היחיד בעולם: המנזר שיש לו רב ותעודת כשרות
הרב גבריאל שיינין מתנדב כבר שנים רבות במנזר ”סנט לואיס“, מול חומות העיר העתיקה, המתפקד כהוספיס לחולים סופניים. בין כתליו מתקיים שיתוף פעולה נדיר בין מוסלמים, נוצרים ויהודים
• כנסו לכל הידיעות ב-nrg יהדות
הרב גבריאל שיינין, רב המקום, סיפר כי הוא עובד כמתנדב, ועושה זאת שנים רבות. "המנזר מתפקד כבית חולים. כהוספיס לחולים סופניים, ויש שם הרבה יהודים. לכן הכשרנו את המטבח. אני בא כל יום לכאן, נותן ייעוץ למשפחות בענייני הלכה וגם עוזר לכל מי שמאושפז שם, או יותר נכון לקרובי המשפחה", אמר הרב. מתוך המאושפזים ב"סנט לואיס", 60% הם יהודים, 20% נוצרים ו-20% מוסלמים.
הרב שיינין עובד לפרנסתו בחברה קדישא. הכרותו עם ההוספיס החלה לפני שנים רבות. מיד כשהגיע למקום, סיפר ל-nrg, חש שהוא רוצה לסייע לאנשים המאושפזים במנזר והחליט להתנדב כרב המקום. "אני מנחה אנשים בענייני הלכות, ולא רק זה“, אמר, ”האסון הכי גדול לכל אחד, הוא לאבד אדם יקר, קרוב משפחה – אם זה בן, אח או הורה. ואם זה קורה, אני מסביר לבני המשפחה מה הם צריכים לעשות שזה הלכות קבורה ואבלות. אני מטפל בהם בהלוויה, יושב איתם אחרי הלוויה. מעודד אותם. מגיע לשבעה ויושב עם המשפחות משוחח אותם ונותן להם הרגשה טובה".
הרב שיינין הוסיף: "כך גם אני עושה עם בני המשפחות שיושבים ליד קרוב המשפחה שנמצא בסוף חייו. אם זה בקומה, או בשלבים הסופניים של המחלה, כשהם ללא הכרה. כל אחד שיושב על יד אבא, אמא או בן במצב קשה, צריך עידוד. ואת זה אני עושה. אומר עוד דבר – אני עושה זאת גם למשפחות הנוצריות וגם למוסלמיות שקרוביהם מאושפזים שם. יש שם הרבה משפחות שקרוביהם במצב לא הכי טוב. במצב קריטי, וגם הם צריכים עזרה ועידוד“.
אם המנזר, האחות מוניקה דולמן, סיפרה על הידע שרכשה מהרב בסיוע למשפחות. "אם זו שבת או יום כיפור אני לא יכולה להזעיק אותו. בסוף היום אני שואלת אם טוב עשיתי והוא מאשר", סיפרה. גם הרב מספר כי הוא משוחח איתה רבות על מצב החולים, ועל מה מותר ומה אסור: ”פעם לקחתי אותה לאפיית מצות יד, שתראה. אני רב פתוח, עם כיפה סרוגה, מאסכולה דתית ציונית. אין לי בעיה לעבוד במקום כזה".
בית החולים "סנט לואיס" הוקם בשנת 1881, מחוץ לחומות העיר העתיקה, לאחר שהחליף בית חולים קטן וצנוע ברובע הנוצרי בתוך החומות שהוקם ב- 1852. מנהלת בית החולים, הנזירה מוניקה, סיפרה, כי בבית החולים שבתוך החומות היו שלושה חדרי אשפוז בלבד ולא היה מקום לכל החולים שהיו זקוקים לטיפול רפואי. את בית החולים הקים במשך 15 שנה רוזן צרפתי בשם מרי פול אמדה דה-פיילא, שגם עיטר אותו בציורי קיר נדירים, כולל את הכנסייה שבנה בתוך המבנה. בבית החולים החדש 50 מיטות, שליש מהם לאנשים שזקוקים לטיפול תומך אונקולוגי, שליש לאנשים בקומה, הזקוקים לטיפול סיעודי מורכב ושליש לחולים סיעודיים כשבית החולים מתפקד עבורם כבית אבות.
רבים מצוות בית החולים הינם מתנדבים שמגיעים לתקופות שבין שלושה חדשים לשנתיים. מנהלת בית החולים, האחות מוניקה עצמה, הגיעה לארץ מגרמניה, לפני 15 שנה כמתנדבת לשלושה חדשים. "התאהבתי במקום. פה מצאתי את המנזר שלי. ואמרתי לעצמי שזה מה שאני רוצה לעשות עם החיים שלי", סיפרה.
בבית החולים רופא מומחה בגריאטריה, צוות של 7 רופאים נוספים ו-20 אחיות. בנוסף עובדים במקום 27 מתנדבים מחו"ל שמגיעים מטעם ארגונים נוצריים. המנזר
לאחרונה נחשפו בבית החולים ציורים של הרוזן דה פיילא שהקים אותו, המתארים סצנות מתקופת שלטון הצלבנים. הרזון, לפי אם המנזר, ראה את עצמו כ"אחרון הצלבנים". שימור הציורים ייעשה בסיוע רשות העתיקות, אבל גם לשם כך זקוק בית החולים לתרומות, שאם לא כן, אומרים במנזר, הציורים הנדירים ייאבדו.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
