יוצאות למלחמה: לנשים החרדיות נמאס מהקיפוח
הן פורצות את החומה המגזרית, אך נתקלות בתקרת זכוכית: נשים חרדיות שהצליחו להשתלב בשוק העבודה הכללי מוצאות עצמן בנחיתות מול העמיתות החילוניות. לכמה מהן נמאס והן החליטו לפעול לשינוי
מירי, חני ושלי הן רק שלוש מתוך מאות ואלפי נשים חרדיות שאינן ממצות את הפוטנציאל התעסוקתי שלהן. הכישרון שלהן הולך לאיבוד, ואינו תורם רבות לפרנסת משפחותיהן; ומהצד השני, המשק הישראלי מפסיד ידיים עובדות ומוחות מבריקים.
הנתונים היבשים מספרים כי שיעור התעסוקה בקרב נשים חרדיות עומד על 65 אחוז, לא רחוק מ־73 אחוזי התעסוקה בקרב נשים יהודיות ממגזרים אחרים. רק לשם השוואה, שיעור התעסוקה של הגברים החרדים עומד על 45 אחוז (ו־81 אחוז אצל גברים יהודים שאינם חרדים). החלטת ממשלה שהתקבלה ביולי 2010 קבעה יעד של העלאת שיעור המועסקים בציבור החרדי עד שנת 2020 ל־63 אחוז – בקרב נשים וגברים כאחד. הצרה של הנשים החרדיות היא שהיעד המספרי הזה הושג, ובכך נדחק עניינן במורד סדר העדיפויות הממשלתי. אלא שבאותו זמן, הן מוצאות עצמן מתמודדות עם משוכות שמונעות מהן השתלבות אמיתית בשוק העבודה.
המכשולים הם רבים. כיום אין כמעט קרנות למלגות לנשים חרדיות, מה שמקשה עליהן לממן לעצמן לימודים אקדמיים, והן נאלצות להסתפק במשרות שאינן הולמות את כישוריהן. גם חרדיות המחזיקות בתואר אקדמי חוות אפליה בקבלה לעבודה, ואלה שכבר הצליחו להשתלב, לא תמיד זוכות לשכר הולם. כידוע, שכרן הממוצע של נשים נמוך מזה של גברים, והנשים החרדיות מרוויחות אף 15.5 אחוז פחות מעמיתיהן החילוניות למקצוע. בענף ההיי־טק יכולים הפערים להגיע אף לשלושים אחוזים בין העובדות. בשנת 2012 השתכרו הנשים החרדיות 5,284 ש“ח בממוצע לחודש - 35 אחוז פחות משכרן של יהודיות שאינן חרדיות, שעמד על 8,173 ש“ח.
יש מהנשים החרדיות שהחליטו לא להשלים עם המצב הקיים, והן פועלות לשינוי - אם באמצעות פעילות בכנסת, אם בחשיפה תקשורתית לנושא, ואם בעידוד השכלה גבוהה בקרב נשים חרדיות ופנייה למעסיקים פוטנציאליים כדי שיתנו להן הזדמנות. “היום הנשים החרדיות הן ההודיות של ישראל“, אומרת רחלי איבנבוים, ממייסדות ארגון ‘מעורבות‘ הפועל לקידום מעמדן של נשות המגזר. “המשק הישראלי מסתכל עליהן ככוח העבודה הזול ביותר, שנותן את התמורה הכי טובה לכסף. גם כשמשווים בין חרדיות אקדמיות ללא־אקדמיות, הפער בשכר הוא רק כמה מאות שקלים. זה לא מתקבל על הדעת“.
מה גורם לכך?
“הרבה נשים מתמחות במספר קטן של תחומים, וכך נוצרת תחרות קשה על כל משרה שמוצעת בהם. התוצאה היא ירידה בחשיבות או בערך של כל עובדת, וירידה בתנאי ההעסקה. וברגע שחרדית שלמדה לתואר ראשון מקבלת שכר כמו מסדר מדפים בסוּפּר, גם הערך העצמי שלה יורד. נשים חרדיות היום לא יודעות לבקש יותר. הן חושבות שזה מה שהן שוות. הרבה עבודה נדרשת כדי לגרום להן להבין שזה לא הערך האמיתי שלהן, אלא ‘כשל שוק‘, ומותר להן לשאוף לקבל יותר בזכות ולא בחסד“.
