בעזרת האם: האישה שעומדת מאחורי האחים גת
אביבה גת , אמם של האחים אריה וגיל גת, מגלה איך מתמודדים עם 3 בנים שמחליטים לחזור בתשובה באמצע החיים, איזה שיר שביצעו הייתה שומעת שוב ושוב ועם מי מהשופטים הייתה סוגרת חשבון (רמז: לא אייל גולן)
המצלמה קלטה את המשפחה המיוחדת הזו עומדת יחד. האחים החוזרים בתשובה, שזכו לאהבת ההמונים, ואמם החילונית, שהפכה בפשטות הליכותיה לכוכבת האמיתית של תוכנית הפריים טיים.
"מה שראו על המסך זה באמת נכון", אומרת גת השבוע בראיון למוסף "נשים" ולסופשבוע. "המשפחה שלי היא החיים שלי והאור שלי. זה החמצן שלי. שום דבר לא מעניין אותי מעבר לזה. כשהילדים מתקשרים אליי, במילה הראשונה שלהם אני כבר יודעת איזה יום עובר עליהם. אם הם מרגישים טוב, אני מאושרת; אם יש דברים לא טובים, קשה לי מאוד. אנחנו רגישים מאוד זה לזה, אהבה מסורה. זה אמיתי לגמרי".
האמנת שהם יזכו לכזו אהבה בתוכנית?
"כל החוויה הזו, מתחילתה ועד סופה, הייתה מפתיעה. הם לא חשבו או חלמו על היענות כזו של הקהל. עד התוכנית הם היו מנגנים במדרחוב בירושלים לעוברים ושבים, בכל ערב, בקור ובחום, עם צעיף וכפפות אם צריך. זו הייתה ממש תופעה שם, אנשים היו באים ועומדים לאורך כל הערב, כאילו באו להופעה ממש ולא רק לזרוק מטבע לצדקה. אחת המפיקות של 'הכוכב הבא' עברה שם ערב אחד, ראתה והזמינה אותם להגיע לאודישן. הם פנו אל הרב שלהם כדי לקבל אישור. הוא שמע ונתן את ברכתו להמשך הדרך. משם הכל התגלגל".
ובכל זאת הם זכו במקום השני. התאכזבת?
"ברור. אשקר אם אומר שלא. אבל אני מרגישה שקרה לנו נס בכך שהמפיקה הזו עברה במדרחוב. מה שחשוב הוא שהם קיבלו הזדמנות שבשום דרך אחרת אי אפשר להשיג אותה, ולכן זה לא ממש משנה אם הם זכו במקום הראשון או השני. את שלהם הם עשו, ובוודאי תהיה להם עכשיו גם יותר פרנסה בזכות זה".
ממה הם התפרנסו עד עכשיו?
"הם עבדו רק במוזיקה. הופיעו בחתונות של חרדים וניגנו ברחוב. לפעמים אבא ואמא עזרו קצת, כשהיה צריך. בהתחלה במדרחוב הם ניגנו רק שירי קודש, ולאט-לאט החליטו שמכיוון שירושלים היא עיר תיירותית, ויש גם חילונים וחיילים, כדאי להגדיל את הרפרטואר, והם החלו לשיר גם באנגלית.
"שירים יפים של פעם, מהילדות שלהם, וזה מאוד הלך. עכשיו בעקבות התוכנית הזמינו אותם להופיע בחו"ל. בשבילי הם הכוכבים האמיתיים, ולכן זה באמת לא משנה שהם זכו במקום השני. הם נשארו מיושבים וצנועים. כל מי שפוגש אותנו באילת אומר לנו שבשבילו הם הכוכבים, ובשביל אמא ואבא - לשמוע מילים כאלו זה מרגש מאוד".
בסלון של משפחת גת באילת תלויה תמונה עליזה וצוהלת של חבורת ילדים שמחים מבלים בחופש הגדול. "אירחנו השנה באוגוסט עשרה נכדים. כולם ישנו יחד על מזרנים בסלון, עשינו להם 'על האש', לקחנו אותם לים. זה היה הקיץ הכי מאושר שלנו. התמונה הזו של 'קייטנת סבא וסבתא' יפה בעיניי יותר מכל תמונה של שאגאל. כל מי שנכנס לכאן מתלהב", אומרת אביבה גת (70). "שואלים אותי מאיפה יש לי כוח לארח את כולם, אבל בשביל הנכדים יש לי כל הכוח שבעולם. הם נותנים לי את הכוח. יש לי ילדים ונכדים מקסימים".
