הגישה ההלכתית המקובלת. לעניות דעתי לא רק שמותר לזוג לתכנן ילודה, אלא שהוא חייב לתכנן אותה. כואב לי לראות נשים קורסות תחת נטל של ילדים צפופים ורצופים רק בשל העיקרון הקדוש של 'ספירת ראשים'. בעיניי זה פשע לדחוף נשים ללדת שנה אחרי שנה. בגמרא כתוב שההתאוששות מהלידה אורכת לפחות 24 חודשים. זה המינימום בין לידה לידה. אז איך יעלה על הדעת ליצור אווירה המעודדת לעבור על 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'?!"
את הזוגות הצעירים שמגיעים אליה לפני החתונה מפנה פיוטרקובסקי לחוברת עם מקורות הלכתיים שריכזה ומבקשת מהם ללמוד לפני שבאים לפגישה איתה. או–אז הם עוברים ביחד על הדברים, מסכמים, היא עונה לשאלות שלהם, "ואחרי שראיתי שהשיקולים ההלכתיים בהירים עבורם אני אומרת להם 'תשוחחו ביניכם בכנות ובישירות, תאמדו את הכוחות והיכולות שלכם ותחליטו כיצד לנהוג בהתאם לשיקולים ההלכתיים'".
מי שחוותה על בשרה הקמת משפחה וגידול ילדים תוך כדי לימודי רפואה והתמחות בגינקולוגיה היא ד"ר חנה קטן, מומחית לגינקולוגיה, פוריות ומיילדות. קטן, אם למשפחה ברוכת ילדים במספר שבו היא אינה רוצה לנקוב, עלתה לבמה לקבלת התואר דוקטור עם שלושה ילדים קטנטנים שהתעקשו ללחוץ יד לרקטור. כשסיימה את ההתמחות כבר הייתה אם לשישה. הגישה שלה מעודדת ילודה, אפשר לומר בזהירות, כמעט בכל מחיר. יחד עם זאת גם היא מוצאת מקום לדחיית הריון, אך לא בשל סיבות כמו לימודים באקדמיה.
"אני זוכה לפגוש כלות רבות לפני החתונה, ונוכחתי לדעת שלכל אחת יש סיפור שהוא ייחודי לה ולכן אין תשובה אחידה לכולן. ברור לי שאם ישנה התלבטות בין לדחות את החתונה לבין לדחות את הילודה, עדיף להתחתן אם מצאת את החצי השני שלך, לא משנה באיזה שלב את בחיים; תתחתני, ואל תחששי.
תופעת הרווקות מאוד כואבת, ואולי חלק ממנה נובע מכך שהדור הצעיר מודע לעצמו, ורוצה להגיע לפסגות גבוהות יותר. מתברר כי 'מוסיף דעת מוסיף מכאוב', ואז עלולים להסתבך. הדור הקודם חשב פחות, ורץ קדימה עם החיים".
ד"ר קטן מבחינה בין כמה סוגי נשים המעוניינות למנוע הריון: "ישנה אוכלוסיית הנשים המבוגרות יותר - כל אחד יחליט מה זה 'מבוגר' בעיניו, אבל לדעתי לעניין זה מדובר על גיל 30 פלוס - וכשנשים בגילאים הללו שטרם ילדו באות אליי ומבקשות למנוע הריון, אני חוששת מאוד עבורן. לכן, בלית ברירה, אני נעמדת על הרגליים האחוריות כדי לנהל עמן שיחה מודעת על הנושא. נשים רבות, ולו המשכילות ביותר, אינן מודעות לשעון הביולוגי, ולכן חשוב להזהיר אותן מפני האפשרות שדחייה זמנית תמנע מהן כליל הריון עתידי".
מה לגבי נשים צעירות יותר?
