חרדי, לייט ופמיניסטית? יש לנו מניין עבורכם
במסורת היהודית אין שתי תפילות זהות, בכל בית כנסת נשמעים שירים, פיוטים וניגונים אחרים. מגזין ערב שבת מביא לכם את התפילות המיוחדות ביותר - יש מקום לכולם
עיר: ירושלים
ארץ: ישראל
מספר מתפללים: 1,700
דמויות מרכזיות: ראשי הישיבה – הרב יוסף חברוני, הרב משה מרדכי פרבשטיין, הרב דוד כהן, הרב שלמה כץ
שליחי הציבור: הרב ירחמיאל טוקר, הרב שלמה זלמן פאליי
ישיבת "כנסת ישראל – חברון", אחת משתי ספינות הדגל של עולם הישיבות הליטאי (לצד אחותה ישיבת פוניבז' הבני-ברקית), נוסדה בשנת 1822 בסלבודקה, פרבר בעיר קובנה הליטאית, על-ידי הרב נתן צבי פינקל הידוע בכינויו "הסבא מסלבודקה".
הישיבה נקראה בשמה הרשמי "ישיבת כנסת ישראל", על שמו של מייסד תנועת המוסר רבי ישראל סלנטר, ולמעשה היוותה את המשכה של ישיבת וולוז'ין המעטירה. וכבר כתב על כך אחד מתלמידיה, הרב יחיאל יעקב ויינברג, מחבר השו"ת "שרידי אש", כי "לאחר סגירת וולוז'ין ירשה סלבודקה (ישיבת חברון) את מקומה ואת שמה בעולם התורני. בה נקבצו ובאו כל העילויים שבעולם היהודי, וכל בעל כשרון בישראל נדחק ובא לישיבת 'כנסת ישראל'".
בשנת 1924 עלתה הישיבה לארץ ישראל, אל העיר חברון, יחד עם ראשי הישיבה, רבי משה מרדכי אפשטיין ו"הסבא מסלבודקה", ועם מאה וחמישים תלמידי הישיבה. כעבור חמש שנים, בפרעות תרפ"ט, נרצחו באכזריות עשרים וחמישה מתלמידי הישיבה, והישיבה העתיקה את מושבה לשכונת גאולה שבירושלים.
בשנות השבעים עברה הישיבה לשכונת גבעת מרדכי הירושלמית. במשך השנים הוציאה ישיבת חברון מקרבה בוגרים ידועים רבים לעולם הישיבות והדיינות, כמו גם להנהגה האקדמית והפוליטית בישראל.
האבות ובחירי הבנים
ישיבת חברון הושתתה על אדני תנועת המוסר אשר מקים הישיבה, הרב נתן צבי פינקל, היה מנושאי דגלה המובהקים באירופה שבין שתי המלחמות. למרות השינויים הרבים שחלו במהלך שנות קיומה של הישיבה, עדיין שוררים בה מאפיינים ייחודיים המבוססים על משנת "גדלות האדם" המדגישה את מרכזיותו של האדם כנזר הבריאה ואת האחריות הנגזרת עליו מכך.
נביא כעת את דברי אחד מתלמידיה הבולטים של ישיבת חברון, הרב יצחק הוטנר, שלמד בישיבה עוד בהיותה בסלבודקה ולאחר מכן גם בחברון עצמה, שבהם הוא מתאר בקצרה את האווירה בישיבה:
גולת הכותרת של כל הנישא ביקום ובאדם היא האישיות [...] ומדעת או שלא מדעת, חיתה אמנם ההכרה כאן בלב כל אחד, שימיו אלה שהוא מבלה פה בעיר האבות בין בחירי הבנים, מוקדשים המה לו ליצירת אישיותו הוא. ואף זה היה האידיאל הכללי שריחף בחלל האוויר ושהשליט את האטמוספירה של בית היוצר לאנשים – אישים. כה העלתה העבודה למדרגת יצירה ושמחת העבודה לחדות היצירה (פחד יצחק, אגרות וכתבים, סימן קכו).