כדי להביא לצמצום הפערים בין האישה החרדית העובדת לזו החילונית, ייסדה איבנבוים גם תוכנית מנהיגות בשם ‘מובילות‘, הממומנת על ידי גופים כמו הג‘וינט. נייר העמדה שגובש בפרויקט הזה מציג את פערי השכר שהובאו לעיל. איבנבוים נפגשת עם מעסיקים כדי לספר להם על חשיבות הגיוון החברתי ועל יכולתן של הנשים החרדיות לתרום לעסק שלהם, אך התשובה הניתנת לה היא בדרך כלל “אני בעד נשים חרדיות, יש לי משרות פנויות בשירות לקוחות“. “מעסיקים התרגלו לראות את החרדיות בתחתית הפירמידה“, אומרת איבנבוים. “אנחנו שואפות לשנות את המיצוב התעסוקתי שלהן, כדי שמעסיקים יבינו שכדאי לשלב אותן במשרות בכירות“.
ד“ר לי כהנר, ראש החוג ללימודים רב־תחומיים במכללה האקדמית לחינוך ‘אורנים‘, חוקרת בשנים האחרונות את נושא ההכשרה המקצועית והתעסוקה בקרב חרדיות. במסגרת מחקרה ראיינה מאות נשים עובדות מן המגזר. “מצאתי שהן רוצות לפרוץ את ‘תקרת הזכוכית‘, לעסוק בעבודה טובה, לקבל שכר גבוה, למצות את כישוריהן ולהתקדם“, אומרת כהנר.
הנשים שעמן שוחחה הצביעו על שורת חסמים שעומדים בפניהן. “הן חוששות מסביבה ומאווירה לא מתאימה, ובנוסף הן סימנו כקושי מרכזי את השילוב בין בית לעבודה. קשיים אחרים היו הצורך לתקשר באנגלית עם לקוחות, סדר יום עמוס, שכר נמוך וקשיי עמידה מול לקוח תובעני. מעבר לכל אלו, הנשים ציינו גם בעיות רוחניות שכרוכות בעבודה במקום חילוני, בהשתתפות באירועי חברה מעורבים ובתקשורת יומיומית עם גברים חילוניים. יחד עם זאת, נשים שעובדות במקומות לא־דתיים סיפרו על שביעות רצון גדולה - מתחושת ההצלחה וההגעה להישגים, מהערכת המעסיק את עבודתן, ומתחושת עניין ופיתוח אישי“.
ובכל זאת, הן לא מצליחות להשיג קידום.
“הנשים שהשתתפו במחקר סימנו כמה גורמים משמעותיים לאי־קידומן. הראשון הוא הצורך והרצון שלהן ללכת מוקדם הביתה כדי לטפל בילדים ולהיות עם משפחותיהן - מה שמונע מהן להשקיע זמן נוסף בעבודה, ולהתפתח מקצועית. מאותה סיבה הן מסרבות לקחת עבודה הביתה, מה גם שלרבות מהן אין בבית חיבור אינטרנט שיאפשר תקשורת עם מקום העבודה. חלק מהנשים העריכו שלא קודמו עקב חוסר ניסיון, והיו שהעידו על עצמן כי כלל אינן מעוניינות להתקדם לתפקיד ניהול טכני, והן מעדיפות להמשיך ולעסוק בפיתוח ובחשיבה“.
החסם המרכזי בפני השתלבות נשים חרדיות במקום עבודה ‘חילוני‘, אומרת כהנר, הוא תרבותי פנים־קהילתי – “כלומר, היחס של המשפחה והקהילה למקום העבודה במרחב החילוני. נוסף על כך ישנם חסמים תרבותיים בתוך מקום העבודה, שקשורים בהתנהלות האישה החרדית והיכרות לא־מספקת שלה עם קודי התרבות הארגונית בשוק העבודה הישראלי“.