גת עבדה במשך שנים ארוכות כמזכירה בחברת הבנייה "סולל בונה" באילת, עד לפרישתה לפנסיה. המשפחה חילונית: הבנים אף עבדו זמן מה כמצילים בחוף הים. "בתור ילדים לא היה בהם שום דבר שהצביע על משיכה לדת", היא מספרת. "הם היו מוזיקאים מלידה, אבל דת? ממש לא. הבית שלנו תמיד היה מסורתי. אבי ז"ל היה חזן ראשי בנתניה ובבית שמרנו על כשרות, הפרדה בין בשר לחלב וחגים. הבנים שלי היו עושים קידוש ביום שישי ואז נוסעים לנגן במלונות באילת. את הגנים המוזיקליים הם קיבלו מסבא בילדות שלהם, אבל את הדתיות הם ממש לא קיבלו ממנו ".
ובכל זאת, זה קרה. שלושת הבנים - אריה הבכור, בנימין האמצעי וגיל הצעיר - חזרו בתשובה והצטרפו לחסידות ברסלב. "אריה היה הראשון. הוא היה כבר בן 32, גיל מאוחר יחסית. הוא הכיר חבר שנסע לנגן בגיטרה בניו יורק וחזר ארצה בשל בעיות בריאות. החבר חזר אז למשפחתו בירושלים שחזרה בתשובה, ולקח איתו את אריה לשם. אחרי חודש אריק כבר היה ילד אחר. ככה התחיל התהליך שלו, אבל שני האחרים ממש לא היו בעניין. לאחר שאריה חזר בתשובה הוא הכיר בחורה נחמדה והתחתן איתה בחתונה ברסלבית שמחה עם הפרדה מלאה בין גברים לנשים. לי ולבעלי זו הייתה הפעם הראשונה בחתונה כזו. הייתה אצלנו התרגשות גדולה. מאז נולדו להם ברוך ה' שישה ילדים".
איך הגבתם?
"היו מי שאמרו לי אחרי שהבנים חזרו בתשובה, 'לא נורא, זה יותר טוב מלקחת סמים'. הייתי בשוק. לא הבנתי מה אנשים רוצים. אני חושבת שאסור לקלקל את המשפחה, ליצור הפרדות ולכעוס. צריך לאהוב, לכבד, להכשיר את המטבח וללכת לקראת הילדים, וכך האהבה במשפחה תישאר עד סוף הימים. אני שמרתי כשרות מאז ומתמיד, אבל אחרי שהם חזרו זה לא הספיק להם. היינו צריכים להטביל את הכלים ולעשות הגעלה, ועשינו הכל באהבה", היא אומרת.
חשבת אז שהם יישארו מוזיקאים?
"אריה נולד מתופף. מאז שהוא ידע להזיז את הידיים, תמיד היה דופק על כל דבר אפשרי: ספות, סירים, כל מה שעשה צליל. היינו צריכים עצבים של ברזל כדי לשאת את כל הדפיקות האלו. את הסט הראשון של התופים הוא קיבל, אם אני לא טועה, לבר המצווה. מאז היו לנו תמיד תופים בבית", היא אומרת בחיוך. "ואז, גם אנחנו וגם השכנים היינו צריכים לסבול את הרעש. אבל קבענו שעות לחזרות, קנינו גומיות מיוחדות שיעמעמו את הרעש, הסתדרנו".
את הנגינה בגיטרה מעולם לא למד באופן מקצועי. "את הכל לימד את עצמו, והצטרף לגיל שהוא גיטריסט מבטן ומלידה. גם גילי למד כמעט לבד, אולי פה שיעור, שם שיעור. הייתה בזמנו להקה גדולה באילת שאריק ניהל וגילי היה בה הגיטריסט. הם זכו פעם במקום הראשון בתחרות בסינרמה", היא נזכרת.
"אני רואה ילדים היום, ואומרת לעצמי שלי לא היו קשיים כמו שיש היום. הבנים שלי היו ילדים מקסימים עם המון אהבה ומסירות זה לזה. הייתה כמובן שובבות של ילדים קטנים, אבל הם היו נהדרים. היו ביניהם הפרשים גדולים, כך שכל אחד עזר בטיפול באחר. אצל הנכדים שלי ההפרשים קטנים, שנה פחות או יותר, וזה קצת יותר קשה".
כשאריה כבר שמר מצוות, מספרת אביבה, "גילי המשיך לנגן ונסע בשבתות לכל ההופעות שלו. יום אחד, אחרי שכבר השתחרר מהצבא ואחרי שעבד כדי לחסוך, הוא החליט לנסוע לניו יורק ללמוד מוזיקה. שם הוא הגיע לברוקלין, פגש את החב"דניקים ולאט-לאט גם הוא התחיל להתקרב. ואז בני האמצעי נכנס גם הוא לתמונה, זה מצא חן בעיניו.
