צרת הישראלים היורדים, ההולכים ונעלמים
הם גרים זה לצד זה אך הקשר היחיד ביניהם מתקיים במפגש בסופרמרקט, הילדים שלהם משתייכים לעם אחד אבל הולכים לבתי ספר נפרדים. כמיליון ישראלים חיים בארה"ב אך אינם מחוברים כלל לקהילות היהודיות. הבעיה: ההתבוללות ההולכת וגוברת. עכשיו מנסים גורמים שונים לחבר בין "היורדים" ליהודים האמריקנים, אלא ששני הצדדים מתקשים לשתף פעולה
הנתק עובר גם לדור ההמשך. אלה אפילו לא נפגשים בבתי הספר: בעוד שחלק מילדי היהודים לומדים בחינוך יהודי מלא או משלים, ופוקדים לעתים את בית הכנסת או יוצאים למחנות קיץ יהודיים - הילדים ה"יורדים" הולכים ל"פאבליק סקול" מקומי, ומנותקים מכל קשר יהודי. מחקרים מראים כי רוב ילדי הישראלים מגדירים את עצמם קודם כל אמריקנים ורק אחר כך ישראלים, כשהזהות היהודית שלהם נעלמת כמעט לחלוטין. התוצאה: התבוללות.
מחקר חדש של מכון "ראות" (עמותה שעוסקת בהובלת שינויים בישראל ובקהילות יהודיות בעולם במטרה להשפיע על עתידם של המדינה והעם היהודי, צ"ק) ניתח לראשונה את הנושא בצורה פרטנית וכוללת והגיע לכמה מסקנות מעניינות על קהילת הישראלים בחו"ל. המרכזית שבהן: הצורך הקריטי במציאת פתרון להתבוללות. המכון מציע פתרונות, והאתגר הגדול שהוא מציב מול ממשלת ישראל והארגונים היהודיים הוא איטגרציה בין הקהילה הישראלית ובין הקהילה היהודית האמריקנית. הבעיה היא שעד היום אף אחד מהצדדים לא רצה בכך, אך ב"ראות" מתעקשים שדווקא כעת קיימת הזדמנות פז לא רק להציל את הזהות היהודית של הישראלים באמריקה, אלא אף לגרום לקהילה היהודית להיות מעורבת יותר, מחוברת לישראל.
"מכון 'ראות' מטפל בנושאים שבהם מדינת ישראל נמצאת בבעיה אסטרטגית, בנושאים שבהם המדינה בעצם נמצאת במקום אחד והמציאות נמצאת במקום אחר לגמרי", מסביר נשיא "ראות" גידי גרינשטיין. "יש מגמות חזקות שמסלימות את הבעיה, אי אפשר לטפל בה בכלים המוכרים. מוכרחים ללמוד מחדש, ליצור מידע שכרגע לא קיים. אנחנו מנסים לשנות תוויות התנהגות, גם בעולם היהודי".
בשנת 2008 החל גרינשטיין, בשיתוף עם עמיתיו במכון, לחקור את ה"פער ההולך וגדל בין הדרך שבה מדינת ישראל פוגשת את העולם היהודי ובין מה שבאמת קורה בעולם היהודי". גרינשטיין מסביר: "מדינת ישראל מאורגנת בהתקשרות מול ארגונים גדולים כמו הסוכנות היהודית או הג'וינט, מה שלגמרי לא חיוני היום. העולם השתנה, אנשים לא מסתכלים על הסוכנות היהודית כחלוצה ומנהיגה כמו פעם. הגופים האלה לא יהיו רלוונטיים אם הם לא ישתנו.
"העולם היהודי כבר לא מאורגן היום סביב ארגונים כמו הסוכנות היהודית, הדסה ובני ברית, אלא סביב שישה נושאים עיקריים: תיקון עולם, עברית, ישראל, בניית קהילות יהודיות וחיזוקן, המלחמה באנטישמיות ובדה-לגיטימציה של ישראל והמורשת היהודית", אומר גרינשטיין. "90 אחוזים מהאנרגיה של העולם היהודי נמצאת בנושאים אלה, ומי שלא מתמקד בהם לא יהיה חלק מהשיח הרלוונטי. זו למעשה מהות המשבר המתהווה בין ישראל לעולם היהודי".