מירי רוזן (30), נשואה ואם לשניים, חשה את הקשיים הללו על בשרה. רוזן, שמגדירה את עצמה “חרדית מיינסטרים“, סיימה בהצטיינות את לימודיה בסמינר של חסידות גור והמשיכה, כמו רוב חברותיה, ללימודי תעודת הוראה. כישרון הכתיבה שלה פילס לה את הדרך לכיוון אחר, ובמשך עשור כתבה וערכה בעיתונות החרדית. “היו לי שאיפות ליצור שיח במגזר ולעורר מודעות לנושאים אקטואליים שונים“, היא מספרת. “עם הזמן הבנתי שלא רק שאני לא מצליחה לחולל שינוי בתחומים שחשובים לי, אני אפילו מקבעת אותם בעצמי. למשל, בנושא קידום נשים בעבודה: גיליתי שבהיררכיה הפנימית הקיימת, לא אוכל להתקדם מבחינת שכר ומבחינת מעמד בעיתונות החרדית, ותמיד אשאר חסומה תחת תקרת הזכוכית“.
רוזן ניסתה לחפש חלופה למקום העבודה שלה, אך התקשתה
כדי שתוכל למצוא מקום עבודה חדש, החלה רוזן לשקוד על לימודים גבוהים, וסיימה בהצטיינות תואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה. “הלימודים נתנו לי הרבה מעבר לקידום האישי שלי. קיבלתי פרספקטיבה שונה על המקום שלי בחברה הישראלית, מה שהפך אותי לפעילה חברתית למען נשים חרדיות. הסתכלתי סביב וראיתי חברות ובנות משפחה מוכשרות, בעלות מוסר עבודה גבוה, שעוסקות בעבודות שאינן מתאימות ליכולות שלהן. לנשים הללו אין אופק לקידום, וכך יהיה גם אצל הבנות שלהן. אין שום סיבה שהן לא יביאו לידי מיצוי את הכישורים שקיבלו במתנה מאלוקים, ואין סיבה שהן לא יקבלו הכרה כלכלית בכישורים שלהן. המציאות שיצר המנגנון הזה, שבה נשים צעירות מתפרנסות באפס שכר, בלי תחושת סיפוק ובלי עתיד תעסוקתי, היא בלתי נסבלת בעיניי“.
פרויקט ‘מובילות‘, שרוזן נוטלת בו חלק, מוגבל בשלב זה ל־16 נשים. “זו תוכנית מצוינות שפונה לנשים בעלות תואר אקדמי ועבר תעסוקתי משמעותי“, מסבירה איבנבוים. “הן מקבלות כלים להתמודדות בשוק העבודה, ליווי של מנטוריות, ובעיקר נטוורקינג שיסייע להן במציאת משרה. השאיפה היא שכולן ישתלבו בתפקידים ההולמים את כישוריהן, ובעתיד ישלבו גם נשים חרדיות אחרות“.
ואולי הנשים החרדיות בכלל לא רוצות שינוי?
“זו שאלה ששאלתי את עצמי הרבה. בהתחלה חשבתי שיש מעט מאוד נשים שרוצות יותר, שיכולות יותר. הצבנו יעד להגיע לחמישים נרשמות שמהן נבחר את המתאימות ביותר, ובלב אמרתי לעצמי שאסתפק אפילו בשלושים. אבל כשהפצנו קול קורא, קיבלנו פניות של למעלה מ־600 מתעניינות. לבסוף נרשמו 160 נשים בעלות נתונים גבוהים ויכולות מעולות שהיו מוכנות להשקיע זמן ומאמץ כדי להתמקצע, ומתוכן נבחרו 16. אני חושבת שאלו נתונים שמדברים בעד עצמם“.