שיטת הלימוד בישיבה מבוססת על הנהוג בעולם הישיבות ומתייחדת בעצמאות בלימוד בין השאר מכוח שילוב כמה סגנונות לימוד מראשי הישיבה, וכן בעידוד התלמידים לעסוק בלימוד עצמאי; זאת בשונה מישיבות אחרות שבהן השיעורים הם העומדים במרכז סדר היום הלימודי.
לקראת הימים הנוראים חלה בישיבה התעוררות בכל הנוגע לסדרי התפילה. בימים אלו מתמלאת הישיבה מפה לפה במאות בוגרים המקפידים לבוא ולהתפלל באווירה המיוחדת שבישיבה. זאת בשונה מכל השנה, שבה התפילות אינן נמצאות במוקד ההתרחשות החברונאית, הנוכחות מועטת, ואף ייתכן כי זר הנכנס אל הישיבה יבחין בתלמידים רבים העסוקים בלימודם גם תוך כדי התפילה.
ובכל זאת, לקראת הימים הנוראים הישיבה מקבלת צביון חדש. כבר מאמצע חודש אלול ניתן לשמוע בחורים החוזרים בכל פינה על המנגינות העתיקות שמקובלות זה עשרות שנים בישיבה, תוך שהם נזהרים לבל יפספסו "קנייטש" וסלסול מוזיקלי כזה או אחר ומציינים את החשיבות לדייק בשמועתם כחלק מ"מסורת הישיבה" העוברת מדורי דורות.
בליל הסליחות הראשונות יורד לפני התיבה שליח הציבור הרב ירחמיאל טוקר, בוגר הישיבה ומרבני קהילת בריסק, ומרעיד את הלבבות בקולו המיוחד. בשאר ימי הסליחות מתקיים בכל לילה שטיבלך ער של סליחות החל משעת חצות הלילה ועד שעות הבוקר, וכך מתקיימים כעשרים או שלושים מניינים שונים במהירויות שונות ובזמנים שונים לרווחת כל הבחורים.
בערב ראש השנה נוסעת קבוצה גדולה מתלמידי הישיבה למערת המכפלה שם מתקיים מניין סליחות גדול על קברי האבות, בעיר חברון שבה שכנה הישיבה המיתולוגית מעלייתה ארצה ועד לפרעות.
ממשיכים את המגיד
בראש השנה לאחר התפילה עוברים כל תלמידי הישיבה על פני ראשי הישיבה לאחל שנה טובה, ובבוקר לפני התקיעות נאמרת שיחה בהיכל הישיבה מפי ראשי הישיבה, ובמהלכה מעוררים הרבנים את התלמידים בבכיות על משמעותו של היום. בימי ראש השנה שוהים בישיבה כאמור בוגרים רבים וחלקם אף שוכרים דירות בשכונת גבעת מרדכי כדי להתפלל בישיבה.
נוסח התפילה הייחודי המכונה "נוסח חברון" הועתק גם לישיבות ולבתי כנסת רבים נוספים בארץ ובעולם. מקורו עוד בניגונים העתיקים שהיו נהוגים בליטא, המשכו בר' אריה לוין שקיבל את פני הישיבה בבואה לחברון ושימש לה שליח ציבור, אך הגיבוש הסופי של הנוסח נעשה על-ידי שליח הציבור המיתולוגי של הישיבה, המגיד הירושלמי הנודע רבי שלום שבדרון, בוגר הישיבה וגיסו של הרב שלמה זלמן אוירבך.
למעלה מארבעים שנה שימש הרב שבדרון שליח ציבור בישיבה ונודע במנהגו לקיים תענית דיבור רצופה מראש חודש אלול ועד מוצאי יום כיפור. הוא ערך וקבע את הנוסח המהווה אבן יסוד למאות בעלי תפילה אחריו, שילב מנגינות שמקורן בחסידות חב"ד ומנגינות ירושלמיות עתיקות לצד קטעי חזנות ידועים והתאים אותם לקטעים שונים מתוך התפילה. גם בערוב ימיו ולמרות קולו הצרוד המשיך לשמש שליח ציבור בכוחותיו האחרונים.
