חדש בהוליווד: בדרך לחתונה עוצרים בבית הכנסת
מה קורה כשנוצרי מבית טוב מתאהב ביהודייה (ג'ניפר לאב יואיט)? קומדיה חדשה מציגה את החיים היהודיים-אמריקניים באופן בוטה וקיצוני. בראיון מיוחד מספר כוכב הסרט איוון סרגיי ("ג'ק וג'יל") על התענוג שבגילום יהודי, כולל ברית מילה ("האהבה גורמת לך לעשות דברים משוגעים") ואכילת גפילטע פיש ("ירקתי אותו")
אל דאגה, זה לא קרה במציאות (לפחות ככל שאנחנו יודעים). זו רק סצנת הפתיחה בסרט שעלה לפני כמה שבועות לאקרנים בהוליווד, ולוקח את הסטריאוטיפים היהודיים הכי מוכרים צעד אחד קדימה. "ג'וטופיה", המבוסס על אחד מהמחזות המודרניים המצליחים בכל הזמנים באוף-ברודווי, חושף את החיים היהודיים בצורה הכי מצחיקה ולא אמיתית שיש.
העלילה פשוטה: כריסטיאן אוקונל, בגילומו של איוון סרגיי (כוכב הסדרה "ג'ק וג'יל"), מתאהב באליסון מרקס, שמגלמת ג' ניפר לאב יואיט היפהפייה. הבעיה היא שאוקונל אינו יהודי, ואילו מרקס היא בת למשפחה יהודית, שלא תצא לעולם עם גוי.
כדי לפתור את העניין אוקונל מחליט להמציא את עצמו מחדש ומציג את עצמו כאבי רוזנברג. "אתה לא נראה יהודי", מטיחה בו מרקס באחת הסצנות, ואוקונל יוצא למשימת חייו: להצליח להעמיד פנים שהוא יהודי ולזכות באהובתו. מי שמסייע לו בעניין הוא חברו הטוב, החנון היהודי אדם ליפשיץ, ילד בר המצווה שסיפרנו לכם עליו, שסוחב את הטראומה ההיא לכל החיים. את ליפשיץ מגלם ג'ואל דיוויד מור, שלמרות חזותו ושמו היהודיים איננו יהודי, ומוכר בעיקר בזכות תפקידיו בסרטים "דודג'בול" ו"אוואטר". בד בבד מתרחשים בסרט אירועים משניים כמו אירוסיו של ליפשיץ ליהודייה הפולנית חנה דניאלס, בגילומה של ג'יימי לין סיגלר (שחקנית יהודייה ששיחקה בעבר את בתו של טוני סופרנו, והשתתפה כשחקנית אורחת בסדרה "הפמליה"). כל זאת כשסממנים יהודיים - ובהם ספרי תורה מאוירים, מגני דוד, חנוכיות וכתובות בסגנון "אנחנו אוהבים את גולדה" - ממלאים את המסך.
אף על פי שזהו סרט אינדי דל תקציב, סגל השחקנים כולל כוכבים כמו אשתו של טום הנקס ריטה ווילסון, רייצ'ל ג' י פוקס וניקולט שרידן מ"עקרות בית נואשות", הקומיקאי היהודי ג'ון לוביץ ("סטרדיי נייט לייב"), כוכבת "הפרקליטים" היהודייה קמרין מנהיים, הקומיקאי היהודי טום ארנולד (בעלה של רוזאן), ופיליפ רוזנטל, היוצר והכותב של "כולם אוהבים את ריימונד", שמשחק את הרב.
כמה שבועות אחרי שהסרט יצא לאקרנים בארה"ב התפנה הבמאי והמפיק היהודי בריאן פוגל לספר על המעבר מבימות התאטרון של אוף-ברודווי להפקת סרטו הראשון. "הרבה שנים רציתי להפוך את ג'וטופיה לסרט", הוא מודה. "רציתי לנסות להתאים למסך את הסצנות הקומיות שעבדו מעולה בתיאטרון, ואני מקווה שהצלחתי".
כיהודי-אמריקני שגדל במשפחה דתית, ניכר שפוגל, תושב לוס אנג'לס, ניסה להכניס את חוויותיו האישיות לתוך התסריט. "אין ספק, הקומדיה הזו מבוססת על החיים שלי", הוא אומר נחרצות, "אבל למרות שהקומדיה היא הכי יהודית-אמריקנית שיש, לדעתי גם קהלים אחרים מצליחים להבין אותה. אפילו הישראלים הרבים שראו את ההצגה תמיד אמרו לי שהם נקרעו מצחוק".
