הומלס וחבר יקר, סליחה ששכחתי אותך
nrg יהדות בפרויקט מיוחד לחודש אלול והימים הנוראים "ככה מבקשים סליחה". והפעם: אבינועם הרש מבקש סליחה מחברו ההומלס "הבטחתי לאלוהים שאם אני אתחתן, אזמין אותך לפחות אחת לחודש לשבת. אלוהים מילא את חלקו בעסקה, אני לא"
תראה איזה פחדן אני. עד שאני כבר אוסף את עצמי כדי לכתוב לך מכתב התנצלות, אני עושה זאת באינטרנט ויודע שהסיכוי שתראה אותו זהה בערך לסיכוי שלך להחליף את סטנלי פישר כנגיד בנק ישראל.
אתה שובר כבר שנים את קופת הגמל היומית שלך אחרי שעות של עמידה מאומצת בחום ובקור של מדרחוב בן יהודה בכדי לא לגווע ברעב. אתה, שמקבל תשואה יומית נאה של טחינה ועוד חצי עגבנייה בתנאי כמובן שמושיקו מהשווארמה קם על הצד הנכון כדי לפרגן לך עוד קצת.
פגשתי אותך בפעם הראשונה לפני עשור, בחורף הירושלמי שהתמזג לי עם טמפרטורת הלב. הפגישה התקיימה בדיוק אחרי שסיימתי קשר רומנטי של שנה וחצי; האור היחיד שראיתי אז היה שייך בכלל לאוטו זבל שהעיר אותי בחמש בבוקר אחרי לילה ארוך בכיכר ציון, עם הרבה דמעות וקצת שינה.
מאמרי נוספים מתוך פרויקט ככה מבקשים סליחה של nrg יהדות:
- אסף גולן מבקש סליחה מילדיו
- המתנחלים מבקשים סליחה מהתלאביביים
- צביקה קליין מבקש סליחה מהיח"צנים
- אריאל כהנא מבקש סליחה מנציג ציבור שנחשד בשחיתות
ניגשת אליי עם החולצה הלבנה והבלויה שלך, עם החוטים האדומים האלו לסגולה, או 'וואט אבר' שאתה מוכר בשקל. "אם אפשר עוד קצת אדוני", הוא משפט ששגור על לשונך מידי יום, כשאתה מצויד בחיוך מריר של בן אדם שמסתכל על מלאך המוות באדישות, ועוד מסוגל לזרוק לו על הדרך קריצה שימהר קצת ויגאל אותו כבר מייסורי הנוודות של ההומלס הירושלמי השקוף.
שאלת אותי למה אני עצוב ואילו אחרי שסיפרתי לך הפטרת בבוז: "שלמה המלך אמר כבר בספר קהלת 'עזה כמוות אהבה', עזוב אותך נשים, רק צרות, הנה, תראה אותי, גרושתי הפכה אותי לעבד שלה, כל העת אני צריך לשלם לה מזונות, חשבונות, אין לי חיים אין לי".
וככה, מצאתי את עצמי אוסף את רסיסי הלב השותת דם שלי, רווק עייף, ושופך את כאבי למול הומלס שלא יכול להציע לי כלום מלבד פשטות טהורה והקשבה אמיתית. תאמין לי משה, זה בדיוק מה שהייתי צריך.
הקשר ביננו הלך והתהדק: בכל פעם שהייתי עובר בכיכר ציון, היית מספר לי משלים וסיפורים שרק 'שוכני ירושלים של מטה' מכירים, עד שהרגשת מספיק קרוב אליי וספרתי לי שקיבלת את צל"ש הרמטכ"ל על מלחמת יום כיפור שהפכה אותך לגיבור ולנכה. הייתי בטוח שאתה עובד עליי, שהרי יש לך את כל הסיבות לכך, אבל אז הראית לי את התעודה של הצל"ש עם תמונה שלך מימים טובים יותר. שיער שחור, בריא, צוחק ואני רק חשבתי: מה עברת שם במלחמה משה, שנהפכת לכזה שבר כלי?
עם השנים שיתפתי אותך בדייטים שלי, אפילו הייתי מביא אליך להתרשמות את הבחורות שהייתי יוצא איתן. אתה תמיד היית במקום הקבוע שלך בכיכר ציון, בין 'קצפת' ל'קפה רימון', נהפך לחלק מהנוף, מקשיב ומברך אותי "גדולה צדקה, שמגעת עד כיסא הכבוד, ה' יברך אותך".
עניתי אמן, כי בטח בן אדם כמוך, רווי ייסורים, ברכתו נשמעת בשמיים. הבטחתי לאלוהים שאם אני אתחתן אין מצב שאני שוכח לך חסד נעורים, ולפחות אחת לחודש אזמין אותך לבית שלי לשולחן שבת.
אלוהים מילא את חלקו, וברוך השם המשכתי את מעגל החיים ועם השנים נתעטף עליי דוחק הזמן וכבר ראיתי אותך פחות, וחשבתי עליך פחות ומאז החתונה אפילו פעם אחת משה, לא ביקרת בבית שלי. אולי זה בגלל שהלכלוך והבגדים הבלויים והשכחה דחו ודחו את התשלום שלי בעסקה.
מאז, אחת לחודש אתה מבקש ממני קצת כסף לתרופות. בשביל שאוכל להמשיך ולהביט במראה אני מביא לך כמה גרושים ושם לב בפעמים הבודדות שאני כן רואה אותך, שאתה הולך ומצטמק לי. אתה לוקח איתך את התקווה שאני לא אהיה כמו כל ה'זבלים' האלו ששוכחים את האנשים שהיו איתם בתקופות הקשות ביותר.
אז סליחה משה, אלף פעם סליחה.
nrg יהדות בפרויקט מיוחד לכבוד חודש אלול והימים הנוראים "ככה מבקשים סליחה". כתבו מכתב סליחה למישהו (בן משפחה, פוליטיקאי, זמר, מגזר באוכלוסיה, או אפילו קבוצת כדורגל), שלחו לנו למייל
nrgyahadut@gmail.com ואנחנו נפרסם את הבקשות המרגשות והמעניינות ביותר.
וכמובן, אל תתביישו לבקש סליחה! שנה טובה וחתימה טובה.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