עם פטירתו נתמנו הרב ירחמיאל טוקר ומשגיח הישיבה, הרב שלמה זלמן פאליי, לשמש שליחי ציבור, ולמרות שינויי מנגינות קלים שהנהיגו, המהווים לא פעם נושא לשיחה, הללו מבקשים להמשיך את הנוסח המוכר שקבע בהיכל הישיבה הרב שבדרון.
כתב: אלחנן ניר
עיר: עתניאל
ארץ: ישראל
מתפללים: כ-400
דמיות מרכזיות: הרב רא"ם הכהן, הרב בני קלמנזון
עוברים לפני התיבה: הרב בני קלמנזון
פקק תנועה הוא עניין די נדיר בישוב קטן בדרום הר חברון כמו היישוב עתניאל, אבל הוא קורה לפחות פעמיים בשנה: בערב ראש השנה ובערב יום כיפור. המועדים הללו מושכים אל התפילה שנערכת בישיבת ההסדר (שנקראת באופן רשמי "בית ועד לתורה דרום הר חברון") קהל רב של מתפללים ומתפללות, ובהם תלמידים, בוגרים ולא מעט סקרנים שמבקשים את הנוסח החסידי החדש שבו מתנהלות תפילת החג בהיכל הגדול של הישיבה.
יש משהו מהפנט בתפילה שמוביל הרב בני קלמנזון. ממקומו לצד התיבה הוא מוביל ניגונים ולפעמים ממש ממחיז את המילים בכישרון דרמטי לא מבוטל. לצדו – או אולי נכון יותר להגיד מכל צדדיו - עדר תלמידים קופצניים שמשמשים גם מקהלה (המראה הזה, אגב, ניכר במיוחד ממרום עזרת הנשים המלאה בדרך כלל בחג). מלבדו עוברים לפני התיבה גם רבנים נוספים מהישיבה והיישוב, ובהם, במשך שנים, היה הרב דן מרצבך זצ"ל.
לכל מחזור תלמידים חדש מעביר הרב בני קורס הכנה קצר ללימוד הניגונים וסדר התפילה, ויש הרבה מה ללמוד: ניגונים חסידיים, ובפרט ניגוני חב"ד של האדמו"ר הזקן (מ"ארבע בבות" עד "אבינו מלכנו"), משובצים יחד עם ניגוני קרליבך, מודז'יץ, וגם ניגון המבוסס על El Condor Pasa של סיימון וגרפינקל (ובו המתפלל מדמה את עצמו לאותה ציפור אינדיאנית המבקשת לעוף).
בין לבין ישנם מעט פיוטים ספרדיים בבחינת "לצאת ידי חובה" (אם כי באחת השנים הצלחנו, המיעוט הספרדי, לקיים תפילת שחרית בנוסח אבותינו בעידוד ראשי הישיבה), וכמובן דרשות, תקיעות שופר מרובות כוונות של הרב רא"ם והמון המון ריקודים. כל זה יוצר מצב שבו שתיים וחצי בצהריים היא שעה לגיטימית לסיום תפילת מוסף של ראש השנה. כדאי לקחת את זה בחשבון בזמן שהאוכל נשרף על הפלטה.
הקלישאה העתניאלית טוענת לאבולוציה בסגנון שלושת ספריו של שלמה המלך: בשיעורים הנמוכים אתה חלק מלהקת הנערים הקופצת סביב הרב בני, אחר הצבא אתה מסתפק בריקוד קטן בשורות הרחוקות, וסביב עזיבת הישיבה נותר מבט משועשע מהיציע אל מחזור הקופצים החדשים, כשתחושת רעב מתחילה להציק בבטן אחרי חצות היום.
