הרב מוטי, לא לחינם תקפתי אותך

נחום פצ'ניק, מי שהתפרץ בשיעורו של הרב מוטי אלון לאחר הרשעתו, וכמי שהותקף מינית בעבר, במכתב אישי ונוקב לאדמו"ר של הציונות הדתית: "הייתי חייב להגיע אליך ולזעוק, אף שלא אתה פגעת בי. הזעקה היא בשבילך, ובשביל כל מי שנפגע על ידך"

נחום פצ'ניק, יומן | 15/8/2013 11:18 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מוטי שלום, לכבוד מוטי אלון, לכבוד הרב מוטי, הרב מוטי שלום, כבוד ראש הישיבה הרב מוטי אלון, מוטי אלון שלום, זה לא עיסוק בגינונים, זה עיסוק בכאב, במהות, ב"מה" וב"מי" שמאחורי ה"דמות" וההילה.

זה עיסוק בפירוק התארים וההוד במטרה להגיע לאנושי שבפנים, כי הוא לא פחות מלא הוד והדר ואף יותר. קשה לי עד מאוד לפנות אליך כעת ולא בלב קל עשיתי מה שעשיתי בשבוע שעבר בבית הכנסת שלך.

קשה, כי דורש כוחות נפש גדולים להיחשף ולחשוף מקומות כואבים ש-18 שנה עדיין כואבים, קשה אבל אין לי ולא הייתה לי ברירה אחרת. עומק הדין חייב אותי לדבר ישירות אליך ולקוות לתשובה. חייב אותי להגיע למקום הכואב ביותר שלי, המושפל עד עפר ובמובן מסויים גם לגעת במקום המושפל והמובס שלך, כי אולי דווקא ממנו תצמח התשובה.

עוד בנושא הרשעת הרב מוטי אלון:
מותקף מינית על ידי רב: הפרשה מחזירה אותי לתקיפה שלי
- הרב אלון: חוזר לשגרה
- נחום פצ'ניק מקבל חיבוק בפייסבוק

אבהיר: לא אתה פגעת בי. ובכל זאת באתי. לא אתה הזמנת אותי למגרש הפרטי שלך במגדל ובכל זאת הופעתי. רבי נחמן מברסלב בתורה ט"ו אומר:

"כִּי כְּשֶׁאֵין אָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ אֲזַי דָּנִין וְשׁוֹפְטִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה וּכְשֶׁשּׁוֹפְטִין אֶת הָאָדָם בְּמִשְׁפָּט דִּלְעֵלָּא אֲזַי הַדִּין נִתְלַבֵּשׁ בְּכָל הַדְּבָרִים וְכָל הַדְּבָרִים נַעֲשִׂים שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָאִישׁ מִשְׁפָּט כָּתוּב אֲבָל כְּשֶׁשּׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ וּכְשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה וְאֵין הַיִּרְאָה מִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוּם דָּבָר לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ נִתְעוֹרֵר.."

"ידעתי שאקח חופש מהחופשה המשפחתית ואסע לומר לך בגלוי קולות מושתקים כואבים ומוחשכים של רבים". הרב מוטי אלון בשיעורו במגדל לאחר ההרשעה צילום: מירי צחי
בבוקר ראש חודש אלול לאחר ההרשעה כשהודעת שעסקים כרגיל ושהערב נפגשים ללימוד תורה חגיגי של ר"ח אלול הרגליים שלי התחילו לזוז, ידעתי שאקח חופש מהחופשה המשפחתית ואסע לומר לך בגלוי קולות מושתקים כואבים ומוחשכים של רבים.

לא ידעתי מה לומר ולא ידעתי את מה שאני מבין למפרע שאלו קולות של רבים מדי. זאת לא הייתה החלטה מחושבת. לא ידעתי מה לומר. קפצתי למים בתחושה שאין לי עוד מקום ביבשה הזו.

איני בא לדון האם עשית ומה עשית, איני בא לשכנע או להשתכנע. באתי בכוח הנפגעים הזועקים בדממה, באתי להשמיע את קולם המושתק ובו זמנית להשתיק מראית עין של טהרה ושמחה.

התכוונתי לכל מילה כשאמרתי שאתה אדם גדול מאוד. התכוונתי לכל תג כשאמרתי לך שאתה כדוד המלך. לא מעט מידידיי נזפו בי על כך וחשוב לי להבהיר להם ולך. דוד בשומעו את תוכחות נתן הנביא על מעשיו, לראשונה בחייו עומד מול עצמו. הוא לא אומר אני מודה לנביא על דבריו ולא אני מודה לה' ששלח אותו, הוא אומר אני מודה שחטאתי!