פוגל גדל בדנוור. "היו שם מאה יהודים אז, כולם הכירו את כולם. באתי ממשפחה אורתודוקסית מודרנית, הלכתי לבית הספר היהודי ?הרצל דיי סקול' ואפילו חגגתי שתי בר מצוות", הוא מתאר וצוחק. "הראשונה בקולורדו והשניה בכותל, סבא שלי רצה את זה מאוד". אפרופו בר מצוות, פוגל מבקש להעביר מסר בנושא: "אני לא חושב שבשנת 2013 צריך עדיין להגיד שבגיל 13 אתה הופך לגבר, לא לכולם זה מתאים. כשלמדתי לקראת בר המצווה שלי, המורה שלי לא היה בטוח שבכלל אצליח לקרוא בתורה. אבל בסוף הייתי מעולה. עד היום אני זוכר את הרגע ההוא, היה לי קול נוראי".
פוגל מרבה לצחוק ולא לוקח את עצמו ברצינות. לדבריו, התקציב לג'וטופיה עמד על 2.5 מיליון דולר. "זה כלום במושגים של הוליווד", הוא מסביר. "השחקנים היו יכולים להרוויח הרבה יותר, אבל הם באמת הגיעו מאהבה. צילמנו בלוס אנג'לס כדי שיהיה לכולם קל יותר, לא ביקשנו מהם לנסוע לסיביר".
איך הצלחת ללהק את כל השחקנים המוכרים? משימה לא פשוטה לבמאי לא מוכר.
"אני מסכים איתך, אני צובט את עצמי בכל יום מחדש כדי לראות אם זה באמת קרה. הרי לא היה לנו תקציב גדול, ולכן מי שהגיעו הם רק אנשים שאהבו ממש את התסריט וחשבו שיהיה כיף. כולם רצו לעבוד זה עם זה. אף אחד לא רצה לפספס, גם הרבה מהשחקנים קשורים איכשהו. ריטה וילסון וג'ון לוביץ מכירים שנים רבות, ג'ניפר לאב יואיט ושחקנית אחרת עבדו יחד בעבר".
בניגוד למחזה, שבו רוב השחקנים הם יהודים, בסרט רובם אינם יהודים. "לא היה הלם תרבות לשחקנים הלא יהודים: אם אתה גר בלוס אנג'לס אתה מכיר יהודים. אבל לפעמים הם היו שואלים 'זה באמת ככה אצלכם?' ואילו אנחנו הסתכלנו זה על זה ונאלצנו להודות. כן. כאלה אנחנו היהודים".
ג'ניפר לאב יואיט לא יהודייה, ועדיין היא מצליחה לשחק את הדמות.
"נכון, וגם ג'ואל דייויד מור לא יהודי. זה לא מדהים כמה יהודי הוא נראה? הוא הגוי הכי יהודי שאני מכיר".
גם הביקורות לסרט, לטענתו של פוגל, נגועות בשיקולים יהודיים. "המבקרים מפחדים לכתוב שהם אוהבים את הסרט כי כל התסריט הוא סטריאוטיפ יהודי אחד גדול". פוגל יודע על מה הוא מדבר. באחד מימי הצילומים לסרט הצליח מור לנצל את החזות היהודית שלו ולעבוד על הבמאי שהוא יהודי, עובדה שהתבררה כמופרכת רק לאחר שנבחר לתפקיד. "הוא היה נשוי לישראלית במשך תקופה ארוכה, ולכן הוא מבין את העולם הזה היטב".
איך ג'יימי לין סיגלר?
"היא מצחיקה לאללה. אלוהים ישמור. מסכן הגבר שיצטרך להתחתן עם אישה כמו הדמות שהיא משחקת בסרט. היא יותר כלה מהגיהנום", צוחק פוגל, "מאשר יהודייה אולטימטיבית".
סיגלר היא אחת הדמויות המצחיקות בסרט. היא מנהלת את ארוסה ומחליטה מה יאכל, מה ילבש ועם מי ייפגש, וקובעת אינסוף חזרות לטקס החתונה, מה שבסופו של דבר גורם למור לחטוף התקף חרדה ולהתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי. "היא עובדת בתור גינקולוגית, גם הוריה גינקולוגים, ולמרות זאת היא באובססיה על איבר המין שלה", מפרט פוגל. "היא משגעת את הארוס שלה ודורשת ממנו לעשות איתה ילד כמה פעמים ביום. הכי כיף לקחת דמות לקיצוניות. אי אפשר לא לאהוב אותה", טוען פוגל.
אחת ההברקות של פוגל היא "מועדון הבולבולים" שמלווה את הסרט. שנים אחרי שליפשיץ מתפשט ובורח מבית הכנסת עירום, הוא חוזר למקום ומגלה שהתקף החרדה המדובר הפך למנהג בקרב נערי בר המצווה, תופעה שהרב מציג כ"מגפה". החנון היהודי מבין שהפך לגיבור בעל כורחו ואילו רב בית הכנסת מנסה להיאבק בתופעה, ללא הצלחה.
איך הגית את מועדון הבולבולים?
"חשבתי לעצמי: מה הדבר הכי גרוע שאפשר שיקרה בבר מצווה? אמרנו, בואו נלך לקיצוניות: הילד מוריד את מכנסיו בפאניקה ורץ סביב הבימה וצועק 'אני עוד לא מוכן להיות גבר'. השתעשעתי במחשבה: "מה אם זה יהיה מנהג של כל ילד בבית הכנסת, שזה יהיה הקטע של בית הכנסת?'".
ההורים שלך הם זוג דתי שגר בקולורדו. מה הם חושבים על הסרט? זה לא מבייש אותם?
"הם מתים על זה. הם תומכים בי כל הזמן ואפילו הביאו קבוצה גדולה לראות את הסרט בדנוור. יש לי מזל שיש לי הורים כאלה מגניבים וזורמים. הבעיה היא שהם מפחדים פחד מוות מהחברים שלהם, כי ביססתי חלק מהדמויות עליהם ואפילו השתמשתי בשמות של חלק מהם, אז הם בלחץ שהחברים יגלו את זה. הם התקשרו אליי אחרי הסרט ואמרו 'ברוס השכן רוצה לדעת למה השתמשת בשם שלו'".
יש סיכוי שהסרט יגיע לישראל?
"בוודאי. המפיץ שלנו נמצא במגעים עם חברות בישראל, והוא אמור להגיע בחודשים הקרובים".
איך לדעתך יראו מבחוץ את היהודי האמריקני בעקבות הסרט?
"בכל פעם שישראלים ראו את המחזה הם מתו עליו, כי היהודים בארה"ב הם מאוד אשכנזים, שונים מהגבר הישראלי. רוב היהודים הישראלים שאני מכיר הם יותר 'באד-אס', גברים קשוחים, לא נוירוטים כמו האמריקנים. הם צריכים להלחם בצבא. גברים ישראלים הם חד-משמעית גבריים יותר, באמריקה הם יותר 'מאמאז בויז'. לדעתי אחרי שהם יראו את הסרט, ישראלים יגידו 'וואו, אני גאה להיות ישראלי, מה לעזאזל קורה ליהודים ברחבי העולם?'"
בסוף הסרט גוי מתחתן עם יהודייה ויהודי מתחתן עם גויה. האם אתה מעודד נישואי תערובת או התבוללות?
"אין פה הצהרה. אין פה מסר עמוק או סמוי שאני מנסה להעביר. אני גם לא חושב שיש משמעות עמוקה לג'וטופיה. זו נטו קומדיה - איך אני מצליח לגרום לאנשים לצחוק ".
מתברר כי השחקן הלא יהודי ג'ואל דיוויד מור, שמגלם את אדם ליפשיץ, דווקא לא רחוק כל כך מהיהדות. "תמיד התעניינתי בתרבות ובדת היהודית", הוא מגלה "וישראל הוא ללא ספק המקום היפה והחשוב ביותר שביקרתי בו. הקומדיה הזאת מציגה את כל הסטריאוטיפים המצחיקים ואת הדמויות האקסצנטריות של יהודים וההתנהגות התרבותית הייחודית שלכם מדובר בתסריט שלא לוקח סיכונים ויורד יחד גם על היהודים וגם על הגויים".
אתה נראה יהודי, לפחות לפי הסטיגמות המוכרות. אומרים לך את זה הרבה?
"הרבה פעמים אומרים לי את זה, ואפילו יותר מאז שהסרט יצא. אני וחברי הטוב ג'ייסון ביגס, שנינו הגויים הכי יהודיים שיש בהוליווד".
מה הסצנה האהובה עליך בסרט?
"סביר להניח שהסצנה של ג'יימי לין סיגלר ושלי במיטה. השיחה על חוסר הרצון שלי לעשות סקס כי אני 'עייף מלנסות לעשות תינוק כמה פעמים ביום' - קורעת".
סצנה נועזת אחרת היא "מועדון הבולבולים" שהדמות שלך המציאה. מה דעתך על זה?
"אני נהנה בעיקר מכך שפיל רוזנטל (הרב, צ"ק) המדהים צריך להגיד 'מועדון הבולבולים' הרבה פעמים במהלך הסרט".
השמועות אומרות ששיקרת למפיקים שאתה יהודי כדי להתקבל לסרט. תגובתך?
"בחיים לא. פשוט לא סיפרתי להם שאני לא יהודי".
כמי שהיה נשוי ליהודייה-ישראלית שנולדה וגדלה בלוד ("נשארנו חברים טובים ועדיין יש לי זיכרונות טובים מהטיולים המדהימים שעשינו יחד בישראל") מור ביקר הרבה בארץ. "הביקור שלי בישראל הוא הטיול הכי טוב שאי פעם עשיתי. הייתי בכל הארץ, מתל אביב ועד לצפת, עם המון עצירות בדרך. אחד המקומות שאהבתי הוא העלייה למצדה. איזו היסטוריה מיוחדת יש למקום הזה. הייתי גם בירושלים וזה היה מיוחד, אשמח לחזור לשם".