קל ללעוג לתפילה העייפה המצויה ברבים מבתי הכנסת מתוך המעגל הקופצני בישיבה, וקל ללעוג למעגל הקופצני מחוץ לכותלי בית המדרש. כך או כך, המעגל הזה מציע תפילה ייחודית שלא מתביישת להיות פיזית מאוד, מוזיקלית מאוד, ובעיקר לא מתביישת לנסות להשיג השגה רוחנית דרך המילים והניגונים.
ככל שעובר הזמן אני מבין שתפילות הימים הנוראים שעשיתי בימיי בישיבה היו מהמשמעתיות בחיי, ומשנה לשנה הניסיון לשחזר את העוצמות שהיו בהן נועד לכישלון. אבל ראש השנה הוא רק הקדמה לדבר האמיתי שמתרחש בעתניאל ביום הכיפורים: תשאלו את מאות הבנות שרבות על כל מרצפת פנויה.
כתב: עמיחי חסון
עיר: קיבוץ נתיב הל"ה
ארץ: ישראל
מספר מתפללים: כ-100
דמויות מרכזיות: אליעזר מלכיאל, האחיות וורטהיים, תומר פרסיקו
שליחי הציבור: ברוך ברנר, נתנאל יחיאלי
המחשבה על קיבוץ בעמק האלה, במקרה זה קיבוץ נתיב הל"ה, מעוררת מיד דימויים פסטורליים. אך הפסטורליה הזו אינה מספקת כנראה את כולם: באזור לולים ישן של הקיבוץ מסתתר לו כפר אקולוגי של ממש, שבנייתו התבססה על מבנים נטושים, בניית בוץ ובנייה מעץ, ונעשתה בידיהם האמונות של כמה ממייסדיו-תושביו. השירותים הם אקולוגיים, מי הגשם נאספים, והמבנים נבנו כך שיבטיחו קרירות בקיץ וחמימות בחורף בלי להשתמש במיזוג אוויר מלאכותי.
הכפר הוא מיזם חברתי ייחודי, וגרעינו הוא ארבע אחיות (לבית ורטהיים) – שלוש מהן רקדניות בלהקת 'ורטיגו' – שעברו לכאן עם בני זוגן וילדיהם כדי לשוב לאורח חיים "מחובר" יותר ופשוט יותר, כדי לחיות שוב יחד וכדי להגשים את החזון המשותף שלהן בדבר זיקה אינטימית בין אדם לאדמה, בין נפש לגוף, ואת אמונתן שחיים טובים ונכונים מתחילים בפשטות וצניעות.
בכפר מצוי הסטודיו של להקת "ורטיגו" שנוסדה לפני 20 שנה על ידי נעה ורטהיים ובעלה עדי שעל, להקת מחול מודרני המופיעה רבות בארץ ובחו"ל, ומתקיימות בו סדנאות וקורסים במחול ובתחומים נושקים, ובהן גם כאלה המותאמות למוגבלים בתנועה. על רקע כל זה מתקיימת בכפר גם פעילות של "מעבדתרבות" בתמיכת מפעל הפיס, מעין בית מדרש לאמנים, שאותו מוביל ברוך ברנר, המחבר בין אמנות למקורות יהודיים (ולא רק) וחוקר תהליכי יצירה.
מזה כמה שנים הפך הכפר גם למרכז של חגיגה יהודית בשבועות, בראש השנה וביום כיפור. גם השנה, בפעם השישית, יימלא הכפר בראש השנה – ובשבת הצמודה לו – באנשים, נשים ומשפחות המחפשים עבודה רוחנית משמעותית, שאותה יחוו בשילוב של תפילות כהלכתן, סדנאות שונות, ארוחות משותפות והרבה מפגש בלתי אמצעי בין אנשים בעלי תשוקה לביטוי רוחני. האחיות ורטהיים ובני זוגן, שהכפר הוא ביתם, חיפשו דרך מתאימה להיפגש עם החגים, ובנו במשך השנים את המתכונת הזאת יחד עם ברנר, בעצמו רב, אמן ואיש תיאטרון.