כפי שאמרתי לך בבית הכנסת במגדל דווקא משם הוא צומח לגדולתו. הדברים שלעיל לכאורה ידועים לכולנו עוד מימי הבגרות בתנ"ך אלא שכעת לא "טקסט" ולא דרוש הפסוקים לפנינו אלא הריאליטי הכואב מאוד של החיים.

אתה איש גדול שנפל בגדול

הגישה המערבית הקלאסית לא מכירה באמת את מושג החרטה והתשובה. אדם שהורשע בבית משפט אזרחי ו"שילם את חובו לחברה" סיים את ההליך. אבל ביהדות יש משמעות מרכזית לתהליך הנפשי של העבריין ולפוטנציאל העצום לצמיחה הגלום בתהליך הזה.

התורה מבקשת מאיתנו להגיע למקום עמוק יותר מעבר לדין עצמו, מקום קשה וכואב אך גם משחרר וגואל יותר, המקום של דוד המלך אליו כיוונתי בדבריי אליך בבית המדרש שלך. דוד המלך לא היה זוכה במלוכה ולא הייתה יוצאת ממנו שושלת בית דוד לפני המילים חטאתי להשם.

"לא אני ולא אף אדם בעולם ואף לא ה' בכבודו ובעצמו יכול לשכנע אותך להודות חטאתי, רק אתה לבדך". הרב מוטי אלון צילום: יגאל לוי
דוד המלך שלפני ההכרה בחטא הוא מלך אביון עלוב שבעלובים, אך דוד המלך של 'חטאתי אודיעך, ה' כואב לי מה שעשיתי, כי נפלתי קמתי, ה' אני מתחרט וחש כעת בגופי ונשמתי את הכאב של הנפגע, ה' כי אשב בחושך אתה אור לי' הוא מלך המשיח.

ראה, אני לא נתן הנביא ואתה לא דוד המלך. אבל אתה כן איש גדול שנפל בגדול ואני כן איש צעיר שנכנסה בו עזות דקדושא לכמה רגעים. וכעת, אחרי ההרשעה בבית המשפט ואחרי תלמידי ותלמידות חכמים שבדקו ושמעו ואמרו את דברם בכאב ואחרי ששמעתי בגוף ראשון מה ששמעתי מאחד מנפגעייך, אתה כמו דוד המלך אחרי ששחט את כבשת הרש ולפני שקם ואמר חטאתי להשם. לא אני ולא אף אדם בעולם ואף לא ה' בכבודו ובעצמו יכול לשכנע אותך להודות חטאתי, רק אתה לבדך.

אני סולח למי שפגע בי

ומשהו מניסיוני לנפגעיך: אל תחכו כמוני לשווא בהכרה של הפוגע במעשיו. אל תחכו כמוני שיבוא ויבקש סליחה, אל תחכו למיצוי הדין, ואל תחפשו את הנקמה והצדק. המשיכו הלאה לחייכם בלי להתנות את הצלחתכם בדבר מבחוץ.

מִן הַמָקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנוּ צוֹדְקִים / לֹא יִצְמֵחוּ לְעוֹלָם / פְּרָחִים בָּאַבִיב.
הַמָקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנוּ צוֹדְקִים / הוּא רַמוּס וְקָשֶׁה / כְּמוֹ חֲצֵר.
(יהודה עמיחי)

אוסיף ואומר שהמקום שבו אנו צודקים הוא תמיד מקום בודד וקר. היום ולאחר תהליך ועבודה שממש לא הסתיימה, אני סולח למי שפגע בי. כל יום אני מתאמן בלסלוח עוד קצת. אני סולח למי שפגע בי וזוכר שהסליחה היא מתנה לא רק בשביל הפוגע, היא מתנה גם בשביל הנפגע.

כי לסלוח לא אומר שמעשי התוקפן מקובלים. לסלוח פירושו שאני נותן לך ולי הזדמנות להשתחרר בהווה מעול כאבי העבר. לסלוח זה להבין שהטינה היא רעל שאנחנו שותים בציפייה שהפוגע ימות ממנו. הסליחה היא סם חיים משחרר לכול ולא רק לחלק מעדת בני ישראל.

המאמר יפורסם ב'יומן' מקור ראשון


רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

nrg מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

פייסבוק