מניין שוויוני ראשון יוקם בפתח תקווה
אפילו בפתח תקווה, בירת הבורגנות הדתית, קם מניין אורתודוקסי שבו נשים חזניות וקוראות בתורה. האם מדובר במהפכה בציונות-הדתית?
מה עושים? איך אפשר להתמודד עם המגמה הזאת? אופי התפילה בבתי הכנסת השתנה כמה פעמים ב-3,000 השנים האחרונות. עכשיו הגיע השעה לשינוי הכרחי נוסף – שילוב נשים בתפילה, במידת האפשר ותוך הקפדה על כל כללי ההלכה. כדי להחזיר את בית הכנסת למקום שבו התפילה היא המוקד, אנחנו חייבים שמקדש המעט שלנו יהיה מסוגל להכיל את כולנו – ולהקצות מקום קטן לנשים בצד, לא לתת להן להשתתף באופן פעיל בתפילה, ולהגלות כל ילדה מגיל 8 ממקום ההתרחשות המרכזי – זה לא להכיל את כולנו. גם בלי להיכנס לקלישאות של "נושאות תפקידים בכירים" ו"נמצאות בצמתים חשובים בקרב מקבלי ההחלטות", כולנו יודעים שהנשים הדתיות הן קליבריות, ולכולנו ברור: זה לא הגיוני. לא הגיוני שהמקום של האישה בתפילה הוא כל כך חסר פרופורציות ביחס למקום שלה מחוץ לבית הכנסת. בעיוות הזה אנחנו מרגישים באופן אינטואיטיבי, ומרגישים בו ילדינו, בנינו ובנותינו, שרואים בבית הכנסת היררכיה שמנוגדת לרוח התקופה, ומנוגדת לערכים שאנחנו מנסים להנחיל להם ושבית הספר מנסה להנחיל להם. איך אפשר לומר לנערה מתבגרת שהיא יכולה להגשים את כל השאיפות שלה כשבשבת היא באה לבית כנסת ומחויבת לשבת בשטח מצומצם בקצה האולם, שבו לא רואים את החזן, לא שומעים את קריאת התורה וכשכל החזנים והקוראים הם גברים בלבד?
"ואני קרבת אלוקים לי טוב", אומר דוד המלך בתהלים. כדי לטהר את האווירה בבית הכנסת, כדי להרגיש קרבת אלוקים, וכדי שהתפילה תהיה עיקר, ולא העלונים, העיתונים והדיבורים, אנחנו צריכים שבית הכנסת ישקף את סולם הערכים שלנו, ובסולם הערכים שלנו יש מקום להשתתפות פעילה של נשים גם בטקסים הדתיים שלנו. זה לא פשוט. זה מצריך אומץ ומצריך מוכנות לשינוי, לא במישור ההלכתי כמובן אלא במישור הקהילתי והתפיסתי של בית הכנסת, וזה מצריך נכונות ל"החלפת דיסקט", משהו שהציונות-הדתית לא מצטיינת בו בדרך כלל אבל נדמה שבתקופה האחרונה היא דווקא בשלה לקראתו יותר. המהפכה הפמיניסטית היא הבשורה הגדולה של המאה ה-21 בעולם כולו, והמאפיינים שלה מחלחלים לכל שדרות החברה, וגם לחברה שלנו. הציונות-הדתית לא יכולה להרשות לעצמה להחמיץ את התהליך הזה, מפני שהמעורבות המזערית עד לא קיימת של נשים בתפילה, כמו במתכונת הנוכחית, לא תעמוד במבחן המציאות לאורך זמן. מה שיקרה הוא אחד מהשניים: או שבית הכנסת יהפוך למקום עוד יותר לא רלוונטי והעלונים ימשיכו לגדול על חשבון הסידורים, או שהזרם הקונסרבטיבי והזרם הרפורמי ימלאו את החלל הזה ויתפסו את המקום הדומיננטי בהוויה הדתית של מדינת ישראל.
כל מי שהשתתף אי פעם במניין משתף אורתודוקסי מספר שהתפילה מרגשת יותר, אמיתית יותר, ולדעתי גם נכונה יותר. הקמת המניין המשתף בפתח תקווה, דווקא משום שהעיר הזאת היא סמל לבורגנות הדתית-שמרנית, היא צעד מבורך, אך כדי שהתהליך הזה יימשך צריכים לקום עוד ועוד מניינים אורתודוקסיים משתפים עד שהדבר יהפוך לנורמה במניינים של הציונות-הדתית.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
