הרב אריאל מסביר מדוע התנגד להשכרת דירה ללסביות
הרב יעקב אריאל מסביר מדוע אסר במקרה פרטי השכרת דירות ללסביות: ”הן ביקשו שהמשכיר יכיר בזוגיות שלהן. אמרתי לו שהוא יכול להשכיר לאחת, אך אם הן רוצות שהוא יחתום על חוזה כפול איתן – זו בעיה“
נזכרתי בסיפור הידוע כשקראתי את הפרסומים על הנחייתו של הרב יעקב אריאל, רבה הראשי של רמת גן, שלא להשכיר דירה לזוג נשים לסביות. כך נשאל הרב על ידי אחד הגולשים בשו"ת המקוון (הטעויות במקור, א.ו.): "פנתה אלי בחורה נחמדה המעוניינת להשכיר את הנכס. הבחורה הביאה לידיעתי שהיא מנהלת מערכת יחסים עם אישה. האם ישנו איסור הלכתי המונע ממני להשכיר לה את הנכס נוכח מצבה הזוגי?". על כך השיב הרב: "אם שתיהן שוכרות את הדירה בשותפות אל תשכיר. אם אחת שוכרת אתה יכול להשכיר, אך אם יש לך הצעה אחר תעדיף אותה".
תשובת הרב אריאל פורסמה בהרחבה באמצעי התקשורת השונים ועוררה סערה רבתי, שבעקבותיה זומן הרב לבירור בלשכת ראש עיריית רמת גן, ישראל זינגר. "לבנות ולבני הקהילה הלהט"בית זכויות שוות בכל תחומי החיים, הן במגזר הדתי והן מחוצה לו". הגיבה אילת וידר-כהן, ממנהיגות ארגון הנשים הליברלי 'קולך'. "פסיקה מעין זו מנוגדת לתפיסה היהודית הדוגלת ביחס של כבוד לכל אדם ולכל אישה".
גם שרת המשפטים, ציפי לבני, לא טמנה ידה בצלחת, והנחתה את הגורמים המקצועיים במשרדה לבחון תיקון חקיקה שיגדיר אפליה בתחום הדיור כעבירה פלילית שעונשה עד חצי שנת מאסר. זאת לעומת המציאות הקיימת כיום, שלפיה מדובר בעוולה שבגינה ניתן לתבוע את הפוגע במשפט אזרחי. ואכן, בהליך בזק שנמשך ימים ספורים, אישרה הכנסת ביום שני האחרון בקריאה ראשונה הצעת חוק להחמרת הענישה על אפליה בשירותים ומוצרים, שעל פיה יעלה העונש על ביזוי והשפלה על רקע דת, מין ונטייה מינית, לחצי שנת מאסר בפועל.
"הצעה זו מעבירה מסר ברור וחד – מדינת ישראל לא תעבור בשתיקה על התופעה הבזויה שהיא אפליה", אמרה לבני לאחר מעבר החוק בקריאה ראשונה. "שוויון הוא ערך יסוד בכל דמוקרטיה, והדמוקרטיה הישראלית אינה חריגה בכך. כל ערעור על עקרונות היסוד שלנו הוא פגיעה בשלד המוסרי שלנו, ולכן חובה עלינו להפעיל ענישה חסרת פשרות, המבהירה שהדבר לא מקובל עלינו".
בדבריה כרכה לבני את הרב יעקב אריאל עם רבנים אחרים, ובראשם רבה של צפת הרב שמואל אליהו, שקראו באופן פומבי שלא למכור או להשכיר דירות לערבים. אך בירור עם הרב אריאל מעלה שהוא כלל אינו חלק מהזרם הזה.
"מעולם לא אסרתי מכירת דירות לנכרים", מדגיש הרב אריאל ומציין כאסמכתא לדבריו את דברי הרב הראשי לישראל, הרב יצחק אייזיק הרצוג, שפסק כי אין למדינה יהודית לאסור מכירת דירות לגוי. "הרב הרצוג פסק שבמדינת ישראל יהיה מותר למכור דירות לגויים כי אנחנו מדינה שבה יש מיעוט אחר שהוא חלק מהאזרחים ועל כן אסור להפלות אותו", מציין הרב אריאל. "הוא אמר את זה כבר לפני שבעים שנה, עוד לפני קום המדינה. מותר להשכיר לנוכרים, מותר להשכיר למחללי שבתות. מה שאתה עושה בתוך הדירה זה עניינך. בשאלה שנשאלתי הבעיה הייתה שהבנות רצו שההסכם על הדירה יהיה עם שתיהן. הן ביקשו שהמשכיר יכיר בזוגיות שלהן, ולכן המשכיר שאל אותי מה לעשות. אמרתי לו שהוא יכול להשכיר לאחת ומה שהיא עושה בדירה זה עניינה. אם הן רוצות שהוא יחתום על חוזה כפול איתן – זו בעיה. החוק הוא חוק ברור, אבל הוא לא יכול לאלץ אותי להכיר במשפחה לא טבעית".
