קטמנדו: מה רב יעשה בשביל להציל גופה אחת
כשנודע על מותה של המטיילת מרינה מוז'ניק, שליחי חב"ד בקטמנדו יצאו מיד לדרך, בלי להתחשב בהפרעות שוליות כמו סופת ציקלון. המקרה של יהודי בריטי בשם ג'ורג' לימד אותם שבנפאל גם גופות זקוקות לחילוץ מהיר
את הסטטוס הזה פרסם בפייסבוק הרב חזקי ליפשיץ, שליח חב"ד בקטמנדו, ב-16 באוקטובר. שעות אחדות קודם לכן דווח לו כי מרינה מוז'ניק (32), בת לקהילה היהודית במלבורן, נהרגה בתאונה. כמי ששוהה בנפאל זה 14 שנה ומורגל במנהגי המקום, הוא הבין כמה חשוב שיגיע במהירות אל גופתה של מרינה.
"את השיחה הראשונה קיבלנו מהמשטרה המקומית, שדיווחה לנו על התאונה שהתרחשה", מספר חזקי ליפשיץ. "הם מדווחים לנו על כל תאונה שבה מעורבים תיירים מערביים". מיד לאחר מכן קיבלו שיחה נוספת, הפעם מהחברה קדישא של מלבורן. מתברר כי הנפאלים מצאו בזירת האירוע את הדרכון של מרינה, פנו לשגרירות האוסטרלית, וזו איתרה את המשפחה. בני המשפחה של מרינה ביקשו ש"רק הרבי יטפל בזה, כי היא אישה יהודייה וצריך לשמור עליה". אחר כך התקשר לליפשיץ הגיס של מרינה, שביקש סיוע באיתור גופתה. "אביה ישב באותו זמן עם שליח חב"ד במלבורן, הרב סופרין, ואמר לו: 'איך זה שהבת שלי נמצאת שם ואני כאן?'. והשליח ענה לו 'היא עם השליח של חב"ד שם, זה כמו המשפחה שלה'".
לחב"דניקים בנפאל הייתה סיבה טובה לחשוש שאולי לא יצליחו להביא את מרינה לקבר ישראל. חזקי פנה לחברה שאיתה עובד בית חב"ד כאשר יש צורך בחילוץ. למרות תנאי מזג האוויר הקשים, הסכימו בחברה להפצרותיו והוציאו טיסת מסוק בעבורו. "זה היה מירוץ נגד הזמן", הוא מספר. "פחדנו שהגופה מוטלת בלי בקרה שלנו, ולא ידענו לאן היא תגיע".
"יש דבר מאוד חשוב ביהדות, שנקרא 'מת מצווה'", הוא מוסיף. "מי שנפטר במקום שאין לו קרובים - כולם נחשבים לקרוביו. צריך לטפל באותו מת כאילו הוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה. כשעמדתי ליד גופתה של מרינה, הרגשתי כאילו אחותי הקטנה שוכבת שם".
נפאל היא ארץ מלאה באוצרות טבע ונופים מהיפים בעולם, משפלה בדרום, להרים נמוכים במרכז ועד להרי ההימלאיה הגבוהים בצפון, ביניהם הר האוורסט. היופי הזה עומד בניגוד חד למצבה של האוכלוסייה בנפאל, הנמנית עם העניות והנחשלות בעולם. שיעורי האבטלה גבוהים, הפסקות חשמל תכופות הן עניין יומיומי, וכפרים שלמים אינם מחוברים למים זורמים. רק במרכזי הערים הגדולות, קטמנדו ופוקארה, ניכרת השפעה מערבית.
השקט הפסטורלי מסתיר מאחוריו גם משבר משילות קשה השורר במדינה זה כמה שנים. מלחמת האזרחים שהתחוללה שם שככה ורמת האלימות ירדה באופן משמעותי, אך מבחינה פוליטית נפאל נמצאת במבוי סתום, תקועה בתהליך מעבר משלטון מלוכני לרפובליקה פרלמנטרית. ראשי ממשלות באים והולכים, האספה המכוננת לא מצליחה להגיע להסכמות מהותיות, ותהליך הסיפוח של המיליציות אל כוחות הביטחון של המדינה טרם הושלם.
