איפה התורה? בפקקי התנועה ובריב עם השכנים
"אל תכנעו ללחץ היומיומי השוחק, קחו איתכם את הקוד המוסרי של היהדות, והטמיעו אותו בתוך חיי החומר. כך גם החיים החומריים יהיו עשירים, מלאים ופוריים". פרשת ניצבים וילך
דע לך, המצוות שהעברתי לכם מבורא העולם לא שייכות רק לאלים באולימפוס, הן לא מתאימות רק לנזירים ממנזר השתקנים. הן אתה, ואני, חיי היומיום והשכנים, הבלגן בכביש והלחץ בעבודה. שם בדיוק התורה נמצאת, מלמדת אותך איך לקיים חיי מסחר ישרים, מסבירה לך מה המחויבות שלך לדור המבוגר, ומה האחריות שלך לדור הצעיר.
מלמדת אותך כיצד לבנות תא משפחתי בצורה נכונה, ומה החובה שלך כלפי הבוס בעבודה או כלפי העובד שלך. גם רב גדול וגם אחרון התגרים, מחויבים לאותה תורה.
זה המסר שמשה מעביר לעם, רגע לפני שהוא בונה לעצמו מדינה ושוקע בחיי עבודה וחברה חומריים: אל תכנעו ללחץ היומיומי השוחק, קחו איתכם את הקוד המוסרי של היהדות, והטמיעו אותו בתוך חיי החומר. כך גם החיים החומריים יהיו עשירים, מלאים ופוריים. "כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו".
באחד ממחנות העבודה של הקומוניסטים בסיביר היה כלוא נער יהודי צעיר, ולצידו אדם מבוגר. לרוסים היה עיקרון: ככל שהיית יותר חשוב בחוץ, כך אתה יותר מושפל שם. הנער שם לב לאדם אחד מוזר: איש מבוגר ש"תפקידו" היה לנקות את השירותים. האיש הזה החזיק עימו כל הזמן חבילה קטנה, ולא הזיז לרגע את העיניים ממנה. לכל מקום שהוא הלך, היא הלכה יחד איתו.
סקרנותו של הנער התעוררה, אך הוא לא חש בנוח לשאול אותו. לילה אחד, בשעה שכבר לא היו אנשים בסביבה, והמחנה כולו היה קפוא בשנת-העובד היגע, גם שומרים לא היו בסביבה, התעורר לפתע הנער והבחין כי האיש המבוגר קם ממקומו.
עיניו של הנער כמעט יצאו מחוריהן כאשר האיש פתח את החבילה, הוציא מתוכה מדי צבא שהיו מגוהצים פעם, עטורים בשלל צבעים של אותות גבוה וצל"שים, ולנגד עיני הנער לבש במהירות את המדים. הוא נעמד דום. הצדיע. צעד ברגל זקופה, גבו היה מתוח כאילו עמד כעת פני צבא שלם.
כהרף עין הסיר האסיר את המדים, קיפל אותם חזרה לחבילה, וחזר בדממה לדרגשו. הנער לא יכול היה להמתין, ועם אור ראשון ניגש לאסיר ושאל אותו: היי, תפסתי אותך בלילה.. מה בדיוק עשית, השתגעת?
האסיר פנה לנער כשהוא נרגש כולו: אתה יודע מי אני? אני הגנרל של כל צבא פרוסיה. כל צבא פרוסיה! נפלתי בשבי, אבל הרוסים הארורים רוצים לקחת ממני את הכבוד שלי. לכן הם כופים אותי לעבודות בזויות, לנקות את השירותים. אני לא אכנע. הגוף שלי אצלכם, לא אתן להם את הנשמה. מידי לילה כשאף אחד לא רואה, אני לובש את המדים ואומר לעצמי: אל תישבר, אל תשכח מי אתה, אתה גנרל!
אותו נער גר היום בבני ברק ואת הסיפור הזה הוא מספר מידי שנה בדרשתו לפני תפילת נעילה ביום הכיפורים. "לפעמים אנחנו שוקעים בבוץ, נסחפים אחר החומרנות השלטת, לא עושים באמת את מה שאנחנו שואפים. זה הזמן לעצור ולהזכיר לעצמך: אתה גנרל!"
וזה המסר שמבקש משה להעביר לנו, ערב הכניסה לארץ: כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו" אל תחפש את הפתרון מסביב, זה לא רחוק ולא בשמים, זה בתוכך. התסכל פנימה, תזכור מי אתה, וכך תצליח.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