כמעט בכל חברה, התקדמות בתחום התעסוקה מתקבלת בהערכה וזוכה לעידוד מצד המשפחה; בחברה החרדית זה לא תמיד כך. “רוב הנשים העידו על תמיכה רבה מצד המשפחה הגרעינית, אך גם על הסתייגות מסוימת מצד המשפחה של בן הזוג, בעיקר בנוגע לסוגיית הלימודים והעבודה בחברה חילונית“, אומרת ד“ר כהנר. “בחלק מהמקרים יש אפילו הסתרה ממשפחת בן הזוג. זאת למרות שהנשים סיפרו כי שאיפתן היא שבעליהן ימשיכו ללמוד, ובעצם לשם כך הן עובדות. הן הדגישו שעיקר המטרה בעבודתן היא פרנסה ולא קריירה“.
ואיך מגיבה הקהילה?
“היחס הוא אמביוולנטי. מצד אחד הרבנים מובילים קו שמתנגד ללימודים אקדמיים, בעיקר כשמדובר בבנות שטרם נישאו. מצד אחר, לימודי מקצועות יישומיים בתחום ההנדסה, למשל, הפכו למסלול יוקרתי, ואף מסייעים למצוא שידוך טוב יותר. חלק מהנשים שעובדות בחברה מעורבת העידו שהסביבה מקבלת ואף מתגאה בהן, אחרות סיפרו שהן מסתירות את העובדה הזו משום שהן חשות רתיעה מצד הקהילה“.
ובצד השני - מה מרתיע את המעסיקים בשוק הכללי מלקבל לעבודה אישה חרדית?
“הם חוששים מחוסר ידע, מחופשות לידה מרובות ותחלופה גבוהה, משעות עבודה מוגבלות בשל הרצון לחזור מוקדם לילדים, וכן מבקשות לעבודה מהבית. לכך יש להוסיף קשיים אישיותיים־תרבותיים הנובעים מחינוך רב־שנים לצניעות, ביישנות, חוסר עצמאות, היעדר אסרטיביות וקושי להתגמש במעבר מפרויקט לפרויקט. לטענת המעסיקים, מבחינה חברתית השתלבות הנשים החרדיות במקום העבודה מוגבלת, ובעיניהם זה חיסרון. הם מדברים על קידום האקדמיזציה במגזר, ומצביעים על הצורך לייצר מודלים ייחודיים של העסקה שיאפשרו את הקטנת פערי הידע והתרבות“.
אבל לא הכול שחור. לדברי כהנר, מעסיקים שנחשפו לעבודתן של נשים חרדיות, מנו גם יתרונות רבים: “הם ראו בהן כוח אדם איכותי ובלתי מנוצל - ‘מכרה זהב אנושי‘ או ‘מחצבה חדשה‘ כהגדרתם. המעסיקים תופסים את הנשים החרדיות כעובדות ישרות, נאמנות ובעלות מוטיבציה גבוהה, שנותנות יותר תפוקה בשעת עבודה. אמנם הלידות במגזר החרדי רבות יותר מהמקובל במגזר החילוני, אך רוב הנשים שבות לעבודה מיד בתום חופשת הלידה הרגילה, ויציבותן בעבודה גם מאפשרת את העסקתן בשכר נמוך. הסיבה של מעסיק לקבל נשים חרדיות היא חיבור שבין האידיאולוגי לעסקי: הוא גם תורם לשילוב האוכלוסייה הזו במשק הישראלי, וזה גם כדאי לו כלכלית“.
כהנר שוחחה גם עם עובדות במרכזי תעסוקה המיועדים באופן ספציפי לנשים חרדיות. מדובר ב‘שלוחות‘ שפתחו חברות ההיי־טק בערים כמו ביתר־עילית, מודיעין־עילית ובני־ברק, שם יכולות נשים לעבוד קרוב לבית ובתנאים נוחים - למעט המשכורות, אשר נמוכות בכשלושים אחוז מהמקובל בשוק. “למרכזים האלה יש כמה יתרונות“, אומרת ד“ר כהנר. “בראש ובראשונה הם מאפשרים לעבוד מחוץ למערכת החינוך החרדית, ועדיין בתוך המרחב הקהילתי הסגור, ועל פי הקודים והערכים התרבותיים של החברה החרדית. אלו מקומות עבודה שקיבלו ‘הכשר‘ מהקהילה ומייצרים בצורה פחותה את הקונפליקט בין בית, משפחה וקהילה, לבין יציאה לעבודה. לא כל אישה חרדית מסוגלת להתמודד ברמה היומיומית עם הקונפליקטים שנוצרים במקום עבודה חילוני, ובזה יתרונם העיקרי של המרכזים האלה.
