עם סגולה: האמת מאחורי הכמיהה אל הקמע
ההליכה אל המקובלים, החיפוש אחר קמעות, מסמל את השיבה לימים בהם היהודים חיפשו את התשובות בין חכמי התורה והנביאים
הכל השתנה כשיצאתי לשליחות בארה"ב, שם פתאום הפכתי למיעוט, וגויים הפכו להיות דבר שבשגרה. הרגשתי איך אט אט עולמי הפנימי מתערער, הגויים היו כל כך נחמדים, כבר לא הרגשתי כל כך מיוחד, ובפעם הראשונה בחיי הרהרתי בשאלה, מה הופך אותנו ל"עם סגולה"?
רבות הרהרתי בשאלה זו, ולעתים גם השבתי לעצמי עליה, בתשובות שונות, אך לא כולם התיישבו על לבי.שנותי האחרונות כרב קהילה, גילו בפני אפשרות נוספת להסביר לעצמי את פשר הענין. מצאתי את עצמי עומד מול שאלות לא קונבנציונאליות, שאינם נוגעות כלל להלכה בשולחן ערוך או אפילו לעצה לחיים. אנשים פנו אלי עם בעיות שונות, כשהם מצפים שאתן להם "סגולה" או "מרפא", שאקרא להם ב"זוהר" על משמעות שמם, והאם המזל שלהם למעלה או למטה. עמדתי אובד עצות, אמנם , יכולתי להפנות אותם ל"סגולות" הכתובות בספרים, אך איך אשלח אותם לעשות דברים שאינני בטוח בכלל שיפעלו?
בכל פעם השתוממתי למראה הבטחון המוחלט של אותם אנשים, חלקם הגדול משכילים ובעלי מעמד, מעורכי דין ומנכלי"ם, ואפילו אנשי ציבור, בטוחים באופן מוחלט שהסגולה שאתן להם בודאי תעבוד.
זכרונות מוקדמים מילדותי צפו ועלו, כילד למשפחה שעלתה ממרוקו, גדלתי "בזכות" הרבה "סגולות", חמסות למינהם, עין הרע ועוד כל מיני בישין מרעין היו נוכחים בחיי. אך, לא היה דבר גדול יותר או חזק יותר מ"זכותם של הצדיקים", אני זוכר את אמי מתפללת בדביקות מול הנרות של הצדיקים, את אבי מנשק את המזוזה בכל פעם שהוא יוצא מהבית, ומתפלל דקות ארוכות, וממלמל את שמות הצדיקים.
בישיבה התיכונית, הכל נעלם, הפסקתי לחלוטין להיות קשור לעולם הזה, התרחקתי ממנו פיזית ורגשית ושקעתי לתוך עולם השכל וההגיון. והנה, בשנים האחרונות, יש לי נקודת מבט שונה לחלוטין על התופעות הללו, והיא לדעתי אותו "משקל סגולי" ייחודי של עם ישראל.
עם ישראל אמנם חידש בעולם את המונותיאיזם, אך אמונה בכח עליון לא הייתה נחלתם הבלעדית של ישראל, ולכן לא זו הסגולה המיוחדת. ריה"ל בספר ה"כוזרי", מסביר שחידושו הגדול של עם ישראל לא היה אמונה באל, אלא דווקא האמונה בבני האדם. אמונה ביכולת של האדם להגיע למדריגה אלוקית הקרובה למדרגת המלאכים ואולי אף עולה עליה. אמונה ביכולת של האדם להגיע למדרגה שבה הוא יכול אף "לדבר" עם הקב"ה ולהבין את מסריו.
זה היה החידוש האמיתי של עם ישראל, ועליו גם נסובו המחלוקות הגדולות ביותר, הצדוקים ובעקבותם הקראים והמשכילים, הרפורמים והקונסרבטיבים, כולם כפרו בחידוש הזה, הם לא קבלו את מסורת חז"ל מפני שכפרו באמונה הזו, ובחידוש המיוחד של עם ישראל.
בספר שמואל א' מסופר כיצד שאול ונערו מגיעים לשמואל הנביא כדי לשאול אותו היכן האתונות? ושם הפס' קורא לזה "לדרוש אלקים", "לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה" .וכך גם מפרש הרמב"ן על התורה את דבריו של משה ליתרו "כי יבוא אלי העם לדרוש אלקים": "השיב משה לחותנו צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני, כי יבא אלי העם לדרוש אלהים להתפלל על חוליהם ולהודיעם מה שיאבד להם".
איך היינו מתייחסים למישהו שהיה בא לאחד הרבנים כדי שיעזור לו למצוא את הארנק שאיבד? האם היינו מתייחסים לזה כ"דרישת אלקים"? מן הסתם היינו מזלזלים בו, ומוכיחים אותו על כך שהוא "מוזיל" את ערכה של הרבנות. וכך מתאר הרמב"ם באלו ענינים שאלו את ה"נביאים":
"ובכל עניניהם היו שואלים את הנביאים, ואלו לא היו שואלים את הנביאים בכל עניניהם לא היה הולך שאול לשאול את שמואל על אבידה שאבדה לו בתחלה. ובלי ספק שהדבר כך, לפי שה' העמיד לנו את הנביאים לכל משאלותינו במקום החוזים בכוכבים והמנחשים והמעוננים, נשאל אותם בכל ענינינו הכלליים והפרטיים ויודיעונו תשובות צודקות על פי ה', כמו שמודיעים אותם הסוגים דברים שפעמים מתקיימים ופעמים אינם מתקיימים“.
שפע ה"סגולות", "זכויות הצדיקים", "קמיעות" וכדו', מצד אחד מעורר אצלנו דחיה וחשש מפני נטיה לעבודה זרה, אך האמת היא שזו היא סגולתם האמיתית של ישראל המתעוררת לאיטה, ומחפשת "לדרוש אלקים" בכל עניניה בכלל ובפרט, מתוך אמונה תמימה ופשוטה שבכחם של נושאי התורה לבצע את מה שהיו יכולים לעשות נביאי ישראל.
הבעיה האמיתית היא לא ב"עם הסגולות", אלא בנו ה"רבנים" , שאיננו יכולים לספק את צורכיהם כפי שהיה ראוי להיות, מאחר ואנחנו חדלנו לשאוף לאותה מעלה ייחודית של נבואה.
לא יפלא אם כן, שעם ישראל הולך לאותם מעונניםוכו', כפי שמציין הרמב"ם, שהקב"ה נתן לעם ישראל את נביאיו וחכמיו כתחליף להם, אך אם הם לא מספקים את הסחורה, ממילא הם מחפשים משהו אחר.
החיפוש אחר ה"סגולות", צריך לשמח אותנו, מפני שהוא מסמל את השיבה לאותם הימים בו עם ישראל הרגיש שהתשובות מצויות בידי חכמי התורה והנביאים, ולכן הלכו אליהם בכל פרטיהם ועניניהם, עד שהחיבור בינם לבין הקב"ה היה כלול בכל תחומי החיים כולם.
הגיעה העת, לחזור להגיון העברי השמעי, הקדום, ולשמוע את קול הנבואה: "הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיעה וקול התור נשמע בארצנו".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
