הסיפור הגדול על הנורבגית של נתניהו
החברה הנורבגית של נתניהו הבן היא לא העניין שלנו. אבל עתידו של העם היהודי, שקצת פחות מזיז לנתניהו הקטן, דווקא כן. דעה
אני לא יודע אם אתה קורא נרג יהדות, אבל פה מדברים כולם על החברה הנרווגית שלך. ואיך הבן של ביבי יוצא עם בחורה לא יהודיה? האמת, החברה הנורבגית שלך היא לא ענייננו. הקשר שלכם הוא באמת הסיפור הקטן שלך, והוא רק שלך. ומה כבר הסיפור הגדול?
"הסיפור הגדול שמתחיל בתנ"ך, ומאז עד היום הוא הולך ונמשך, עם העם שיצא לגלות וחזר, אלפיים שנה יותר מאוחר, לבית שבין הים לנהר". יענקלה רוטבליט היטיב לבטא את ה"סיפור הגדול", בשיר של החצר האחורית בין הים לנהר. זה לא פשוט להיות חלק מהסיפור הגדול, לא בין הים לנהר, ובעיקר לא בניכר.
הסיפור הקטן, הסיפור הגדול. יאיר נתניהו צילום: רפי דלויה
פעם שרפו את היהודים ברחובה של עיר, היום מחבקים אותם. אבל איך אמר אלי ויזל השבוע באושוויץ: "פעם חשבתי שהאנטישמיות נגמרה, היום ברור לי שהיא כנראה לא תגמר".
אחד האירועים שאבא שלך, בנימין נתניהו, מספר שעיצבו את חייו בתור נער, הייתה תקרית אנטישמית בה היה מעורב בעת שהותה של המשפחה בארה"ב. כן, יש לה גם יתרונות לאנטישמיות הזו, היא עוזרת לנו לפעמים לצאת מהסיפור הקטן, ולהבין את הסיפור הגדול. חבל שצריך אותה כדי להבין זה, אבל ככה אנחנו, קטנים.
אני מכיר לא מעט אנשים שמתגיירים ועושים את דרכם כדי להתחבר לסיפור הגדול ולהצטרף לעם היהודי. רובם מצליחים לשנות את הסיפורים הקטנים של ההורים שלהם, וזה דורש מהם הרבה כוחות, כי אסור לוותר על הסיפור הגדול.
רוטבליט מפליג משם בשיר למחוזות הכיבוש והנכבש, כאילו אין כאן שום דבר חוץ מסכסוך עם הפלסטינים. ואין כלכלה, ואין עלייה, ואין מאות מרכזי פיתוח והתישבות, ועם שחי בבטחון כמו שלא חי מעולם. ובגלל שלא הכל נפתר כאן ועכשיו - "הלך לאיבוד הסיפור הגדול".
אז זהו, שלא. הסיפור הגדול לא הולך לשום מקום. גם אם צריך לתקן דונם פה דונם שם, הוא ממשיך בין הים לנהר. כל עוד כל אחד מאיתנו הוא חלק מהסיפור הגדול. ברגע שהילדים והנכדים שלנו הם כבר לא יהודים, אז באמת הלך הסיפור הגדול.
הכותב מנהל את "עמי", אולפני גיור מבית "אור עציון"
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
