רב מסביר: למה הפעלתי חימום בשבת
התיישבתי בסלון החשוך והרהרתי: שבת היום. הדלקת מקורות חום הינה איסור תורה, אך מצד שני קור אימים - כיצד נוכל לשרוד את השבת ללא חימום? הרמתי את המפסק ב"שינוי", והחום חזר. הרהרתי אם היה הדבר מותר, אך לא הייתה לי שום בעיה להירדם
יום שישי בבוקר הגיע, והסערה היכתה בגוש עציון והסביבה. לפי הדיווחים כל הצירים היו סגוריםלפי הדיווחים כל הצירים היו סגורים, אין יוצא ואין בא. אמרתי לאישתי שכנראה אחרי הכל נצטרך להישאר בבית שמש, וקנינו אוכל מוכן לשבת. הילדים – שרצו מאוד לחוות שבת מושלגת, קצת התאכזבו. אמנם, אכזבתם לא ארכה זמן רב. שעת הצהריים הגיעה, בסביבות אחת, והנה אני מקבל מסרון מאחד מהחבר'ה שאומר לי שפתחו את הצירים. שאלתי את אישתי מה היא רוצה לעשות, והיא (גיבורה אמיתית) החליטה תוך רגע: נוסעים. ארזנו במהירות ויצאנו לדרך.
כשהגענו לאפרת מצאנו בקושי מקום לחנות (כל החניות הרגילות היו מלאות בשלג). בעוד אנחנו פורקים את הציוד לשבת מהרכב קראה אלינו תושבת השכונה ממרפסתה בבניין שליד הישיבה: "אני רואה שאתם עושים פה שבת בישיבה. אם תצטרכו משהו תבואו אלינו לבית, לא משנה מה. תרגישו חופשי, נשמח לעזור". הודינו לה על הצעתה, והמשכנו לפרוק את כל הציוד לשבת – קיוויתי שלא נצטרך לממש את הצעתה.
באותו ערב הסערה התגברה מאוד והיכתה במלוא עוזה בירושלים ובסביבותיה. באפרת, השלג נערם והגיע עד הברכיים. הלכתי לבית המדרש והתפללנו קבלת שבת ותפילת ערבית. לאחר מכן חזרתי לדירה שבה שהתה משפחתי. היה נדמה כי ההליכה חזרה מבית המדרש לאותה דירה – אף שארכה רק כ-2 דקות – ארכה נצח, שכן הרוח העיפה את השלג אל תוך הפרצוף, והקור חדר לעצמות. בקושי רב הגענו אני ומשפחתי לחדר האוכל ושם אכלנו סעודת שבת מהירה יחסית, במטרה לחזור אל החום שבדירה כמה שיותר מהר.
חזרנו לדירה, הלבשנו את הילדים בפיג'מה, והשכבנו אותם במיטותיהם. היו מפזרי חום או רדיאטורים בכל החדרים, ומזגן שפעל בסלון. אישתי ואני נשארנו ערים שעה-שעתיים לאחר מכן ונהנינו ממנוחת שבת קודש. "מזל שיש חשמל", אמרנו זה לזו, "בלי זה לא יודעים מה היינו עושים. הילדים היו קופאים מקור". הלכנו לישון בסביבות אחת-עשרה.
בשלוש בבוקר העירה אותי אישתי. "תוכל בבקשה לבדוק למה נאוה בוכה? נראה לי שהיא לא מכוסה טוב". נכנסתי לחדרה וכיסיתי אותה, ובדרך שמתי לב שכל האורות בבית מכובים, וגם שכל הרדיאטורים ומפזר החום והמזגן כבויים. כשחזרתי למיטה שאלתי את אישתי מה קרה. "הכל נכבה לפני כשעתיים. לא יודעת מה קרה. כנראה משהו קפץ". קמתי מהמיטה והלכתי לבדוק את תיבת החשמל, שכן שיערתי שיכול להיות והבעיה היא של כל השכונה ולא רק שלנו. אמנם, כשפתחתי את התיבה גיליתי שאכן המפסק הראשי שלנו קפץ.
התיישבתי באמצע הסלון החשוך, והרהרתי: שבת היום. הרמת המפסק והדלקת מקורות חום בשבת הינה איסור תורה, אך מצד שני קור אימים בחוץ, ומן הסתם גם מחר יהיה קר, וכיצד נוכל לשרוד את השבת ללא חימום? מצד אחד היה ברור לי שאנחנו יכולים לשרוד את השבת גם בלי הדלקת החימום, על ידי התעטפות בשמיכות או מעבר לבית אחר, אך מצד שני היה נראה לי לא סביר להעביר את כולם בשעת בוקר מוקדמת ובעיצומו של הקור העז לדירה אחרת. כמו כן, אף שחלק מהחום שהיה עדיין נשמר בתוך הדירה, לא רציתי להסתכן שהקור יגבר על החום והילדים יחלו. אמרתי בליבי: חייב להיות פיתרון הלכתי.
אימצתי את מחשבתי (בכל זאת, שלוש בבוקר...). לא זה המקום לפרוט לפרוטות את המהלך ההלכתי שעליו חשבתי, אבל באופן כללי אפשר לספר את העיקרון. נזכרתי שקבעו חכמים ש"הכל חולים אצל צינה", ואם כן דין השוהים בקור כדין חולים שאין בהם סכנה, וככאלו יש מקום להתיר איסורים מסוימים לטובתם. אף ידעתי שעשיית מלאכה בשבת איננה אסורה אלא אם כן עושים אותה בצורתה הרגילה, אך אם המלאכה נעשית בשינוי מהדרך הרגילה אין המעשה חמור כל כך. הדבר האחרון ששיקללתי היה הגדרת עצם פעולת הדלקת החשמל, שייתכן לראות זאת כפעולה שאיננה פעולה ישירה עקב כך שהחשמל מיוצר במקום אחר ולא באותו חדר שבו מרימים את המפסק.
הרמתי את המפסק בשינוי, והחום חזר לדירה. זחלתי חזרה לתוך המיטה, ואישתי – שהרגישה בשינוי – שאלה אותי: "איך חזר החום?". "החזרתי אותו", עניתי, "אל תדאגי, אעדכן אותך בבוקר". הרהרתי קצת אם באמת היה הדבר מותר, אך לא הייתה לי שום בעיה להירדם. הרגשתי שמחובתו של פוסק הלכה להתאמץ להתיר במקום הצורך. חומרות יש בשפע ביום-יום. במצבי חירום צריך גם לדעת להקל.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
