מסע בעקבות הטירוף של הכתרות פורים
רב על חמור, ארון קבורה שנופל מהתקרה וג'ירפה בתוך האולם המרכזי. יצאנו לבדוק את הסיפורים והמיתוסים שמלווים את ”הכתרות פורים“ במגזר הדתי
הארוחה החגיגית מתפוצצת. בתוך דקות נותר החדר ריק והרב סופר נשאר לבדו, פניו חיוורות, זיעה קרה על מצחו. הוא נכנס לחדרו כדי לנוח לאחר שחש ברע. רופא מובהל אל המקום. בתוך יומיים יעמדו כל הנוכחים בחדר, ביניהם גם החקיין, סביב קברו.
מאז עברו לא מעט בקבוקי יין במזווה, ומה שהתחיל כקומדיה–טרגית שינה כיוון והפך ברבות השנים לחגיגות הפורקן הלא רשמיות של עולם הישיבות והאולפנות. משנכנס אדר מתמלאים ספסלי בית הספר בלחשושים. איזו שטות יעשו השמיניסטים הפעם? מי יעז לפלח חומרים מהמעבדה ולפוצץ את השירותים? מי יהיה רב הפורים ואיך הוא יתגלה בפני הקהל הקדוש - האם במסוק? או שמא על חמור? ואולי יינשא על מקור של חסידה?
הרבה שמועות נכרכו באירועי חודש אדר למיניהם, ולכל ישיבה או אולפנה ישנו המחזור ההוא שחצה את כל הקווים ושעד היום לא מפסיקים לדבר עליו. יצאנו בעקבות מעשי הקונדס וגילינו שכשזה מגיע לפורים, אין גבול ליצירתיות.
הרב אמנון בזק, ר"מ בישיבת הר עציון וממובילי לימוד התנ"ך בישראל, הוא גם בוגר ישיבת "נתיב מאיר", וזוכר היטב את אחת ההכתרות שבהן צפה בתקופת לימודיו. "ראש חודש אדר תשמ"ב, בית המדרש בישיבת נתיב מאיר. תפילת שחרית בעיצומה, זמן קריאת התורה. אחד התלמידים פותח את ארון הקודש -והשאר שייך להיסטוריה. לעיני התלמידים מתגלה ארון קודש ריק, ובתוכו רק שלטים -"משנכנס אדר מרבין בשמחה".
איש מבין מאות הנוכחים שהיו שם לא ישכח את האירוע", מתאר הרב בזק. "ברגע הראשון פרצו חלק מהתלמידים בצחוק, אולם מיד אחר כך עלו רבנים ונשאו שיחות מוסר חוצבות להבות על ביזוי ספרי התורה, שנמצאו אחר כבוד באחת הכיתות. תענית הוכרזה, מסיבת הפורים בוטלה והחודש נהפך משמחה ליגון, מיום טוב לאבל. אין ספק שהמחאה על המעשה, שנעשה אמנם בתמימות ילדותית, הייתה במקומה, אך כבר אז תהו רבים אם לא היה כאן ניצול של האירוע על מנת לבטל את מסיבת הפורים, שתמיד נחשבה לאירוע בעל פוטנציאל נפיץ. מנגד, חובבי הקונספירציות טענו שהכול נעשה במכוון, כיוון שאותו מחזור לא באמת הצליח להרים את אירועי הפורים ולכן נקט בצעד שתוצאתו הייתה צפויה למדי. מוסר השכל: לא תמיד בני נוער יודעים ומבינים את הגבולות הראויים, ולפעמים קשה לצפות מראש מה יקרה. שיתוף פעולה מראש בין דמות מתאימה מהצוות החינוכי לבין ועדת פורים הוא הדרך הראויה לעבור בשלום את ההכתרות למיניהן", מסכם הרב בזק.