במצב של ואקום השלטוני, חוקי הדת מקבלים משנה כוח בחיי התושבים. כשמונים אחוזים מתושבי נפאל הם הינדים, המאמינים באל שיווה ורואים את הגוף ככלי ריק. אחד המנהגים המאפיינים דת זו היא שריפת הגופות, שאותה מקובל לבצע בפשופטינאת, המקדש ההינדי החשוב ביותר במדינה, על גדותיו של נהר הבאגמאטי. האפר מושלך אל המים כדי שיגיע לגנגס, הנהר הקדוש ביותר בנפאל. גם הגרים רחוק מקטמנדו אינם צריכים לדאוג: כל הנהרות זורמים אל הגאנגס, וכל מי שאפרו פוזר בנהר, יגיע ליעד הנכסף.
טקס השריפה נראה מזעזע לעיניים מערביות. המשפחה שעומדת סביב הגופה כמעט ולא מגיבה. אין קולות בכי, והמוות מתקבל כהמשך טבעי לחיים. את הגופה מקפלים תוך כדי שריפה, בנונשלנטיות שכזו, כאילו אינה אלא בובה. מטיילים ישראלים רבים מגיעים לצפות בטקסים הללו. רק אחר כך הם מגלים שריח הגופה החרוכה נספג בבגדים ובגוף ואינו מתפוגג אלא לאחר מקלחת רצינית - ובנפאל קשה למצוא אחת כזו.
בטקס מעין זה נשרפה כנראה גופתו של ג'ורג' עבודי בן ה-23. עבודי, יהודי יליד ברייטון שבאנגליה, היה בן לאם ישראלית ולאב שהיגר לאנגליה מחרטום שבסודן.את הטיול שלו התחיל ג'ורג' בתאילנד, ומשם עבר לנפאל. אחרי שטייל עם כמה חבר'ה שפגש, החליט לצאת לטרק הבא לבד. ב-5 באוגוסט, לפני שיצא לפון-היל, הודיע ג'ורג' לאמו שב-15 הימים הבאים לא יוכל להתקשר. בפסגות שעליהן הוא עומד לטפס, הסביר, לא תהיה קליטה סלולרית, אך אין כל סיבה לדאגה. הוא הבטיח להתקשר ב-20 באוגוסט, ברגע שיגיע לשדה התעופה בקטמנדו, משם אמור היה לטוס חזרה לתאילנד.
יש שתי תקופות מומלצות לטרקים בנפאל. האחת היא בחודשי אוקטובר-נובמבר, בתום עונת המונסונים. האוויר צלול, הראות נקייה, אך מי שמחפש נופים מושלגים לא ימצא אותם בחלק מההרים. התקופה השנייה היא במרץ-אפריל, סוף החורף, כשלפעמים גם יורד עדיין שלג. אם בוחרים לטייל בחורף, אפשר לצאת לטרקים רק באזורים נמוכים יחסית. ג'ורג' יצא למסע שלו כאמור באוגוסט, תקופה שבה הגשם והעלוקות מכניעים רבים מהמטיילים.
ב-20 באוגוסט הוא לא התקשר כמובטח, ולא עלה על הטיסה. המשפחה פתחה בניסיונות לאתרו, ובין היתר פנתה לבית חב"ד בקטמנדו, שידוע כמוקד המעניק תמיכה למטיילים יהודים. הרב חזקי ליפשיץ ורעייתו חני מיהרו לגייס מערך חיפושים דרך פורטרים ושרפות - מובילי מסע ומטפסי הרים מקומיים. הם אף פרסמו מודעה בעיתון נפאלי, שבה הובטח פרס כספי לכל היודע דבר על מקום הימצאו של ג'ורג'.
