הסיפור העצוב על ”החליצה“ של דקלה
דקלה נותרה אלמנה בגיל 30, ללא בעל וילדים, אך אז היא גילתה שלא תוכל להינשא לאחר לפני שתעבור הליך הלכתי - ”חליצה“. איך הפכה המצווה הזו לנקודת שפל של כוחניות וסחיטה?
למצולמת אין קשר לכתבה שאטרסטוק
לאחר שנתיים, אזרה דקלה כוח והחליטה להמשיך את חייה. היא החלה לצאת ולהכיר בחורים, בתקווה להתחיל חיים חדשים. ואכן, דקלה פגשה את אודי, ונפשה נקשרה בנפשו. לאחר כשנה, החליטו השניים למסד את הקשר והלכו להירשם ברבנות, אך כאן התברר לדקלה, שהיא אינה חופשיה כלל ועיקר, ובשל העובדה שאין לה ילדים מבעלה, הודגש בפניה כי לא תוכל להינשא למישהו אחר לפני שתעבור הליך שנקרא "חליצה".
כבחורה חילונית שהמסורת והמנהגים היהודיים חשובים לה, פנתה דקלה לרב בית הכנסת הסמוך, וזה הסביר לה כי כדי לשחרר את נשמת בעלה המנוח מדין תורה, עליה להתייבם לאחי בעלה. כלומר, עליה להינשא לאח של הבעל בכדי להקים את שם המת על נחלתו.
מאז שום דבר לא היה בסדר. האח התגורר באנגליה, ובכדי לקיים את טקס החליצה הוא הוזמן לישראל, אך לא היה בכוונתו להגיע. יתרה מכך, ציפור קטנה לחשה על אוזנו, שאם גיסתו רוצה שיקיים את החליצה הוא יכול לדרוש ממנה כסף; היא צעירה, ובוודאי תשלם כל סכום בכדי להשתחרר מכבלי עיגונה.
התורה מסבירה את הצורך בחליצה במטרה להקים שם המת על נחלתו. כלומר, לתת המשך לקיומו של המנוח. אם מסתכלים בראיה רחבה על מצוות הייבום והחליצה, מקורן בגמילות חסד. גמילות חסד עם הנפטר, ששמו אינו כלה ונמחה מהעולם, וגמילות חסד עם האלמנה הצעירה שלא הספיקה להביא פרי בטן, ולאפשר לה שיקום, כפי שהיה נהוג.
בעבר, נשים היו תלויות בנישואין כמעמד חברתי, ועד תקופת האמוראים אישה נחשבה חסרת ערך אם לא הייתה נשואה. האמוראים התקינו תקנות שונות למען זכויותיהן של נשים, בכדי שלא ינוצלו. היום, נשים אינן תלויות במערך המשפחתי- פטרנליסטי שהיה נהוג בעבר, והחליצה משמשת כאמצעי לשחרור האשה. לפיכך, אין לאשה צורך חברתי או כלכלי בייבום עצמו.
במגילת רות, שאותה נקרא בחג השבועות הקרב, רות עושה חסד עם חמותה, החוזרת לבית לחם ערירית ובודדה משדה מואב. על אף שאינה חייבת לעשות זאת, ולמרות הפצרותיה של נעמי לחזור לבית אביה, רות נחושה בדעתה להגיע למקום זר, להיחשב כאחת מהמעמד החברתי הנחות ביותר, וכל זאת כדי לא לנטוש את חמותה וערכיה.
בועז מבין את הערך של הקמת שם המת על נחלתו, ונרתם למשימה של שיקום משפחתה של נעמי על ידי נשיאת רות לאשה. על אף שבועז באותה תקופה היה נחשב מנהיג ואדם רם מעלה, ורות הייתה מהפחותה שבשפחות שהלכה אחרי הקוצרים ללקוט שיבולים למחייתה ולמחיית חמותה. בועז עוזר, מסייע, ונושא את רות לאשה. כל המגילה היא סיפור של רצון טוב, עזרה, סיוע, ערכים ושיקום.
רות "שוחררה" - אבל דקלה, כמו גם נשים רבות אחרות, תקועה מזה כעשר שנים בהליך כובל אשר פוגע בה ובעתידה. כשקוראים על רות ובועז, מרגישים את החסדים שנעשו במגילה. נשאר רק לתהות כיצד הגיעה מצוות בין אדם לחברו, מצוות החליצה, לנקודת שפל כזו של שימוש בכוחניות וסחיטה שיכולים להוביל למצב בו אישה כלואה כל חייה.
היום, לאחר עשר שנים, סוף סוף עומד לחול שינוי במצבה של דקלה ודומותיה. לאחר שפנתה לארגון "יד לאישה", היא קיבלה סיוע רב, תמיכה והדרכה. הארגון קישר בין בית הדין במדינה בה גר האח לבית הדין הרבני בארץ, בכדי שהתהליך שיתקיים שם יקבל תוקף ואישור רשמי גם כאן. בזמן הקרוב, אמור להתקיים טקס החליצה, אשר ישחרר את דקלה להינשא למי שתחפוץ. אמנם הסוף לסיפור מפציע באופק, אך הוא לא מחפה על עשור של ניצול וכבילה.
מגילת רות מסתיימת בטון של תקוה והמשכיות השושלת. רות אוחזת בידה תינוק ומבטה נישא לעתיד. דקלה, לעומתה, מסתכלת על ההחמצה של הבאת ילדים והקמת משפחה בעודה צעירה.
הכותבת היא טוענת רבנית ועו''ד לענייני משפחה המנהלת את ארגון "יד לאישה" מבית "אור תורה סטון" המסייע לנשים עגונות ומסורבות גט
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