במשך כמה שנים חקרו במכון את הנושא, והתמקדו בצפון אמריקה: בקהילות הישראליות והיהודיות בטורונטו, בניו יורק, בפאלו אלטו ובלוס אנג'לס. "בתוך העבודה הזו זיהינו נקודת עיוורון ענקית: הגולה הישראלית", מגלה גרינשטיין. "זה אוקסימורון: הרי בציונות לא היה מקום לאנשים שבאו לישראל וחזרו לחו"ל כישראלים. הציונות דגלה בהכחשת התופעה". ב"ראות" גילו דבר מעניין: אין דור שני או שלישי של ישראלים בגולה. "הם כולם מתבוללים", מסביר גרינשטיין, אך מסייג: "חוץ מהאורתודוקסים". האורתודוקסים , יש לציין, הם המיעוט.
לפני כשנתיים יזמו במשרד לקליטת עלייה קמפיין אינטרנטי שכלל שלושה סרטונים המיועדים לקהילת היורדים הישראלית. "לפני שהילד שלך לא ידע מה ההבדל בין חנוכה לקריסמס - תחזרו הביתה", קראו בסרטונים לישראלים היורדים. הקמפיין גרם לסערה בעולם היהודי. גרינשטיין טוען שהרעיון לא נקלט בקרב הישראלים. "הם מפעילים כלים ישנים, הפעלת רגשות אשם כדי לגרום לעלייה. זאת התפיסה הישנה".
גרינשטיין מדגיש כי יש להבדיל בין סוגי הישראלים המתגוררים באמריקה. "מדינת ישראל והארגונים היהודיים לא עושים אבחנה בין מי שעשה רילוקיישן זמני ובין הישראלים היורדים שנמצאים שם יותר מ-10 שנים . ההבנה היא שיש נקודת מפנה שבה הם הופכים מאנשים שסתם היגרו לצורכי עבודה לישראלים אמריקנים".
מתי בעיניך ישראלי נחשב ל"יורד"?
" חייבים להפריד בין שליחות ל'יורדים': מדינת ישראל, שהיא מדינה מערבית בעולם גלובלי, חייבת לשלוח אנשים החוצה לייצג אותה בחו"ל, ובמקביל גם כדי לרכוש השכלה וקריירה, מה שיסייע למדינה בהמשך. מציאות כזו מחייבת מגורים של אנשים בחו"ל. הם לא בשליחות המדינה, אבל הם לא באמת 'יורדים'. כשהם קונים בית, כשהילדים עונים להורים באנגלית, רק אז הם מתחילים לראות בעצמם מהגרים".
גרינשטיין מציע מהפכה של ממש: "לאפשר ליורדים להתנער מהישראליות, לחזור להיות יהודים גלותיים אשר חיים בקהילות יהודיות ומרוכזים סביב בית כנסת. הישראלים לא יודעים להיות חלק מקהילה. אנחנו מתמקדים בכך שצריך ליצור מרחבים היברידיים, שייכנסו בדלת אחת כיהודים ישראלים ויצאו כיהודים של הגולה".
הממונה על המחקר, ערן שישון, ראש תחום תכנון ואסטרטגיה ב"ראות", מסביר כי "הפער בין יהודים ישראלים ובין היהודים בחו"ל כמעט בלתי ניתן לגישור". לדבריו , בשביל הישראלי הממוצע השייכות לקהילה יהודית באמריקה "לא אינטואטיבית, לא טבעית".
שישון ועמיתיו ערכו שיחות עם מאות ישראלים ויהודים באמריקה כדי לאבחן את "הבעיה הישראלית", ומצאו כי אחת הבעיות המרכזיות היא ההתייחסות של הישראלים למוסדות החינוך. "הישראלים כמעט לא שולחים את הילדים לבתי ספר יהודיים", אומר שישון. לדבריו, הישראלי הממוצע לא ישלח את ילדיו לחינוך בבית ספר יהודי, כי הוא לרוב יקר מאוד. "במקרה הטוב הם ישלחו את הילדים לצופים הישראליים או לבית ספר כחול-לבן בטורונטו" (בית ספר יהודי הפועל בימי ראשון בלבד, ומיועד לילדי הישראלים היורדים השולחים את ילדיהם לבית ספר ציבורי כללי, צ"ק).