"התחלנו להתחקות אחר עקבותיו, ובמקביל נשלחו אנשים לנקודות משוערות שהוא היה יכול להיות בהן", מספר חזקי. "חבר שטייל איתו בעבר סיפר ששמע ממנו שהוא רוצה להגיע לכפר מסוים. מתברר שיש שני כפרים כאלו בנפאל, עם אותו שם, שמגיעים אליהם בשני טרקים שונים. חיפשנו בשני המסלולים בו זמנית. לפעמים יש אנשים שנדלקים על איזה כפר ונשארים בו שבוע-שבועיים. קורה גם שאדם נהיה חולה באמצע טרק, במקום שאין בו תקשורת, והוא אינו יכול להמשיך הלאה וגם לא יכול להודיע.
"בדקנו בכפרים באזור ובצ'ק-פוינטים, שם רושמים את מי שעבר. בכניסה לאחד המסלולים מצאנו שרשום שמו, ג'ורג' עבודי. ביציאה הוא לא היה רשום. ביררתי אצל ישראלים שהיו בטרק אם ראו אותו, ובמקביל נפאלים חיפשו אותו בכפרים. לאט-לאט צמצמנו את המרחקים".
לאחר שבועיים של חיפושים מתישים, במדינה שתשתיות תקשורת אינן נפוצות בה, התברר להם כי בנהר קאנטגי, מתחת לטרק פון-היל, נמצאה גופה של בחור בעל חזות אירופית. באין דורש לגופה, היא נשרפה על ידי מקומיים. שבועיים לאחר שבנם נעלם, קיבלו הוריו של ג'ורג' את הבשורה המרה. הם הגיעו לקטמנדו לתהליך זיהוי, אך אפילו שרידי גופה לא הוצגו להם. האפר פוזר על גדות נהר בפוקארה, שמונה שעות נסיעה מקטמנדו.
אף שבנפאל מקובל כאמור לשרוף גופות, בני הזוג ליפשיץ מעלים תמיהות על מה שאירע במקרה הזה. "בדרך כלל יש כאן פרוצדורה עד ששורפים את הגופה", אומרת חני. "זו תעלומה גדולה, ואנחנו לא יודעים מה קרה שם. מאוד מוזר שאחרי יומיים שורפים גופה, בלי שאף אחד בא לדווח, ובלי שמישהו פונה לשגרירות כלשהי או לבית חב"ד. אנחנו גוף מאוד מוכר פה, המשטרה המקומית בקשרים איתנו, והרי גם חיפשנו אותו באותו זמן. הדבקנו את התמונות שלו בכל מקום אפשרי, על כל העצים, בכל גסטהאוס".
הטענות במקרה הזה מופנות גם ל'טים' - גוף הפועל מטעם משרד התיירות הנפאלי ואמור לתחזק את השמורות ולדאוג למטיילים, שמהם הוא גובה מעין אגרה לפני כל יציאה לטרק. גורמים שהיו מעורבים במקרה של ג'ורג' מספרים כי בטים לא עשו דבר כדי לסייע. הם לא התחקו אחר עקבותיו, ולא ניסו לבדוק היכן הוא נמצא, למרות פניות חוזרות ונשנות.
התקדים של ג'ורג' עבודי הוא שהביא את בני הזוג ליפשיץ לפעול בדחיפות רבה כל כך כדי לאתר את גופתה של מרינה. המטיילת, כך התברר, תכננה לחזור לקטמנדו ב-15 באוקטובר. מזג האוויר באותו יום היה סוער. סופת ציקלון שפגעה בהודו השפיעה גם על נפאל שכנתה, ובעיצומו של יום היו הרחובות חשוכים. בני הזוג ליפשיץ אומרים שבכל שנותיהם במדינה לא חוו סערה כזו.