לדברי הרב אריאל, אי אפשר למנוע ממשכירי דירות להעדיף אנשים על רקע תרבותי. "יש לי שכן שאני רוצה אותו יותר מאחרים כי הוא דתי. כמו כן, אם השכונה יהודית אני יכול להעדיף להשכיר ליהודי מסיבות תרבותיות. אני כמשכיר דירה יכול לחשוש שביום כיפור השוכר הערבי יעשה 'פנטזיה' ומהצד השני, בעיד שלו הוא יחשוש שאנחנו נשתה יין לעיניו. יש כאן בעיה אמיתית".
איך אתה רואה את ניסיונות החקיקה בנושא?
"אני משכיר דירה למי שאני מעדיף. אני חייב להשכיר למי שהחוק מחייב? אין דבר כזה בעולם. אני רוצה להעדיף מישהו שקרוב אלי תרבותית או חברתית. מה יש? ברוך השם אף רב לא ישנה את הפסיקות. שום חקיקה שבעולם לא תשנה את פסיקת ההלכה".
לעומת הרב אריאל, שמנסה בכל מאודו להקטין את הלהבות, טוען הרב שמואל אליהו כי מדובר במלחמה תרבותית. "הרבנים צריכים להתאגד ולעמוד כאיש אחד בלב אחד מול ההתקפות. המציאות שבה היום תוקפים רב אחד והוא עומד בודד במערכה היא דבר שאסור שיהיה. גם אם אני מסכים עם הרב אריאל וגם אם אני חולק עליו, צריך לעמוד יחד מכיוון שההתקפה היא לא על הרב אריאל. ההתקפה היא על כל הרבנות".
האם לא צריך להיות הבדל בין נורמות המצופות מרב עובד ציבור לרב שאינו עובד ציבור?
"אתה נכנס פה לשאלה האם הוא צודק או לא צודק. אם אמר נכון או אמר לא נכון. אבל השאלה היא אחרת – האם אנחנו רוצים להיות בצד הנחמד והנעים של המתרס ולרקוד מה יפית, או להבין שיש פה ציד שבו מעלים על המוקד כל אחד שאומר מילה שאינה מתאימה לפוסט-ציונות ולאג'נדה של מדינת כל אזרחיה. אם אנחנו מבינים שזו מערכה מול מערכה, אז במערכה כמו במערכה – פועלים בצורה מערכתית ולא נקודתית. אנחנו הרבנים, כולנו, צריכים לעמוד כאיש אחד אחרי הרב אריאל".
יש התארגנות כזאת של רבנים?
"אני לא יודע, מן הסתם יש. בין אם יש ובין אם אין – צריכה להיות. גם הרבנות הראשית צריכה לגבות את הרב אריאל".
הרב אליהו מסרב להשיב לשאלה מה דעתו בעניין השכרת הדירות לזוג הלסביות. "זאת טעות לעסוק בנושא ספציפית", טען. "זו בכלל לא השאלה. תקפו אותו לא בגלל מה שאמר. אנשים אחרים אמרו דברים פי אלף יותר חמורים ואף אחד לא הגיב לדבריהם כמו שהגיבו על דבריו. בשמאל נשמעו דיבורים משתלחים בלי שום סנטימנטים ובלי שום מחשבה ובלי שום מחסום, ואף אחד לא העלה על דעתו לתקוף אותם. להפך, הם מקבלים פרס ישראל. כששולמית אלוני אמרה על הרמטכ"ל שהוא רצחן – מישהו אמר שלא להעניק לה את פרס ישראל? לא".
פרופ' אביעד הכהן, דיקן המרכז האקדמי 'שערי משפט', שעסק בעבר בסוגיית פסקי דין רבניים מפלים לכאורה, תוקף גם הוא את יוזמת החקיקה של שרת המשפטים. "חקיקה המבקשת להצר את חופש הביטוי של רבנים בנושאים הלכתיים אינה ראויה גם מנקודת מבט חוקתית וגם מנקודת מבט מעשית", הוא אומר. "חופש הביטוי וחופש הדת של אנשי דת מחייב אותם, לא רק מאפשר להם, לומר מה עמדת ההלכה בנושא מסוים. מסיבה זו, אפילו הסעיף החמור שבחוק העונשין המדבר על עבירת הסתה לגזענות החריג דברים הנאמרים בהקשר הלכתי. גם ברמה התועלתנית והמעשית, אין רב ראוי לשמו שישנה את דעתו ההלכתית רק בשל סייג כזה או אחר בחוק".
עם זאת, הכהן מציין כי גם חופש הביטוי וחופש הדת אינם ערכים מוחלטים שבחסותם מותרת כל התבטאות שנאמרת באצטלה דתית. "יש מקרים שבהם החוק מגביל את חופש הדת וחופש הביטוי, אך ראוי שהשימוש במקרים אלה ייעשה במשורה ורק במקרים קיצוניים ביותר. לשם כך אין צורך בחקיקה חדשה ודי בחקיקה הקיימת".