גרינשטיין מוסיף כי בתי הקפה של ארומה מייצרים אצל הקהילה היהודית הוותיקה את התדמית על הישראליות והישראלים: "אלה שבאו רק כדי להצליח כלכלית". בעיניו , הפתרון פשוט: "הקהילות היהודיות וממשלת ישראל צריכות לקרוא תיגר על תופעת ה'ליטל ישראל'. צריך דווקא לחזק את הישראלים בארגונים יהודיים יותר, לא בהכרח דתיים, אלא יהודיים ".
החוקרים במכון הבינו שהבעיה המרכזית היא שה"יורדים" בתפוצות מנסים להמשיך לחיות את חייהם כמו יהודים שמתגוררים בישראל, אלא שהדבר לא עובר מדור לדור. "שבט הצופים בטורונטו פועל כמו בבת ים", מסביר שישון, "העתק של המודל הישראלי. הבעיה היא שאין תכנים יהודיים".
אבל הם חיים בתוך קהילות ישראליות, יושבים בבתי קפה של ישראלים.
"התפיסה של רוב הישראלים היא שכדי לשמר את הזהות הישראלית צריך לדבר עם הילדים בעברית ולנגב חומוס במקומות ישראליים, אבל זה לא מספיק. 10 שנים אחר כך הם יגלו שהילדים לא ישראלים וכלל לא מעוניינים ביהדות".
גרינשטיין : "קו השבר בקרב הישראלי היורד הממוצע יהיה כשילדיו יחליטו להתחתן עם לא יהודים. הילדים לומדים בבית ספר לא יהודי, אין אורח חיים יהודי בבית, ולכן אין סיבה שיביאו בני זוג ובנות זוג לא יהודים הביתה".
מה הבעיה המרכזית בעיניכם?
"בפעם הראשונה נוצרה תופעה של מיל- יוני אנשים שמחויבים לעם היהודי, אבל הם בורים ועמי ארצות בנושא יהדות. הם יוצאים החוצה, מגיעים לקהילה היהודית בחו"ל ולא יודעים מה לעשות בשולחן שבת או איך לפתוח סידור".
שישון : "זה עם אחד, עם שתי קבוצות של גולים. בערים כמו טורונטו או לונדון, הישראלים חיים בסמיכות רבה ליהודים, אבל הם בחיים לא יתערבבו".
אז מה הפתרון?
גרינשטיין: "צריך שיתוף פעולה אמיתי בין ממשלת ישראל לבין הקהילה היהודית בגולה. במקום רק להגיד לישראלים שהם צריכים לחזור לישראל, צריך לעבוד על אינטגרציה בין הקהילות. הרי רובם המכריע לא יגיעו לישראל בגלגול הנוכחי. אין מה לדבר איתם על חזרה. ההיגיון צריך להיות אחר: להשתלב ברשת הקהילות היהודיות בגולה".
אלא שפתרונות לחוד ומציאות לחוד. הקהילות היהודיות הוותיקות מתקשות לראות בישראלים היורדים חלק מקהילה משותפת. שישון מדגיש שאפילו בקהילות יהודיות המזוהות ביותר עם ישראל, כמו טורונטו, יש נתק בין החיבור לישראל כערך ובין החיבור לישראלים כעם. "אפילו בטורונטו התחושה היא שהחיבור לישראל לא קשור לישראלים. הישראלים והיהודים המקומיים לא מתערבבים. ההרגשה היא ש'אנחנו לא אותו עם'. בטורונטו הפרדוקס בא לידי ביטוי באופן חזק: היהודים שם הכי קשורים לישראל, אבל הכי לא קשורים לישראלים".