שעות אחדות לפני שיצאה לנסיעה הגורלית, מרינה עוד המתינה בשדה התעופה של צ'יטואן, אלא שהאופציה של טיסה התגלתה כבלתי אפשרית. מרינה, נחושה להגיע לקטמנדו בזמן כדי לא להחמיץ את המטוס בחזרה לאוסטרליה, עלתה למיניבוס שהסיע עוד 21 בני אדם. הרכב קרטע לאורך הכביש, ומרינה סימסה לחברה באוסטרליה וסיפרה לה שהיא מפחדת. "אני בדרך לקטמנדו, מקווה שאגיע", כתבה.
זמן קצר אחר כך סטה המיניבוס ממסלולו בגלל בור בכביש, והידרדר לנהר. כל הנוסעים נהרגו, ועשרים גופות נסחפו בנהר עם חלקי כלי הרכב. אחת הגופות שנשארו בקרבת מקום הייתה של מרינה.
בשעת לילה מאוחרת, לאחר מסע התלאות המתואר לעיל, הצליחו חזקי וחני ליפשיץ להביא את הגופה לבית החולים בקטמנדו, כדי שתישמר שם בחדר הקירור עד שתועבר לאוסטרליה לקבורה. אלא שאז התחוור לחזקי שבשעה שבע בבוקר יגיעו למקום סטודנטים לפתולוגיה, והוא חשש שהם יבצעו בה נתיחה. בני הזוג ליפשיץ נשארו לפיכך לצד הגופה ולא עזבו אותה לרגע.
בשלב מסוים הם קלטו שהתיקים של מרינה נותרו בשטח. "אמרנו - אנחנו מחזירים הביתה גם את הציוד שלה", הם מספרים. בזמן ששני חב"דניקים אחרים שמרו על הגופה, נסעו שוב חני וחזקי למקום התאונה. אחרי שעות של נסיעה וחיפושים ממושכים במקום, נמצא התיק של מרינה, שנסחף בנהר למרחק רב. "תלינו את כל הבגדים וייבשנו אותם. אמרנו, ההורים בטח יחבקו וינשקו את כל הדברים שלה, ולא רצינו שיעלה מהבגדים ריח לא נעים. גם המצלמה שלה נמצאה, ועליה מאות תמונות מהטיול. גיבינו את זה על המחשב שלנו ושלחנו להוריה".
"בכל פעם שהגענו לסדר דבר מה מול שגרירות אוסטרליה", מספרת חני, "הם שאלו אותנו: 'מה יוצא לכם מזה? המשפחה משלמת לכם? אתם קרובים שלה? אחים שלה?'. בדיוק באותו תאריך קרה אסון בטיבט, וגופתו של אזרח אוסטרלי נוסף חיכתה לקרוביה, אך אף אחד לא הגיע לקחת אותה. אנחנו עשינו רעש, הסברנו לשגרירות שאין מצב שהגופה לא מגיעה לאוסטרליה מיד מפני שהלוויה כבר נקבעה. גם כתבים לא יהודים התקשרו לשאול שאלות. כתבו על זה בכל העיתונים – 'מה רבי יהודי יעשה בשביל להציל גופה אחת'".
השלט שמוצב בכניסה לבית חב"ד מכריז "לכל אחד בכל עניין", לוגו שנבחר בקפידה. "אנחנו באמת מתכוונים לזה", מדגישים בני הזוג ליפשיץ. הם מנסים לשדר לכולם תחושה אמתית של בית, "וזה אומר שכל אחד צריך להרגיש כאן בנוח, בלי כפייה. מי שמתחבר יותר ללימוד ולבית הכנסת ולסמינרי יהדות ולשיעורי התורה בערב - אז סבבה. מי שפחות מתחבר, יש כאן חדר של ספות ומפגש ישראלי וגיטרות והחלפת ספרים. מי שמתחבר לאוכל, ימצא כאן את המסעדה הכשרה". לאחרונה הושקה שם מסעדה חלבית, בנוסף לבשרית שכבר פעלה תקופה ארוכה. עכשיו אפשר לאכול פיצות ולשתות בננה לאסי ללא חשש.