דוגמה לכך ניתן לראות בפסק הדין של בית המשפט העליון בעניינו של הרב עידו אלבה מחברון, שפרסם ספר הלכות הריגת גוי. לאחר שאלבה הועמד לדין פלילי והורשע, הגיע התיק לבית המשפט העליון. השופט צבי טל טען כי יש לזכות אותו משום שכל עוד מדובר בטיעון הלכתי אי אפשר למנוע ממנו לומר את הדברים. חברו להרכב, השופט יעקב טירקל, ציין לזכות אלבה את חופש הביטוי, אולם שניהם היו אז בדעת מיעוט בשל חומרת הדברים.
"שם זה היה מקרה מאוד קיצוני של הלכות הריגת גוי ואילו במקרה הזה, עם כל הכבוד, לא מדובר על הסתה. מישהו שאל אותו שאלה פרטית והוא ענה לו. האם הוא צריך להגיד לו מה שהוא לא חושב?", תמה פרופ' הכהן.
האם יש מקום להבדיל בין רב עובד מדינה לרב שאינו עובד מדינה?
"מבחינת ההלכה, גם רב עובד מדינה חייב להשיב מה עמדת ההלכה. אם שואלים אותו מה עמדת ההלכה הוא לא יכול להתיר הומוסקסואליות או חילול שבת. זאת החובה שלו. מבחינת המגבלות שקיימות עליו, גם כיום יש חוק שמונע מעורבות פוליטית של אנשי ציבור והוא חל על רבנים. לא רק שהוא חל על רבנים, אלא שהוא חל אפילו על רב שמועסק בעשירית משרה. אם יש רב שבתשעים אחוז מן הזמן הוא ראש ישיבה ובעשרה אחוז הוא עובד במועצה הדתית, החוק הזה חל עליו ואסור לו להתבטא התבטאויות פוליטיות. אבל פה לא מדובר בהתבטאויות פוליטיות. אם הרב אריאל נשאל האם מבחינת ההלכה מותר להשכיר דירה לזוג חד-מיני או שהרב אליהו נשאל הלכתית האם מותר להשכיר דירות ללא יהודים – הוא אמר שלפי ההלכה אסור והוא היה חייב להגיד כך. לכן מאוד בעייתי למנוע דבר כזה בחוק".
פרופ' הכהן מעיר עוד כי באופן אבסורדי, דווקא העמדת רב לדין בגין התבטאות הלכתית עלולה להעצים ולהפיץ את הביטוי האסור, ולהשיג את המטרה ההפוכה מזו שאליה מכוונים המבקשים לתקן את החוק. זאת בדומה לאופן שבו הועצמו פרחחי 'תג מחיר' ככל שהרבו לדבר על פעולותיהם.
אולם לא מדובר רק בבעיה טקטית אלא גם בבעיה חוקתית 'אסטרטגית'. "יש פה בעיה מבחינה חוקתית. מי שדוגל בחופש ביטוי ובחופש דת לא יכול להגיד לרב מה לפסוק ומה לא לפסוק. זה לא שהרב אריאל הוציא פסק דין ואמר לכולי עלמא שמעכשיו לא ישכירו דירות
סיפור השכרת הדירות, או יותר נכון אי-השכרתן, לזוג הלסביות, הוא תפוח אדמה לוהט. רבנים שפנינו אליהם סירבו להכניס את ראשם אל הקלחת הרותחת. אחד מהם, פוסק בעל שיעור קומה בציונות הדתית, העיר כי לדעתו מדובר בעיקר בסיפור על חוסר תבונה. "יש פה הרבה חוסר תבונה בכל העניין הזה. חוסר תבונה מצד הרב אריאל. לא כל תשובה צריך לפרסם", השיב בקצרה.
הרב אריאל מודה כי ייתכן בהחלט שלא הבין את האופן שבו יישמעו הדברים מחוץ לבית המדרש. "השפה שלנו, של הרבנים, היא לא אותה השפה של התקשורת. אני יכול לכתוב בירור הלכה וזה תחומי, אבל אני לא יודע לתרגם את השפה שלי לשפה המשפטית או לשפה העיתונאית. לא יודע. אני לא מסוגל".
אז מה היה לנו כאן? מסתבר שבעיקר חוסר הבנה. חוסר הבנה מצד זוג הלסביות שלא הבינו את המשמעות הנפיצה בעיני המשכיר של דרישתן לחתום יחד על החוזה, חוסר הבנה מצד המשכיר ביחס לזכויותיהן של השוכרות, חוסר הבנה מצד גדודי העיתונאים ומצד שרת המשפטים ביחס לפסיקתו של הרב אריאל, וחוסר הבנה של הרב ביחס למשמעות הדברים שכתב בעולם התקשורתי.
לאה גולדברג רמזה כבר בשנת 1948 שדעות קדומות מובילות לקצר בתקשורת ושלא ניתן לגור יחד אם כל אחד רוצה להשליט את התרבות שלו על האחר. נדמה שהדברים רלוונטיים היום יותר מתמיד.
הכתבה מתפרסמת במוסף "צדק" מבית "מקור ראשון"
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