"המיוחד במקום הזה הוא שאין בו הגדרות", מסביר ברנר. "אנשים לא צריכים להצטדק, כולם חשים בנוח". רבים מהבאים לחוות את החג במקום הם דתיים ודתל"שים, וגם לא מעט אנשים שהמחזור זר להם. למרות שמעולם לא הוגדרו כללים, התפילה מתנהלת בצורה דתית קלאסית.
עם זאת, גלומה בה שאיפה לעורר את הנשמה באמצעות הכלים השונים שכבר קיימים בתפילה – כמו עבודה בקול ובתנועה או התבוננות – כלים שלעתים איבדו מכוחם בשל התבניות שאליהן נוצקו. "צריך תשוקה ולא רק תבנית. איך אדם היה מתפלל לפני שהיה מחזור? לפני שהיו כלים? אני מאמין באלטרנטיבה שנוצרת מתוך הכלים, לא מחוץ להם. יש לנו כלים אדירים.
"אנשים באים כאן לשהייה ארוכה. זו לא תפילה שבאים לבית כנסת וממהרים הביתה. אין לאן למהר. הכול הוא חלק מהשהייה: הארוחות, הסדנאות, התפילות. לכן אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לשלב הפסקות בתפילה, למשל לעשות חצי שעה של שירה, או של התבוננות. אנחנו מתחילים בוותיקין, אבל עם הפסקות לקידוש, להתבוננות, להכנת הגוף, להכנה לתקיעות, וכן הלאה.
"בשנים האחרונות אני מרגיש שבאים יותר ויותר אנשים עשירים. אנשים עם עושר בנשמה. ולכן אנו נוטים למעט בשיעורים ולהרבות בלימוד משותף, כי יש הרבה מה ללמוד זה מזה".
כתב: יואב שורק
עיר: ירושלים
ארץ: ישראל
מספר מתפללים ומתפללות: 150
דמויות מרכזיות: הרב רות גן קגן, ישראל סייקס, יואל סייקס, נחשון כרמי, מיכה הנדלר, איילת קגן
לפני אחת עשרה שנה קיבלתי הסמכה לרבנות מהרב זלמן שחטר-שלומי - והמתנתי. ביקשתי למצוא שותפים ליצירת חוויה אחרת של תפילה. ההמתנה הוכיחה את עצמה, ועד מהרה פנו אליי מספר אנשים ונשים ויחד התחלנו לבקש תפילה יהודית וישראלית אחרת. אלטרנטיבית. כזו שנסמכת על התסריט המקורי של התפילה היהודית, אבל מעניקה לה פרשנות עכשווית. תפילה שתדבר אל הלב מתוך ישראל של המאה העשרים ואחת, מתוך חוויה רוחנית מאחדת ומרגשת.
עד מהרה התברר שאת הישראלים מאחדת תפילה בשירה בליווי גיטרה, תופים וכלי נגינה נוספים (כנראה שלא הרבה השתנה אצלנו מאז דוד המלך וספר תהלים: "בכינור וקול זמרה"). וכך הכול התחיל. ומאז אנו מתכנסים לקבלת שבת אלטרנטיבית, עם גיטרה ותוף, כאשר בכל תפילה אנו יוצרים מסע רוחני המשתנה משבת לשבת, בעקבות פרשת השבוע או לוח השנה, ובכל פעם מקבלים מזמורי התהלים ופיוטי התפילה משמעות חדשה. התפילה שלנו מתאפיינת בשירה משותפת ורוב הלחנים הם מקוריים שלנו. לאחר שנים אחדות של התגבשות חשנו שניתן להוסיף טקסים ותפילות בחגי ישראל, לתמוך זה בזה ולחגוג ביחד נקודות משמעותיות בחיים. כך נוסדה קהילת "נאוה תהילה".