ראשון המנהיגים היהודים בצפון אמריקה שביקש לפתור את הבעיה הוא ראש הפדרציה היהודית של טורונטו, טד סוקולסקי. לפני כמה שנים, במהלך הכנס השנתי של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, התקיים לראשונה דיון על הישראלים האמריקנים. סוקולסקי הודה אז שהוא טעה בכך שהפנה "כתף קרה לקהילה הישראלית", ואמר שכעת הוא מבין שיש צורך לחבר את חברי הקהילות היהודיות עם עשרות אלפי הישראלים המתגוררים בעיר. מאז סוקולסקי משקיע כסף רב כדי לחזק את הקהילה ישראלית ולשלב אותה בקהילה היהודית הקיימת, באמצעות בניית JCC (מרכז קהילתי יהודי, צ"ק) ענק בעלות רבע מיליארד דולר.
"טד סוקולסקי הוא מנהיג עם חזון", אומר שישון, "אבל חשוב מאוד להבין שהוא לא רק עושה טובה לישראלים; הישראלים הם מבחינה מספרית רבע מהקהילה היהודית, והוא חייב גם לפנות אליהם".
אז בטורונטו הבינו שצריך לשלב את הישראלים. זה תהליך איטי, אבל הוא כבר קורה.
"נכון. אבל פדרציית טורונטו היא עמוד האש שלפני המחנה. הקהילה עדיין לא שם. ניסינו אפילו לעשות כתבה בעיתונים היהודיים על הקהילה הישראלית, ונענינו בשלילה. המסר ברור: הישראלים הם לא חלק מאיתנו, הם אפיזודה חולפת".
זה נשמע חסר סיכוי. אתם באמת מאמינים שאיחוד בין הקהילות אפשרי?
שישון: "אני חושב שכן, מתחיל ליפול האסימון. מתחילים לראות היום, בניגוד לעבר, מנהיגות ישראלית בגולה. הגישה של היהודים המקומיים מתחילה להשתנות, כמו שאפשר לראות בטורונטו, וגם ממשלת ישראל מתחילה להבין שיש להתייחס לנושא בצורה אחרת".
לא רק ראשי הקהילות היהודיות מכירים בבעיה של ה"יורדים": גם הישראלים בעצמם מתחילים להתאחד לקהילות מסודרות. בדרך הם נתקלים בקשיים, למשל באיסוף תרומות לצורך פעילות יהודית, אך אנשי עסקים ואנשי ציבור ישראלים באמריקה מנסים לסייע בהקמת ארגוני-גג שיעזרו בכך.
אחד מהם הוא איש העסקים הישראלי שון אבן חן, המתגורר בלוס אנג'לס. "יש קהילה ישראלית מבחינת מספר הישראלים שנמצאים כאן, אבל אין קהילה ממש", הוא מאבחן. אבן חן הקים עם חברים אחרים את "המועצה הישראלית-אמריקנית" (IAC), אשר מתיימרת להוות ארגון-גג לישראלים בלוס אנגל'ס והסביבה. "חוץ מחנויות ישראליות פה ושם, צריך לאחד את הישראלים בשביל הדור הבא, שהוא מנותק", הוא מנמק, "הרי אנחנו לא ישראלים. אנחנו ישראלים אמריקנים. הילדים שלי הם אמריקנים לכל דבר".
ל-IAC שלוש מטרות: שימור הדור הבא של ילדי הישראלים מהתבוללות, יצירת קהילה התומכת בישראל, וחיבור הקהילה הישראלית לקהילה היהודית-מטרה שחיברה את אבן חן למכון "ראות". "הפדרציות לא קיבלו את הישראלים", מסביר אבן חן. "הממשלה אמרה להם בפירוש: 'אל תקבלו את הישראלים'. אני לא מאמין שהממשלה הישראלית צריכה לתמוך בי - אני מי שיש לו חובות למדינה - אבל האמרה של רבין ז"ל, 'נפולת של נמושות', עשתה את שלה. הפדרציות היהודיות קיבלו הוראה מהממשלה לא לקבל את הישראלים בקהילות".
והיום?
"הטרנד השתנה. העולם פתוח יותר. כמעט אין ישראלי אחד שאין לו בן משפחה שחי בחו"ל. זו כבר עובדה, הם חיים שם, אז מה עושים עם זה? האם יש להם כוח לעזור לקהילות היהודיות שנחלשות? פעם האמריקנים היהודים ראו בישראלים עבריינים, או כאלה שבאים לעבוד עליהם. זה היה הסטריאוטיפ על הישראלי. הישראלים גם לא באים מתרבות של תרומות כספיות לארגונים יהודיים, וגם זה מנתק אותם".
