גינקולוגיה והלכה: מתי איסור "ייחוד" מתבטל?
אישה שלא מכירה מספיק את גופה ולא קיבלה הדרכה נכונה על מנת להתחבר לגופה, לא תגיע רגועה לליל הכלולות ועלולה לחוש פחד שישפיע ישירות על התגובות שלה. קבלו פרק מספר חדש העוסק בגינקולוגיה בראי ההלכה
התקשרה אליי אֵם נבוכה: בתה, אורלי, סיפרה לה למחרת ליל הכלולות, שאת רוב הלילה בילתה במקלחת! התברר שבתה לא קיבלה שום הדרכה על חיי אישות ועל החיבור לגופה ולכן בליל החתונה מצאה את עצמה מבוהלת ונבוכה והיא נעלה את עצמה במקלחת...
אמנם, זה סיפור יוצא דופן, אך מתברר שלעתים קרובות קיימים תרחישים שאינם רחוקים כל כך מהסיפור ההזוי הזה.
אישה שלא מכירה מספיק את גופה ולא קיבלה הדרכה נכונה על מנת להתחבר לגופה, לא תגיע רגועה לליל הכלולות ועלולה לחוש פחד שישפיע ישירות על התגובות שלה. היא תגיב לתהליך הקרבה הגופנית שבינה לבין בעלה הטרי בכיווץ בלתי-רצוני של אזור רצפת האגן, מעין ‘סגירת דלת‘ בפני בעלה. תופעה זו יכולה לחלוף בעזרת הקשבה הדדית והבנה בין בני הזוג. אך אם התופעה נמשכת יותר ממספר שבועות, יש לגשת לרופאת נשים לשם בדיקה ראשונית, הדרכה בתרגול מדורג של הרפיית רצפת האגן ועזרה בשימוש במרחיבים בשיטה התנהגותית מובנית.
וגיניזמוס היא תופעה נפוצה יחסית, הקיימת בדרך כלל אצל נשים צעירות (ההערכה היא שהיא קיימת ברמות שונות אצל כ-10% מהן). התופעה מתבטאת בכיווץ בלתי רצוני של שרירי פתח הנרתיק מחשש למגע כלשהו באזור. במקרים קיצוניים האישה לא מסוגלת אפילו לגעת בעצמה בחלק החיצוני של אזור פתח הנרתיק. בעקבות כך קיים קושי בתשמיש, קושי בביצוע בדיקה גינקולוגית על ידי רופאה ואף קושי בהכנסת טמפון או הכנסת ‘עד בדיקה‘. נשים הסובלות מווגיניזמוס מודעות לבעייתן, ברמה זו או אחרת, אך עד לאחר הנישואים הן, בדרך כלל, מתעלמות ממנה לחלוטין.
ישנן דרגות חומרה שונות של כיווץ ותגובות שונות לניסיון החדירה לנרתיק. לעתים מדובר על קושי ואי-נוחות במהלך התשמיש אך לעתים אין אפשרות כלל להגיע למצב של תשמיש.
הסיבות השכיחות לבעיה זו הן: חוויה טראומטית בעבר הקשורה לאותו אזור, אף טריוויאלית כבדיקה גניקולוגית בילדוּת; פגיעה באותו מקום בעקבות נפילה וכדומה; טראומה משמעותית יותר, הכוללת חשיפה בעבר (אף בעבר הרחוק!) למעשים מגונים ברמות שונות; חינוך לקוי שבו הועברו מסרים שליליים ולא-מאוזנים לגבי יחס האישה לגופה, לצניעות, לעניין התשמיש ועוד.
בדרך כלל נשים אלה מעוניינות בתשמיש אך קיים אצלן מעצור בלתי רצוני המונע מהן את הגשמת הרצון הזה.
קיים טיפול, שבידיים אמונות ומקצועיות אמור לפתור את הבעיה וברוב המקרים תוך זמן קצר יחסית (כאשר מדובר על בעיה ברמה קלה עד בינונית). הטיפול הוא הדרגתי ויכול לכלול: טיפול בשיטות קוגניטיביות-התנהגותיות, טיפול בפסיכותרפיה ממוקדת קצרה, ב-somatic experiencing
ובכל טיפול שמתאים ל-PTSD - תסמונת פוסט-טראומטית. לעתים, במהלך תקופת הטיפול, דרושה הימנעות זמנית מתשמיש על מנת למנוע נסיגה בהתקדמות הטיפול.