"במשפחה המורחבת חששו בהתחלה שבעקבות החזרה בתשובה יהיה נתק, אבל הדודים ובני הדודים כולם אוהבים אותם. חלק מהעניין הוא שהם לא מבקשים כלום, מכבדים את כולם. לכן הם מעוררים כאלה אהבה והערכה. ראו גם בתוכנית שהם לא הפריעו לאף אחד ואף אחד לא מפריע להם. זה מאוד הם".
שלושתם גרים היום רחוק מכם.
"אוי, כן. אנחנו רוצים לעת זקנה לעבור קרוב יותר אליהם וליהנות מהם ומהנכדים. יש לנו אפילו קונים לבית באילת, אבל עוד לא החלטנו לאן לעבור. אנחנו לא רוצים לגור ממש דלת מול דלת מהילדים, אבל רוצים שלא נצטרך לנהוג ארבע שעות בכביש הערבה כדי לראות אותם. שנוכל להתראות בתדירות גבוהה יותר. בהתחלה היינו עושים את הנסיעה הזו אחת לחודש, חודש וחצי. אבל בעלי חלה לאחרונה, והנסיעה נעשתה קשה. בתוכנית הגמר הוא פגש את הבנים לאחר שכמעט ארבעה חודשים הם לא התראו".
איך הנכדים הגיבו לכל המהומה? הם הרי גדלים בבית חרדי.
"הילדים של אריה ידעו כי הם גדולים יותר, וראו קצת במחשב את אבא. גילי גר במאה שערים והילדים שלו קטנים, אז הם יודעים רק שאבא הלך לעבודה. לא יודעים שום דבר על טלוויזיה. הנשים שלהם מפרגנות מאוד. כל שלוש הכלות שלי חוזרות בתשובה. הן כולן יודעות איך חיים גם בעולם הלא דתי, ולכן הן כאלה מיוחדות".
את מזדהה עם האמירה שהם תורמים לאחדות העם?
"אם כל החילונים שאני פוגשת מברכים אותם ואוהבים אותם, אז נראה שכן, שאפשר גם אחרת. אני מסתובבת באילת ושומעת כל כך הרבה חילונים שאומרים לי 'הם עושים קידוש ה', אם רק כל החרדים היו כאלה'. מה משמח יותר מזה? במקום שיהיו כעס ולעג, יש כזה פרגון. זה מהמם בעיניי ומרגש מאוד. הם צנועים, ענווים, מתנהגים כך גם בבית וגם בטלוויזיה. נראה שלכן הם הגיעו לאן שהגיעו".
איזה שיר מהתוכנית הכי אהבת?
"זו שאלה קשה. לפני כל תוכנית הייתי פה בבית בהתרגשות שיא, ממש עד כדי בכי, במתח ועם לחץ דם שהגיע לשמיים. הייתי לחוצה שהמסך יתרומם להם והם יהיו טובים. אחרי כל תוכנית הייתי ברקיע השביעי. בכל שיר ושיר התרגשתי מחדש, התלהבתי מהכל. הבן הגדול שלי חולה על אריק איינשטיין, הוא גדל עליו, וביום שאריק נפטר הוא פרץ בתוכנית בבכי תמרורים. הם הופיעו אז עם שיר של אריק איינשטיין וזה לא היה בגלל מה שקרה, הם כבר עבדו על זה כבר מהבוקר, ויצא שהם שרו שיר שלו. אני חושבת שזה היה השיא מבחינתי. גם כשהם שרו את 'הוא חזר בתשובה' התרגשתי, וגם מהשירים באנגלית. ראיתי ביוטיוב שהביצוע שלהם לסיימון וגרפונקל זכה כבר ליותר מ-700 אלף צפיות. זה מדהים. אין אושר גדול מזה".
כעסת לפעמים על השופטים?
"האמת שכן. בהחלה חשבתי ששופט מסוים מסמן להם אדום בגלל אורך הפאות", היא אומרת בלי לנקוב בשמו של מוקי, השופט שהחליף את אייל גולן באמצע העונה, ובתחילה היה נראה די עוין לאחים. "לאט-לאט ראיתי שזה לא זה. שההערות לפעמים נכונות. הם נהיו חברים, והוא אפילו אמר שיגיע להקלטות שלהם באולפן. את יתר השופטים אני אוהבת. כולם, הם היו מקסימים. אכילת הכובע של ריטה בתוכנית הגמר הייתה מעשה אמיץ מאוד. תמיד אהבתי אותה".
הכתבה פורסמה במגזין 'נשים'של מקור ראשון ובסופשבוע של מעריב.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