בכל הנוגע לישראלים שהיגרו לארה"ב, אבן חן מעיד על עצמו כי הוא "עוף מוזר". אחת מהסיבות לכך היא החלטתו, למרות המחיר הגבוה, לשלוח את שלושת ילדיו לחינוך יהודי. "תיכון יהודי עולה 30 אלף דולר לשנה, בית ספר יסודי עולה 20 אלף דולר. צריך להיות איש עמיד כדי לשלוח ילדים לחינוך יהודי. זה הבעיה של רוב הישראלים, לצערי".
ומה לגבי הטענה שהילדים הישראלים לא מקבלים בבית חינוך יהודי?
"הישראלים לא יודעים לחיות בגולה. היהודים יודעים. בארץ היה בית כנסת בכל רחוב בלי שהיית צריך לשלם חברות, וכולם קיבלו חינוך יהודי וישראלי בבית הספר. באמריקה לא כולם חושבים שזה חשוב, או שחשוב להיות מעורבים בקהילה. לדעתי זו טעות. אני תמיד אומר לאנשים שההשקעה הכי גדולה היא בחינוך הילדים.
"זה שאני מביא את הילדים בכל קיץ לארץ לא הופך אותם ליהודים יותר. הם אמנם אוכלים חומוס או מדברים בעברית, אבל אין בביקור שלהם בארץ דיון על ערכים יהודיים".
האם לדעתך הישראלים בחו"ל "ייעלמו" אם הם לא יעשו שינוי?
"הקהילה הישראלית לא תיעלם, אבל אם לא יהיה חיבור עם הקהילה היהודית המקומית יש סיכוי שדור ההמשך יתבולל. יש חשיבות בחיבור של הישראלים לקהילה היהודית, גם בשביל ההישרדות של הקהילה היהודית. התועלת היא דו-כיוונית".
לפי המחקר של מכון "ראות", השחקנית המפורסמת ואשת העסקים נועה תשבי, שמתגוררת בארה"ב זה כעשור, עונה על ההגדרות של ישראלית יורדת. היא מבקשת לערוך חשבון נפש - אלא שלדבריה הבעיה היא לא רק בצד הישראלי אלא גם בצד האמריקני. "אני חושבת שיש תפיסה מאוד לא נכונה בכך שיהודי בכל מקום בעולם רואה בישראל את המדינה שלו", היא מסבירה. "כשהגעתי ללוס אנג' לס, הדהים אותי שרוב היהודים בדור שלי לא היו קשורים לישראל ואפילו לא חשבו לבקר בה".
למה זה קורה?
"מהרבה סיבות. מי שבן 40 ומטה בארה"ב לרוב יראה את ישראל כחזקה וכובשת. הדור שלנו לא חווה את הקמת המדינה או את השואה. החלום הציוני כבר התגשם. מדינת ישראל פשוט לא קיימת בשבילם".
מה ההבדל בין הקהילה הישראלית ובין הקהילה היהודית?
"אלו שני עולמות מקבילים. לא חסרים יהודים אמריקנים שלא פגשו ישראלים מעולם, והם גם לא מרגישים צורך בכך. הרי הקהילות היהודיות מאוד מאוחדות, יחסית לקהילות אחרות. הסיבה לכך היא שהיהדות בנויה ככה. יש חשיבות לתפילה במניין. שילוב ישראלים בקהילות היהודיות יחבר את יהודי ארה"ב לישראל".
את מדברת על כך שהישראלים יכולים לתרום לקהילה היהודית מהישראליות שלהם, אבל גם לישראלים יש מה לקבל מהיהודים המקומיים.
"אני יכולה להעיד על עצמי: בגלל המבנה הפוליטי של מדינת ישראל, בכך שאין הפרדה בין דת ומדינה, יש פער וכעס גדול בין דתיים לחילונים. לכן החילונים בישראל מתרחקים מהיהדות. אני גדלתי בבית שבו לא הדלקנו נרות אבל חגגנו חגים כמו כולם. לא הבנתי את המהות היפה של היהדות. זה משהו שראיתי רק פה. היהדות פה לא נשלטת בידי הרבנות. יש פה בתי כנסת מכל הסוגים, יש אפילו בתי כנסת לגייז וללהט"ב. אם אתה חילוני בתל אביב ואתה רוצה ללכת לבית כנסת מגניב או לשמוע פרשת שבוע עם פירוש רוחני, אין לך מקום לעשות את זה. פה בלוס אנג'לס יש המון".
