”אני ישן בחדרו של היטלר“: האנטישמיות לא נעלמה מגרמניה
ספרו של טוביה טננבום, שהפך לרב מכר, מספר את סיפור שנאת היהודים באירופה של ימינו ומגלה כי מדובר בכוח המעצב את התרבות, יחסי החוץ והתפיסה המוסרית של העולם האירופאי. הצצה לפרק מהספר
אני חושב לעצמי: השמאלנים, או השמאלנים הקיצונים, שותים רק בירה. בירה ועוד בירה. האנשים כאן משלבים: בירה וקפה. האם המסקנה היא שהם נאצים. או אולי ניאו־נאצים?
אולי. אולי. זוהי גרמניה. הכל יכול להיות כאן. לימונדה היא שמאל, אז אולי גם זה אפשרי. אני לא יודע. אני רק תייר. אפשר לקבל פעמיים קפה ובירה אחת, בּיטֶה? אני מבקש מהמלצר. אלוהים אדירים, אני מקווה שלא עשיתי טעות. אולי פעמיים קפה ובירה אחת הוא משהו עם משמעות מיוחדת כאן. אני מקווה שהמשמעות היא לא יהודי או משהו. זה יהיה נורא ואיום. זאת אומרת, אם הם נאצים.
אל תצחק. זה עניין רציני ביותר.
"זה מקום מסוכן," אמרו לי אנשים לפני שנסעתי לנוֹימוּנסטֶר. "אתה צריך להיזהר מאוד. אנא, אל תלבש את הצעיף האדום שלך! אדום הוא שמאל. תשאיר את הצעיף בבית. אנא ממך!"
צחקתי, והצעיף האדום שלי צחק איתי. אבל עכשיו שנינו שקטים כמו עכברים, הצעיף האדום שלי ואני.
פעמיים קפה. נפלתי על כל הראש?
אולי הייתי צריך להזמין בקבוק וודקה, אני שומע את עצמי מדבר אל עצמי... לא, בבקשה לא! לא עם הצעיף האדום שלך...!
כשהייתי בהמבורג, אמרו לי שונאי־הצפון שיש מקום המכונה קלוב 88 בנוֹימוּנסטֶר. המספר 88 מייצג hh, כלומר הייל היטלר. השאלה היא: איפה נמצא המועדון הזה? אולי זורקי החיצים ידעו. אני יכול לשאול אותם, לא? הבה ננסה:
סליחה: האם אתם יודעים איך להגיע מכאן לקלוב 88?
לשאול לא עולה כסף. ואם הם שמאלנים, אפילו אם יש להם רובים, אני לא צריך להיות מודאג. החבר'ה האלה לא מסוגלים לכוון.
אך מתברר שאנשי הטיטאניק לא מתכוונים לירות בי. הם אפילו לא חושבים בכיוון. הם שמחים מאוד לעזור. קלוב 88 הוא מקום כלבבם. הם ישמחו לכוון אותי לשם. נהדר. פגעתי בול.
קלוב 88 — הייתם שם? מבחוץ הוא נראה נפלא. מבטיח מאוד. הבעיה: הוא סגור. הדלתות השחורות שלו אינן נענות לניסיונותיי לפתוח אותן. אבל היהודים, כידוע, לא היו שורדים אלפי שנים בגלות בלי קצת סבלנות. יש לי סבלנות. והסבלנות משתלמת.
פרנק, הבעלים של קלוב 88, מגיע למקום. הוא מחנה את מכוניתו ואומר הָלוֹ.
הייל היטלר. אנחנו בעניינים.
הוא פותח את הדלתות לרווחה.
ואנשים מתחילים לזרום. נאמנים.
אני מספר לחבריי החדשים שאני מנתח מערכות מארצות־הברית, וששני ההורים שלי גרמנים. נולדתי בגרמניה, אני מסביר להם, אבל ההורים שלי היגרו לאמריקה כשהייתי בן שנה. השם שלי הוא טוֹבּיאַס, ואני ארי מכף רגל ועד ראש. באתי לגרמניה כדי להתחבר מחדש לשורשים, והייתי שמח לקבל אחד מהכובעים האלה של קלוב 88 שיש להם במועדון. אני רואה בעיניהם שהם אוהבים את מה שהם שומעים. אני בוחר את הכובע שאיתו אני נראה מטופש במיוחד — מפגר ממש — וחובש אותו בגאון.
מה נעים לשוב ולהתחבר לשורשים!
זיג הייל, ידידיי. לו רק יכול היה המנהיג, אדולף היטלר, לראות אותי ברגע זה.
