ראית קרי ביום כיפור? "מובטח לך עולם הבא"
בצעירותי נאבקתי עם הנושא של "שמירת הברית" כמו כל בני גילי הדתיים. כל שנה בהגיע יום כיפור הייתי נתקף פחד שמא אראה קרי. כל-כך פחדתי, עד שהייתי עושה כל תחבולה על מנת שזה לא יקרה לי
בגיל הנעורים, נאבקתי עם הנושא של "שמירת הברית" כמו כל בני גילי. אלא שנושא זה לא נידון באף פורום, גם לא בין חבריי, אני מניח כמו כל בני גילי. בוודאי ובוודאי שהרב שלנו בישיבה התיכונית לא התייחס לנושא.
כיוון שהייתי בין ה"דוסים" של המחזור, המאבק הנפשי הפנימי היה גדול לעין ערוך. כל כשלון ונפילה צרב בתוכי הרגשות נוראיות מבחינה רוחנית. ייסורי מצפון, הרגשות אשמה ועוד. במשך הזמן, למדתי להפריד בין הבניין הרוחני הרגיל שלי, לבין הנפילות שהיו מנת חלקי מפעם לפעם. קשה, מדחיקים וממשיכים הלאה. כמובן שלא מדברים על זה עם אף אחד, וזה נשאר בד' אמותיי הפרטיות בלבד. לא ידעתי האם רק אני מתמודד עם הבעיה הזאת? האם רק אני הפושע? האם גם להם אותם התמודדויות?
אף אחד לא הסביר לי שיש הבדל בין ראיית קרי לילה לבין אוננות. לא ידעתי שקרי לילה זה תופעה נפוצה וטבעית, שקורית לכולם.
קראתי כל מה שהיה ידוע לי אז על הנושא: בשולחן ערוך, ואף בכמה מקורות בגמרא. אני זוכר את מה שכתוב ב"מחזור רבא" בפירוש של "מפני חטאינו" על הטיפות של זרע שהתפזרו לעולם התוהו. כמה הכיתי על ליבי כשהגעתי לתפילה זו. כל שנה בהגיע יום כיפור הייתי נתקף פחד ממש שמא אראה קרי ביום כיפור. כל-כך פחדתי, עד שהייתי עושה כל תחבולה על מנת שזה לא יקרה לי.
הרי למדנו שמי שרואה קרי ביום כיפור אינו מוציא את שנתו. בנוסף לכך, ראיתי בכך אות משמים על גודל שפלות ערכי בעיני ה'. כל היהודים עומדים טהורים אחרי שטבלו במקווה, ורק אני הפושע טמא לפני ה'. הוא אינו רוצה אותי ואת תפילתי. עד כדי כך הגיע המצב, עד שראיתי קרי ביום כיפור, רק מתוך זה שכל-כך ניסיתי להינצל מזה.
בשלב מסוים למדתי את הגמרא בסוף מסכת יומא על מי שרואה קרי ביום כיפור. הייתי בהלם גמור. הרי יש שם, בין השאר, את דעתו של רב נחמן שאדם הרואה קרי ביום כיפור עוונותיו מחולין לו, ויבורך באריכות ימים ובבנים. לא יכולתי להבין, איך עד אותו רגע למדתי רק דברים הפוכים. איך רבי נחמן בתיקון הכללי ועוד מאות מאמרים וספרים רק מנסים לומר ששום טובה לא תצא מזה. והנה באה הגמרא, שאמנם אינה מעודדת את התופעה, אך מרגיעה לגמרי.
ואז חשבתי שוב על הרש"י המפורסם לגבי ראשית כוחו של יעקב אבינו. רש"י משתף אותנו שראובן היה "הטיפה הראשונה שיצא ליעקב", זאת אומרת שלכל גדולי ישראל האחרים המצב היה אחר. זאת אומרת שכולם ראו קרי בשלב זה או אחר, חוץ מיעקב אבינו. ואז הבנתי שלא רק אני ראיתי קרי, לרצוני ושלא לרצוני. אלא זה קרה לכולם, גם לגדולי הצדיקים. גם הם התמודדו עם נושא זה. רק שבביוגרפיות שכותבים עליהם, שוכחים לכתוב שגם להם היו התמודדויות מיניות ויצר.
ברוך השם מאז התחתנתי והתבגרתי. (כשהתחתנתי, פחדתי שילדיי ייענשו בגלל חטאי עברי).
ידוע לי הסיבה שלא מצאתי דברים כתובים בשם הרבנים בנוסח זה. יש חשש שזה יגביר את התופעה.
ייתכן.
אך איני יכול לסבול את המחיר הנפשי הנגרם לנערים רבים בגלל ההתייחסות הנוכחית. מי יודע כמה בחורים עזבו את הדת בגלל הייאוש שלהם מלהתמודד עם נושא כאוב זה? היו חסרים להם כמה מילים של נחמה והבנה מהרבנים, אך במקום זה קיבלו נזיפה.
המצב שאנו משימים את נערינו בתקופה זו היא כמעט קשה מנשוא. העולם חשוף יותר ויותר. אסור להם לממש את עצמם מבחינה מינית למשך כ–10 שנים עד החתונה. עד אז, הם צריכים לחיות עם רגשי אשמה חוזרים ונשנים.
אני לא רוצה שבניי יעברו את מסכת הייסורים שאני עברתי, ולכן אני מתכוון לדבר איתם על כך. מה עם שאר ילדינו?
אז לקראת יום כיפור השנה, החלטתי לשתף אותך בייסורי נפשי. לא בגלל שהחשיפה קלה או מטהרת. אלא רק כדי להרגיע אחרים בדבריי לעיל.
לכו לגמרא בסוף מסכת יומא וראו איך חז"ל ידעו להרגיע נערים צעירים לקראת יום כיפור. אתם נורמאליים! זה קורה לכולם. תפרידו בין הנפילות ולבין בניין רוחני תורני אמיתי, עד שתוכלו לחיות חיים מיניים עם בת הזוג שלכם בקדושה וטהרה. שנה טובה!
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