לא תמיד הביקורת הפורימית מופנית דווקא אל ראשי הישיבות. במקומות רבים אלה דווקא נהנים מ"חסינות" מצד התלמידים שמבקשים להגן על כבודם. סוגיית הכבוד הגיעה לשיא באחת מהישיבות התיכוניות במרכז הארץ, לפני כעשר שנים. בשיאה של ההכתרה נכנס אל הבמה חמור לבן - שעליו ישב תלמיד שחיקה את אחד הרבנים הפופולריים בישיבה. הקריין הכריז על כניסתו של המשיח לקול תשואות הקהל. אדם אחד, שישב בשורה הראשונה, לא מחא כפיים. כלל לא התלהב. היה זה ראש הישיבה, שהבין לחרדתו עד כמה פופולרי אותו רב שמאפיל עליו באהדתו. באותה שנה התקבלה החלטה מיוחדת בהנהלת הישיבה: "המשיח" לא ילמד יותר את כיתות י"ב. בעשר השנים האחרונות מלמד "המשיח" רק את כיתות י‘, כדי שחלילה לא יזכה לאותו כבוד ויקר.
את ציבור המורים והרבנים ניתן לחלק לשניים: אלו שזרמו עם התלמידים באשר לתכני ההכתרות, לעומת מי שהתנגדו להן בכל תוקף - ובדרך כלל שילמו את המחיר על הבמה. ואולם, במוסדות רבים נוהג הסגל החינוכי לאשר מראש את תכני ההכתרות כדי שלא ליצור מבוכה מול קהל ההורים. זה לא תמיד עוזר, מפני שבמקרים רבים התלמידים מחליפים את הטקסטים ברגעים האחרונים, ונענשים מאוחר יותר. אבל יש גם מקומות שבהם ניצלו את ימי פורים לעשייה חינוכית חיובית.
"בהיותי שמיניסט בישיבת בני עקיבא נחלים הייתי שותף לוועד פורים", מספר דני הירשברג, מזכ"ל תנועת הנוער בני עקיבא. "הימים ימי אדר, זמן קצר לאחר מבצע שלום הגליל. חיפשנו משימה חברתית שתהיה מעבר להכתרה, להצגה וכל שאר הדברים החשובים. הועלתה הצעה להזמין לשוק פורים, שהשקענו בו רבות, את כל יתומי המלחמה. בסיוע משרד הביטחון אותרו עשרות יתומים שהוזמנו והגיעו לאירוע מרהיב שהותיר רושם על כל מי שהשתתף בו. בין המוזמנים זכינו במהלך האירוע לביקורו של ראש אכ"א האלוף עמוס ירון. החוויה הייתה מדהימה והצלחנו להוקיר תודה למשפחות הלוחמים שנהרגו במלחמה. אני לא אשכח את היום הזה, ובטוח שגם חבריי לא".
בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, לעומת זאת, ידעו הכתרות מושקעות שלא היו מביישות את הפקת "האח הגדול". אחת ההכתרות הזכורות ביותר, דווקא מהשנים האחרונות, הייתה זו שגרמה לקהל להחסיר קצת יותר מפעימה אחת. "הכריזו על הגעתו של רב פורים", מספר למוצש אביאל עפארי, בוגר הישיבה, "וקבוצת תלמידים נכנסה לאולם כשהיא נושאת ארון קבורה. הארון נקשר לחבל בתקרת האולם, והתלמידים העלו אותו מהרצפה עד לתקרת אולם הספורט. לפתע החבל השתחרר והארון התרסק על הרצפה בקול רעש גדול. כולם צרחו, כולם. גם הסגל, גם התלמידים, גם האורחים. אחרי שתי דקות נכנס רב הפורים משער צדדי".
אבל לא כל ההכתרות בכפר הרא"ה הפכו לאגדה שזכורה לטוב. למזלם של הבוגרים הוותיקים, הסיפור הבא התרחש הרבה אחריהם, במחזור ס"ה של הישיבה. קבוצת תלמידים מצאה לנכון, באווירת החג, להשתכר על קברו של מייסד הישיבה, הרב משה צבי נריה, הטמון בכפר הרא"ה. מתהפך בקברו? לא בדקנו.
מדרשית נעם בפרדס חנה, ללא שום צל של ספק, היא מחזיקת התואר הבכירה ביותר בתולדות ההכתרות. סגירתה לפני שנים מספר הותירה חלל פנוי בקרב הישיבות התיכוניות, שלא הצליחו מאז להגיע אל שיאי ההצגות שהתנהלו בין כותלי המוסד.
ה"הצגה" המרכזית בישיבה התאפיינה בהיערכות ענק של כל תלמידי כיתות י"ב, לרוב על חשבון הלימודים והבגרויות, לטובת גיוס כספים והפקת ה–אירוע של השנה. "כל אירועי פורים היו דבר כביר שחיכינו לו כל השנה", אומר חיים זיסוביץ‘, בוגר המדרשיה ממחזור כ"א וכיום דובר אוניברסיטת בר–אילן. "ההכתרה הזכורה מכולן הייתה שנה אחת לפני המחזור שלי, של מחזור כ‘, שאותה ארגן משה ברנר, לימים נווט קרב", נזכר זיסוביץ‘, שמוכן להישבע כי ברנר "הנחית 'חללית' על גג בניין בית המדרש וממנה יצאו אסטרונאוטים שהפכו למקהלה".
ב–20 השנים האחרונות, בטרם נסגרה המדרשיה והפכה לגרסה מרוככת וחינוכית יותר בכפר סבא, הצגות הפורים שהועלו בה היו משהו שמשלב טירוף ויצירתיות. הנה סיכום השנים האחרונות, טרם סגירת המדרשיה: מסוקים שחגו מעל הקהל ונחתו בקרבת הבמה (המדרשיסטים מספרים כי הפסיקו את המנהג אחרי שהבינו שהמסוקים מעיפים להם את התפאורה, י.א.), "רב פורים" שעושה אומגה בין שני בניינים במתחם המדרשיה, מחזור ל"ט שהביא במיוחד ג‘ירפה אל ההכתרה, רכב ענק ("ביג פוט") שדרס מכוניות משומשות שחנו בקרבת הבמה, ולקינוח - עשרות תרנגולות ששוחררו אל הקהל בשיא האירוע, סתם כדי לסחוט עוד כמה צרחות בהלה. אגב, בשנים האחרונות זו הפכה למסורת קבועה: שריפת כלי רכב שהועלה מבעוד מועד אל גג אחד הבניינים והשלכתו ארצה במהלך האירוע.
"היצירתיות היא החוכמה לעשות ריקוד בלי כוריאוגרפים למיניהם, בימוי של סצנות, פתיחה גאונית וסיום גרנדיוזי. ההצגה היא כמו סרט, והכול קשור בהכול", מתאר יאיר נוס, בוגר מחזור נ"ה במדרשיה. "באמצע ההצגה - פרסומות. רואים בקטע דוקומנטרי, לא מבוים, את הרב בלוך (מנהל הישיבה, י.א.) יושב במשרד ומתקשר לתלמיד להעיף אותו מהמוסד ושיחזור רק עם ההורים. צעקות מטורפות. תוך כדי שיחה הוא מדליק סיגרייה, ועם כל שאכטה שנשאפת הטונים נרגעים ומשורת פתיחה של 'אתה לא פה בלי ההורים' הוא מסיים במילים: 'אז נראה אותך בתפילה מחר?'. הכותרת לפרסומת: סיגריות - זה מרגיע אותי".
לדברי נוס, ההצגות במדרשיה התאפיינו ב"השקעה בדברים אמיתיים ופחות בפרופגנדה ריקוד/איפור/בגדים". הצלחתן של ההצגות, לדבריו, העידה על הגיבוש המפורסם של המדרשיסטים בתוך המחזורים שלהם. "מאחורי כל הצגה עבדו 100 אנשים, ברמה אינטנסיבית ובמשך שבועות ארוכים. בלי זה, שום דבר לא היה מצליח".
מי שניסה לתת פייט למדרשיה היא הישיבה התיכונית בני עקיבא בנתניה. בעשור האחרון זוכרים ותיקי הישיבה את "רב פורים" שהונחת ברחבת הישיבה באמצעות כדור פורח, מסוק ואוטובוס אספנים שנחכר מאחד המוזיאונים ואיכשהו שרד את הנסיעה אל זירת החגיגות. ואם ביצירתיות עסקינן, לא תאמינו מי כתב את ההצגה להכתרת פורים בישיבה התיכונית "יבנה" בחיפה. רמז: הוא אח, ויש לו סטטוסים לא רעים בכלל. ניחשתם נכון - יו"ר "הבית היהודי" ושר הכלכלה נפתלי בנט. "עשינו את ההכתרה על רקע השיר של פינק פלויד (We Don’t Need No Education)", מספר בנט , "חבר'ה רגילים נכנסו למכונה, ראש הישיבה סובב את הידית שלה ואז החבר'ה יצאו דוסים".
"בהכתרה עשינו עריכת וידאו, שאז נחשבה למאוד–מאוד מתוחכמת: עשינו ראיונות עם המורים, החלפנו את השאלות והוצאנו אותם אהבלים", נזכר בנט, "זאת תקופה שרק כשהיא עוברת מבינים שהיא לעולם לא תחזור".
אבל הקטסטרופה הגדולה ביותר בתולדות ההכתרות של הציונות הדתית מגיעה דווקא מהישיבה התיכונית בקריית ארבע. השנה היא 2003, כשעל בימת הישיבה נושא דברים "רב פורים" וזוכה למחיאות כפיים ראויות. הכול עובד כמו שצריך, אפילו הסאונד, עד שמגיעה הודעה רשמית על כך שנהרג חייל בפיגוע ירי בחברון. אחד מאנשי הסגל בישיבה ניגש אל המיקרופון ומבקש להודיע על התקרית, אבל אף אחד לא מאמין לו. היו בקהל מי שחשבו שזה קצת מוגזם, בכל זאת, להתבדח על חשבונו של חייל הרוג? אחרי כעשר דקות די ארוכות התברר לקהל כי לא מדובר בבדיחה אלא בטרגדיה שגבתה את חייו של סמ"ר תומר רון ז"ל.
בגזרה הנשית, ותודה ששאלתם (אחרת היו סוקלים אותנו בקבוצת הפדלחו"שיות), המציאות שונה לחלוטין מזו המאפיינת את הכתרות הגברים. מכונית שרופות ומסוקים - אאוט, איפור מושקע ותלבושות - אין. ההכתרות באולפנות המובילות במגזר הדתי לא מביישות (לרוב) את "הבימה" ו"הקאמרי", במקצועיות גבוהה וללא כל חשש ירידות חדות מדי על מורים ורבנים.
אך לפני מספר חודשים הפיקו בתיכון "פלך" בירושלים סרטון תדמית על המוסד בהפקת התלמידות ובהשתתפותן - חוץ מאשר השמיניסטיות עצמן, שחשבו שמדובר ברעיון חנפני ומשעמם. הן לא השתתפו ונאלצו לצפות בעיניים כלות כיצד הסרטון הוויראלי, זה שהן דחו מכל המדרגות כי הוא "נורא משעמם", זוכה בלמעלה מ–35 אלף צפיות ביוטיוב נכון לרגע כתיבת שורות אלה. באווירת פורים ולקראת ההכתרה הבאה עליהן לטובה, הפיקו השמיניסטיות סרטון תגובה משלהן, באמצעות "הלבשת" דיבוב אחר על הסרטון המקורי. "לומדות כאן רק אשכנזיות", נאמר בסרטון התגובה, "די להיות יצורות בפלך".
"משפט המפתח של ההכתרה באולפנית תל אביב שבה למדתי היה ציטוט של דברי המנהלת - 'התנאים של כלא טורקי ומשטר של מנזר, אבל המחירים של בית מלון חמישה כוכבים'", מספרת סגנית השר ציפי חוטובלי. "בדרך הזו הבענו מרמור קל על הבניין המט לנפול ברחוב לילינבלום 7 בתל אביב שבו עברו עלינו שנות התיכון, חמש דקות מהים - אבל מי זכה בכלל לראות את הים. בתרבות ההישגית שהייתה נהוגה באותם ימים, חודש אדר היה החודש היחיד שבו הרשינו לעצמנו שלא ללמוד".