“יחד עם זאת, אין ספק שהם מנציחים את ההפרדה והשונוּת, כיוון שיש בהם מוטיב משמר. לכן, חשוב לייצר בהם ‘פתח‘ אל החברות הכלליות בעבור נשים שמעוניינות בכך. פתח כזה יאפשר לאישה חרדית לעבוד בחברה חילונית גדולה, להשתכר טוב יותר ולהתקדם מקצועית. עם זאת, מדובר בסיטואציה שטומנת בחובה התמודדויות לא קלות“.
בדיון שהתקיים לפני שבועות אחדים בוועדה לקידום מעמד האישה, אפשר היה לראות דור חדש של חרדיות שרוצות לשמוע ולהשמיע. יו“ר הוועדה, ד“ר עליזה לביא, היא שדאגה להזמין אותן. “כשנכנסתי לתפקיד היה חשוב לי לראות לא רק מי מגיעה לוועדה, אלא בעיקר מי לא מיוצגת“, אמרה לביא. “מצאתי שלמיעוטים כמו נשים דרוזיות, ערביות וחרדיות, אין ייצוג ואין מי שידבר על הבעיות הייחודיות לחברות הללו. לא היה פשוט להגיע לנשים באותם מגזרים, אבל לאט־לאט קיבצנו נשים מרשימות שרוצות להפוך את החברה שלהן להוגנת יותר ושוויונית יותר“.
איתן רגב ממרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הצביע בישיבה על השינוי שחל בחברה החרדית לאורך השנים: “לפני 35 שנה רק 16 אחוז מהגברים החרדים לא עבדו; כיום 52 אחוז אינם עובדים. הענף היחיד שבו עלה דרמטית שיעור המועסקים החרדים הוא החינוך. בקרב הנשים החרדיות, לפני 35 שנה היו 60 אחוז שלא עבדו, והיום כ־40 אחוז לא עובדות. שיעור המועסקות בהוראה היה אז 17 אחוז וכיום הוא מגיע ל־35 אחוז. בציבור הכללי, שיעור הנשים העוסקות בהוראה הוא 17 אחוז.
“בשל ריבוי הנשים החרדיות המקבלות הכשרה בחינוך, קיים עודף עצום של עובדות בתחום. מספר התלמידות החרדיות גדל בעשור האחרון ב־67 אחוז, בשעה שהגידול במספר המורות הוא 85 אחוז. בגני הילדים החרדיים, הגידול במספר הגננות, המטפלות ומפעילות הצהרונים מגיע ל־109 אחוז. בשל עודף הביקוש הגדול לעבודה בתחום, היקף המשרה של העוסקות בחינוך הולך ומצטמצם“.
לטענת יעל אלימלך, מנהלת הכשרות לנשים חרדיות, הממשלה לא ממשיכה לעודד שילוב שלהן בשוק העבודה משום שהיעד התעסוקתי כבר הושג. “השאלה עכשיו היא לא מספר המועסקות“, אמרה אלימלך בדיון, “אלא כמה הן מרוויחות. חרדית מרוויחה שלושים אחוז פחות מחילונית, גם אם היא עוסקת בהיי־טק. חרדיות שעובדות בחממות טכנולוגיות במסגרת הקהילה, מרוויחות שכר מינימום“. לדבריה, אחת הבעיות הכובלות את האישה החרדית היא מחסור במסגרות לילדים, שיאפשרו לאמהות לעבוד ביותר מחצי משרה. “רק עשירית מהחרדיות מועסקות במשרה מלאה. יש כאלו שמתחילות בגיל צעיר לעבוד במשרה מלאה, אך ככל שהמשפחה מתרחבת הן מקצצות בהיקף העבודה. אם היו מסגרות המשך לילדים, זה היה אחרת“.