תשבי מספרת שהזהות היהודית שלה התחזקה דווקא בארה"ב, בעקבות התקרבותה לקהילה היהודית המקומית. "אני מדליקה נרות שבת, ואפילו התחלתי לצום ביום כיפור מאז שאני פה. אני לא חברה בבית כנסת מסוים, אבל בכל פעם אני מתפללת באחד אחר".
בתור מי שמחוברת לשתי הקהילות, היהודית והישראלית, אפשר בכלל לחבר ביניהן?
"אין אנטיגוניזם או חיכוך, ויש בעיקר סקרנות גדולה משני הצדדים. כשאמרתי לחבריי היהודים שמעולם לא ביקרו בארץ 'בואו לישראל', הם אמרו 'וואלה, מגניב' אבל טרחו להוסיף שהם לא אוהבים מה שאנחנו עושים לפלסטינים. השיח הוא 'אתם'. זה עוד לא 'אנחנו', אלא 'אתם, הישראלים'".
ומה עושים חברייך הישראלים עם ילדיהם?
"אם הילדים לומדים בבית ספר 'פאבליק סקול' אמריקני, ואין בשכונה הרבה יהודים או בית כנסת, אין סיכוי שהילדים ירגישו קשר לישראל או ליהדות. אם שולחים את הילד למוסדות אמריקניים אין מה לעשות, הוא אבוד".
איך את מתייחסת למושג "ישראלי יורד"?
" קשה לי מאוד איתו. אני מרגישה שאני לוקחת את הטוב משני העולמות. לא התנתקתי מישראל, גם מבחינה משפחתית וגם מבחינה מקצועית. אני מביאה יוצרים מהארץ ללוס אנג'לס. אני חושבת שהמונח הזה בעייתי כי היהודים באופן טבעי נודדים. אנחנו עם נודד".
לא כולם מסכימים עם פתרון שילוב היורדים בקהילה היהודית האמריקנית של מכון "ראות", או עם ההשלמה של אבן חן ותשבי עם הירידה מישראל. "המטרה שלי היא שהם יהיו קודם כל כאן", אומר יעקב חגואל, האחראי מטעם ההסתדרות הציונית העולמית לקשר עם ישראלים בתפוצות. "אם הם בוחרים לגור בתפוצות, זה פתרון תיאורטי, לא ישים ולא פרקטי", הוא אומר. "יש קיטוב גדול בין הקהילות היהודיות ובין הישראלים, שרובם לא מחוברים בקהילות. יש 'אנטי' משני הצדדים, כך שקשה לי להאמין שהם יתחברו". חגואל מדגיש כי הוא "מודאג מהנתונים של התבוללות בקרב ישראלים בגולה. המספרים גבוהים אפילו יותר מבקהילות היהודיות".
איזה פתרון אתה מציע לסכנת ההתבוללות?
"צריך לדאוג לערכים שמקבלים בני הדור השני, שרובם הגדול לומדים בבית ספר ציבורי. לחבר אותם לישראל, ולא בהכרח לקהילות היהודיות".
חגואל מדבר על בתי הספר של יום ראשון, ועל תוכניות שמעניקות חינוך משלים, יהודי וציוני. למשל, בתוכנית "מתחברים" של ההסתדרות הציונית העולמית הקימו מתנ"ס שבו יכולים כלל חברי הקהילה ליהנות מתכני יהדות וציונות.
אלה פתרונות קבע. האם אתם לא מכוונים לחזרה לישראל?
"המטרה שלנו ב' מתחברים' היא לא לקרוא לאנשים לעלות לארץ. אנחנו לא הקונסוליה הישראלית. אין לי ספק שגם ברמה הערכית, ממשלת ישראל כבר לא מדברת על ?נפולת של נמושות' או על ?יורדים', אלא ההפך: מחברים אותם לישראל".