תפילה חווייתית
"נאוה תהילה" היא למעשה מעבדה לתפילה, ומה שמייחד אותה הוא היותה קהילה המתפללת ויוצרת יחד. בקהילה התקבצו מוזיקאים מוכשרים, רובם צעירים, המבטאים לראשונה את עצמם במרחב של התחדשות יהודית. רוב החברים והחברות בקהילה אינם הלכתיים - אם כי יש בינינו כאלו שההלכה היא מרכיב משמעותי בעולמם. המוטו שלנו הוא "בואו כפי שאתם". היצירה היא מאפיין בולט של נאוה תהילה והיא באה לידי ביטוי בעשרות לחנים לקטעים שונים מהתפילה שנוצרו במהלך השנים בידי המוזיקאים של הקהילה. עד היום הוצאנו שני אלבומי מוזיקה: "יחולל איילות - מסע לקבלת השבת", ו"לבי ער" שיצא בשבועות האחרונים. המוזיקה שלנו לתפילה נפוצה בקהילות יהודיות בכל העולם, בעיקר דרך אתר האינטרנט וערוץ היוטיוב שלנו.
אנחנו מתאספים לקבלת שבת גדולה פעם בחודש ואליה מגיעים כ-250 נשים ואנשים, חברים קבועים בקהילה ואורחים החפצים להיפגש עם השבת ממקום רוחני ולהשתתף בתפילה באופן אקטיבי. במשך הקיץ אנו מובילים גם חלק מקבלות השבת בתחנת הרכבת הישנה בירושלים, שמושכות אליהן מאות משתתפים. לתפילות בחגים מגיע מספר קטן יותר.
בקהילות היהודיות בחו"ל תפילות החג הן המוקד של העולם היהודי. בישראל אווירת החג שורה בכל מקום, ויש רבים שמעדיפים לחגוג בחיק הטבע או עם המשפחה ולאו דווקא בתפילה ארוכה, גם אם מוזיקלית. בראש השנה מגיעים אלינו כ-150 איש ואישה וביום כיפור כמאתיים. עם זאת, התפילה בבוקר שמחת תורה, שבה לאחר הקפות וריקודים אנחנו פותחים את התורה כולה וכל אחד מקבל פסוק בתורה לשנה החדשה, הפכה לאירוע הגדול ביותר שלנו מבחינת מספר המשתתפים.
כמו תפילת השבת גם תפילת ראש השנה של נאוה תהילה מבוססת על התפילה המסורתית, אבל יוצאת ממנה לכיוונים חדשים. התפילה בנאוה תהילה בחגי תשרי מתקיימת באוהל פתוח לארבע רוחות השמים, כדוגמת האוהל של אברהם ושרה - בגינה של מוזיאון הטבע בירושלים. המתפללים והמתפללות יושבים יחדיו בתוך האוהל, אשר פתיחותו מאפשרת יציאה וכניסה של המתפללים כרצונם. גם הילדים אוהבים מאוד את הגינה. תמיד כיף לראות איך הם שומעים את קול השופר במהלך תפילת המוסף ומיד רצים אל תוך האוהל בעיניים נוצצות.
התפילה פתוחה גם מבחינת האופי שלה: במקום לומר כל מילה ומילה בנוסח המסורתי אנחנו מעדיפים להתעכב ולשיר משפטים ספורים. יחד עם זאת אנחנו עוקבים אחרי מהלך התפילה המסורתית - מפסוקי דזמרא, דרך "המלך", קריאת שמע, תפילת עמידה, קריאת התורה, תקיעת השופר ועד למוסף.
חלק מהמתפללים יביאו מחזור ויתפללו מתוכו; חלק יסתפקו בהרבה פחות מלל, ב"ניצוצות" תפילה שאנחנו מכינים ומחלקים במקום; וחלק יתמקדו במדיטציה ובשירה המשותפת. נוסח התפילה השנה הוא זה האשכנזי לימים הנוראים, בהתאם למסורת של מובילי התפילה, ואנחנו מוסיפים לו פיוטים מרגשים של עדות המזרח ואת קדיש "תיענו ותיעתרו" הספרדי. בשנים האחרונות כתבנו, כמנהגנו, לחנים חדשים גם לתפילות הימים הנוראים, בתקווה שגם הם יתפשטו לקהילות בעולם.
