"חושך מצרים" - מה באמת קרה שם?
התורה לא מספרת על כך, אך חז“ל חושפים: ההתרפקות על מצרים ועל החיים הטובים בה, החלה עוד כשבני ישראל היו משועבדים ומדוכאים שם ביד קשה ובעבודת פרך
הם רק נחלצים בדרך נס מים סוף שנחצה למענם ורואים במפלת רודפיהם המצרים, וכבר הם מלינים על משה ואהרן ומתרפקים על סיר הבשר שעליו ישבו, כדבריהם, במצרים ועל ה"לחם לשובע" שאכלו שם. ומאוחר יותר, במדבר, הם בוכים על המן משמיים שנמאס עליהם: "מי יאכילנו בשר?! זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים". והשיא הוא לאחר שוב המרגלים ששלח משה לארץ ישראל עם הבשורה על הענקים היושבים בה והערים הבצורות : "ניתנה ראש ונשובה מצרימה". בקיצור, "הכל גן עדן" שם במצרים, בניגוד לכל מה שמסופר בספר שמות.
אפשר לומר: זה טבעי. קשיי ההליכה במדבר הלוהט, המחסור במים והאוכל החד גוני משמיים הצטרפו לנוסטלגיה המייפה תמיד את העבר, גם אם היה של שיעבוד קשה ורודנות, ומדחיקה את הצרות ואת הרדיפות. זה טבעו של בן אנוש. כמה אנו מתרפקים על "הימים הטובים" שלא בהכרח היו תמיד כל כך טובים. אבל מסתבר שההתרפקות על מצרים ועל החיים הטובים בה, החלה עוד כשבני ישראל היו משועבדים ומדוכאים שם ביד קשה ובעבודת פרך. התורה אינה מספרת על כך, אבל בשביל זה יש חז"ל. הם חושפים סיפור אחר.
המדרש מספר לנו שבמכת החושך הוכו בידי שמיים גם יהודים, כאלה שלא רצו לצאת ממצרים, שהתרגלו והיה נוח להם בחיי העבדות. כך מתמצת רש"י את דברי חז"ל: "ולמה הביא עליהם (על המצרים) חושך? שהיו בישראל באותו דור רשעים ולא היו רוצים לצאת ומתו בשלושת ימי אפילה, כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאמרו: אף הם לוקים כמונו". מדרש רבה מתאר יהודים אלה כ"פושעים בישראל שהיה להם פטרונים מן המצריים והיה להם שם עושר וכבוד ולא היו רוצים לצאת".
חז"ל עוד מרחיקים לכת וקובעים שהמסרבים לצאת שמתו בשלושת ימי החושך היוו שמונים אחוזים מכלל בני ישראל. כלומר, המונים. לא בדיוק התמונה המצטיירת מהסיפור המקראי ולא כל כך מתיישב עם העובדה, שאחרי המוות ההמוני הזה עדיין יצאו ממצרים "שש מאות אלף רגלי, הגברים מלבד הטף", וגם מלבד הנשים.
אנו מכירים, לצערנו, מההיסטוריה שלנו את התופעה שיהודים לא עזבו ארצות גולה שונות גם כאשר כלתה אליהם הרעה, וסמכו על שכניהם וחבריהם הגויים שלא יניחו לפגוע בהם. וכך זה גם היום בכמה מדינות שהאנטישמיות גואה בהן. ולעיתים מאחרים את הרכבת הנכונה.
פרשן "מדרש רבה" בן תקופתנו, משה אריה מירקין, מחבר את מדרש חז"ל על מות סרבני הגאולה במכת חושך לתולדות עמנו בכל הדורות: "ויש לראות את הדרש הזה כרמז כלפי הרבה תקופות בישראל, שנמצאו רבים בישראל שמפאת תנאיהם המיוחדים ביכרו את הגלות על הגאולה. וכן ראינו בגאולה הגדולה שזכינו לה בימינו, שגם באותן ארצות ששלהבת הגאולה אחזה ביהודיהן כמעט מקצה לקצה... נשארו כמה וכמה יהודים שביכרו להישאר בגלות בבטחם בפטרונים מהגויים שיגנו עליהם ועל כספם וזהבם".
כשאנו מזכירים בתפילותינו שוב ושוב את יציאת מצרים, ובעיקר בחג הפסח, כדאי לזכור ולהזכיר גם את הלקח הזה ממכת החושך.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