אחת מתומכי "מתחברים" היא השרה לקליטת עלייה סופה לנדבר, שיזמה את הקמפיין האינטרנטי השנוי במחלוקת. "המקום להיות יהודי במאה אחוז הוא המדינה שלנו", היא אומרת. "היורדים הם לא בוגדים, לא כמו שאמר יצחק רבין, אבל הם אנשים שבחרו לעזוב את המדינה".
מה לגבי עידוד החזרה לישראל?
"זה לא שראיתי שם המון אנשים מאושרים. אנחנו כמדינה צריכים לעשות הכל כדי שיחזרו הביתה. אני לא מאמינה בשמירה על אופי יהודי מחוץ לישראל. יש שם התבוללות, וקשה להתמודד עם התופעה מחוץ למדינת ישראל. כדי להרגיש שאתה יהודי שחי בבית שלו, אתה צריך לחיות כאן. אני לא מאמינה שאפשר בשלט רחוק ללמד בנאדם להיות יהודי".
יש בכלל אפשרות לאיחוד הקהילות?
"אולי אני פסימית, אבל לדעתי המנטליות שונה מדי. הישראלים שנמצאים שם עזבו את ישראל והם מרגישים בודדים. אין לכך תרופה מלבד חזרה לארץ".
האם הממשלה צריכה להשקיע משאבים בחיבור שתי הקהילות?
"שממשלת ישראל תאחד אותם שם? אני ממש לא חושבת שצריך לעשות את זה".
על אף הביקורת שיש לגרינשטיין וחוקרי מכון "ראות" כלפי הסוכנות היהודית, בשנים האחרונות מנסים בסוכנות לשנות את סדרי העדיפויות. אחד האנשים שמובילים את שינוי הגישה אל קהילת הישראלים בחו"ל הוא יו"ר הסוכנות נתן שרנסקי. עם היכנסו לתפקיד הוא החליט לשנות תפיסה: במקום לעודד רק עלייה לישראל, לפעול גם לחיזוק הזהות היהודית. כחלק מהמהלך יזם שרנסקי גם פרויקט של עבודה עם הישראלים היורדים, מה שעד כה לא היה קיים בסוכנות היהודית.
בשנה האחרונה הקימו בארגון פרויקט מיוחד לטיפול בילדי הישראלים בחו"ל. "הבנו שבני הדור השני של ישראלים בחו"ל הולכים ומתרחקים מהזהות היהודית שלהם ומישראל", מספרת מנהלת הפרויקט, מוניקה לב-כהן. "עיקר עבודת הסוכנות עד היום הייתה חיזוק הזהות היהודית של יהודים בחו"ל, לא ישראלים. רק לאחרונה נפל לנו האסימון". לטענתה , אחוז ניכר מילדי היורדים מתחתנים עם לא יהודים. "רוב היורדים הם חילונים, שיהדות או חיי קהילה זרים להם", מסבירה לב-כהן.
בשנה הקרובה מתכננים בסוכנות כמה אירועים שמתיימרים לקדם את הנושא בכמה שלבים. "תוכנית הדגל שלנו היא סטודנטים, בני ישראלים, שמגיעים לביקור מאורגן בארץ. הכוונה כיום היא להגיע לכמה שיותר קמפוסים בשנה הבאה".
ויש גם ניסיונות למצוא פתרון דרך שינויים בחקיקה. במסגרת תפקידו כמזכיר הממשלה גיבש צביקה האוזר, יחד עם המכון למדיניות העם היהודי, מסמך ובו הצעה לחקיקה שתיתן לישראלים המתגוררים בחו"ל אפשרות להצביע בבחירות לכנסת. "הכוונה הייתה לעדכן את ההסדרים שנהגו בראשית הקמת המדינה, שקבעו שאי אפשר להצביע מחוץ לגבולות ישראל אלא אם כן אתה שליח המדינה או ספן ב'צים'.
לפי האוזר, רבים מהישראלים מהגרים באופן זמני לצורך השכלה או עבודה. "הובלתי את המהלך לפני שנה וחצי, אך לצערי הוא לא הבשיל לכדי חקיקה. ישראל צריכה להתקדם למאה ה-21. החוקים של תחילת שנות ה-50 מוכרחים להשתנות".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