פרנק מחבב אותי. המועדון הוא גם בר. יש כאן הרבה משקאות מתוקים, ולא רק בירה. שונה מאוד מרוֹטֶה פלוֹרָה. כאן הם אוהבים משקאות מתוקים. האם תרצה לנסות ליקר כחול? טוב מאוד, אומר פרנק. מה שתרצה, על חשבון הבית. תשתה כמה שאתה רוצה. קלוב 88 מקדם בברכה את הבן האובד. טוֹבּיאַס. אותי.
פרנק, האמינו לי, הוא בחור ידידותי, אוהד, תמיד מחייך, ואדם מסביר־פנים. אין לי שום מושג מדוע הילדים מרוֹטֶה פלוֹרָה המטונף רוצים להרוג אותו. הוא יותר נקי מאלוהים. ובעודו מדבר איתי, הוא ממשיך לנקות כל סימן ללכלוך שהוא מאתר. אולי בגלל זה השמאלנים שונאים אותו ואת החברים שלו.
תרצה משקה אנרגיה? הכל למען האורח שלנו!
רוב חיי, לרוע המזל, חייתי מחוץ לארץ האבות. החמצתי הרבה דברים, מסתבר. פרנק ישמח למלא את החסר ולהשלים את הפערים בחינוכי התרבותי. התרצה לדעת? האם תרצה ללמוד ולהשכיל?
אנא למד אותי, ידידי!
פרנק מתייחס למשימה החדשה ברצינות. הוא מביא את הספרים.
הנה ספר על יהודים. עם תמונות, איורים, טבלאות, וכל מיני דברים מחקריים. זה ספר לימוד, כפי שהם קוראים לזה באמריקה. אלו לא סיפורים. זו המציאות.
כאן, הוא מראה לי, זה סמל השד היהודי. Jüdischen Teufel. זהו החותם שלהם.
הוא מסביר: "היהודים שולטים בעולם, והם מטביעים על כל דבר ששייך את החותם הזה. כשאתה רואה את החותם הזה, אתה יודע שאתה תחת שליטה מוחלטת של היהודים."
האם החותם הזה מזכיר לי משהו? הוא שואל.
לא באמת.
הוא מוציא את תעודת הזהות הגרמנית שלו, הופך אותה ואז מסובב אותה. הוא מציב את החותם ליד זה שבספר שלו, שכותרתו, אם אינני טועה, Das Deutschland Protokoll, ומצביע על נקודות הדמיון שבין חותם השד היהודי והדימויים המופיעים על גב תעודת הזהות הגרמנית. זה ממש אותו דבר.
האם הוא יכול להסביר לי מה פירוש הדבר?
בשמחה.
שתי הקרניים למעלה. ליהודים יש קרניים, כמובן. באמצע יש אף ארוך, שהוא עוד סימן היכר יהודי, כפי שידוע בכל העולם.
כן, היהודים שולטים בגרמניה. ואם תהיתם, היהודים שולטים גם באמריקה.
אבל נעזוב את היהודים לרגע. מה פרנק חושב על אובמה?
"אובמה הוא כושי סמבו והוא צריך ללכת לאפריקה."
פרנק חוזר ליהודים, מושא עניינו האמיתי: "שישה מיליון יהודים לא מתו במלחמת־העולם השנייה. יש צורך בשבעים ושתיים דקות כדי להרוג בגז ולשרוף אדם אחד. איך אפשר לשרוף כל־כך הרבה במהירות כל־כך גדולה? מה שאני אומר עכשיו, אם המשטרה הייתה שומעת אותי, היה עולה לי שש שנים בכלא."
טוב. אז בוא באמת נדבר על היהודים. מה צריך לעשות עם היהודים היום?
"להרוג אותם!"
התורכים הם רעים. אידיוטים. או, כפי שהוא קורא להם, "יהודים מטומטמים." לתורכים אין סבלנות. הם לא יכולים לעשות חישובים לעתיד. אבל היהודים זה סיפור אחר. היהודים, שהם היצורים הכי גרועים בעולם, הם יכולים לתקוע לך את זה אחרי חמש שנים. חכה ותראה. "היהודים הם הכי גרועים. יש מיליוני יהודים בגרמניה."
כמה מיליונים?
"לפחות מיליון."
בוא נקווה, אומר פרנק, ש"הנשיא האמריקני הכושי יטפל ביהודים בישראל, שגונבים את המים מהפלסטינים,
ויעצור את היהודים האלה פעם אחת ולתמיד."
פרנק בקי בכל רזי הפוליטיקה. הוא יודע הכל. הוא אומר לי: "הקנצלר הגרמני חייב תמיד לבקר באמריקה כדי להישבע אמונים לבנות־הברית. גם היום. זאת בושה בשביל גרמניה!"
מה הוא חושב על, נאמר, הלמוט שמידט?
"הוא טוב."
הוא יהודי?
"לא."
שמעתי שהוא יהודי.
