היי, זה אסף: הכירו את האיש מאחורי הפייסבוק של בנט
אסף פאסי, האיש שמחליט מה יקראו מאות אלפי הגולשים בדף הפייסבוק של נפתלי בנט, נחשף לראשונה ומדבר על השילוב בין ערכים יהודיים לרשת חברתית
זאת ההודעה הזאת שלח אסף פאסי בתחילת חודש מאי 2012 לנפתלי בנט, שבאותם ימים הקים יחד עם איילת שקד והרב אביחי רונצקי תנועה חדשה בשם ‘הישראלים‘. בנט קרא את פנייתו של פאסי, והזמין אותו לסייע בניהול דף הפייסבוק שלו, שמספר חבריו באותו זמן גירד את ה-5,000 מלמטה. פחות משנתיים אחר כך, נפתלי בנט הוא יו“ר ‘הבית היהודי‘ ושר בכיר בממשלת ישראל, ופאסי מנהל דף פייסבוק שצבר עד כה קרוב ל-220 אלף אוהדים. במקביל הוא מנהל חברת ניו־מדיה שאחראית על דפי הפייסבוק של כ-15 גופים מסחריים מוכרים, בהם חברת התכשיטים רויאלטי, הוצאת ‘ידיעות ספרים‘, חברת המזון ‘נטו‘ ועוד.
לא מעט מהצלחתו של בנט בבחירות זוקף פאסי לזכות הנוכחות החזקה שלו ברשת. “מדי שבוע הגענו ל-2 מיליון איש שנכנסו לדף שלו. בכנסים פוליטיים כולם היו מדברים על כך שבנט הוא מלך הפייסבוק. בזכות הכלי הזה הצלחנו לפרוץ את המחסום המטורף שמונע הגעה לציבור הלא־דתי. עד אז, כל פנייה של מועמד דתי אל הציבור הכללי עברה דרך המסננת התקשורתית. התקשורת מחליטה איך להעביר אותך, ולפעמים מספיקה אמירה צינית אחת כדי לקלקל. הרשת החברתית יצרה לראשונה אפשרות לפנייה ישירה להמונים, בלי מסננות. כך הגענו לציבור הכללי, שבסופו של דבר גם בחר בבנט ובמפלגת הבית היהודי. אנשים הרגישו שהוא מדבר אליהם, וראו של‘משיחיים עם הכיפה‘ יש מה להגיד בתחומים רבים ומגוונים“.
מה זה אומר, לנהל את דף הפייסבוק של בנט? הרי נראה שהוא כותב את הדברים בעצמו.
“נפתלי באמת עצמאי מאוד. הסגנון הוא שלו, והוא כותב את רוב הטקסטים בעצמו, אלא אם כתוב אחרת. למעשה, שנינו מורשים לנהל את הדף. מלבד הטקסטים שלו, יש דברים שאני כותב שם בשמי, ובנוסף אני עונה על הפניות. בתקופת הבחירות הייתי עונה לכאלף הודעות פרטיות ביום“.
כדי להבין כיצד בתוך זמן קצר הפך המחנך האנונימי מהישיבה למותג בקרב מביני דבר ברשתות החברתיות, צריך לחזור עוד אחורה, ל-־27 בדצמבר 2002. היה זה יום שישי, ופאסי, אז תלמיד השנה הרביעית בישיבת ההסדר עתניאל, התבלט אם לעשות את השבת בישיבה או בביתו. לבסוף בחר להישאר. כמה שעות מאוחר יותר, בעיצומה של סעודת ערב שבת, חדרו לבניין הישיבה שני מחבלים עטויים באפודי קרב וחמושים ברובים וברימונים. הם נכנסו למטבח ורצחו את ארבעת התלמידים שהיו שם כתורנים. פאסי שמע את קולות הירי בזמן שרקד עם חבריו בחדר האוכל, ובתחילה הוא ברח לכיוון השירותים. כעבור שניות ספורות נזכר שהוא חבר בכיתת הכוננות של הישיבה, חזר לחדר האוכל, לקח נשק וקיבץ אליו את שאר חברי כיתת הכוננות.
המחבלים, כך התברר, התכוונו להמשיך מהמטבח ולירות בתלמידים שבחדר האוכל. הדבר נמנע רק בזכות תושייתו של נעם אפטר הי“ד, שרגע לפני שנורה בגבו למוות, נעל את הדלת המפרידה בין החדרים. המרצחים לא אמרו נואש, וניסו לירות לתוך חדר האוכל דרך חלונות המטבח. כיתת הכוננות השיבה אש והצליחה להבריח אותם אל מחוץ לבניין.
לאחר שהזעיק חובשים לטיפול בפצועים, יצא פאסי החוצה כדי להמשיך בקרב מול המחבלים. כוחות צבא הגיעו בינתיים למקום, ובמרדף שהתנהל היה פאסי השני בכוח. ברגע מסוים, כשהסתובב כדי לרדת לרצפה, חטף בגבו כדור שחורר כמה מאבריו הפנימיים. מאוחר יותר התברר שגם רגלו נפצעה מרסיסי רימון. “כשהגעתי לבית החולים, החזקתי את עצמי בהכרה בכוח“, הוא מספר. “ידעתי שזה הסיכוי היחיד שלי לחיות. הרופאים כנראה לא קלטו שאני בהכרה, ומעל הראש שלי העריכו שהסיכוי שלי לשרוד הוא חמישים אחוז“.
פגשתי אותו בבית החולים סורוקה בבאר־שבע, שלושה ימים לאחר פציעתו. גם אז הגעתי כדי לראיין אותו מטעם ‘מקור ראשון‘, וגם אז, כמו היום, הוא הצטנע והמעיט בדיבור על חלקו בקרב עם המחבלים. מצאתי בחור כאוב מפציעה קשה ומאובדן חברים, אבל נחוש מאוד. כבר ממיטת חוליו היה לו חשוב להגיב לביקורת שהופנתה כלפי רבני עתניאל, שקראו לבחורים צעירים להצטרף לישיבה, למרות המצב הביטחוני. “לישיבה הזאת יש עוד הרבה מה להגיד. יהיה עכשיו יותר ביטחון, יהיו יותר שומרים, יהיה יותר צבא“, אמר אז, והוסיף כי הוא קשור לישיבה הזו בקשר של דם.
היום מתגורר פאסי עם אשתו מתת ושלושת ילדיהם ביישוב עתניאל. מדי כמה חודשים הוא נאלץ לבקר בבית החולים, לקבל טיפול בכליות שנפגעו מירי המחבלים. מעבר לכך,
השהות של פאסי בעתניאל לא הייתה רציפה. בשנים שלאחר הפיגוע הוא עבר כמה תחנות שעיצבו את אישיותו ואת עמדותיו. אחרי שלושים יום בבית החולים ושבועיים בבית, חזר פאסי לישיבה לשנתיים נוספות, ומשם המשיך ללמוד הוראה וללמד. הוא הדריך נערים בישיבת נחלים, חינך בבית ספר בגבעת־שמואל, ושימש כרב במכינה קדם־צבאית במשואות־יצחק. בין לבין הוא גם הקים משפחה.
בשנים שבהן לימד במכינה, התוודע פאסי לצדדים החברתיים של היהדות, ובעקבות זאת החל לנהל את תוכנית ‘בית המדרש החברתי‘ שפתח הרב בני לאו בבית מורשה. הוא התעמק בסוגיות חברתיות שנלמדו במרכז ‘ממזרח שמש‘, וסייע לח“כ הרב חיים אמסלם לקדם את סוגיית הגיור. “באותה תקופה למדתי את המורכבות של עולם התורה מהפן הפחות החיובי שלו“, הוא אומר. במקביל ניהל בהתנדבות פורום של דתיים וחילונים באתר ‘כיפה‘, וסייע בניהול דף הפייסבוק של ‘צו פיוס‘.
אחרי ארבע שנות מגורים במושב צפריה, ליד הוריו של אסף, חיפשו בני הזוג פאסי מקום לקבוע בו את ביתם. אזכרה להרוגי הפיגוע שהתקיימה בעתניאל, העלתה את הרעיון לבחון חזרה ליישוב. בתוך שבוע החליטו בני הזוג לעבור לעתניאל ולרכוש שם בית. אסף החל לחנך בישיבה התיכונית שביישוב, ומתת עבדה כקלינאית תקשורת במכון להתפתחות הילד של המועצה האזורית. במאי 2012, כאמור, הכול השתנה. “ראיתי בפייסבוק את נפתלי בנט, בחור מעניין שהיה אנונימי יחסית בשבילי באותה תקופה“, מספר פאסי. “יצרתי איתו קשר והצעתי את עזרתי. באותה תקופה הוא עדיין התלבט אם להתמודד בפריימריז של מפלגת הבית היהודי. הזמנתי אותו לדבר בישיבת ההסדר בעתניאל, והוא הגיע. אחר כך ישבנו אצלי בבית ושוחחנו ארוכות בנושאים חברתיים. אני זוכר שהתרשמתי בעיקר מהאישיות שלו. מצאתי אצלו ענווה. הוא ישב מולי עם פנקס ורשם, וכך עשה גם אחר כך, בחוגי בית שבהם נכחתי“.
ימים ספורים לאחר שפאסי החל לעבוד בהתנדבות אצל בנט, החליט הלה להתמודד בפריימריז לראשות הבית היהודי. בתחילת נובמבר 2012 הוא כבש את המפלגה ברוב עצום, ופתח בהכנות לבחירות הכלליות. “בתוך האופוריה המטורפת שאחרי הניצחון הגדול בפריימריז, בנט הציע לי שאעבוד אצלו בתקופת הבחירות בתשלום“, מספר פאסי. הוא נטל על עצמו את המשימה, ובמקביל המשיך בעבודתו כמחנך בישיבה התיכונית בעתניאל. בבקרים עמד מול כיתה, ומיד בתום הלימודים היה נוסע מעתניאל למטה המפלגה בפתח־תקווה, משם חזר לביתו רק בשעות הקטנות של הלילה.
בהדרגה הפך לחלק מהחבורה המצומצמת שניהלה את הקמפיין של בנט ושל הבית היהודי. לבד ממנו היו שם גם הדוברת שיר שגיא, היועץ ספי שקד, איש הפרסום אורן אלימלך מפרסום ‘גל אורן‘ והיועץ שלום שלמה, כשעל כולם מנצח מנהל הקמפיין, משה קלוגהפט.
פאסי שלם מאוד עם הקו האסטרטגי של בנט ואנשיו בתקופת הבחירות. “היו כמה החלטות שקיבלנו במהלך הקמפיין שלא היו מובנות מאליהן, כמו למשל ההחלטה שלא לתקוף אחרים, גם כשהיה אפשר לעשות זאת. כשאתה חדש במערכת, לא פעם הנטייה שלך היא להתקיף, אבל אנחנו החלטנו להיות נקיים; לקחנו בחשבון שנפתלי יהיה המנהיג, ושצריכים לחשוב איך לא עושים טעויות. ידענו שהציבור הכללי במדינת ישראל לא אוהב את הלכלוך ואת הגועל־נפש, גם אם זה הופך לאייטם. ככל שעבר הזמן הבנו כמה זה נכון, וכמה הלכלוך הוא דבר בעייתי. נזהרנו גם כשכרו לנו בורות וכשהליכוד התקיף אותנו. בהחלט אפשר לומר את המילה הגסה - הייתה לנו אסטרטגיה ערכית“.
אחד הצמתים המרכזיים של קמפיין בנט נרשם ב-20 בדצמבר 2012, בעקבות הראיון לנסים משעל בערוץ 2. בנט אמר למראיינו שאם יקבל פקודה לגרש יהודי מביתו, לא יהיה מסוגל לבצע זאת. יריביו מיהרו למתוח ביקורת על הדברים, ולהציג אותם כקריאה לסרבנות. “עוד באותו ערב בנט הגיע למטֶה“, מספר פאסי. “ישבנו והחלטנו שהוא יכתוב בפייסבוק הבהרה לדבריו ויודיע שהוא מתנגד לסרבנות. קלוגהפט אמר שצריך לשים את הדברים על השולחן בצורה הכי כנה ואמיתית, להעלות גם את הקטע המדובר מהתוכנית, ולתת לאנשים לשפוט בעצמם“.
התגובה המיידית והעלאת קישור לתוכנית בדף הפייסבוק, התגלו כהחלטה נכונה מבחינה אלקטורלית ותדמיתית. “בדצמבר כבר עמדנו על 100 אלף לייקים, ואחרי הראיון עם משעל הייתה עוד קפיצה משמעותית. אם עד אז בנט היה מוכר לכארבעים אחוזים מהציבור, אחרי הראיון הזה כמעט כל ישראלי הכיר אותו“.
בבחירות לכנסת רשמה מפלגת ‘הבית היהודי‘ הישג מרשים עם 12 מנדטים. ובכל זאת, פאסי היה מתוסכל. “ממש בכיתי באותו ערב, כי ידעתי שרק שבועיים קודם היינו על 16־17 מנדטים. איבוד הקולות ברגע האחרון היה כתוצאה מהקמפיין שהליכוד עשה נגדנו“.
בנט מונה לשר הכלכלה בממשלת נתניהו, ופאסי המשיך לעבוד איתו. “אני עומד בקשר כמה פעמים ביום עם משה קלוגהפט, וכשצריך גם עם בנט. אחת לשבוע או שבועיים אני מביא לו סיכום של כל הפניות אליו בפייסבוק, ובנוסף מחווה את דעתי בהרבה נושאים. יש דברים שאני מצליח לשנות, בעיקר בנקודות שקשורות לעולם הדתי“.
הנוכחות האינטנסיבית של בנט בפייסבוק כוללת לעתים גם הודעות מאוד לא מעונבות. כך למשל בשבוע שעבר, כשמטוסם של הח“כים שיצאו לאושוויץ התעכב ולא המריא בחזרה ארצה, שחרר שר הכלכלה את הסטטוס הבא: “לילה במטוס התקוע בפולין. חשש קל שעמיר בניון איבד את השמיעה מהנחירות שלי“. פאסי אינו סבור שההתבטאויות השובבות של כבוד השר פוגעות בתדמיתו. “הפייסבוק הוא כלי לומר בו דברים פחות רשמיים. בנט רשמי במספיק מקומות אחרים, וברשת הוא מגלה צדדים יותר אנושיים, הוא אח. אנשים מחפשים היום את הדיבור ואת השיח, ולדעתי יש בהתנהלות הזאת משהו מאוד בריא“.
ויש לעומת זאת מקרים שבהם הדף מעדיף שלא להרחיב במילים. כך למשל, מי שביקש להתעדכן לפני ימים אחדים בפרשת ההתנצלות של בנט בפני נתניהו, לא יכול היה לעשות זאת רק באמצעות הפייסבוק של השר. העדות היחידה שם לסערה הפוליטית שכיכבה בכותרות, הייתה סטטוס קצר שפרסם בנט בתום הפרשה: “עברו על כולנו מספר ימים מורכבים. רק רציתי להגיד לכל האנשים הטובים שחיזקו אותי: אני אוהב אתכם, אחיותיי ואחיי!“. פאסי מודה שמעורבותו בניהול משברים דוגמת המקרה האחרון אינה עמוקה. ההחלטה אם להתייחס בפייסבוק להתרחשויות פוליטיות מהסוג הזה, הוא מדגיש, נתונה בידיו של בנט.
“אסף מבין את עומק נפשו של הגולש“, אומר לנו השר בנט עצמו. “הוא שחקן נשמה בשילוב של מקצוען בתחום, שזהו השילוב החשוב להצלחה. אני זוכר שהוא הגיע אלינו מ‘שום מקום‘ - הרי עתניאל זה לכאורה לא מקום שממנו יוצאים מומחי רשת - אבל אחרי שיחת טלפון החלטתי שנלך על זה, והיום אני מאוד שמח על כך“.
משה קלוגהפט מגדיר את פאסי כ“יותר מאשר מומחה בתחום הרשתות“, ומסביר: “הוא הגיע בתקופת הפריימריז כמתנדב, שזה מוכיח מעלה גדולה – אדם שיודע לראות דברים לטווח הארוך, ולשעבד למענו את הטווח הקצר. מעבר לכך, הוא לא מוגבל לתחומו: פעמים רבות אני משתף אותו בהתייעצויות חשובות, אפילו רגישות, מפני שהוא יודע תמיד לתת זווית חשובה ואמיתית. גם בפרויקטים עסקיים הוא יודע להתחבר אל הלקוחות, ולא רואה את עצמו כספק עסקי נטו. לדעתי בהתנהלות נכונה הוא בדרך להיות מומחה עולמי בתחום הרשת“.
במקביל לעבודתו עם בנט פתח פאסי דף חדש בחייו, או יותר נכון כמה דפים חדשים ברשת, כשהקים עם שותפו אבי קראוס את חברת הניו־מדיה ‘פרסונל ויו‘. קראוס (27) הוא בנם של פרופ‘ יצחק קראוס, נשיא מכללת הרצוג, ושרית קראוס, פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת בר־אילן וכלת פרס אמ“ת. בעבר לימד יחד עם פאסי בישיבה התיכונית של עתניאל, ובתקופת הפריימריז סייע לו בניהול הדף של בנט. באותם ימים החלו השניים לדבר על הקמת עסק משותף. כחודש לפני הבחירות לכנסת טס קראוס עם אשתו ושני ילדיו לטיול של ארבעה חודשים בדרום אמריקה, ומיד בשובו הקים עם פאסי את ‘פרסונל ויו‘.
“כבר בתקופת הבחירות התחלנו לקבל פניות מכל מיני חברות“, מספר פאסי. “הלקוח הראשון היה השף שגב משה, שפתח קו של מוצרים כשרים בחברת המזון ‘נטו‘“.
חברת מזון זה לא פוליטיקאי עם אידיאולוגיה ואמירה. מה בעצם אתם עושים בדף פייסבוק של גוף עסקי?
“כשאנחנו מנהלים את המדיה של חברה, אנחנו נכנסים להיות חלק ממנה. לפעמים אנחנו בונים את דף הפייסבוק מחדש, ולפעמים לוקחים את הדף הקיים, מעבירים את הפרופיל לדף ציבורי, קובעים שפה, אסטרטגיה ומיתוג, ובונים יחד עם החברה את המוצר. למעשה, אנחנו הופכים להיות חלק ממה שהחברה עושה.
“את דף הפייסבוק של ‘ידיעות ספרים‘ הפכנו לדף הספרות החזק בארץ. כשלקחנו אותו היו בו רק אלף איש; היום יש שם קרוב ל־20 אלף. בכל שבוע אנחנו מביאים למשל שורה אחת מספר של ההוצאה, עושים מסע בין ספריות, וכך הדף הופך למעניין“.
כדי להסביר את סוד הפופולריות ברשת, ממשיל זאת פאסי לאמצעי הפרסום ה‘מסורתיים‘. “מה שקורה היום, בעיקר באזורים עירוניים, הוא שמפוצצים את תיבת הדואר שלך בפרסומות - שהולכות היישר לפח. כשמדפיסים את הפרסומת בתוך מגזין שמעניין אותך, ההשפעה שלה היא אחרת. זה מה שאנחנו עושים בדפי הפייסבוק, כשאנחנו מנסים לבנות שפה שלמה לנושא. אם לדוגמה מדובר בחברת רויאלטי, אנחנו לוקחים את נושא התכשיטים ומתעסקים בתוכן שלו, ולא רק ב‘בואו תקנו תכשיט‘“.
ספי שקד, מנהל קמפיינים, מזהה את נקודות הדמיון בין הדף של נפתלי בנט לאלה של החברות העסקיות ששכרו את שירותיו של פאסי. “המתנה הגדולה של אסף היא היכולת להרגיש את ההמונים בדף, להפוך אותם ליותר מגויסים ולגרום להם להביא את החברים שלהם. גם בקמפיין של בנט היו המון דברים שנפתחו לקהל. ביקשנו למשל שיציעו סלוגנים, ושישימו על ה‘קיר‘ שלנו תמונות של שלטים שהם תלו על הבית. פייסבוק התגלה ככלי הכי אפקטיבי בקמפיין, ולא רק אצל בנט. בעזרתו אתה יכול להבין מצוין איפה אתה עומד. מנהל הדף הוא כמו נואם שצריך להרגיש את הקהל שלו. זה קיים אצל בנט בצורה חזקה מאוד, וגם אצל אסף, כמי שפועל מאחורי הקלעים“.
בניגוד לדיבורים הנשמעים בשנה האחרונה על נטישת פייסבוק לטובת רשתות חברתיות אחרות, פאסי סבור שהרשת הזו תמשיך להיות דומיננטית בחיינו גם בטווח הארוך. “הדיבורים האלה מגיעים מכיוון התקשורת המסורתית, שרוצה שזה יקרה ומנסה לגרום לזה לקרות. במציאות, פייסבוק כל הזמן גדל. במדינת ישראל יש היום כבר 4.2 מיליון איש שרשומים בו. התקשורת אוהבת מאוד להספיד, אבל רק לאחרונה קיימתי סקר קצר ושאלתי אנשים האם לדעתם בעוד שנה הם עדיין יהיו בפייסבוק, והרוב ענו שהם לא יעזבו. מישהי כתבה לי שכמו שהיא לא תעזוב את תיבת המייל שלה, כך היא גם לא תעזוב את פייסבוק.
“אני מאמין שהכלי של הרשתות החברתיות הוא עדיין חדש, ושהוא ייהפך לחלק מהחיים שלנו. צריכים רק לדעת איך משתמשים בו נכון. מה שכן, ככל שעובר הזמן, גיל המשתמשים בפייסבוק עולה. בניגוד לעבר, הגיל הממוצע של המשתמשים היום הוא 33, ולא 16“.
בשנת הלימודים הקודמת עוד היו פאסי וקראוס אנשי חינוך, ואת העסק שלהם הם ניהלו במקביל לעבודתם בישיבה התיכונית. השנה הם כבר אנשי ניו־מדיה במשרה מלאה. “מעבר מחינוך תלמידים לחינוך המונים“, מגדיר זאת קראוס. “היו לנו לא מעט שיחות על השינוי הזה, מעולם החינוך לעולם המדיה שבו אנחנו כביכול עושים לביתנו. בסופו של דבר, אני רואה את זה כמימוש עצמי לטובת הכלל. בעיניי, המקום שממנו אנחנו באים הוא גם הבידול העסקי שלנו. הכתובת שלנו היא תא דואר בעתניאל, וזו אמירה שאנחנו גאים בה. אנחנו כבר מכירים היטב את עקרונות השיווק, ובכל זאת אנחנו מביאים משהו מהישיבה התיכונית בעתניאל, משפה אחרת לגמרי, ומתברר שאנשים מחפשים את השפה הזאת. גם כשאתה מוכר שעונים, אתה יכול לדבר בשפה שהיא קצת יותר אמיתית ופחות חלקלקה, וזה יעבוד“.
פאסי: “אנחנו לא מגיעים מעולם היח“צ, מעולם התקשורת או מעולם ההיי־טק, אלא מעולם של חינוך - והתפיסה שלנו היא כולה כזו. אין לי בעיה לומר שאנחנו מסננים הרבה פניות שלא מתאימות לנו מסיבות ערכיות. וכשאנחנו עובדים בשביל חברה, לא נמציא סיפורים שאינם אמיתיים כדי למכור, אלא ניקח צדדים חיוביים ונבליט אותם“.
בלוגו של ‘פרסונל ויו‘ בחרו פאסי וקראוס לשלב איור של חיטה, בהשראת סיפור ‘התבואה המשוגעת‘ של רבי נחמן מברסלב, סיפור על מלך שמגלה שהתבואה בארצו עומדת לגרום לשיגעון. הוא ויועצו מחליטים בלית ברירה לאכול מהתבואה, אבל לצייר על מצחם סימן משותף שיזכיר להם כי הם משוגעים. “יצאנו לעולם הגדול עם הרבה מאוד חשש“, מסביר פאסי. “לקחנו את הסיפור הזה שילווה אותנו, כי גם אנחנו הולכים עם סימן במצח - משתדלים להזכיר לעצמנו להישמר מבחינה ערכית ומנסים שזה מה שיוביל אותנו. אנחנו רוצים להמשיך להשתתף במפגשים עם הקודקודים הכי גדולים בעולם הפרסום, אבל גם לא להתבייש במה שאנחנו, ולהצליח לסרב להרבה מאוד כסף כשזה לא כשר, לא מתאים ולא אמיתי“.
כמחנך, פאסי מכיר היטב גם בסכנותיה של הרשת החברתית. לא מזמן הוא העלה פוסט המזהיר משימוש בה לרעה. “קמים אנשים שמחליטים שמשהו מסוים לא נראה להם, ומיד הם מחרימים“, כתב. “הכוח הוא עצום, ולכל אחד יש אותו. כשלכולנו יש רשת תקשורת עצומה ביד וכל שאנו צריכים זה צרור מילים בשביל להשמיד להרוג ולאבד... זה הרסני“.
“כתבתי את זה בעקבות ידיעות על החרמות שהחלו ברשת“, הוא מסביר. “אני לא מחויב לחברת פייסבוק, ולמרות שהכלי הזה מפרנס אותי, אוי ואבוי אם הוא ייהפך לכלי שלילי. אני מצדי אעשה הכול כדי שזה לא יקרה“.
בסוף שיחתנו אנחנו חוזרים לרגעי הפציעה הקשה, לפני 11 שנים. לפאסי אין ספק בהשפעתה הרבה על חייו. “הנגיעה במוות גורמת לך לחיות אחרת. כששכבתי שם על הרצפה אחרי שקיבלתי כדור, החלטתי שאני בוחר בחיים, וההחלטה הזאת באה מתוך ידיעה והבנה עמוקה - שיש לי עוד הרבה מה לתקן, מה לתת ומה לעשות בעולם הזה. זה הרגע שחתך את החיים שלי לשניים, ומאז כל פעולה היא לגמרי מהמקום הזה. הכניסה לתוך העולם החברתי, החינוכי והפוליטי באה מתוך ניסיון לתרום את שלי, יחד עם אנשים מסביב, כדי שיהיה פה טוב יותר. כי בסוף הכול תלוי בנו, ולכל אחד יש אפשרות לשנות לחלוטין את המציאות“.
הכתבה פורסמה השבת במגזין ”דיוקן“ מבית ”מקור ראשון“
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
