ישנם רבנים שהפכו למגיני אנסים סדרתיים
הרב דרוקמן לא רואה את האונס שהם והן עברו, ובמקום הפך למגן אנסים סדרתי, שהגן על קופולוביץ, על הרב פרדס ועכשיו על מוטי אלון. תומכיו של אלון, כמו הרב דרורי, הרב רונצקי ואחרים, רבנים רבי מעש, גם הם לא רואים, עיוורים
"הם פשוט לא רואים אותי, אני לא קיימת בשבילם... הם האליטה המובחרת ואף אחד לא יבלבל אותם בעובדות..." שוב שיחה כואבת ומיוסרת, היא מתקשרת אלי כל פעם שזה קורה; כל פעם שעוד רב מגונן על רב שפגע מינית. היא, שנפגעה מינית על ידי רב חשוב, שמנסה בכל כוחותיה להתחזק למרות ייסורי הנפש. למרות הפצע הפתוח, היא לא יכולה לשאת את זה, ובכל פעם מחדש שמתפרסמים דברי עידוד לרב החשוד בפגיעה מינית, ויותר מכך לרב המורשע כעבריין מין, היא חשה שוב התמוטטות פנימית וחייבת לדבר. היא מתפרקת מחדש, ואני מנסה בכוחותיי הדלים לעודד לחזק, לשלוח יד תומכת, רק שלא תרים ידיים.
היא גיבורה בעיני. יש לה משפחה לתפארת, למרות מחשכי התהומות של נפשה המיוסרת, המרומה הדרוסה והמנוצלת מינית על ידי אותו רב נערץ ופופולארי, שממשיך להטיף מוסר בכל עת ובכל פינה.
התיאור המזעזע בבראשית של "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה", נראה לי הכי קרוב למצב של נפגעי ונפגעות תקיפה מינית, הדם זועק מנפשם ולא יודע מרגוע. חילול גופם ורמיסת כבודם הם לא פחות מרצח נפשי שנעשה בהם/ן. את הזוועה הזו פוגשות/ים כל אלו שמנסות/ים לסייע ולתמוך בהם/ן.
הוא לא רואה זאת, הרב דרוקמן, שהפך למגן אנסים סדרתי, שהגן על קופולוביץ, על הרב פרדס ועכשיו על מוטי אלון, תומכיו כמו הרב דרורי, הרב רונצקי ואחרים, רבנים רבי מעש, גם הם לא רואים, עיוורים. הם כנראה שכחו מספר עקרונות יסוד של תורתנו הקדושה:
דברים כ"ב, כ"ו: " כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה". אכן ההשוואה הזו לרצח בתורה אינה מקרית, האלימות המינית מסמלת את הרשעה ואת ההשחתה: רשעות סדום, את הזוועה של פילגש בגבעה, את הגורם לחורבן בית דוד ועוד. והם, הרבנים הללו, לא רואים זאת. נפגעות ונפגעים רצוחי נפש, מושמצים כשקרנים, חולי נפש, דחויים ואומללים ביתר שאת. והמתעללים בהם, רק בגלל היותם מקורבים, רק בגלל היותם עמיתים למקצוע ולמעמד, רק בגלל היותם רבנים, זוכים לחיבוק סלחני, כאילו אין כאן פושע וקורבן אלא רק קורבן, והקורבן בעיניהם הוא חברם, ידידם, אין האדם רואה חובה לעצמו, אין הם מסוגלים לראות חובה בחברם, ושימות העולם!! ודמם של הנפגעות והנפגעים ממשיך להישפך בראש חוצות.
רמב"ם הלכות תשובה א', א': כל המצוות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו, חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא: שנאמר "איש או אישה כי יעשו וגו' והתוודו, את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה,ו-ז), זה וידוי דברים...וכן החובל בחברו או המזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו אין מתכפר לו, עד שיתוודה וישוב מלעשות כזה לעולם: שנאמר "מכל חטאות האדם" (במדבר ה,ו).
שם, ב', י"א-י"ב: אבל עבירות שבין אדם לחברו, כגון חובל חברו או המקלל את חברו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם, עד שייתן לחברו מה שהוא חייב לו, וירצהו... אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו; ואפילו לא הקניט את חברו אלא בדברים, צריך לפייסו ולפגוע בו עד שימחול לו.
מוטי אלון לא הודה, לא הביע חרטה, ממשיך לטעון שמדובר בעלילה שקרית, לא ביקש סליחה ולא ריצה את קורבנותיו. על איזו תשובה מדבר הרב צפניה דרורי? לא זו שהוא לימד אותנו עשרות בשנים? האם יש תורת תשובה שונה וייחודים לרבנים ולחבריהם?
בבלי, מסכת מועד קטן י"ז ע" א: ההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה. אמר רב יהודה: היכי ליעביד? לשמתיה - צריכי ליה רבנן, לא לשמתיה - קא מיתחיל שמא דשמיא. אמר ליה לרבה בר בר חנה: מידי שמיע לך בהא: אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב (מלאכי ב') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה' - יבקשו תורה מפיו. ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיו. שמתיה רב יהודה. לסוף איחלש רב יהודה, אתו רבנן לשיולי ביה, ואתא איהו נמי בהדייהו. כד חזייה רב יהודה חייך אמר ליה: לא מסתייך דשמתיה לההוא גברא אלא אחוכי נמי חייך בי? אמר ליה: לאו בדידך מחייכנא אלא דכי אזלינא לההוא עלמא בדיחא דעתאי דאפילו לגברא כוותך לא חניפי ליה. נח נפשיה דרב יהודה, אתא לבי מדרשא אמר להו: שרו לי! אמרו ליה רבנן: גברא דחשיב כרב יהודה ליכא הכא דלישרי לך, אלא זיל לגביה דרבי יהודה נשיאה דלישרי לך, אזל לקמיה, אמר ליה לרבי אמי: פוק עיין בדיניה, אי מיבעי למישרא ליה - שרי ליה. עיין רבי אמי בדיניה, סבר למישרא ליה. עמד רבי שמואל בר נחמני על רגליו ואמר: ומה שפחה של בית רבי לא נהגו חכמים קלות ראש בנידויה שלש שנים - יהודה חבירינו על אחת כמה וכמה! [תרגום מקצור: אוו רב שיצאה עליו שמועה רבה החרים אותו רב יהודה. על סמך דברי רבי יוחנן, מאי דכתיב (מלאכי ב') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה' - יבקשו תורה מפיו. ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיו. כאשר רב יהודה היה על ערש דווי ואותו רב חשוד בא לפני, חייך רב יהודה, לא, לא בגלל ששמח לאידו של אותו רב מוחרם, אלא כיוון שהצליח לא להיכנע ללחצים, ואפילו שאותו רב היה רב גדול ובעל מעמד הוא לא נכנע ולא התחנף אליו. וממשיכיו של רב יהודה המשיכו בהחרמתו על סוף ימיו.
רב יהודה מלמד אותנו כיצד להקפיד עם רב חשוד, שלא הוכחה אשמתו, שאיננו יותר בגדר "מלאך ה', נקי מכל רבב". אם במקרה של חשד בלבד זו הדרך לנהוג בו, קל וחומר במקרה של מוטי אלון. זו הייתה צריכה להיות התגובה לרב כזה שסרח, החרמה ונידוי של עבריין מין מורשע, של רב שניצל מינית את תלמידיו ולא חנופה מרושעת על חשבון קורבנותיו.
"הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב, וְלַטּוֹב רָע: שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר" (ישעיהו ה', כ')
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