ויש מקומות שבהם היה צריך לשים את המציאות בצד כדי להצליח לשמוח. לפני תשע שנים, חמישה חודשים לפני שגורשו מבתיהם, השמיניסטים והשמיניסטיות של גוש קטיף היו עסוקים מאוד בשלושה נושאים די שונים: בגרויות, המאבק נגד ההתנתקות וההיערכות להכתרות פורים. כן, למרות שחרב חדה הייתה מונחת על צוואריהם, הצעירים בגוש קטיף החליטו לא לוותר. אולי הייתה זו אופוריה בסגנון "היה לא תהיה", אולי דווקא ההבנה שמדובר בהכתרות האחרונות, ואולי הרצון הטבעי שלהם לחוות את אירועי פורים כמו כולם.
"אני לא יודע אם חשבנו שזו תהיה הפעם האחרונה. למעשה, עד היום אני מסתכל לאחור על אירועים שחווינו בשנה האחרונה בגוש קטיף, כמו פורים ושמחת תורה, ואני לא זוכר אם חגגנו שם בידיעה מוחלטת שזו תהיה החוויה האחרונה שלנו מהמקום
מנגד, הרב ארי כ"ץ, כיום מנכ"ל ישיבת "כרם ביבנה" ובזמן העקירה ראש הישיבה התיכונית בקטיף, מספר על חוויה אחרת. ההכתרה של הישיבה שלו התקיימה באולם אירועים ביישוב גני טל שהוכשר לכבוד האירוע. מאות אנשים חגגו שם, למרות הנסיבות - ואולי אף בגללן. "למרות כל מה שקרה סביבנו, וגם כשכבר היה די ברור שהגירוש הולך להתרחש, החבר‘ה התגברו והפיקו ערב משמח. מי שהיה מגיע לשם לא היה יכול לדעת שכל הנוכחים באולם מודעים לכך שיגורשו מבתיהם בתוך מספר חודשים", הוא אומר.
"רב פורים" האחרון בגוש קטיף נכנס להכתרתו על אופנוע עמוס סטיקרים. שלא במקרה, המשתתפים בהכתרה נאלצו לחלק את זמנם בין המאבק לבין ההיערכות להפקה. "השמיניסטים היו מאוד פעילים במאבק נגד ההתנתקות כחלק מנוער קטיף וכחלק מוועד התושבים, אבל היה להם מאוד חשוב להמשיך לשחק את ההצגה עד הסוף. הם לא היו מוכנים לוותר על החוויה שכל שמיניסט חווה בכל ישיבה תיכונית. הייתי מאוד גאה בהם ואני גאה בהם עד היום. בעזרת השם אני מקווה שנחזור לגוש קטיף להכתרות נוספות".
בתוך כל השמחה עומדת גם שאלה מוסרית–ערכית לא פשוטה. האם מעשי הקונדס שמאפיינים את תלמידי הישיבות ומאופיינים לא פעם בפריקת עול ובחיקוי רבנים, לפעמים עד כדי זלזול בהם, מותרים מבחינה הלכתית?
הרב שלמה אבינר אמנם לא למד בישיבה תיכונית בארץ ולא "זכה" לחגיגות העלבון על חשבונם של רבנים ומורים, אך מבחינתו כלל אין שאלה: "אין היתר משום שמחת פורים לעבור על אף איסור", הוא קובע, וטוען כי אסור לחקות רבנים - גם אם התירו זאת: "הרב צבי יהודה נזף במי שהתחפש וחיקה את הרב הראשי, הרב שלמה גורן".
הרב יובל שרלו, ראש ישיבת אמי"ת "אורות שאול", מוצא לנכון להבחין בין שני סוגים של חיקויים בהכתרות: "אם מדובר בחיקוי מעליב ופוגע, איני מכיר הרבה עבירות חמורות יותר. זהו דבר איום ונורא בעיני שמיים ובעיני בשר ודם. אם מדובר בדבר מה אוהב ומחבק ומדגיש נקודות ברוח טובה - הדבר מותר. אם מדובר בספק אם כך או כך - יש להחמיר באופן חד משמעי ולא לחקות. כאמור, זהו ספק עבירה כה חמורה ולא לוקחים שום סיכון במצבי ספק".
הכתבה מפורסמת במגזין "מוצש" מבית "מקור ראשון"
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