מרכיב משמעותי ביותר בתפילה הוא העלייה לתורה. בנאוה תהילה עולים לתורה בקבוצות משותפות. נחשון כרמי, אשר מוביל את הקריאה, בוחר בכל עלייה מעליות החג נושא הקשור לקטע שנקרא ומזמין אנשים בקהילה אשר מתחברים לנושא לבוא ולעלות. בסוף העלייה כולם יזכו לברכה בנושא שלכבודו עלו לתורה. זה רגע מאוד מרגש כי לרבים - ועוד יותר מכך לרבות - זו הפעם הראשונה שבה הם עולים לתורה.
תפילת ראש השנה היא תחנה אחת בתוך תהליך מתמשך של עבודה פנימית שבו אנו, בנאוה תהילה, שואפים לתמוך. תהליך זה מתחיל בלילה הראשון של אמירת הסליחות וממשיך בתפילת ראש השנה. אנו מזמינים את הקהל לשבת בקבוצות של שלושה כדי להביא את תשומת הלב לנושאים שעליהם הם חפצים לשוב בתשובה. התהליך מסתיים ביום כיפור שבו כל אחד ואחת מוזמנים ליצור את רשימת ה"על חטא" שלהם. כך הופכת העבודה הרוחנית האישית לחלק מהתהליך הקהילתי, וראש השנה הופך לציון דרך, לאחת הפסגות, בתוך תהליך של עבודה רוחנית משמעותית.
תפילת ראש השנה של "נאוה תהילה" תתקיים ביום השני של ראש השנה בלבד. ניתן להתעדכן באתר האינטרנט: www.NavaTehila.org
כתב: איתמר ברנר
מקום: רחוב תורה ועבודה, ראשון לציון
מספר משתתפים: כ-150 איש
מובילי התפילה: קייס סמאי אליאס וזקני הקהילה
ראש השנה נקרא באמהרית ברהן סרקה, כלומר "אור זרוע לצדיק". לחג גם שם נוסף באמהרית, בעלה מטק, כלומר חג התרועה, על פי הכתוב בספר ויקרא: "בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש" (ויקרא כג, כד). יהודי אתיופיה קיימו את ראש השנה יום אחד בלבד, ולא שני ימים כפי שנוהגים בשאר העולם, על פי מה שכתוב בתורה - "באחד לחודש" - ועל פי המנהג הקדום עד לתקופת המשנה. ראש השנה או ברהן סרקה הינו יום טוב, ונהגו קהילות האתיופים גם באתיופיה וגם בישראל שלא לעשות בו מלאכה, למעט מלאכת אוכל נפש.
למרות שהפסוקים מדברים על תרועה, בראש השנה באתיופיה לא נהגו לתקוע בשופר אלא להריע בתוף ובמצלתיים במהלך התפילה. אין לכך הסבר מוסכם ומוכר, אולם זקני הקייסים מסרו שלושה הסברים אפשריים: ראשית, לא היה מצוי שופר כשר בקהילות באתיופיה. שנית, בגלל הרדיפות של הנוצרים לא הייתה אפשרות לתקוע בשופר. ולבסוף, גם במקומות שבהם היה שופר ולא הייתה הפרעה של הנוצרים, כבר לא ידעו איך לתקוע. לכן העדיפו להשתמש בתוף ובמצלתיים, אשר מזכירים את התקיעה והיו יותר נגישים ליהודי אתיופיה.