מתברר שמור תומך נלהב של ישראל, ובאחד מביקוריו ביקר במקלטים בשדרות. "חברים סיפרו לי על חייהם בעיר הפגועה הזאת. אני תומך גדול של ישראל והאומה היהודית, ועשיתי הרבה עבודה למען ארגונים שתומכים בישראל", הוא מספר בהתלהבות.
אז ג'וטופיה - טוב או רע ליהודים?
"מי לא נהנה מבדיחה על הבדלי תרבויות מדי פעם?"
את גיבור הסרט כריסטיאן, הגוי שמתאהב בנערה היהודייה ומתודרך בידי חבר ילדותו בנבכי העולם היהודי המורכב, מגלם איוון סרגיי. מעניין ששמו הנוצרי המובהק לא מעורר את חשדן של הדמויות. סרגיי היה מודע לתקציב הדל של הסרט, אולם זה לא מנע ממנו להשתתף. "כשעושים סרט אינדי יודעים מראש שלא תרוויח הרבה כסף, אבל הכי חשוב לאהוב את האנשים שתעבוד איתם או לפחות להאמין בהם", הוא מסביר.
מה הסצנה האהובה עליך?
"יש לי כך כך הרבה סצנות אהובות. באחת מהן אני הולך לעשות ברית מילה. זה היה מצחיק. אני גם אוהב את התגובות של הדמות שמשחקת ג' ניפר לאב יואיט למה שקורה בסצנת המסעדה, כשאני משנה את כל ההזמנות ממה שכתוב בתפריט, יורק את מה שאכלתי ושולח את זה בחזרה למטבח. היא יפהפייה ומוכשרת כאחד".
סרגיי מדבר על הסצינה שבה דמותו מנסה להרשים את יואיט באמצעות ניסיון להציג את עצמו כרופא יהודי שמתווכח עם המלצרים במסעדה, דבר שחברו הטוב המליץ לו לעשות בדייט כדי להיראות כיהודי. כחלק מההצגה ביקש אוקונל לשנות את כל אחת מהמנות שביקש, ואף החזיר אותן למטבח. "אני גם ממש נהנה לשחק בכל סצנה שג'ון לוביץ משחק בה. הוא כל הזמן אלתר בתסריט, הוא פשוט גאון".
יש סיכוי שבעקבות הסרט תתחתן עם בחורה יהודייה מבית טוב?
"בהחלט. בלי קשר, הייתי מתחתן עם כל אישה מכל דת או תרבות. אם אוהב אותה ומשהו יהיה חשוב לה, אז הוא גם יהיה חשוב לי".
איך היה לשחק גוי בסט מלא יהודים?
"כמו לשחק בכל סט אחר. אף פעם לא חשבתי מי יהודי בסט ומי לא יהודי. אפילו לא ידעתי רוב הזמן מי יהודי ומי לא. זה פשוט לא משהו שאני מתמקד בו או חושב עליו. התמקדתי בדמות שהשחקנים שיחקו, ואיך זה מתקשר לסיפור ולדמות שלי. בשבילי עדיף לפעמים לא לדעת דברים על השחקן או השחקנים שמשחקים מולי. זה עוזר לי יותר".
איך הייתה ההרגשה על הסט? משפחה אחת גדולה?
"ממש. אני מוצא שהסטים הטובים ביותר הם דווקא אלה שיוצרים הרגשה של משפחה. בעיניי זה גם בא לידי ביטוי במוצר הסופי. זה גורם לכולם להרגיש משוחררים יותר ובעלי ביטחון. לכן הדמויות יכולות ממש להתעורר לחיים".
מה הכי הפתיע אותך ביהדות?
"שתי מילים: גפילטע פיש. אני אוהב כל מיני סוגים של מאכלים יהודיים, חוץ מדג מבושל. אני מת על סושי. שונא דג מבושל. אבל אני די משתדל להימנע מגפילטע פיש וגם סלמון, שנאלצתי לאכול במהלך הסרט, אבל גם נתנו לי לירוק אותו כחלק מהעלילה. אני אוהב את שאר המאכלים היהודיים".
מה דעתך על הסרט?
"אני חושב שהסרט נפלא. נקודה. הוא שטותי, הוא לוקח את הסטריאוטיפים לקיצוניות, ואפילו מושך אותם עוד יותר רחוק. אבל הכל נעשה מאהבה. במרכז של הסרט יש סיפור אהבה. האהבה אחד לאחר, האהבה למשפחה, האהבה למורשת, האהבה לדת. האהבה גורמת לך לעשות דברים משוגעים".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