עם אילו בעיות פונים אליכם הישראלים והיהודים ?
"הכול מכול כול. זו יכולה להיות מצוקה רגשית ונפשית, או בעיות אישיות, מחסור כלכלי שצריך פתרון מיידי, צימאון לרוחניות ויהדות, הכול. אנחנו פה כדי לתת עצה טובה, עזרה רוחנית ולעתים כספית, סיוע רפואי, אינפורמציה על המקום, תכנון הטיול בצורה בטוחה. אבל המטרה העיקרית שלנו ברורה לנו; להראות את היהדות בצד הכי יפה שלה. הרבה חילונים אמרו לנו שהם כבר לא יסתכלו אותו דבר על חרדים כשיחזרו לארץ. הם לא יעברו לצד השני של הכביש. הם יראו חרדי ויחשבו על הרב חזקי, יראו חרדית ויחשבו על חני. הרבה מחיצות נשברות פה".
השיחה עם חני נקטעת שוב. כעבור זמן היא חוזרת אליי: "סליחה, בדיוק קיבלנו הודעה על אישה מבוגרת שנפלה מגובה שלושה מטרים ושברה את כל הצלעות. אנחנו מנסים לחלץ אותה באמבולנס אווירי".
איך מממנים את כל ההוצאות?
"הרבה מגיע מהחשבונות האישיים שלנו, ויש נסים. אצלנו כולם תפרנים ואנחנו חיים על הקצה מבחינה כספית".
אף שלא הצליחו להציל את ג'ורג' עבודי או את גופתו, ערכו אנשי חב"ד בקטמנדו אירוע שהיה מעין תחליף ללוויה שלא התקיימה. רובע טאמל נסגר למשך שעתיים, באישור המשטרה. ארבעים ריקשות נשכרו, ומאות מטיילים ישראלים ויהודים נקבצו למקום. אוהלים צבעוניים הוצבו ושטיח אדום נפרש בבית חב"ד – הכול לרגל הכנסת ספר תורה לזכרו של ג'ורג'.
"זה כמו להדליק נר נשמה גדול עבורו", מסביר הרב ליפשיץ. "המשטרה המקומית אמרה לנו שפעמיים בלבד הטאמל נחסם לתנועה: בפעם הראשונה זה קרה בזמן המלחמה עם המאואיסטים כאשר מלך נפאל נרצח, ובפעם השנייה זה קרה בהכנסת ספר התורה לזכר ג'ורג'. שכרנו תזמורת מקומית של כלי נשיפה ותופים שנוהגת ללוות חתן וכלה, ולימדנו אותם כל מיני שירים שנשמעו בסופו של דבר כמו שילוב בין ניגונים של קבר רשב"י לבין שירים נפאליים".
מאות השתתפו בתהלוכה, רקדו ובכו חליפות. המטיילים שאחזו בספר התורה, תרומת משפחתו של ג'ורג', ידעו שהצעיר שלזכרו מתקיים האירוע הגיע בדיוק כמוהם במטרה ליהנות מנופי נפאל, אך הטיול שלו הסתיים באסון.
חני ליפשיץ מסכמת במסר: "'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' לא שולל הנאה בחיים, ואני בעד ליהנות בחיים, כי בן-אדם לא יכול להסתגר בדל"ת אמות. אני בעד לנשום אוויר פסגות, אך צריך להקפיד לא להיות לבד, וגם לא לצאת לטיולים עם אנשים שאתה בכלל לא מכיר. אתה צריך לטייל עם אדם שבמקרה הצורך יוכל לעזור. היום למשל הייתי בבית חולים עם בחורה שמאושפזת בגלל דלקת ריאות. היא סבלה ממחלת גבהים, ואם לא הייתה לידה חברה שלה שיכלה לעזור, היא לא הייתה היום בחיים".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