שומרים על המסורת
בברהן סרקה לובשים כל האנשים לבן ומגיעים לבית הכנסת. באתיופיה היו אנשים שמגיעים מכפרים המרוחקים ימי הליכה אחדים לכפר שיש בו קייס, והיו מתארחים אצל הקייס או אצל השכנים של הקייס. המתפללים שהיו מתכנסים בכפר שבו היה קייס היו משתתפים בתפילה ושומעים דרשה. מי שמוביל את התפילה הוא רק הקייס, יחד עם מלומדים בודדים בכל קהילה, מכיוון שהתפילה הנה בשפת הגעז. התפילה גם מתקיימת בפזמון ובפיוט מסוג מסוים שאותו צריך ללמוד ורוב המתפללים לא הכירו את הפיוטים המיוחדים לחגים. רוב התפילה התקיימה על פה, ורק הזקנים והמלומדים ידעו את התפילות.
גם כיום מתקיימת תפילת ראש השנה לפי המנהג האתיופי המסורתי בבתי כנסת אחדים. בתי הכנסת בארץ שמתפללים בהם בנוסח העדה - בשפת הגעז - מפוזרים בכל חלקי הארץ. בכל עיר שנמצאים בה קייסים יש בית כנסת שמתפללים בו בשפת הגעז. כיום ישנם בארץ כשישים קייסים אשר מכהנים בפועל בתפקידם ואשר מוכרים על ידי המדינה. מתוך השישים כעשרים קייסים הוסמכו בארץ.
אחד מבתי הכנסת שבהם מתקיימת תפילה מסורתית בנוסח העדה האתיופית הוא בית הכנסת בראשון לציון. תפילה שכזו מתקיימת בכל שבת ובכל החגים, לרבות ראש השנה. תפילת ראש השנה מתחילה מוקדם מאוד, לפני עמוד השחר, בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר. כמו באתיופיה, התפילה בעיקרה היא בשפת הגעז ובעל פה, אולם בקהילה נכתבו התפילות בידי ראשי הקהילה על גבי דפים המחולקים, כדי שרבים יוכלו להשתתף.
במהלך התפילה מריעים כאמור בתופים ובמצלתיים. לאחר העלייה ארצה חזרה המסורת המקורית של תקיעת השופר, אשר משתלבת עם התופים והמצלתיים. לאחר סיום התפילה נהגו באתיופיה לקרוא בתורה מספר האורית בשפת הגעז, והקייס תרגם לשפה האמהרית. בארץ הוסיפו לכך קריאה בעברית מתוך ספר התורה. לאחר סיום קריאת התורה וסיום הברכה הקייס נושא דרשה בנושא החג.
חלק חשוב במנהגי החג המתקיימים בבית הכנסת קשורים לסעודה המתקיימת בו. הנשים מגיעות בלבוש לבן. הן מכינות בערב החג חלה לכבוד החג ומביאות את החלה שהכינו עם רטבים מיוחדים. בסיום התפילה וקריאת התורה הקייס מקדש על הלחם - מקור המנהג הוא באתיופיה, שם לא קידשו על יין כי לא היה יין כשר - ולאחר הקידוש בוצעים את הלחם. מוציאים את האמצע מכל הלחמים ונותנים אותם לקייס, ואת שאר הלחם חותכים לחתיכות קטנות ומערבבים עם שאר הלחמים. את החתיכות מחלקים לכל המתפללים במגש יחד עם הרטבים שהביאו הנשים, ובכך מקיימים סעודה שנייה בבית כנסת. כך נוהגים בשאר החגים וכן בשבתות.
לאחר סיום הסעודה בבית הכנסת, הרבה אנשים עושים בביתם משתה לכבוד החג. רבים שוחטים כבש לכבוד החג ומזמינים את כל השכנים ואף אורחים מרחוק. לכן, לאחר התפילה האנשים הולכים למשתה שהשכנים הכינו. קורה שאדם מסתובב בחמישה או שישה בתים באותו היום. כך מעבירים את היום בשמחה. לכל בית שבו מתקיים משתה הקייס מגיע, נותן ברכה ונושא דרשה מענייני החג. מנהג זה ממשיך גם היום בישראל בכל עיר שבה נמצא ריכוז גדול של בני העדה, ובכלל זה בקהילה בראשון לציון.
כתב: קייס סמאי אליאס
סדרת הכתבות פורסמה במגזין ערב שבת
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
