קבלו הצצה לגניזה היהודית של סדאם חוסיין
הכוחות האמריקניים מצאו במרתפי המשטרה החשאית העיראקית אלפי מסמכים שנלקחו מהקהילה היהודית המקומית, החל מספרי תורה ועד למחברות בית ספר משנות ה-60. חלק קטן מוצג כעת בוושינגטון
המסמכים והספרים, שנאספו כנראה כחלק מעבודתו של המודיעין העיראקי בקשר לישראל, נפגעו קשות מן ההצפה והעלו עובש כשהוצאו אל מחוץ למחסנים בתנאי החום והלחות של בגדד – ונדרשה עבודה מאומצת כדי להציל מתוכם את מה שניתן. בין השאר יש באוסף גם חלקים מספרי תורה, ספרי קודש מודפסים רבים (חלק נכבד מהם מדפוסי ליוורנו) – תלמוד, סידורים, חומשים ועוד – מסמכים של הקהילה, חוזים, מחברות בית ספר ומכתבים. מעניין לציין אסופה של מכתבים שנשלחו לר' יעקב, בנו של ר' יוסף חיים (הידוע כ"הבן איש חי"), בראשית המאה העשרים – בין השאר מועד העדה הספרדית בירושלים, ממשרדו של ששון בבומביי ומהגברת רבקה בליליוס, מכלכותה שבהודו (שכתבה בעברית) – אוסף המעיד על מרחב הפעולה של יהדות בגדד באותם הימים. השפות, כמובן, משלימות את התמונה: האוסף מורכב מחומרים באנגלית ובערבית, בצרפתית ובעברית. יהדות בגדד של ראשית המאה ה-19 היתה קהילה מפוארת שהיוותה כרבע מתושבי העיר, ועמוד השדרה של האליטה העסקית שלה. גם בחיי התרבות, כמו בפקידות, בממשלה ובפרלמנט היה ייצוג נכבד ליהודים.
ככל הנראה, לא מתחבאות כאן תגליות בעלות ערך אקדמי של ממש: רוב הספרים והמסמכים הם מן המאה העשרים או ה-19, ומעורבים בהם גם חומרים שהגיעו מישראל כחלק מעבודת המודיעין העיראקי. העדר השיטתיות של האוסף מלמד שכנראה מדובר באיסוף גס של חומרים 'יהודיים' ו'ציוניים' באשר הם, שאולי המתינו למי שיחקור אותם. מעיון באתר של הארכיון הלאומי האמריקני ניכרת ההשקעה הרבה בעבודת השיקום, אך לעתים גם חוסר הבנה באשר למהותו של החומר (דרשות לפרשת השבוע מוצגות כקטעי חומש, וכן הלאה).
הסיכום המקורי על פיו הועברו החפצים לשחזור בארה"ב היה כי הם רכושה של ממשלת עיראק וישובו אליה – וכך אכן מתכוונים לעשות לאחר השלמת הדיגיטציה והצגת התערוכה. אך העובדה הזו מעוררת כעת תרעומת בקרב כמה חברי קונגרס ובקרב פעילים יהודיים בארה"ב, הטוענים שאין הגיון בכך שממשלת עיראק, בה נמחקה כמעט לחלוטין הקהילה היהודית, תירש את עברה של יהדות בגדד, שצאצאיה מצויים כיום ברובם בישראל. דבריה של שרת החוץ לשעבר, הילרי קלינטון, ב-2010, כי הגנזך יוחזר לעיראק כדי שזו תוכל "לשמר את פניה השונות של ההיסטוריה העיראקית, ולהפוך אותה לנגישה עבור כל בני העם העיראקי", תוך הכרת תפקידה של הקהילה היהודית בהתפתחותה של המדינה, נתפסים בסקפטיות רבה.
"הארכיון של יהודי עיראק מעולם לא היה שייך לממשלת עיראק", כתבה השבוע סינת'יה קפלן שמש, תושבת ניו יורק המשמשת בחברה בועד העולמי של יהודים יוצאי עיראק, בטור אורח בניו יורק טיימס, "אלא ליהודי עיראק. עבורי, זוהי קופסה שחורה שניצלה מהתרסקות המטוס... האוסף הזה הוא כמו מטען אבוד – אוצרות של עם שפוזר וכמה כעת להתחבר למשהו, לכל זכר לחיים שהם הותירו מאחוריהם".
יום אחד אולי יוכלו יהודים לחזור לעיראק, מסיימת שמש, ואז, אולי, יהיה מקום להחזיר את האוצרות הללו לשם. "לעשות זאת כעת, כאשר אין במקום יהודים, פירושו סירוב להכיר בהרס שחוללה האנטישמיות הערבית".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