כחלק מהמדיניות הממשלתית לשלב חרדים בשוק העבודה, הציג שר הכלכלה נפתלי בנט טיוטת חוק בדבר העדפה מתקנת לגברים חרדים בשירות המדינה. הצעה זו מצטרפת לשורה של הטבות משמעותיות, כמו מלגות לסטודנטים, שניתנות דווקא לגברים של המגזר החרדי. “המדיניות שלפיה קרנות התמיכה והתגמולים למעסיקים מופנים רק לגברים חרדים ולא לנשים חרדיות, תשליך על מקומן של הנשים בשוק התעסוקה“, אומרת לביא. “אנחנו נתחיל לראות את ההישגים רצים לאחור. נכון שחוק השוויון בנטל עבר והמדינה מתמרצת את הגברים החרדים לעבוד, אבל חשוב לראות גם מה זה יעשה לנשים. נשים חרדיות הן לא אזרחיות סוג ב‘, ולמרות זאת הן מרוויחות פחות, משכילות פחות ונתונות לניצול תעסוקתי בעקבות מצבן. הפער בינן לבין שאר החברה בכל הנוגע לשכר, להשכלה ולתעסוקה רק ילך ויגדל, וייווצר כשל לדורות. דווקא בקהילה שבה הפערים המגדריים הם מושרשים ומובנים תרבותית, עלינו להיזהר שבעתיים, לגלות רגישות לשונות, להקדים חשיבה שתישען על הידע הקיים ולתרגמה למעשים.
“פגשתי בוועדה אישה מרשימה, שלמדה בעבר לתעודת הוראה ובימים אלו לומדת הנדסת מחשבים. היא עשתה קפיצה מדהימה: מגיעה מבית של 12 ילדים, מתמודדת עם לימודים קשים, ולצד זה היא נאלצת להתמודד גם עם מימון התואר. אסור שאישה כזאת לא תסיים את לימודיה בגלל שלא קיבלה מלגה. גם חברי הכנסת החרדים מבינים שאי אפשר להשאיר כך את המצב. צריך ללמוד את הציבור הזה, את הקשיים שלו והרגישויות שלו, ולמצוא מענה לנשים פורצות הדרך הללו“.
ד“ר כהנר אופטימית באשר למגמות העתידיות בנושא ההשכלה והתעסוקה של נשים חרדיות. “אני מעריכה שבתחום הזה לא יהיה תהליך של הסתגרות. הכניסה של נשים חרדיות להשכלה הגבוהה תתרחב, ויהיה צורך למצוא פתרון יצירתי לשילוב התארים הראשונים תוך כדי הלימודים בסמינר, כשהצעירה החרדית עדיין לא נושאת על כתפיה את נטל המשפחה. סביר גם שנשים שכבר עובדות במקומות איכותיים ירצו שילדיהן ילמדו לימודי ליבה או לימודים אקדמיים, על מנת ששוק העבודה האיכותי יהיה פתוח גם בפניהם. כל זה, לצד קולות חדשים הנשמעים אט־אט בתוך המרחב החרדי וקוראים לקידום מעמד האישה, ישנו את מצבן של הנשים החרדיות“.
מירי רוזן עדיין סקפטית, אך מקווה שהיא וחברותיה יהיו שגרירות של הנשים החרדיות בשוק התעסוקה הכללי. “לצערי, לחברה הישראלית יש סטריאוטיפ מובנה כלפינו, והיא נהנית לשמר אותו. התוכנית שבה אני משתתפת בעצם אומרת ‘בואו נשים בצד את השיח של דת ומדינה, ונראה שיש כאן אנשים איכותיים שיכולים לשרת ולהעשיר את המשק הישראלי‘. כל מעסיק שייחשף לעובדת מהמגזר, ויהיה מרוצה - יפתח את הדלת בפני רבות נוספות. אבל הדבר הכי חשוב הוא שהתוכנית הזאת נותנת אופק לכל ילדה חרדית ומראה לה שיש לאן לשאוף, ושהמרחב שלה הוא לא רק סייעת במעון או מוקדנית בשירות לקוחות. יש לה לאן להגיע הרבה מעבר לזה“.
הכתבה מתפרסמת במוסף "דיוקן" מבית "מקור ראשון"
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