"גם כאן יש כמה קבוצות. קיימת הקבוצה של נשות החיילים, שבדרך כלל הן צעירות מאוד ומצריכות דיון נפרד. אצל חלקן השימוש בגלולות בעיקרו אינו למניעת הריון אלא להיות טהורות כמה שיותר. קבוצה אחרת כוללת נשים צעירות שסובלות מקושי נפשי–רגשי או מבעיות בריאותיות כמו סוכרת וכו', שחשוב לאזן את מצבן, מבחינה רפואית, לפני הכניסה להריון. כאן אנחנו כרופאים מתערבים ואומרים לאישה שחשוב לה לדחות את ההריון".
מה לגבי נשים שרוצות להסתמך על הפסק של הרב סתיו ולמנוע הריון בגלל לימודים?
"כשמדובר בענייני לימודים או פרנסה, כרופאה אני כמובן לא מתערבת, זהו מקום שאין לי בו שום סמכות, אבל אני רק יכולה להצטער מאוד עבור אותן נשים. בסופו של דבר, אם הקמת משפחה נמצאת בפסגת חלומותיי - אז הלימודים לא יהוו מכשול להשגת המטרה הנעלה של הבאת ילדים לעולם. השאלה היא היכן נמצא הרצון. לעתים נדמה לי שאצל חלק מהנשים הצעירות היום התשוקה שהייתה בזמנו לי ולשכמותי להפוך לאמהות ולא להתעכב, דועכת קמעה, וזה כואב לי מאוד. זה כואב כי אני מאמינה שהשילוב בין השניים אפשרי. לי אישית תמיד היה ברור שהמתנה הגדולה ביותר שאישה יכולה לזכות בה זו ילודה. מעבר לכך, נשים צעירות חיות באשליה ש'תמיד אוכל להרות', שההריון נמצא בכיס שלהן, אבל לצערי באחוזים ניכרים הן עלולות להתבדות. כשמצפים להריון והוא מתעכב מבצעים בדיקות לו ובדיקות לה וזה לוקח זמן, ואכזבות, ואחרי טיפול אחד כזה שלא צולח עוברים לטיפול אחר, והזמן עובר, ובני הזוג עדיין לא זכו להורוּת. כאמור, אני לא מתערבת במקרים כאלו, זו לא סמכותי, אבל אני מיידעת את בני הזוג שהסיכוי להרות בכל חודש גם כשהכל תקין הוא רק סביב 15 אחוז, והידע הזה נותן כוח להחלטה מודעת".
"בשורה התחתונה - אני בטוחה בכל לבי שילד לא יפריע לעולם להוריו ללמוד או לפתח קריירה. ילדים נותנים עוצמה וכוח, וכואב לי לשמוע על נשים שמעדיפות לימודים על פני ילדים. באופן אישי שילמתי אולי הרבה מחירים בריאותיים על ההחלטה להביא לעולם משפחה ברוכת ילדים תוך כדי לימודים תובעניים ועבודה נמרצת כרופאת נשים, אבל לעולם לא הייתי מוותרת על הילדים. אני לא אומרת את זה מתוך ראייה דתית או מתוך קו אלוקי, אלא באופן הכי אנוכי שיש. אני מאמינה בכל לב שילדים ממלאים את הבית, ממלאים את האישה ומעשירים את הזוגיות. ילדים נותנים רק עוצמה וכוח".
מלכה פיוטרקובסקי מסכימה עם האמירה שבמשפחה טמון הכוח, אך דווקא בשל כך היא מציעה לבנות אותה מתוך שיקול דעת ותכנון. "אנחנו חווים היום שבר נורא של המשפחה בישראל, ודווקא בגלל זה חשוב לי שמהקהילה הציונית–דתית ייצא מסר שילדים זה גם שמחה, אבל זה גם תפקיד קדוש. לעניות דעתי כאם לחמישה ילדים, הורות זה התפקיד הכי קשה לגבר ולאישה, ולכן יש חובה דתית לחשוב היטב על תכנון ילודה כדי לבנות משפחה איתנה ויציבה, כי חוסננו טמון בתא המשפחתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
