אחיי התל אביביים, די לרקוד על דמו של הרב
מאז שנפל הרב עובדיה יוסף ז"ל למיטת חוליו, הצלחנו להראות לאלו מקומות רדודים ונמוכים אנחנו מסוגלים להגיע כחברה: בבתי הקפה ובכיכר העיר הווירטואלית – פייסבוק – הוצפו בשמחה לאיד. מותר לא להסכים עם עמדותיו, אבל לעלוז במותו, זה פשוט נחות
מאז שנפל הרב עובדיה יוסף ז"ל למיטת חוליו, הצלחנו להראות לאלו מקומות רדודים ונמוכים אנחנו מסוגלים להגיע כחברה: שיחות הברזייה במקום העבודה, בבתי הקפה ובכיכר העיר הווירטואלית – פייסבוק – הוצפו בשמחה לאיד. אנשים איחלו למותו, וכשזה הגיע חגגו אותו. ממש כאילו נערך לרגל מותו של הרב משתה הדומה לזה שהמליץ לערוך לרגל מותה (העתידי) של השרה לשעבר שולמית אלוני.
מותר לא להסכים עם עמדותיו של המרן. הוא אמר דברים שהרתיחו את דמם של רבים, ושפגעו ישירות בהם ובאורח חייהם. מותר להתנגד לאמירותיו ולהציג להן פלוגתא. מותר גם לא להתאבל על מותו של אדם שלא התחברת אליו.
אבל לעלוז למותו של אדם – זה פשוט נחות.
אל תתבלבלו לרגע, איני ממצביעי ש"ס או מבאי חצרותיהם. להיפך, כעיתונאי לשעבר וכיועץ תקשורת, מזה 17 שנים שחיי מתנהלים בתוך הבועה התל-אביבית. אבל, כליברל וכפלורליסט אמיתי, אני דורש שכל אדם יישמע, גם אם עמדתו הפוכה לשלי, וגם אם אני מאמין בכל נימי נפשי שעמדתו מסכנת את יסודות חיי.
יבואו רבים ויאמרו שאמירותיו של הרב פגעו בנשים, חילונים, שמאלנים, גאים, גויים ועוד. אין ויכוח על כך שהרב עובדיה יצא נגד אוכלוסיות רבות בצורה חריפה. עם זאת, לומר שאתה ליברל - אשר חלק מתפיסה זו היא דרישה לחופש ביטוי - ובמקביל לאסור על המתנגדים לך לבטא את עמדותיהם, זו סתירה עמוקה.
עלינו לזכור שהרב יוסף הוביל ציבור רחב מאוד בחייו, ואף במותו הלך אחריו קהל שלא קטן מחצי מיליון איש, לפי ההערכות הממעטות ביותר. בסופו של דבר, לכל אדם יש דמות לחיקוי, ואף אחד מאיתנו לא רוצה לראות את בן הפלוגתא שלו רוקד על דמה במותה. העיתונאית כרמית ראובן תיארה זאת בצורה מדויקת בעמוד הפייסבוק שלה: “עכשיו, כשאני קוראת את כל הפוסטים של הנאחזים בציניות ובהומור הסתמי אני נזכרת בכאב הלב שהיה לי בנובמבר 1995. אז בכיתי את נשמתי כשרבין נרצח ובאותו הזמן שמעתי סביבי רחשים ציניים של שמחה לאיד מצד אנשים שלא היו מסוגלים להפריד בין יריבותם הפוליטית עם רבין ודרכו, ובין האסון שקרה למשפחתו ולעם ישראל. כואב לי עכשיו כי המלעיזים של היום מזכירים לי את המלעיזים של אז. הרב עובדיה יוסף הלך לעולמו. קיוויתי שהציניות תנוח היום. אבל היא מוצאת זמן לעבוד שעות נוספות. חבל...”.
יש האומרים שכמו שהרב המנוח קרא לערוך את המשתה הידוע לאלוני, זה בסדר לעלוז במותו. ואני אומר: “נו באמת”. זהו באמת פסק הלכה רע מאוד. אבל, התנהלות במרחב הציבורי שמטרתה היא יצירה של דיון בריא לחברה בריאה לא צריכה לבוא ממקום של להחזיר מכות כמו ילדי הגן וגם לא לפי עקרונות של "עין תחת עין, שן תחת שן". הרי זה רק יביא לכך שכולנו נסתובב עיוורים. דיון ציבורי צריך להתקיים בסטנדרטים גבוהים יותר ויותר. כאשר הצד השני מתנהל בצורה שאני רואה כשגויה, במקום להשיב לו באותה המטבע, אני מעדיף להעלות את הדיון מדרגה אחת מעלה.
בסופו של יום, כולנו רוצים לחיות במדינה טובה יותר. ברור שכל אחד מגדיר את הטוב בדרכו שלו. דבר אחד נוסף ברור לחלוטין: ללא דיון ציבורי מתון ושפוי המכבד את הצד השני – גם אם הוא לא מכבד אותך כיום – לעולם לא נראה מחר טוב יותר.
תנו לכל אדם להביע את עמדתו – ואז התנגדו לה בכל דרך חוקית, לגיטימית ומוסרית שניתן. קריאה למותו היא לקחת את השיח הציבורי ולנהל אותו במנהרות הביוב. אולי יש מי שנהנה לשכשך במים הזורמים שם למטה, אבל הוא גורם לכולנו לשחות בחרא.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
