כשחרדי, חילונית ודתי מצליחים להפיל את המחיצות
כשמיכל ברמן הצטרפה לקבוצת ”גשרים“ של ארגון ”גשר“, היא לא חשבתה שהמפגש בין מגזרים שונים בחברה הישראלית יצליח לשנות את תפיסת עולמה. אבל זה קרה
את המפגש ראשוני עם הקבוצה אני יכולה לאפיין בעיקר בתחושת הלם. התמונה הויזואלית שהכתה בי עם כניסתי לחדר ובו קבוצה גדולה של חרדים וחרדיות היתה חוויה עצמתית מאוד; הרגשתי בעיקר איך בעל כרחי עולים בי סטיריאוטיפים על החברה הזו. הסטיריאוטיפים לוו ברתיעה ובחשש: האם אי פעם אוכל לראות מעבר לחזות החרדית? האם אוכל לראות בהם אנשים אינדיבדואליים?
במשך חמשת המפגשים הבאים התחלנו בתהליך של היכרות הדדית. גיליתי אנשים עם חוש הומור שנון, עם דילמות אנושיות מורכבות. אנשים החיים בחברה שונה מאוד משלי, המחזיקים בערכים שונים משלי. אך ההתמודדויות שלהם עם דילמות חברתיות ואישיות לא כל כך רחוקות מהדילמות שאני מכירה מחיי ומחיי המילייה החברתי שלי. ויותר מכך, שיש לנו מכנה משותף תרבותי די רחב. מכנה משותף המבוסס על יהדות וישראליות. היהדות של החילונים בקבוצה נוכחת לא פחות מזו החרדית. הישראליות של החרדים קיימת הרבה יותר ממש שתיארתי לעצמי.
אחת מן החוויות המעניינות יותר בהקשר הזה היתה הכורח שהקבוצה הציב בפניי, לראות את המציאות המוכרת לי מנקודת מבט שונה מאוד מזו שאני רגילה אליה. באחד מן המפגשים דיברנו על פוליטיקאית מסוימת, הידועה בקרב החוגים שלי כיקירת המגזר. כלוחמת זכויות הפרט. כמובילה מאבקים חשובים בתחום הדרת נשים. בחוגים שלי אני רגילה לשמוע עליה רק סופרלטיבים. אחת מן הנשים החרדיות בקבוצה – אישה אמיצה וחכמה בזכות עצמה, הסבירה מדוע אותה פוליטיקאית "עושה לה חררה". מנקודת מבטה, ברגע שכוחות חיצוניים לחברה החרדית פותחים במאבקים נגד הדרת נשים במרחב הציבורי החרדי, הם פוגעים באופן ישיר ביכולת שלה להוביל את השינויים בתחום הזה. מאוחר יותר גיליתי שאותה אישה חרדית, עמיתה לקבוצה, היא אחת ממובילות המאבק לטובת שילוב נשים חרדיות בעולם העבודה. היא פועלת ללא חת, מתוך אהבה גדולה לחברה בה צמחה ואליה היא משתייכת, מתוך הבנה עמוקה כיצד ניתן להוביל שינויים בחברה שמרנית, ומתוך הבנה כי השמרנות החרדית אינה מתאימה לעולם המודרני.
דוגמה אחרת היתה בסטטוס שפרסם אחד מחברי הקבוצה, שהפך להיות חבר פייסבוק פעיל במיוחד שלי, לאחר פרסום תוצאות הבחירות בבית שמש. כזכור, הבחירות בעיר השנויה במחלוקת התקיימו פעמיים, לאור חשדות בזיוף. וכן, כולנו מכירים את הבדיחה על 150% בעלי
אולם לא פחות מעניין ממה שקורה בתוך הקבוצה, הוא מה שהתרחש כאשר יצאנו החוצה, לרחוב הישראלי. דמיינו לכם את התמונה הבאה: קבוצה של נשים וגברים, חלקם בעלי חזות חילונית לכל דבר ועניין, וחלקם – חרדים גמורים, מטיילים יחד על סאגווי בטיילת לחוף ימה של תל אביב. הצלחתם לדמיין? תמונה אחת שנחקקה בעיני רוחי בסיור היא תמונה של שתי חברות לקבוצה, האחת לבושה בלבוש אפנתי וחילוני, עם שער בלונדיני גלוי ומתנפנף ברוח, מתחת לקסדה. והשנייה – חרדית ממאה שערים, פאה, לבוש שמרני וצנוע. נוסעות יחד זו לצד זו. נוסעות ומדברות. ותגובת ההלם של הרחוב הישראלי. מה אתם? מי אתם? מה אתם עושים ביחד? האם קבוצת המעבדה הקטנה שלנו תצליח לעשות שינוי מסוים? האם יש סיכוי לגשר מעל תפיסות העולם השונות, ובעיקר מעל התבניות הסוציולוגיות שהחברה הישראלית מבנה לנו באופן כל כך דיכוטומי החל מגיל אפס; במערכות חינוך שונות, בשכונות נפרדות, בליבוי סטריוטיפים חריפים של כל אחת מהחברות ביחס לרעותה?
לפי המבטים ותגובות שזכינו להם בעיר העברית הראשונה, מדובר במחזה שמעבר לדמיון. לפי תהליכי העומק שחברי הקבוצה עוברים יחד, כולי תקווה שכן. שנצליח.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
