איך אומרים קדיש ברוסית?
אם ההלכה התירה לקבור גוי בבית קברו יהודי ”מפני דרכי שלום“, האם לא ניתן לקבור את סמ"ר דימה מגולני שנפל בעזה כתף אל כתף עם חבריו בהר הרצל?
מאז ומתמיד היו בתי הקברות הצבאיים מקום קדוש. מקום בו חולקת האומה כבוד לאלה שמסרו את נפשם למען הגנת המולדת.
בית העלמין הצבאי בהר הרצל צילום: פלאש 90
כמו בכל דבר שבקדושה, רגישות הנושא הפכה כל שאלה שנשאלה בשישים ושש השנים האחרונות בעניין בתי הקברות הצבאיים לטעונה ורגישה. בעשרים וחמש השנים האחרונות, הלכה והתגברה שאלת קבורתם של חיילי צה"ל שאינם יהודים על-פי ההלכה.
חיילי צה"ל רבים הינם לא יהודים מתוקף ההלכה היהודית אך זכאים לעלות לארץ מתוקף חוק השבות, או בתהליכי גיור, ולכן טבעי ביותר שרבים מחללי צה"ל לא יהיו יהודים במובנה ההלכתי של המילה. ואכן, במציאות של ישראל 2014, רבים מחיילי צה"ל אינם יהודים הלכתית ולצערנו, כפועל יוצא מכך, גם רבים מהנופלים הם כאלה.
בהינתן המשמעויות הסימבוליות של קבורת לוחמים, הקצאת חלקת קבורה לבני דתות אחרות או הוצאת גופותיהם אל מחוץ לגדר של בית העלמין, עשויה להביא ואף הביאה, להשלכות אישיות, משפחתיות ומגזריות שאינן רצויות. התנהלות לא רגישה בעניינו של חייל כזה, שבארץ מוצאו הופלה בשל היותו יהודי ואילו בישראל, גם לאחר נפילתו מקבל יחס של גוי (מבלי להתייחס בשלב זה להכרעה בנושא השתייכותו הדתית האמיתית), עלולה להביא לתחושות של ניכור והיבדלות מצד בני מגזרו של אותו חייל ולהפיכתם של חלק מחללי צה"ל ל"חללים סוג ב'".
שאלת קבורתם של מסופקי יהדות היא רגישה ומורכבת ועל החברה הישראלית למצוא לה פיתרון ראוי ומכובד בהקדם. אולם, במקרה שלנו, הדברים פשוטים הרבה יותר.
במקרים מסוימים, ההלכה מאפשרת לקבור אף גוי "קלאסי" בבית קברות יהודי. האם לא ברור כי אדם שבגולה חטף מכות כי הוא יהודי, עלה ארצה כי הוא יהודי, התגייס לצבא ההגנה לישראל כי הוא יהודי, נפל על משמר מדינת ישראל כי הוא יהודי - יזכה לכבוד הראוי לו וייקבר עם חבריו בבית הקברות הצבאי של מדינת היהודים?
אם ההלכה התירה לקבור את ג'ורג' הגוי בבית הקברות היהודי "מפני דרכי שלום" (מסכת גיטין), האם לא ניתן לקבור את סמ"ר דימה מגולני שנפל בעזה כתף אל כתף עם חבריו בהר הרצל?
אלפיים שנות גולה שבסופן שבעים שנים של קומוניזם ואנטישמיות גרמו לעם היהודי טלטלות רבות ובתוכן גם סוגיית התבוללות. עולם ההלכה מסוגל להתמודד עם סוגיה זו וכבר עשה זאת בהצלחה (כך, הרבנים שלמה גורן, יהודה שביב ישראל וייס ועוד).
בואו ונחלוק את הכבוד הראוי לאלה שבזכותם אנחנו יכולים לשבת בניחותא ולנהל דיונים על גבי הרשת, גם אם יש להם ביוגרפיה קצת שונה משלנו, כי הדרך אל שיבת ציון, עוברת גם בבית הקברות.
הכותבים חברים בצוות "שביל הזהב" להסדרת יחסי עם, דת ומדינה במכון לאסטרטגיה ציונית. המאמר מתפרסם כחלק מבלוג "מחזיקי הדת" של המכון
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