חשוב להדגיש, בניגוד לדעות נפוצות ומוטעות: כריתת קרום הבתולים אינה טיפול מתאים לאישה עם וגיניזמוס ואף עלולה להחמיר את מצבה; הבעיה כאמור איננה קשורה כלל למבנה קרום הבתולים - כי אם לנפשה, ולכן גם אם תוצאת הניתוח תהיה פתח פתוח ‘כפתחו של אולם‘ לא יקל הדבר כלל על קיום החיבור ורק ייגרם לבני הזוג תסכול בעקבות אי הצלחת הטיפול. בנוסף, ניתוח כריתת קרום הבתולים אינה פרוצדורה נטולת סכנות – קיימים סיבוכי ניתוח (אם כי הם נדירים) כגון זיהום, דימום והצטלקות שעלולה לגרום להגדלת אי-הנוחות בזמן התשמיש ולהחמרת הבעיה. רק במקרים נדירים קושי בקיום התשמיש אצל זוג טרי אכן מצביע על בעיה של קרום בתולים עבה במיוחד ורק במקרים אלו קיימת תועלת בניתוח שכזה אולם כאמור, מדובר במקרים נדירים ביותר. ברוב המקרים שבהם זוג מדווח על קושי בחיבור, מדובר על וגיניזמוס ברמות שונות שבו יש לטפל בשיטות שהוזכרו לעיל.
אורלי ופינחס בעצם לא הצליחו להגיע ל‘חיבור‘. ייתכן ואורלי סובלת מווגיניזמוס. במקרה כזה, כאשר המחזור הראשון אחרי החתונה הגיע ובני הזוג לא הצליחו עדיין להגיע לחיבור, קיים איסור ייחוד. אולם מקובל בין הפוסקים שגם אם היה תשמיש חלקי, חדירה חלקית הקרובה לחיבור, בטל איסור הייחוד של החתן עם כלתו כשהיא נאסרת ובמקרים גבוליים צריך לעשות שאלת רב.
והיה והתופעה לא חלפה ומתברר שאורלי סובלת מווגיניזמוס, מותר להמליץ לבני הזוג לא לשמש במשך תקופה ארוכה, יחסית, עד לפיתרון הבעיה באופן משמעותי. הימנעות לצורך קיום מצוות 'פרו ורבו', בהסכמת שני בני הזוג, אין בה שום איסור; אולם הם צריכים, בתקופת ההימנעות מתשמיש בימי טהרתה, למעט בחיבוק ונישוק וכד‘ כדי שלא יגיע הבעל חס ושלום למצב של הוצאת זרע לבטלה והחכם עיניו בראשו. בזמן הטיפול בבעיה, מותר לבעלה של אורלי לסייע לה בעזרת תרגילים שונים, לפי הדרכת הרופאה המטפלת.
בנוסף, במקרים קיצוניים יותר של וגיניזמוס קיימת בעיה הקשורה לבדיקות הטהרה בזמן ‘שבעה נקיים‘ אצל האישה הווגיניסטית שבקושי מסוגלת לקרב את אצבעה לאזור הנרתיק החיצוני שלה.
לפחות חלק מבדיקות הטהרה חייבות להיות בדיקות מלאות. לחלק גדול מהנשים שסובלות מווגיניזמוס קשה מאוד להגיע לרמה כזו של בדיקה אך בדיקת הפסק טהרה ובדיקה אחת נוספת לפחות (ולפי דעה אחרת – שתי בדיקות) דינן להיעשות בעומק הנרתיק. במקרים קיצוניים ייתכן שיש מקום להתייעצות עם פוסק הלכה, להקל אף יותר ולהסתפק בבדיקות טהרה שאינן חודרניות.
בעיית הווגינזמוס עצמה חייבת למצוא את פתרונה ויש לפנות לרופאים מומחים בתחום ולהיעזר בהם. נוסף להפרעה הקשה בקיום מצוות 'פרו ורבו' ובקיום מצוות ‘עונה‘, היא עלולה לגרום גם לבעיות בשלום בית שאחריתן, מי ישורן.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