"באמת? שייסֶה!" (חרא)
הרייך הגרמני שריר וקיים, הוא מלמד אותי, אף כי הוא אינו מתפקד בגלל אמריקה ובנות־הברית, שהיהודים שולטים בהן.
פרק מציע עתה בירה וברנדי לאורחו, חינם אין כסף. הוא ממשיך לדבר: "השמאל הגרמני הם מטומטמים, טיפשים. כל מה שמעניין אותם זה פורנו ואלכוהול. הם רק רוצים לשתות אלכוהול. רע מאוד. ופורנו. מי מספק את הפורנו? יהודים. היהודים, שרואים בעצמם בני האלוהים, נהגו להקריב את הבנים שלהם לאלוהים שלהם. זאת עובדה ידועה. היום, לפי המנהג הקדום שלהם, הם לוקחים בובות ומבצעים טקס קורבן. כן. כשג'ורג' בוש היה הנשיא, המנהיגים היהודיים ביצעו טקס כזה בנוכחות הנשיא בוש ומנהיגים אחרים. הטקס צולם ואפשר למצוא אותו ביו־טיוב."
איפה ביו־טיוב?
פרנק פותח את המחשב הנייד שלי ומציג בפני קטע מיו־טיוב. זה לוקח קצת זמן. הרבה זמן. הוא לא מצליח למצוא את הקטע. אולי יהודי מברלין חסם אותו. אבל אל דאגה. לפרנק יש את הקטע על די־וי־די. בבית. אולי כדאי לי לבקר שוב.
"ראית את היהודי מיכאל פרידמן? קל לראות שהוא יהודי בגלל התסרוקת שלו. ליהודים יש תסרוקת אחרת. תסרוקת גלית. ככה השיער של יהודים נראה. ומיכאל פרידמן, יהודי, גם מעשן כל מיני עלים שאסור לעשן."
אני שמח שכל־כך קל לדעת מיהו יהודי.
לא, פרנק לא מחפש צרות, הוא מסביר לי. הוא רק רוצה שלום ואהבה. צריך לאחד את גרמניה, אוסטריה, דנמרק ומדינות אחרות כי הן בעצם מדינה אחת, עם אחד. חשוב להתאחד ולהגן על הגזע הלבן. אבל לא הפולנים. ודרך אגב, רק כדי לתקן עיוות היסטורי, חשוב לדעת ש"גרמניה אף פעם לא פלשה לפולין. זה שקר.
כבוד המשפחה, אהבת אחיך ואחיותיך, זה מה שחשוב. ולהיפטר מהיהודים, אחת ולתמיד. התחמנים האלה, היצורים שהמציאו סיפור על איזה שואה רק כדי
האויב השני במעלה של פרנק, אחרי היהודים כמובן, הוא המשטרה הגרמנית. ממש כמו האנרכיסטים, הוא היה רוצה שהמשטרה תיעלם. וכמו האנשים בשמאל, הוא רק רוצה שלום ואהבה.
מה שמעניין במיוחד בפרנק הוא שהוא באמת אדם נחמד ונדיב. לפני שבאתי לכאן, אנשים הזהירו אותי מהסכנות האורבות לי ברגע שאכנס לקלוב 88. הם רואים את הנאצים החדשים בטלוויזיה וחושבים שהם חיות. הם לא מבינים כלום. פרנק, כמו האנשים האחרים במועדון, אינו רוצח המונים. להיפך: הוא אדם נדיב ומסביר־פנים להפליא. הוא מציע משקאות בחינם, מקדיש תשומת לב אישית, ותמיך מחייך.
לפעמים הוא נהנה לשיר. הוא שר לי שיר קטן, מנגינה רומנטית. הרשו לי לחלוק אותו עמכם: "יש לנו משרפות, ובכל משרפה יש יהודי קטן..." הוא מחייך ושר. יש לו קול נעים, דרך אגב.
ואני חושב לעצמי: כך בוודאי צעדה משפחתי אל מותה. עם שיר וחיוך.
הגיע הזמן ללכת. פרנק מתייצב לצילום משותף איתי, מנתח המערכות האמריקני. אנחנו לוחצים ידיים ומתחבקים. "אני אוהב את העם שלי, אני אוהב את המשפחה שלי, ואני אוהב את הארץ שלי," הוא אומר לי לפני שאני יוצא את המקום. "אני רק רוצה להגן עליהם."
פרנק נמנה עם המאמינים. ממש כמו כל באי הכנסייה שתפגוש בתפילת בוקר יום א' בכנסייה. ממש כמוהם הוא מסור לאמונתו ומתפלל בעד משפחתו. ממש כמוהם, אני חושב לפתע, הוא מאמין ביהודים מתים.
אנחנו נפרדים, ואני חוזר להמבורג.
למהדורה העברית של הספר - הקליקו כאן
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות