"כריתת עצים היא כפיות טובה ואכזריות"
היום הוא ט"ו בשבט, חג לאילנות, התורה מלמדת על החיוב שלנו כלפי העצים. "אנו לומדים על חשיבותם של העצים ועל חובתנו לחוס על האילנות, על אחת כמה וכמה בעלי הפירות"
האיסור לפגע בעצי מאכל מופיע כבר בתורה במסגרת ההנחיות שלה כיצד לנהוג לקראת מלחמה, בזמן המלחמה ואחריה. בעת היציאה לקרב נקבעו הנחיות איך לנהוג בסיטואציות שונות - מה דינם של מי שבנה בית וטרם חנכו, מי שנטע כרם ועדין לא זכה לאכל ממנו או לשתות ממנו יין, מי שהתארס, איך שומרים על טהרתו המוסרית של המחנה, מה עושים כאשר נמצא חלל בשדה ואין יודעים מי הרגו ועוד.
בין החוקים החשובים האלו נמצאת הוראה מיוחדת כיצד יש לנהוג בעצי פרי שמסביב לעיר אויב בעת הטלת מצור עליה. התורה עונה על השאלה האם מותר לכרות אותם כדי להשתמש בהם לבניית פיגומי המצור. מן הכתובים עולה כי התורה מתירה לכרות רק עצי סרק לצורך זה. הנימוק הלא ברור שהתורה נותנת להנחיה זו היא: "כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור." (דברים כ' 19). על פסוק זה נאמר במדרש ההלכה 'ספרי' כי האילן מעניק חיים לאדם, ורבי ישמעאל ציין כי אנו לומדים מכאן שאלהים חס על הפירות ומכאן על חשיבותם של העצים ועל כך שחייבים לחוס על האילנות, על אחת כמה וכמה אלו הנותנים פירות.
לפי פרשנות אחת לפסוק - לפנינו משפט תמיהה. התורה מציינת בדרך השאלה הרטורית: וכי העצים יכולים להגן על עצמם כחיילים, להסתתר ולהיכנס אל מעבר לחומות הנצורות מפני הצבא הצר עליהם? בגלל שאין להם אפשרות זו, יש לחוס עליהם.
לפי פרשנות אחרת לפנינו משפט הסבר. התורה מזהירה כי אין להתחמק מהאיסור שלה לפגוע בעצי הפרי בעת מצור, גם אם יש לכך הצדקה מלחמתית. מלבד הצורך בעצים כדי לבנות דייק, הרי יכולים הנצורים להתגנב באישון לילה אל עצי הפרי, ללקט את הפירות ולהשביע את רעבונם ואפילו לכרות עצים לצרכיהם. מצב זה עלול לפגוע במצור, ועדיין, התורה מציינת כי אין זה סיבה מספקת ואסור להתעלם מאיסורה.
הרש"ר הירש מציין כי עצי הפרי הם כמו בתי העיר שתכבוש: כפי שתרצה להשתמש במבנים אלו לאחר שתנצח בקרב, כך גם תרצה להשתמש בעצי הפרי הנותנים לך חיים.
ספר החינוך (מצוה תקל) מסביר כי בפסוקנו טמונה ההנחיה הכללית של 'בל תשחית' וכותב: "שורש המצוה ידוע שהוא כדי ללמד נפשינו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה - אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאָבּדו אפילו גרגר של חרדל בעולם ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו.
לפי כל הפרושים האלו נחבאת כאן אמת מוסרית: איבה ומלחמה בין קבוצות אנשים הן נסיבות חולפות, ועצי הפרי קיימים מעבר להן. עצים אלו נבראו בידי ה' למען האדם באשר הוא, ואל להם – ולבני האדם שעתידים ליהנות מפריים – להיות קרבנות לנסיבות הללו. כריתתם היא כפיות טובה ואכזריות, לא פחות ולא יותר. איסור הפגיעה בהם מחנך את האדם לראיית המציאות החזונית, שהיא מעבר לאותן נסיבות אנושיות חולפות, וכן להכרת טובה, לעשיית טוב, לחמלה ולפירגון לזולת.
הכותב הוא מחבר הספר "לדעת תורה" ומרצה בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
